המרתון המדברי אינו מרוץ רגיל. מדובר בקונספט מורכב ומושקע, המשלב פעילות מגוונת לכל המשפחה, נפרש על פני שלושה ימים ומתקיים באילת. שלחנו את צפריר ים- "אוסף המרתונים" שלנו, האיש שיוצא למרתון כאילו הוא ריצת סופ"ש שגרתית עם חיבה ללוקיישנים ייחודיים ותחרויות קונספטואליות פחות סטנדרטיות, להביא חוויות: 

"קלאב הוטל אילת" המארח את המרוץ פתח עבורנו אזור קבלה נפרד שכלל גם כיבוד קל ושתייה ויחד עם קבלת החדר קיבלנו גם הזמנה לארוחת פסטה שהתקיימה ביום חמישי, ערב המרוץ, וכן להופעה של עברי לידר, שהתקיימה ביום שישי לאחר המרוץ ושהכניסה אליה הייתה בלעדית למשתתפי המרוץ ובני משפחתם – יפה!

מאת: צפריר ים
צילום: Runner Scanner
—————————————————————————————————–
התקנת את האפליקציה של RUNPANEL לרצים? לאנדרואיד לחץ פה | לאייפון לחץ פה!
—————————————————————————————————–

איזון החשבון המשפחתי

מתחם האקספו אמנם לא היה מרשים וגדול במיוחד, אבל אם לוקחים בחשבון את כמות הרצים והמאמץ הלוגיסטי של פתיחת דוכן באילת, ניתן לומר שענה על הציפיות והיה בהחלט סביר. זמן קצר לאחר מכן התחיל מרוץ משפחות למרחק מרשים של שנים וחצי ק"מ לאורך הטיילת של אילת. היה נחמד לראות את הדור הבא של הרצים, בליווי הדור הנוכחי, מתחרים לאורך הטיילת. חלק מהילדים לקח את המרוץ ברצינות רבה וגמעו את המרחק בקצב מהיר מאוד. מרוץ זה אפשר לכל המשפחה לקחת חלק פעיל באירוע. מי שמתאמן למרוץ ארוך מקדיש חלק גדול "מזמנו הפנוי" לאימונים- ברור שאימונים אלו מקטינים את הזמן שאנו מקדישים למשפחתנו. אירוע כזה מהווה הזדמנות טובה לאזן מעט את החשבון.     

לא טוב לאכול בערב…

השמש שקעה לה אי שם בהרי אילת, רוח צפונית קלילה החלה לנשב והטמפרטורות החלו לצנוח. זה הסימן לעזוב את הטיילת ולחזור למלון לצורך קבלת תדרוך לפני ריצה. במקום שידקלמו לנו את הוראות הבטיחות לרצים באודיטוריום של המלון התייצבה מולנו להקת טררם בהרכב מלא. הקצב שלהם אמנם תאם יותר לריצת 100 מטר מאשר למרתון, אבל זה לא פגע בהנאה שלנו. ההופעה טענה אותי שוב באנרגיות לאחר היום הארוך שהתחיל בטיסה לאילת. אילן גזית העביר את התדרוך לרצים בעברית ובאנגלית בו זמנית עם נגיעות קלות בצרפתית. מזל שלא העבירו אותו בשפתם של כל המשתתפים, שכן למרוץ הגיעו רצים רבים מחו"ל שדברו במגוון  שפות רחב.

לאחר התדרוך המשכנו אל ארוחת הפסטה המסורתית. ביני לבין עצמי החלטתי עוד בצהרי היום שלא לאכול דבר בערב. הניסיון שלי מראה שלא טוב לי לאכול בשעות הערב ארוחה גדולה ובבוקר מוקדם להתחיל לרוץ, זה פשוט לא עובד טוב (עבורי). נכנסתי לחדר האוכל של המלון רק כדי לראות מה הגישו בארוחת הפסטה, ובדרך לא ברורה מצאתי את עצמי יושב מול צלחת גדולה עמוסה כל טוב. הארוחה הייתה עשירה ומגוונת כמו כל ארוחה של הכול כלול, בנוסף לדוכן פסטות מכובד היו שם מגוון רחב מאוד של מאכלים. לא בדקתי את הטעם של כולם, אבדוק בשנה הבאה את היתר, מבטיח.

מנוי חינם על מגזין RUNPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של RUNPANEL.





השמש תזרח לה אי שם מעל ירדן

גם באילת באמצע הסתיו די קר בשעות שלפנות בוקר. יצאתי מהמלון החמים בחמש וחצי לפנות בוקר, השמש תזרח לה אי שם מעל ירדן רק בעוד 40 דקות, ואנחנו נראה אותה רק בעוד שעה, חצי שעה לאחר שנתחיל לרוץ. השעון שלי מראה 15 מעלות, עד סוף המרוץ יתווספו 15 מעלות נוספות, אבל כעת, הטמפרטורה בדיוק כמו שאני אוהב- קרירה, פשוט תענוג אמיתי.

5 דקות מפרידות בין המלון למתחם הזינוק. זרקורים הציפו את האזור באור לבן, המוזיקה הקצבית מתנגנת לה ברקע מעט חימום קבוצתי. לפני שהספקתי להתרגל למקום ולמוזיקה, קבל ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי את המיקרופון ליד ובמהירות ממש לא אופיינית לראשי ערים, הזניק אותנו, ואנו התחלנו לרוץ.

Photo: RunnerScanner

קיבוץ קטן ונחמד

בניגוד למרתון התנ"ך שם הזינוק היה בעלייה, כאן מתחילים בירידה. יותר נחמד אם כי מסוכן לא פחות ואולי אף יותר: עם כל הכבוד לחימום לפני הריצה, הגוף עדיין קר אבל רבים רצים בקצבים הרבה יותר מהירים ממה שתכננו בשלב זה של המרוץ. עברתי לריצה מבוקרת והורדתי מהירות לקצב הרצוי. הגוף אמנם רוצה להגביר מהירות אבל הוא יאלץ להמתין עוד 20 ק"מ לפחות, אני הבוס כאן, לא הוא.

לאחר כ-2.5 ק"מ חלפנו ליד מפעלי המלח ואנו חולפים מתחת לכביש הארוך במדינה, כביש 90. ממשיכים להתקדם מערבה, מאחורינו השמש מבצבצת מעל ההרים של וואדי ראם, שם ביקרתי לא מזמן סביב מרתון של פטרה– המקום מדהים ביופיו! גם בוואדי ראם יש מרתון שנמצא ברשימת המרוצים המתוכננים שלי. רצים שם כמו כאן, בלב המדבר, אבל שם רצים בלילה לאור לפידים.

השביל מתחיל לטפס במתינות רבה. בסה"כ נעלה כאן 220 מטר תוך 10 ק"מ בריצה על שבילי ג'יפים, שברובם מרופדים חלוקי נחל קטנים שקל להתחפר בהם. רוח צפונית קלילה משולבת בטמפרטורה נוחה הופכים את הריצה לנעימה מאוד וכך חלפו להם 10 ק"מ הראשונים של המרוץ.

מחזה מרהיב

הגוף חם עכשיו ועובד כמו שצריך. אפשר להגביר מעט קצב בדיוק בצומת ה-x. המחזה מרהיב: סביב לנו יש רק מדבר, הרים וגאיות ובאמצע כל המדבר הזה רצים להם מאות אנשים בכיוונים שונים ובמהירויות שונות. מימין מתמזגים להם רצי חצי המרתון המהירים, מולי רצי המרתון המהירים שרצו אל נחל נטפים וחזרו, כלומר עברו 17 ק"מ. כאן התרחשה תופעה מעניינת המעידה עד כמה קשה לשנות הרגלים: "מרתון ישראל", החברה שהגתה, יזמה והפיקה את המרתון הזה כיוונה באמצעות שלטים את הרצים לרוץ בצדו השמאלי של השביל. היה הגיון רב בהנחייה זו, שכן בדרך זו הרצים שחוזרים מנחל נטפים לא חוצים את דרכם של רצי חצי המרתון שמגיעים מולם. הבעיה הייתה שרוב הרצים בחרו לרוץ בצדו הימני של השביל חרף השילוט, כך שההתנגשויות היו בלתי נמנעות. לדעתי, כלקח לשנה הבאה, יש להציב במקום לפחות שלושה סדרנים עם מגפונים שיאלצו את הרצים לשמור על השמאל.    

בפאטה מורגנה בלב המדבר

4 ק"מ לאחר צומת ה-x הגעתי לנקודת הסיבוב בנחל נטפים והעליה המתונה הפכה לירידה מתונה. זה הזמן להגביר קצב. חזרתי אל צומת ה-x לאחר שעברתי כבר 18 ק"מ, מתבונן בשולחנות של התחנה ובוחן את מגוון האוכל עליהם. עוד 14 ק"מ אחזור לתחנה הזו, האם היא עדיין תהייה מצוידת בכל טוב?

אני פונה בהתאם לשילוט מערבה ושוב מטפס בעלייה. מעט לאחר הק"מ ה-21 מגיעים אל שיא הגובה במסלול ושוב פוצחים בריצה מהירה במדרון. חמישה ק"מ מאוחר יותר אני נמצא בנקודה הצפונית של המסלול, כלומר מכאן מתחילים לחזור הביתה. מפה יש לי בדיוק עוד 5 ק"מ עד לצומת ה-x.

כעת אנו רצים דרומה על שביל מהודק היטב המקביל לכביש 90. הרגליים במצב מצוין ודי ברור לי שאצליח לסיים את המרתון הזה במצב טוב. מרחוק אני מבחין בתחנת שתיה אבל כמו בפאטה מורגנה אני מבחין בסמוך לתחנה בג'יפ האמר קרבי ובארבע חיילות חמודות עם  בקבוק מים ביד אחת, כוס משקה איזוטוני ביד השנייה, וחיוך מאוזן לאוזן. הן מגישות לי את השתייה ומעודדות אותי. אני ניפרד מהן וממשיך לרוץ במרץ דרומה.

  

לא מזניח אף צלחת בצומת ה-x

חזרתי בפעם השלישית והאחרונה אל צומת ה-x. לשמחתי התחנה עדין עמוסה בכל טוב, חלווה, פירות, ביגלה וכמובן מים. לא קיפחתי אף צלחת (צריך לנהוג בנימוס כלפי המארחים!) והמשכתי משם מזרחה אל מתחת לכביש 90 ומשם אל התפר שבין בריכות המלח ופארק הצפרות של אילת. מתקרבים לחוף הצפוני, מכאן יש פחות משני ק"מ עד לסיום.

אנחנו רצים לאורך הטיילת. חלק מהאנשים שמטילים בטיילת מעודדים אותי, אחרים פשוט מתבוננים בתופעה וזזים מעט כדי שיהיה לי נוח לעבור, ו…גם המרתון הזה הסתיים. אילן גזית מעניק לי את המדליה ואני פורש יחד עם זוגתי אל המתחם הסטרילי שלאחר המרוץ, שהיה עמוס בכל טוב.

יש אנשים שקשה להם לאכול לאחר מרתון, לי אף פעם קשה לאכול, גם אחרי מרתון קשה, וזה בדיוק מה שעשיתי. ממש כמה דקות אחרי שעברתי את קו הסיום הודיעו שעקב הטמפרטורה הגבוהה, עוצרים את המרוץ. ליבי עם הרצים שעדיין לא סיימו לרוץ, זה לא נעים כשעוצרים אותך באמצע המרוץ, אבל בטיחות מעל לכול. מאוחר יותר, לאחר שהתרחצתי במלון חזרתי לעשות הליכת שחרור לאורך הטיילת, לתדהמתי, פגשתי שם רצים שעדיין רצו את המרתון ואני מצדיע להם. לא קל לרוץ בתנאים הללו.

הקהל רקד ושר כאילו שלא היה מרוץ הבוקר

בשעה תשע בערב, 15 שעות לאחר שהתחלנו לרוץ, נכנסנו להופעה של עברי לידר. במקום היו רצים מכל המקצים, גם רצי המרתון לא ויתרו על ההופעה. עברי לידר ניצל את האווירה האינטימית שהייתה במקום וירד אל הקהל לצילומי סלפי תוך כדי שירה. חלק לא קטן מהאנשים שהיו מסביבי שלטו היטב בכל מילות השירים שהושרו בהופעה. הקהל רקד ושר כאילו שלא היה מרוץ הבוקר.

מאוד נהניתי מהמרוץ. מבחינתי, מזג האוויר היה מושלם והמסלול נוח ומדהים ביופיו. אהבתי את הרעיון של החבילה הכוללת מרוץ, מלון ופעילות נוספת שמתאימה לאופי הרצים. נפגש באילת שוב במרוץ הבא!

 

מאת: צפריר ים
צילום: Runner Scanner

——————————————
התקנת את האפליקציה של RUNPANEL לרצים? לאנדרואיד לחץ פה | לאייפון לחץ פה!
——————————————