אליפות העולם באתלטיקה המתקיימת השנה בלונדון מתוקשרת על פי רוב בסימן פרישתו של אוסיין בולט והסבתו של מוחמד (“מו”) פארח מריצות 5000 ו- 10000 מטרים לריצת המרתון. רבים נוטים להפחית מגדולתו של מו פארח, אושיית הריצה המקבילה לאוסיין בולט בריצות הארוכות יותר. שמו פחות מוכר? אולי. הוא בוודאי לא הולך לעצור בקרוב.
מאת: שלומי שושן
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אספרסו קצר-ארוך
בשישי האחרון התוודענו לריצתו האחרונה של אליל ה-100 מטרים אוסיין בולט, לאחריה חש אכזבה שמוכיחה שגם הענק הג’מייקני בן אנוש. עם תוצאה של 9.95 שניות (לבולט), מאית שנייה אחרי קולמן, ו-3 מאיות אחרי המוזהב ג’סטין גטלין- שחזר בגדול אחרי שבמשך שנים ראה את הגב של ידידינו בולט.
שימו לב במיוחד לנתון מעניין: זמן התגובה של בולט היה האיטי ביותר מבין כל התחרויות בקנה מידה עולמי- 0.183 מאיות השנייה לעומת זמן תגובה טיפוסי שלו הנע סביב 0.160 מאיות השנייה, שגם למרות היותו לא הכי מהיר, בשילוב עם מה שמגיע לאחר הזינוק אפשר לו למלא את ארונו במספר לא מועט של תארים. ג’טלין חלק לבולט כבוד אחרון בסיום הריצה כגדול האתלטים ובולט בתגובה פרגן בחזרה, אבל גם קינח בסיום במשפט “הוא ריצה את העונש שלו” בעקבות פרשיות החומרים האסורים של גאטלין…
התוצאה הקנתה לו מדליית ארד שעימה פרש באופן סופי ממסלול הריצה. במקביל אליו התמודד באליפות העולם במרחקים אחרים רץ נוסף, עומד אף הוא בקדמת הבמה, ונראה שהוא כאן כדי להישאר שנים רבות: מוחמד פראח, האחראי על ימים רבים של כסיסת ציפורניים ומתח בקרב חובבי הריצות הארוכות בארץ ובעולם.
ובינתיים בארוך
הבריטי המחונן קטף כבר עשרות תארים בזירה העולמית וידו (או רגלו) עודנה נטויה. כבר שנים שפארח עטור התארים משאיר אבק לשאר הרצים, ובכללם גם האפריקאים. מוחמד פארח מוביל ביד רמה כבר כמה שנים את מקצי ה-5000 וה-10000: 3 פעמים ברציפות אלוף העולם ב-10 ק”מ ופעמים אלוף אירופה, אתלט שני שמשלים דאבל רצוף באליפויות עולם ובאולימפיאדה, זהב כפול בשני המרחקים, אתלט השנה של הוועד האולימפי, ולא פחות מעשר מדליות זהב מ-2011 עד היום. לאחר דאבל שני ברציפות, הוא שואף לשלישי שיקבע את מעמדו בענף כטוב מכולם, לצד היילה כמובן.
מעבר לכישרונו האתלטי, אי אפשר להתעלם מיכולתו המנטלית הגבוהה המתארת יכולתו לנהל קצב בצורה חכמה ויעילה ולא להתפתות להאצות מיותרות שיעמידו את חומצות החלב שלו במבחן. צפינו בהנאה רבה בפריצה שלו בקילומטר האחרון לאחר ריצה מתונה וזהירה יחסית לאורך כל הריצה, בה סיים עם ניצחון עם 26:46:57 דקות של תהילת עולם. לא נתפס. זאת אגב תוצאת השיא שלו בשש השנים האחרונות.
בקרב הנשים, לאלמאז איאנה האתיופית בת ה-25 זה היה קל יותר, לאחר שפתחה מבערים אחרי 4 ק”מ ולא הותירה אף סיכוי לשאר המתחרות.
הדרמות לא פסחו גם על מקצי המרתון ואת הזהב קטף הקנייתי ג’פרי קיפקוריר את 2:08:27, תמיראת טולה האתיופי סיים אחריו עם 2:09:49, ואת הפודיום נעל אדמונד פליקס מטנזניה עם 2:09:51. בקרב הנשים הקרב היה צמוד יותר כאשר שלוש הראשונות סיימו בהפרש של עשר שניות האחת מהשנייה. הזהב הוענק לרוז צ’לימו – הקנייתית שמייצגת היום את בחריין עם 2:27:11.
פסיכולוגיה קצרה-ארוכה
אני מניח שרוב רובו של הקוראים עתה את הכתבה משתייך בדרך כזו או אחרת לאוכלוסיית הריצות הארוכות. תחום הריצות הארוכות צובר תאוצה בקצב מסחרר לעומת הריצות הקצרות (100, 200, 400). בכל מקצה באות לידי ביטוי יכולות שונות, במידה שונה ובעצימות אחרת אבל בניגוד למה שרבים (בריצות הארוכות) חושבים – גם בריצות קצרות, וגם בארוכות הראש והרגליים עובדים כיחידה אחת וליכולת הפסיכולוגית של הרץ יש מרכיב מאוד משמעותי באיכות הביצוע: אם בריצת ה-100 מטר נדרש כוח מתפרץ השואף ל-100 אחוזים, בריצות הארוכות הוא כמעט ולא נדרש כלל לעומת מרכיב הסיבולת. גם הפן המנטלי בריצות האלה שונה למדי: לעומת התמודדות עם הכאב והקושי, בקצרות הפסיכולוגיה באה לידי ביטוי יכולת הגיוס המנטלי המלאה והפוקוס המוחלט שסטייה קלה ממנו מורידה זמן יקר בשברירי שנייה. הכל עניין של זבנג וגמרנו. בשונה מריצת עשרת אלפים למשל, בה הרצים משייטים על דופק גבוה ו”סובלים” באופן יחסי לא מעט זמן.
אז מי מהם הגדול מכולם?
לפחות בתחום התקשורת והמיתוג – התשובה ברורה… מצד אחד הג’מייקני שולט ללא עוררין במרחקים הקצרים וקטף מדליות זהב ושיאי עולם באופן שוטף, מצד שני מולו ניצבת אגדת ריצה בריטית שמזמן הפכה לשם דבר בתחום הריצות הארוכות. הצמד הללו כל כך קרובים, שרק לשם ההשוואה- שניהם חולקים את אותו מספר המדליות בכל שנותיהם- 29 במספר, כאשר בולט מוביל בזהב (23 לעומת 19) ופארח בכסף ובארד (8 ו-2 לעומת 5 ו-1).
מבחינת שיאי עולם לבולט שיא עולם אחד יותר מפארח (2 לעומת 1). מו פארח אמנם לא מיליונר כמו בולט אך פרסים נכבדים מגיעים גם לידו עם כל תואר עולמי ויבשתי. לשניהם אגב מכנה משותף והוא חלום ילדות של שחקן כדורגל (כמה מפתיע) וגילוי בגיל מוקדם על ידי מורה לחינוך גופני.
אני מתחבר לפארח לא פחות ואולי יותר מאשר לבולט. הרי כולם מכירים את שגרת האימונים של רצי המרחקים הארוכים- עד כמה היא מפרכת, סיזיפית, ארוכה ומתישה. שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים. כל ריצה היא מעין מסע והרפתקה קצרים הכוללים מחשבות, קושי, ניהול משברים, תכנון ותזמון. מה גם שפיתוח יכולת מנטלית שכה נדרשת בריצות הללו- אינה דבר של מה בכך.
מה בנוגע לשליחנו התכולים בלונדון?
בגזרת הגברים גירמה אמרה חצה את קו הסיום לאחר 2:26:37 שעות לראשונה באליפות העולם הראשונה שלו למעשה במרתון, לאחר ששבר שיא אישי בטבריה (שם עצר את השעון על 2:17:20 שעות). מארו טפרי הבא אחריו אשר ניסה לשפר את שיאו האישי שעומד על 2:18:19 שעות, לא השיג את מטרתו ופרש לאחר הקילומטר ה-35.
בגזרת הנשים מאור טיורי שניסתה לשפר את מיקומה ה-90 שנקבע בריו, סיימה במקום ה-63 עם 2:49:63. לונה צ’מטאי באה במטרה לחוות “חוויה מתקנת” לפרישתה במרתון בריו (פציעה בכתף הימנית, שנבעה מהניסיון להפסיק להניק במהלך מחנה אימון בקניה), השיגה תוצאה נאה של 2:40:22 שעות, הממקמת אותה במקום ה-41.
מאת: שלומי שושן
שלומי שושן, 27, רווק. מרתוניסט ומאמן ריצה. מונע מהחיפוש אחר אתגרים חדשים. מאמין באיזון, גיוון, וצניעות. משלים עשור בריצות כביש עם טעימות שטח. נע לעבר היעד הבא וכותב לאורו.
מנוי (חינם) לRUNPANEL – מגזין הריצה הטוב בישראל: https://goo.gl/Auzkl9
מנוי (חינם) לBIKEPANEL מגזין האופניים הטוב בישראל פה https://goo.gl/4tGh4F