בכלל שנאתי לרוץ, אבל יום אחד החלטתי לנסות שוב ולאט לאט זה תפס. המשכתי לרוץ ולהגדיל מרחקים,  קילומטרים בודדים הפכו לעשרות ופתאום מצאתי את עצמי אחרי ריצת אולטרה של 100 קילומטר, מרגישה אחרת. משהו בתפיסה שלי השתנה – היתה לי תחושה שאני חזקה, משוגעת.. ואם אני כבר משוגעת, אז למה לא לרוץ 200 קילומטר!?

מאת: קרול חן
צילום: אלין פריש, תמר לוי, שלו ברוש, RunnerScanner לסובב עמק
ריצת אולטרה מרתון שטח

קרול חן ומאיר קנר

למה אני עושה את זה?

כבר כמה שנים טובות שאני משתתפת בתחרויות אולטרה מרתון "סובב עמק", שבמסגרתו רצתי כבר את כל המרחקים: מ-61 ועד 166 ק"מ. בשנת 2016 הרגשתי מוכנה למקצה ה-200 ק"מ.

אני כבר מכירה טוב מאוד את ההרגשה המיוחדת הזו, השמורה לסוף מרוץ אולטרה וזו בדיוק הסיבה שנרשמתי למרחק גדול יותר בכל פעם. אמנם הצורך באימונים ארוכים יותר גדל ככל שהמרחק מתארך – אך איתם גדלה גם תחושת האופוריה והסיפוק שמרגישים בסיום וכמובן שישנו גם החיוך – אותו חיוך שליווה אותי באימונים, גם הקשים ביותר, מחכה לי בקו הסיום ושם הוא הופך לגדול הרבה יותר!

כמובן שלרוץ אולטרה של 200 ק"מ זה דבר מיוחד שלא הרבה אנשים מסוגלים לו והרוב בכלל לא רוצים בו. אבל לי, מאוד חשוב לעמוד במטרה שהצבתי לעצמי, להתמודד עם חוסר הנוחות שמתלווה לאימונים וסדר היום הקשה. הריצה גורמת לי להתרגש, מוציאה ממני הכל: אדרנלין, אנרגיות שליליות, שמחה, אותה הרגשת חיות שבה קורה משהו ענק. אני מקבלת המון שאלות לגבי איך ולמה, אבל אותי מעניין רק החיוך.

אולטרה מרתון סובב עמק - Sovev Emek Ultra Marathon

יוצאים ל 200. במרכז: קרול חן (שואלת את זה שלצדה – למה אנחנו עושים את זה?)

ההכנות לריצת אולטרה של 200 ק"מ

במשך 24 השבועות שלפני המירוץ רצתי 5  פעמים בשבוע מרחק מצטבר שנע בין 80 ל-150 ק"מ. חלק מהריצות נעשו כאימוני עליות ואינטרוולים. אחרי כל שלושה שבועות אינטנסיביים לקחתי שבוע קל להתאוששות ומנוחה ולאחריו שוב חזרתי להעלות מרחק ועצימות. עד התחרות עצמה הספקתי לרוץ מרחק מצטבר של כ-2,500 קילומטר.

דאגתי לשלב גם אימונים בטמפרטורות גבוהות ובשמש יוקדת כדי להרגיל את הגוף לתנאים האלה והמשכתי עם זה עד סמוך למועד התחרות כדי שהגוף "לא יישכח" וידע להתמודד עם החום. לפעמים רצתי בלי חשק, לבד בלילה ולפעמים הרגשתי כמו זומבי. אבל לעולם לא ויתרתי לעצמי – כשהיה לי קשה "הפכתי" את האימון למנטלי והתמקדתי בהתגברות על חוסר הנוחות והספקות שצצים בעקבות האתגר. החלק המנטלי הוא חשוב מאוד ואני ממליצה לקחת אותו לא פחות ברצינות מההכנות הפיזיות. אם למירוץ אתה נרשם מהלב ורץ את רובו עם הרגליים, הרי שלסוף – כשהגוף כבר גמור – אתה מגיע עם הראש. חשוב מכך: לא פיספסתי אף אימון, גם כשהיה לי קשה או לא נוח.

ריצה למרחקים ארוכיםאוכל

נושא התזונה לא מוסדר אצלי ובמהלך האימונים לתחרות אכלתי כל מה שרציתי.  בזמן התחרות עצמה אכלתי חטיפי אנרגיה –  ושתיתי מים, איזטונים  וקולה כשפעם אחת הרשיתי לעצמי לשתות גם בירה.

תכשירים

אגלה לכם משהו אם תבטיחו לא לצחוק עליי: ידיד שלי מצרפת שיש לו ניסיון באולטרה מרתון, המליץ לי על תכשיר שגורם לעור כפות הרגליים להתחזק ולהפוך לקשה יותר. העניין הוא שהתכשיר הזה מיועד לכפות רגליהם של כלבי השלג בצפון צרפת! אני חייבת לומר שהתכשיר הזה עזר לי מאד לשמור על כפות רגליי במהלך העומס שהצטבר ובנוסף השתמשתי גם בקרם לחות רגיל להולכים על שתיים.

מעניין? ברור! מכניסים אימייל ומקבלים כתבות לאליכם ל inbox אחת לשבוע

הניוזלטר השבועי של RUNPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:



ביגוד

במהלך התחרות החלפתי בין שני זוגות מכנסי קומפרשן ושני זוגות הוקה Speedgoat שאני גם פרזנטורית שלהם (גילוי נאות). דאגתי גם להחליף בין ארבע זוגות הגרביים שהכנתי מראש ולבשתי גם שרוולי קירור לזרועות, גופיות, כובע להגנה מהשמש ו-"באף" לצוואר. על הגב לקחתי תרמיל שתיה בו איחסנתי נוזלים ומזון ובלילה בקטעי החשיכה השתמשתי בפנס ראש.  

מלווים

מלווים תומכים זה דבר חשוב מאד. היה לי המון מזל שזכיתי למלווים נהדרים כאלו שעודדו ודחפו אותי ואירחו  לי חברה.

image03

לא תתפסו אותה בלי חיוך

דברי חכמים

צירפתי לכם טיפים מניסיונם של שני רצי אולטרה מצויינים אחרים, הראשון: יוליאן סלע והשני: פרדי בן הרוש -שרץ פעמיים את מקצה 200 הקילומטר בסובב עמק.

יוליאן סלע:

ריצת אולטרה למרחק כזה דורשת מעבר לכושר הגופני, הכנה נפשית טובה; ככל שגדל מרחק הריצה, כך גדלה המשמעות של יכולת הריכוז, ההתמקדות במטרה וההתמודדות עם הקשיים שבדרך. מניסיוני, בתחרות של מעל מרתון, למרכיב הזמן שהאצן מבלה בשטח חשיבות גדולה יותר ממרכיב המרחק אותו עובר. טיפים להצלחה:

  1. תחרות כזו חשוב קודם כל לסיים!
  2. להגדיר לעצמך כללים לתחרות ולהתמיד בהם, למשל: אם הגדרת לעצמך שהעליות מבוצעות בהליכה, יש להתמיד בכך גם אם ישנה תחושה שאפשר לרוץ.
  3. ההרגשה שנמצאים בשליטה משמעותית לאורך זמן יותר חשובה מנסיון הפחתה של מספר דקות במהלך המירוץ.
  4. להיות מודעים לכך שהאנדורפינים עלולים לתעתע בתחושות, במיוחד הצורך לשתות ולאכול; יש להקפיד על משמעת ברזל בכל נושא השתייה והאכילה.
  5. שימוש בגייטרים (קרסוליות) למניעת כניסת אבנים לנעליים משפר לאין ארוך את הביצועים, מומלץ בחום!
  6. מלווים הופכים את החוויה לנעימה בהרבה; יחד עם זאת, יש להשאיר גם זמן לריצה לבד, עדיף בשלבים המוקדמים כשעדיין רעננים.
  7. חשוב לעשות הכל כדי שהמירוץ ייזכר כחוויה חיובית! סיום מרוץ כזה עם טעם רע עלול להשפיע על עתיד הריצה.
  8. ההכנה למירוץ היא חוויה לא פחות חשובה ובגלל הצורך לכסות מרחקים ארוכים, מתאפשרת הכרת חבלי ארץ מדהימים של ישראל היפה.
  9. יש חיים מעבר לריצה!
image01

ואחרי ריצת אולטרה של 200 קילומטר – החיוך רק גדל!

פרדי בן הרוש:

פעם קראתי שכדי לרוץ אולטרה מרתון אתה לא צריך להיות מטורף אלא רק להיות מוכן. זה מאוד נכון אולם הגירסא שלי היא שכדי לרוץ אולטרה מרתון אתה לא צריך להיות מטורף אלא לרצות את זה, מאוד לרצות את זה.

אולטרה-מרתון דורש השקעת כל המשאבים – פיזיים, נפשיים ורוחניים. לטעמי התנאי הבסיסי ביותר לעמוד באתגר האולטרה הוא רצון עז ותשוקה בלתי מתפשרת. כאלו שיוציאו אותך מהמיטה בשעות לא שעות. שיוציאו אותך לבלות לילות על המסלול. כאלה שיגרמו לך לוותר על תרבות פנאי אחרת. אתגר שאתו תקום בבוקר, תחשוב עליו במהלך היום, כל היום ותחלום עליו בלילה. שיהווה עבורך מרכז החיים והציר המרכזי סביבו הם יתנהלו עד חציית קו הסיום, לא פחות.

אם האתגר שתציב לפניך יהיה כזה – תוכל לו. תוכל לו כי אז כל מה שתעשה לקראת האתגר יהיה "השקעה" ולא "בזבוז" (זמן, כסף, מאמץ, ועוד). כי אז לא תצטרך לשאול את עצמך "למה אני עושה את זה?" כל פעם שתעמוד בפני קושי (באימונים, בתזונה, במרוץ עצמו, וכו'). הרעב והתשוקה לדבר הם המסד הקריטי בלתו יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד באתגר האולטרה.

image00

ההכנות למרוץ אולטרה מאפשרות היכרות עם חבלי ארץ מדהימים

סיכום

ב-2016 הייתי האישה היחידה מבין שבעה עשר המתחרים על קו הזינוק במקצה 200 הקילומטרים. צוות המארגנים של סובב עמק עשה עבודה מצוינת והתמזל מזלי לסיים את המירוץ ללא תקלות או משברים מיוחדים. יתרה מכך – מסתבר שהאימונים הקשים משתלמים – זכיתי במקום שני כללי ומקום ראשון בנשים – וקבעתי שיא מסלול חדש לנשים בזמן של 34:10 שעות. סיום המירוץ היה אחד מרגעי השיא בחיי ותחושת ההתעלות והסיפוק מההישג בלתי נגמרים. אני מרגישה מוכנה לעשות זאת שוב ומאחלת לכל אחד ואחת מכם להרגיש כך. בהצלחה!

מאת: קרול חן
צילום: אלין פריש, תמר לוי, שלו ברוש, RunnerScanner לסובב עמק

 

> תנו לייק ל RUNPANEL בפייסבוק פה!
> מנוי חינם על RUNPANEL מחכה לכם פה – למידע נוסף