מסתכל קדימה, לפני חוף הריף ושלט שמראה שעברו 37 ק"מ ריצה, זהו, זה שלי, זה כמעט נגמר, עברתי 221 ק"מ ונשארו רק 5 ק"מ אחרונים לסיום הישראמן הראשון שלי!

אני לא מאמין שהמטרה הושגה. חושב על כל המשפחה והחברים שמחכים בקו הסיום, שחיכו בקור 13.5 שעות. תחושת ההתרגשות מטורפת, הגוף שכבר מזמן הפסקתי להרגיש מקבל טעינת אדרנלין. אני מתחיל להגביר את הקצב, חיוך מרוח לי על הפנים, חושב על הסיום, על החיבוק לאשתי והילדים. העיניים רטובות, הלב דופק חזק, נשאר עוד 1.5 ק"מ, אני שומע חבר צועק לי מהצד השני של המרינה: "שי אתה איירונמן". מגביר עוד טיפה, פוגש חברים שמצטרפים אלי ל 800 מטרים לסיום, ספרינט אחרון, פוגש את האישה של חיי, את הילדים ואת כל החברים, שומע צעקות עידוד, מוסיקה חזקה, חוצה את קו הסיום!!!. נשימה עמוקה, חיבוק חזק לילדים, והבן שלי ליאור לוחש לי "אבא אתה אלוף".

מאת: שי אלגואז
צילום: גיא פאר, צלם אותי

תחרות טריאתלון ישראמן

בוקר התחרות

מתעורר בארבע לפנות בוקר, אני מרגיש תחושה מבולבלת של חוסר ודאות, חששות, פחד, התרגשות ויחד עם זאת שמחה מאוד גדולה שהיום הזה הגיע, אחרי 9 חודשי אימונים אינטנסיבים.

מתקלח, הכנות אחרונות, ארוחת בוקר קלילה, לובש את חליפת השחייה ומתמלא בתחושה חדה של  נחישות וריכוז. חושב לעצמי שלא משנה מה יקרה בדרך, אני אלחם עד הסוף!

זינוק ושחייה ל 3.8 ק"מ

שש בבוקר. עומד בקו המים, פוגש את החברים לקבוצה, תמונה אחרונה עם המשפחה והחברים שהשכימו, יריית הזינוק ויצאנו לדרך!

זינוק של מאות משתתפים זו תחושה של כאוס – "מכונת כביסה" של שחיינים. אחרי 100 מטר נזכר שאני חייב למצוא דרפט טוב – שחיין לשחות אחריו, שעוזר בניווט ומוריד כ20% מהעומס. הבעיה בזה שתמיד קיים סיכון שבחירה של דרפט לא נכון תגרום להתברברות בדרך. צולל ורואה חצי מטר ממני, שחיין עם מדבקת טייפ בצבע טורקיז, חושב לעצמי שיהיה לי קל לזהות אותו ולהיצמד אליו, זהו אני אחריו באש ובמים! השחיין שוחה בקצב מעט מהיר ממני אבל אני לא מוותר ומצליח להיצמד אליו. סיבוב ראשון של 1.9 ק"מ, יוצאים מהמים ורצים לסיבוב השני, בדרך מחליף עם השחיין מילה, מפרגן לו ומודיע שאני אחריו עד הסוף,הוא זורק לי שהוא "מקווה לשרוד" אני אומר לו שאני סומך אליו ויוצאים לסיבוב השני.

סיבוב שני יותר מהיר. אני מתרכז בתנועות, נזכר בהדרכה של אלעד מלכה לתנועות ארוכות ומינימום אנרגיה, אני בריכוז שיא, סוג של מדיטציה במים, נותן תשומת לב לכל תנועה, שומע את החיכוך עם המים, רואה את המים הכחולים, שקופים, תחושה טובה. מסתובבים לכיוון החוף, זהו עוד כ900 מטר וזה נגמר.. אז זהו שלא-  משבר ראשון אחרי 3.5 ק"מ שחייה ו 300 מטר לסיום-  שריר התאומים הימני נתפס, מרגיש אבן ברגל, כאב נוראי, מנסה לנשום ולשחרר, לא עוזר, מחליט להמשיך עם הכאב ותנועות ידיים בלבד, יוצא  מהמים, שומע את הכרוז והחברים מעודדים, רואה את אשתי והילדים. אני ממשיך ויהיה מה! צולע כ 400 מטר עד לשטח החלפה, לוקח 2 כדורי מלח, קר לי וכואב לי השריר. מחליף לבגדי רכיבה, עולה על האופנים ויוצא למסע של 180 ק"מ!image003

הרכיבה – בסה"כ 180 ק"מ עם עליות, קור ורוח

מתחיל לרכוב, מתרכז, מייצב את הדופק, יש! השריר משתחרר, זהו אני על המסלול. מתחיל לטפס ברכיבה כ10 ק"מ לאורך כביש 12.

כשאני מסתכל על השעון אני רואה שלמרות התקלה הצלחתי לצאת מהמים בזמן טוב של 1:16:30, אני מרוצה. זהו, מעכשיו אין תקלות. אני נזכר באימונים בתשעת החודשים האחרונים, על אלפי הק"מ, על היקיצות כל יום בחמש בבוקר, על השעות הרבות שהשקעתי במהלך השבוע. הגעתי מוכן לתחרות! מתחיל לעקוף בעליות את הרוכבים ממקצה החצי והמקצה המלא, שומר על דופק 80%, מורל גבוה ונהנה מהטיפוס. ככל שעולים יותר גבוה, הנוף של הרי אדום עוצר נשימה. הכביש המתעקל לתוך ההרים, ים סוף כחול באופק. אני מרגיש בר מזל שאני פה.

מגיע לנקודת ה55 ק"מ, עוד 45 ק"מ וסיימתי מחצית מהרכיבה, מרגיש מצויין. נקודת ה90 ק"מ נמצאת במחלף נטפים וממנה יוצאים לסיבוב השני לכיוון צפון. זה החלק של הרוחות… רוחות נגדיות חזקות של מעל ל30 קמ"ש. חושב לעצמי שלא הגיוני שמעכשיו אלו הרוחות שילוו אותנו, זה חייב להרגע עוד מעט. למרות האופטימיות הרוחות רק הלכו והתחזקו! אתה מרגיש כאילו מישהו תופס לך את הכידון ולא נותן להתקדם. אני נלחם להעלות מהירות ולא מצליח, ונזכר שאלעד מלכה אמר לי שחשוב ברוחות לשמור על קדנס גבוה (סיבובי רגלים). אני מנסה בכל הכוח להגביר ולא מצליח.image005

משבר שני: קר לי, קשה לי, אני לבד במדבר אין סופי (רק כ170 רוכבים במקצה המלא ואני לא רואה אף אחד מהם). מתחילות מחשבות שליליות לחדור לתודעה: אני חושב לעצמי שאולי אני לא בנוי לזה, האימונים הכי ארוכים היו באזור שבע שעות, עברו שש וחצי שעת, נשארו לי עוד 70 ק"מ רכיבה בתנאים קשים, ואחרי זה מרתון של 42 ק"מ. איך לעזאזל אני מחזיק מעמד עוד כשבע שעות?

אני רואה רוכב באופק, חושב על אשתי, הילדים המשפחה והחברים שהדרימו עד אילת ומחכים לי בקור ואני צפוי לראות אותם בדרך עוד כשעתיים וחצי. זה מחזק אותי. אני חוזר להילחם ומצמצם פערים עם הרוכב שלפני.

בתחרות כ"כ ארוכה חשוב להצמד לפרוטוקול תזונה: בכל חצי שעה לאכול חטיף/ג'יל של כ300 קלוריות בשעה ולשתות בקבוק איזוטון לשעה. אני לא רעב אבל אני יודע שזה הסיכוי שלי לשרוד ככל שהשעות עוברות.

כעת נשארו לי עוד 10 ק"מ רכיבה נגד הרוח וזהו, השאר יהיה יותר קל. מגיע לנקודת הסיבוב- מעט לפני שדה התעופה עובדה,וחש תחושת הקלה מטורפת, מסתובב לכיוון דרום ל 45 ק"מ אחרונים עם כיוון הרוח! חוזר להגביר, פוגש רוכבים בדרך, מעודד את כולם ודרך זה מעודד גם את עצמי. אני טס לכיוון הסיום רואה את שלט ה 170 ק"מ. ממשיך בכל הכוח, רואה את נטפים וזהו סיימתי את החלק הקשה של 180 ק"מ רכיבה. צעקת שמחה! הגעתי לחלק האהוב עלי. ריצה!

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

הריצה – רק 42 וקצת ק"מ

הצוות של התחרות לוקח את האופניים, מביאים לי את ציוד הריצה, עוזרים לי עם ההחלפות, נותנים לי איזוטון, מלח, קולה. למה מגיע לי כל הטוב הזה? הזדמנות לומר תודה רבה לצוות של נטפים!

מסיים להתארגן ויוצא לרוץ, ומרגיש מייד את הרגלים כבדות. מתחיל את הירידה באזור השעה 16:15. ריצה בירידה היא קשה מאוד, ואני יודע שמצפה לי ירידה תלולה של 12 ק"מ, אבל בסופה אני צפוי לראות את המשפחה והחברים! מתחילה לטפס תחושת התרגשות ואדרנלין מטורפת, הגוף רוצה להגביר בירידה, והשכל מזכיר שחייבים לשמור על קצב קל כדי לא להישרף. בדרך פוגש משתתפים של מקצה השלשות מקבל עידוד שמחזק.

שעת הערביים מתחילה, הרי אדום מקבלים צבע אדום חזק ובגוונים שונים. רואה את הים באופק, וחושב לעצמי שבזכות העיכוב של הרוח הרווחתי את השעה המרהיבה הזאת, בה אילת הופכת לפלא, אין יפה מזה.

Israman triathlon

www.ZalemOti.com

2 ק"מ לפני סיום הירידה פוגש את אופיר האחיין שלי. הוא מספר לי שכולם דואגים לי מאחר והקשר עם אפליקציית המעקב נותק ולא ידעו איפה אני. ממשיך עוד ק"מ ואני פוגש את הבת שלי וחברים שמצטרפים אלי לחלק מהירידה. מסיים את הירידה ורואה את אשתי המדהימה, משפחה מורחבת וחברים עומדים עם שלטים ומעודדים. מחנק של אושר בגרון. פוגש את אנדרי אלפנט שבא בטיסה במיוחד והפתיע אותי על המסלול. אנדרי הוא מודל ההשראה לתחרות הזאת שליווה אותי לאורך כל המסע וכרגיל אומר את המילים הנכונות. תודה אנדרי!

אני ממשיך מחוזק ובהיי מטורף, מרגיש שאני מסוגל להגביר וחושב האם זה נכון? מצד אחד ריצה זה החלק החזק שלי (שיא אישי במרתון 2:59:58) ומצד שני זאת התנסות ראשונה שלי ואני לא מכיר את עצמי אחרי כל כך הרבה שעות רצופות. אני מרגיש שאני חייב בשביל עצמי ובשביל כל החברים והמשפחה לסיים מחוזק עם חיוך ענק! מחליט מעכשיו לא להסתכל על השעון, להוריד קצב ולרוץ את ה25 ק"מ שנותרו בלי לחץ ועם רצון ליהנות מהאווירה המדהימה והעידוד שבדרך… וכך היה עד לקו הסיום של ישראמן 2016.

www.ZalemOti.com

www.ZalemOti.com

נתונים מתוך אתר מבט למירוץ מגלים על ישראמן אילת כמה עובדות:

היו השנה 178 משתתפים שסיימו את המקצה המלא: 13 נשים ו165 גברים. תוצאת החציון לגברים היתה 14:20 ולנשים: 14:56
מקום ראשון גברים: Bart Candel  מקום ראשון מהישראלים: Bar Rudansky. מקום ראשון נשים היתה הישראלית Antonina Reznikov.image011

סיכום

אין ספק שזאת התחרות הכי קשה ועוצמתית שעברתי! השנה זינקו 240 מתחרים למקצה המלא וסיימו רק 178, כנראה שצודקים שאומרים שזאת אחת מ7 התחרויות  הקשות בעולם.

3.8 ק"מ של שחיה בים סוף, 180 ק"מ רכיבה לכיוון הרי אדום, כולל טיפוס מצטבר של כ 3,000 מטר, רוחות נגדיות חזקות מלוות בקור מקפיא וסיום במרתון של 42 ק"מ ש"פרגן" גם הוא עם רוחות. שעות ארוכות של עליות וירידות, משברים והתרגשות אדירה לראות את המשפחה והחברים הטובים מעודדים בקור לא פשוט.

יצאתי עם סיפוק על כך שהיעד הושג, ואני מרוצה מהדרך שעברתי ב 9 חודשים, מרוצה מההתקדמות המשמעותית בשחייה וברכיבה ושמח על הבחירה להצטרף לקבוצה בהובלה של גיל ויינר שפשוט כיף איתםֱ!

תודה רבה לכל החברים והשותפים לדרך: לאלעד מלכה שלימד אותי כל מה שהוא יודע, בעיקר בריצה ובשחייה. לגיל ויינר וגלעד פדן על האימוני רכיבה והטכניקה. וכמובן: לפזית אשתי ושלושת הילדים שלי: ליה, ליאור ועמית על הסבלנות והפרגון לאורך כל התקופה. מבטיח להשלים פערים 🙂image013

מאת: שי אלגואז
צילום: גיא פאר, צלם אותי

שי אלגואז – בן 38, נשוי+3 ילדים. עוסק בניהול פרוייקטים דיגיטלים ב AIG ותושב מודיעין. את חייו הספורטיבים החל בגיל 30, ועד היום השתתף ב 10 מרתונים בארץ ובעולם ותחרות חצי איש ברזל. החששות העיקריות לפני כניסה לתוכנית אימונים לישראמן היו: השחיות הארוכות והרכיבות כביש בעליות להרי אילת. על החששות התגבר באמצעות עבודה קשה, מאמנים ופרטנרים טובים, היצמדות לתוכנית אימונים שבועית הכוללת: 2-3 אימוני שחייה, 3-4 אימוני ריצה ו3-4 אימוני רכיבה, ולבסוף לפחות 2 אימונים במסלול התחרות באילת.