ביום שישי ליוויתי חבר שרץ לראשונה במרוץ. החבר עבר תהליך אדיר של שינוי באורח החיים. הוא בחר להיפטר ממשקלו העודף ולהשקיע בבריאותו בדרך של ספורט ותזונה נכונה. עד היום השיל 60 ק"ג מתוך ה-150 וכמה ק"ג שהיו לו ועוד ידו נטויה. כחלק מהשינוי שעבר, הוא החל להתאמן בהליכה ובריצה ולאחר תקופה לא קצרה שהוא רץ, הוא החליט יחד עם המאמנת שלו להשתתף במרתון תל אביב במקצה לחמישה ק"מ. ההחלטה ללוות אותו התקבלה אצלי מיד כאשר הוא סיפר לי על כוונתו זו, מבחינתי, זו זכות גדולה ואני נוהג כך בכל הזדמנות שיש לי. כך מצאתי את עצמי רץ "במרוץ" של 5 ק"מ בתל אביב.

מאת: צפריר ים
צילום:  חגי המצלם, תומר פדר ורונן טופלברג (ראנרסקאנר בי"ם)

הניוזלטר השבועי של RUNPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:


מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

כך מצאתי את עצמי רץ מרתון מלא בברלין כמלווה

תוך כדי הליכה לכיוון אזור ההתכנסות של מרתון ת"א נזכרתי במרוץ אחר בו הייתי על תקן של נער ליווי: מרתון ברלין האחרון. בברלין אגב כשמכנים מרוץ "מרתון" הם מתכוונים למרתון מלא. כאשר אני רץ כמלווה במרוץ, ההתבוננות שלי בתהליך היא אחרת. זה לא המרוץ שלי ולכן אין שום סיבה להתרגש, יש הרגשה של אחריות ולכן שמים לב למתרחש מסביב ועוסקים פחות במתרחש אצלי בפנים. בברלין ליוויתי חברה שאתה חוויתי את התהליך של מעבר מהליכה לריצה. יחד רצנו את המרוץ הראשון שלנו ל-10 ק"מ במרתון תל אביב (מרץ 2013). שמונה מרוצים נוספים ותשעה חודשים אחר כך מצאנו את עצמנו בינואר 2014 על קו הזינוק למרתון טבריה, המרתון המלא הראשון שלנו, איזו התרגשות מטורפת. מאז חלפו להם הימים, גם בירקון זרמו מים רבים, אני הוספתי מרתונים ואולטרה מרתונים לרשימה שלי.

אין הצדקה לפערים הגדולים בן מרתון ת"א לברלין

רב השוני בן שני המרוצים הללו, מרתון ת"א ומרתון ברלין. אכן שני המרוצים הם מרוצים המוניים עם מעל 40,000 משתתפים. שניהם בערים תוססות וצעירות, בלב מטרופולין של כשלושה וחצי מליון תושבים. אבל כאן מסתיים הדמיון. טוב יעשו פרנסי העיר תל אביב יפו ומפיקי האירוע בכפיים, אם ילמדו מאחיהם בברלין איך מנהלים מרוץ. אמנם מרתון ברלין מתקיים כבר 43 שנים, מרתון ת"א חגג יום הולדת 10 בלבד, אך אין הצדקה לפערים הגדולים בן המרוצים.

מרתון ברלין

ברלין

למה "מרוץ" במרכאות?

אין זה משנה אם מדובר במרוץ לחמישה ק"מ או 42.195 ק"מ. המשתתפים במרוץ מכינים עצמם מספר חודשים, לוקחים את הנושא ברצינות רבה ומשלמים סכומים לא קטנים על הזכות להשתתף. אם כן, יסבירו לי בבקשה המארגנים התל-אביבים מדוע משתתפי המקצה ל-5 ק"מ לא זכאים למדידת זמנים רשמית? כל שנדרש היה להדביק למספר החזה צ'יפ חד פעמי שעלותו זניחה. המשמעות היא שאין למשתתפים במקצה זה כל תיעוד על השתתפותם. רובם המוחלט של משתתפי המקצה הזה משתתפים לראשונה במרוץ, והם ללא ספק רוצים מזכרת מתועדת, מישהו חסך עליהם שקל וחצי ולא העניק להם את החוויה הזו. אגב, בזמן שהמתנו לזינוק שאלתי את החברה שעמדו סביבי האם יש מדידת זמנים רשמית, וכולם היו בטוחים שיש! אולי בגלל שבמערכת הכריזה הודיעו לנו מספר פעמים שהזמן הוא אישי והוא נמדד רק מרגע שנעבור את השטיחים.

כעת, אולי תגידו- טוב, 5 ק"מ זה לא סיפור ובטח הם לא שילמו הרבה? רצי ה 5 ק"מ שילמו 140 ש"ח! ומה קיבלו? חולצה עם פרסומת וצפיפות ללא מדידה? הייתכן שתפקידו של מקצה זה הוא בעיקר להכניס הרבה כסף למארגנים ולהגדיל משמעותית את מספר המשתתפים, על חשבונם בצורה צינית, ותוך ניצול עמימות לגבי המדידה. אני בטוח שברמה הפורמלית הכל כתוב ומכוסה, ועדיין – כשכל כך הרבה לא הבינו שלא יקבלו מדידה, הרי שאולי זו לא הונאה, אבל הטעיה דה פקטו היתה שם.

בתחנה לבאר שבע…

במרתון ברלין יש כ-15 תחנות בהן מחלקים למתמודדים מים, משקה איזוטוני, תה, פירות וג'לים. את התחנות מפעילים מאות אנשים שתודרכו היטב. כולם לבושים במדים מיוחדים, אין אחד מהם שמטפל במזון או שתייה בידיים חשופות, כולם עוטים כפפות. לפני התחנה יש שילוט ברור המכין את הרצים לתחנה. התחנה בנויה כך שעשרות אנשים יוכלו לעבור בה בנוחות וללא עיקוב, לקחת את מבוקשם בקלות ולצאת משם. מיד לאחר התחנה וגם בהמשך מוצבים פחים גדולים אליהם ניתן להשליך את בקבוקי השתיה. תחנת ההתרעננות היא בעצם שולחן ארוך מאוד, מצידו האחד המפעילים ומצידו השני הרצים. לא יעלה על דעתו של אף מפעיל לעבור לצד השני של השולחן. בתל אביב מצד שני יש לי תמיד את ההרגשה שהמפעילים מופתעים שהמירוץ התחיל כבר. ה-"תחנה" בה עברנו היתה בעצם מספר משטחים של בקבוקי שתייה שהונחו על המדרכה. לא היה שילוט לפני התחנה שיבהיר לרצים כיצד להתנהג. בהמשך עמד שולחן ועליו בקבוקי שתייה שהיו עדיין בתוך המארזים שלהם וכמה נערים חמודים שעמדו בתוך המסלול כשהם אוחזים בידים בקבוקי שתייה. כך לא בונים תחנת התרעננות.

אגב, במפת מקצה ה-5 ק"מ לא טרחו המארגנים לציין את מיקומן של התחנות הללו.

מרתון ת"א

עוברים ליד הדולפינריום

אין הגיון לשחרר את כל הרצים יחד 

לפני הזינוק במרתון ברלין עמדנו עשרות אלפי רצים יחד. לא היו גדרות שהפרידו בן הקבוצות השונות. ובכל זאת, רובם המכריע של המשתתפים עמד באזור שהקצו לו המארגנים. יש הגיון ברעיון שתחילה ירוצו הרצים המהירים יותר ורק לאחר מכן יתחילו לרוץ המהירים פחות. אין הגיון שרץ בקצב איטי יפריע לרץ מהיר יותר. אין הגיון לשחרר את כל הרצים יחד ולייצר עומס וצפיפות בלתי נסבלים כמו שחוויתי בתל אביב.

מיד כשהתחלנו לרוץ הבחנתי שחלק מה-"רצים" הם בכלל צועדים. זה טוב בעיני שחלק מהמשתתפים במרוצים הללו עושים זאת בהליכה, אני חושב שצריך לעודד את התופעה הזו כי היא מאפשרת להרבה מאוד אנשים להצטרף למעגל העוסקים בספורט. זאת ועוד, אני סבור שיש להאריך את זמן הקט-אוף במרתונים לשבע שעות ולאפשר ליותר אנשים להשתתף במרתון בהליכה לכל אורכו, אין שום דבר קדוש בריצה רציפה. אבל! צריך לעשות זאת נכון. צריך לחנך את ציבור המתחרים לכללי התנהגות נכונים. צריך היה לייצר שתיים או שלוש קטגוריות, כך שהצפיפות תקטן משמעותית ותהיה אפשרות לרוץ בקצב המתוכנן ולא "לשחות" בים של רצים.

 

מרתון תל אביב

תל אביב יפו

מרתון ת"א – כל דכפין ייתי ויכנס

בתוך הערכה שקבלנו בברלין היה שק חפצים מניילון שקוף. יחד עם מספר החזה קבלתי גם מדבקה עם מספר החזה שאותה הדבקנו על שק החפצים. ההנחיות היו ברורות לחלוטין, אין שום אפשרות להיכנס למתחם ההתארגנות עם תיק אחר חוץ משק החפצים השקוף שקבלנו. בנוסף, הקפידו המארגנים לזהות כל אחד מהמתחרים ע"י פספורט או תעודת זהות לפני קבלת הערכה, רק לאחר שבוצע הזיהוי הצמידו לנו צמיד מיוחד על פרק היד. בכניסה למתחם ההתארגנות נבדקנו, מי שלא ענד צמיד, לא נכנס. מי שניסה להכניס תיק שאינו שקוף, נאלץ להפרד ממנו בכניסה.

נכון, זה לא נעים, אבל פחות נעים פיגוע כמו שהתרחש בבוסטון. אמנם בבוסטון הפצצות לא הונחו בשטח ההתארגנות אבל בכל זאת, שטח התארגנות של עשרות אלפי אנשים מזמין צרות. הכניסה למתחם ההתארגנות בתל אביב הייתה בשפת העם "שכונתית" או בשפה תקנית, כל דכפין ייתי ויכנס. מה שהיה חשוב במיוחד למארגנים כנראה זה לגבות 30 ש"ח בגין שמירת חפצים. מעניין שבברלין הבינו שיותר נוח להגיע לבוש בבגדים ארוכים לאזור התחרות ורק שם להיפרד מהם יחד עם המפתחות של האוטו או של החדר במלון, להכניס את הכל לשק השקוף ולמסור את זה חינם אין כסף לאחראי על מתחם איחסון ל-500 רצים. כן, הגרמים מבינים שאין אפשרות לתת שרות למסות של אנשים במתחם קטן ולכן הם העמידו 100 אוהלים קטנים לאחסון החפצים.

יום קיום המרתון הוא יום חג בעיר

בברלין עמדו לאורך המסלול מאות אלפי מעודדים. אין ספק שיום קיום המרתון הוא יום חג בעיר. לחלק גדול מהמעודדים לא היה אינטרס אישי במרוץ. הם לא באו לעודד חבר או בן משפחה שמשתתף במרוץ. הם באו כי זה כיף להגיע ולהשתתף באירוע המוני שמתקיים ברחובות העיר שכולל בין היתר גם ריצה של עשרות אלפי אנשים. לאורך המסלול עמדו עשרות תזמורות ומקהלות והנעימו את זמנם של השומעים. דוכני אוכל נפתחו ברחובות, חברות ניצלו את האירוע לקידום מוצריהן. כך נניח חילקו בירה חינם למעודדים, ושני הצדדים מרוויחים.

כל הדברים הללו לא מתרחשים מאליהם, מישהו צריך לארגן אותם. מישהו צריך לעודד קבוצות זמר או חבורה שמנגנת לצאת ולנגן באירוע. הם לא עשו זאת תמורת כסף, הם נהנו מההשתתפות. מצד שני, מישהו ארגן להם במה, מסתור מהשמש או הגשם ונקודת חשמל. אני מצפה מהמארגנים של מרתון תל אביב לעודד פעילות כזו. לגרום לתל אביבים להנות מהאירוע, לקחת חלק בו גם אם אין להם עניין בריצה. מי לא אוהב לצאת בבוקר חורפי חמים ולהנות מפעילות רחוב?

אגב, תל אביבים יקרים שלי, לא צריך לנסוע עד ברלין, אפשר עוד שבועיים לנסוע לירושלים, יש לכם מה ללמוד גם מהם. לדוגמה, ביום המרוץ, החניה בכחול לבן חופשית, לאורך המסלול יש ליצנים ומוקדי בידור, והכי חשוב, ההרגשה היא שירושלים שמחה שהגענו לרוץ בה ולא שבאנו להשאיר שם כסף!

מרתון ירושלים

מרתון ירושלים

אין צורך כאן ביותר ממעט חשיבה ואכפתיות

מספר ימים לפני קיום המרוץ בתל אביב התבשרנו שרכבת ישראל תשבית חלק מהקווים שלה אל תחנת תל אביב האוניברסיטה, זו התחנה הסמוכה למתחם המרוץ. במדינה מתוקנת, אירוע בו משתתפים עשרות אלפי אנשים המגיעים אליו מרחבי הארץ היה מונע השבתה של חלק חשוב כל כך בתחבורה הציבורית, לא בישראל. יתרה מזאת, בתל אביב מקיימים כל שנה מרוצים ללא סגירת רחובות, בטח לא סגירה מסיבית כמו במרתון תל אביב. אפשר ורצוי לקיים מרוצים ברחובות העיר, אבל חשוב גם לחשוב ולא רק לחשב כמה כסף נרוויח. תכנון נכון של המסלול, פיצול של המרוץ הזה למספר מרוצים קטנים יותר או לחלופין הזנקת המקצים השונים במקביל ולא בטור ולאורך מסלולים שונים היה מקצר את משך הזמן בו נסגרו רחובות ונחסמו צירי תנועה חשובים בעיר. אין צורך כאן ביותר ממעט חשיבה ואכפתיות. לדוגמה: זה עניין תקציבי אבל אפשר ללמוד ממרתונים בעולם ולהעמיד גדרות לאורך המדרכות ולמנוע מעבר של הולכי רגל מצד לצד, קצין משטרה חותם על ההיתר וצוות ההפקה יפזר את הגדרות בזמן הנכון. בסוף, האנשים שצריכים לעבור מצד לצד יעברו את הגדרות ויחצו את מסלולם של הרצים. בברלין ראיתי איך קבוצה של 5 מתנדבים צעירים מתפעלת מעבר חצייה להולכי רגל מבלי לעקב את הרצים כלל. הם חלקו את הרחוב לשניים, במרכזו יצרו אי תנועה. הקבוצה של החמישה אחזה בחבל ארוך, בשלב א' הם חסמו את מחצית א' של הרחוב, הרצים רצו במחצית ב' והולכי הרגל חצו את מחצית א' והגיעו עד לאי תנועה, לאחר מכן שרק המפקד שלהם במשרוקית והם חסמו את מחצית ב', הרצים המשיכו לרוץ במחצית א' והולכי הרגל המשיכו ברגל לעבר מחצית ב'. פטנט פשוט שדורש רק מעט חשיבה.

מרתון ת"א מול מרתון ברלין – סיכום

מרתון תל אביב יכול להיות "המרוץ של המדינה", הוא ממוקם במקום הנכון ומתקיים בזמן הנכון. מרוץ טוב הוא מרוץ שכל הגורמים הלוקחים בו חלק נהנים מקיומו. המארגנים צריכים לחשוב בגדול ולטווח הארוך. לתכנן נכון יותר את המסלולים, להכשיר טוב יותר את הצוותים המתפעלים, להרוויח פחות מכל רץ אבל להרוויח יותר מהמירוץ. אין לי ספק שאם הדברים הללו יעשו, ענף הריצה והעיר ייהנו מכך.

מאת: צפריר ים
צילום:  חגי המצלם, תומר פדר ורונן טופלברג (ראנרסקאנר בי"ם)