סביר להניח שכל מי שעוסק בספורט לאורך זמן ובמיוחד בריצה, חווה פציעה כזו או אחרת. פציעות לצערנו הן חלק מ"החבילה" והיכולת להתמודד עמן הן במישור הטיפולי והן במישור הפסיכולוגי חשובה ביותר. ככל שהפציעה קשה יותר נדרשת התמודדות מורכבת יותר.

מאת: קרול חן
צילום: קרול חן, אלון בירן
——————————-
התקנת את האפליקציה של RUNPANEL לרצים?
ל
אנדרואיד לחץ פה | לאייפון לחץ פה!
——————————-

הפציעה שלי

מחשבות כמו "סוף העולם", דיכאון מתפשט, אלו דברים שמגיעים מהר כשאתה מושבת. עבורנו ריצה זו לא רק פעולה זו דרך חיים, אוויר לנשימה, חופש. ואז מגיעה פציעה כזו שפשוט משביתה אותך לתקופה ולוקחת ממך את "סם החיים" שלך… אז איך מתמודדים עם דבר כזה?

בפברואר 2017 במהלך המירוץ חברותי JMUT בלילה, נפלתי, נקעתי את רגל שמאל ונאלצתי לסיים את המרוץ. הקרסול שלי התנפח, מה שאילץ אותי לנוח כשבועיים מבלי ללכת לעשות טיפול מלבד קרח.

לאחר שהקרסול שלי חזר לעצמו והרגשתי טוב ללא כאבים, חזרתי לרוץ והתחלתי להרגיש שמשהו מציק לי דווקא בכף רגל ימין- לאחר יומיים כאלו עצרתי לחלוטין והתחלתי טיפולים. בהתחלה ראה אותי אורתופד שאבחן דלקת בכף הרגל ונתן לי כדורי אורקוקסיה והנחה אותי לא לרוץ שבוע. עבר שבוע ולא הרגשתי שום שינוי. פניתי לטיפולי פיזיותרפיה- המטפל שם אבחן בכלל משהו אחר והתחלנו סדרת טיפולים, כשבמשך חודש וחצי שאני לא מרגישה שום שינוי… הזמן עובר ועובר ואני כבר כשלושה חודשים ללא ריצה. עצב, דכאון, ייאוש היו אצלי חלק מהיום יום שלי- חוסר אונים מוחלט.

המשכתי לעוד כחודשיים של טיפולים כאלו ופשוט לא היה שינוי. המטפל המליץ לי לחזור בהדרגה לריצה ועשיתי זאת מה שבדיעבד החריף את הפציעה לרמה כזו שכאב לי גם כשעמדתי סתם ללא פעילות. הזמן עובר וכבר חמישה חודשים אני ללא הריצה ואוי הנשמה שלי זועקת.

התמודדות עם פציעת ריצה - dealing with running injuryמכאן המשכתי לאורתופד מומחה כף רגל שהפנה אותי לצילום, אולטרסאונד ולבסוף ל MRI שהראה שיש לי נוזל שהצטבר בכף הרגל לצד עצם קטנה שנבנתה מהצטברות של סידן (לא דורבן).

מיואשת לחלוטין הגעתי דרך המלצה לבצע טיפולי אוסטאופתיה (מאבחן שלד גוף האדם). המטפל אבחן שהפציעה מגיעה בכלל מאגן הירכיים בשל הנפילה ההיא וזה מקרין לכף הרגל. ביצעתי טיפול אצלו שבו לטענתו הוא "החזיר" לי את האגן למקום… משם לאחר המלצה נוספת הגעתי שוב למטפל פיזיותרפיה אחר, שאבחן דלקת בעצב מאחורי הברך… ולמעשה אני עדיין בטיפולים אצלו. עברו כבר שמונה חודשים ועדיין לא חזרתי לרוץ. יחד עם זאת אני ממשיכה לנהל אורח חיים ספורטיבי הכולל חדר כושר, רכיבה על אופניים ושחייה.

הבאתי בפניכם את מסכת הטיפולים והמטפלים כדי שתוכלו לראות עד כמה לפעמים אין להם מושג: כל מטפל ורופא מאבחן משהו אחר ומציע טיפול שונה.

מנטלי

בפציעה מסוג זו קיים חלק מנטלי מרכזי- התחושות והרגשות הם חזקים ומטלטלים מאד. יש עליות מדי פעם אבל בעיקר ירידות והרצון העז לחזור לרוץ לא מרפה.

החיפזון הוא מן השטן: כמה וכמה פעמים הרגשתי טוב ללא כאבים ומיד חזרתי לרוץ (בהמלצת המטפל התורן), מה שהחזיר לי את הכאבים באופן מידי. גלים של כעס וייאוש שוטפים אותך ואת לא רואה את הסוף- חוסר אונים מוחלט. אפילו מצאתי עצמי בוכה מספר פעמים. בתור מי שמחשיבה עצמה תחרותית קשה מאד לראות מהצד את התחרויות המתקיימות ולא להיות חלק מהן. לאט לאט הבנתי שהדיכאון והייאוש לא יעזרו לי כאן והחלטתי לשנות דרך חשיבה. אני מקיימת עם עצמי שיחות עידוד ומציבה לעצמי אתגרים כגון: רכיבה למרחק של 100 קילומטר באופני השטח שלי, שחיה במים פתוחים ועוד…

תרגילי חיזוק ומעבר לספורט אחר כחלק מתהליך ההחלמה

ספורט אחר

מה שעוזר לי להתמודד זו היכולת לקיים ספורט אחר כגון שחיה, אופניים יוגה וחיזוקים. כמו כן אני מקפידה לקום כרגיל מוקדם בבוקר כדי לשמור על השגרה. התחלתי לכתוב יומן כדי לשתף (ולשחרר) את הרגישות ואת העצבים. פשוט הורדתי לחץ מעצמי והתחלתי לתת לזמן לעשות את שלו.

בנוסף הורדתי עומס מהרגליים ואפילו שיניתי דרכי עבודה כשעברתי לעבוד בישיבה (אני ספרית). לאחרונה, בהמלצת הפיזוטרפיסט חזרתי לרוץ חצי שעה פעם ביומיים ונראה כי אני בדרך הנכונה לסיכום. די ברור שאיבדתי הרבה מהכושר הגופני אבל יצאתי מחוזקת מנטלית הרבה יותר מלפני הפציעה.

ברצוני להביא בפניכם מספר טיפים שאני למדתי בתהליך הזה כיצד להתמודד עם הפציעה, זה התהליך שאני עוברת בעצמי כרגע:

עבודה פסיכולוגית

מה ספורטאים החווים פציעה ושיקום נדרשים לבצע מבחינה פסיכולוגית על-מנת להגביר את הסיכוי לשיקום מוצלח:

  1. לקבל החלטה עם עצמם שהם באמת רוצים לחזור לפעילות מלאה ושהם מוכנים להקריב את מה שצריך לשם כך.
  2. להיות מתואמים עם הצוות הרפואי, ולתאם בין מטפלים שונים בתוכו.
  3. ליצור סביבה נפשית תומכת (ניתן להיעזר בפסיכולוג ספורט), או חבר מנוסה ותומך.
  4. לשתף אחרים במקרה של רגשות ומחשבות שליליים.
  5. לבנות תוכנית יעדים על פי ציר זמן.
  6. להתמקד במה שבשליטתם ולהסיר דאגה ממה שלא בשליטתם בתהליך השיקום.
  7. לווסת את המוטיבציה שלהם על-ידי כתיבת יומן, צפייה בסרטי ספורט, הגדרה של מה שחשוב להשיג וכמובן אמונה וחזון עצמי.

מנוי חינם על מגזין RUNPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של RUNPANEL.





עבודה פיזית (במידה ומתאפשרת)

  1. להצליח בהימנעות מהפעילות- לפי המלצת המטפל.
  2. לבצע את התרגילים שיכולים לסייע בשיפור ספציפי לפציעה אם יש כאלה.
  3. להמיר את הצורך בריצה לספורט אירובי שכן מאפשר פעילות תוך כדי פציעה: שחייה, הליכה, ריצה בבריכה (ללא עומסים), אופניים…
  4. להשתמש בתקופה הזו כהזדמנות לעבודת חיזוק וכוח שהשגרה והמיקוד בריצה שמים אותה בד"כ במקום משני או לא קיים: יוגה, חדר כושר, אימוני ליבה, וכו'.
  5. להקפיד על תזונה מתאימה- מה שנכון לזמן פעילות איננו תמיד נכון לתקופת פציעה.

פציעה היא לעיתים החלק הקשה ביותר בספורט

מה עלול להוביל ספורטאים לפציעה חוזרת:

  1. חוסר תיאום בין הספורטאי לצוות הרפואי.
  2. חוסר מוכנות פיזיולוגית ומנטלית.
  3. ציפיות לא הגיוניות לחזרה מהירה ליכולת טרם הפציעה.
  4. לחץ מצד גורמים חיצוניים (קבוצה, חברים לספורט).
  5. הגדרה עצמית צרה (זהות אתלטית) שלא מאפשרת לספורטאי לשאוב עידוד מתחומי חיים אחרים.
  6. תזונה לקויה וחוסר תשומת לב לצרכים פיזיולוגיים.
  7. השפעת פעילות מחוץ לספורט כמו עומס יתר בפעילות שיגרתית יום יומית.

מה שמחזק, והוא הכלל הכי חשוב מבחינתי והוא; להיות קשוב לגוף שלך ולעצמך במלוא מובן המילה.

מאת: קרול חן
צילום: קרול חן, אלון בירן
——————————-
מנוי חינם לניוזלטר RUNPANEL מחכה לך פה: https://goo.gl/Auzkl9
——————————-