יובל כרמי, מאמן מועדון הריצה “רצי הסמטה” מודאג מבריחת כשרונות האתלטיקה לחו”ל. האם כל שנותר לנו לעשות הוא להתבונן בהם עוזבים?
מאת: יובל כרמי, מאמן רצי הסמטה
בשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בענף הריצות הארוכות מבחינת איכות וכמות הרצים והרצות הישראלים. הענף זכה בשלל שיאים לאומיים, ייצוג בינלאומי רב בכל הגילאים ועומק כמותי ואיכותי חסר תקדים. סיבות שונות הובילו להישגים אלה אבל שתי סיבות עיקריות הן יציאתם של אתלטים בכירים רבים במהלך השנה למחנות אימונים במזרח אפריקה וכן יציאת אתלטים רבים ללימודים בארה”ב. לשהות בכירי האתלטים לתקופות ממושכות בחו”ל יש חלק חשוב בהצלחות הרבות אך גם צדדים בעייתיים ביותר.
בשנה החולפת למדו או התגוררו בארה”ב כ-20 אתלטים ישראלים – מספר עצום בהשוואה לכל תקופה בעבר. באותו הזמן התאמנו במחנות אימונים באתיופיה וקניה למעלה מ-20 רצי ארוכות בוגרים ונערים, גם כן מספר שיא. בסך הכל למעלה מ-40 מבכירי האתלטים הישראלים לא שהו בארץ למשך תקופה של חודשים בודדים ועד לכמעט שנה שלמה. מאחר ובישראל מספר האתלטים הבכירים לא עולה על עשרות רבות מדובר על חלק נכבד מהשכבה הבכירה שנעדר מרוב עונת האתלטיקה.
היתרונות של מגורים ואימונים בחו”ל ברורים וידועים; האתלטים שלומדים בארה”ב זוכים להשכלה אקדמית והשתתפות במסגרת הטובה בעולם, ורצי הארוכות שמתאמנים במזרח אפריקה נהנים מתנאי גובה וסביבת אימונים אופטימלית. יחד עם זאת, שהייתם של מיטב האתלטים לתקופות ממושכות בחו”ל בעייתית באופן אישי לאתלטים ובאופן כללי לאתלטיקה הישראלית.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
רצי ארוכות המאמצים אורח חיים מקצועני שמצריך שהייה של חודשים ארוכים בשנה במחנות גובה בחו”ל, יתקשו מאוד להתקדם בתחומי החיים שמעבר לעיסוקם הספורטיבי, כלומר באקדמיה, בתעסוקה ובהשתלבות בחברה. רוב מוחלט של רצי הארוכות המקצוענים היום הינם יוצאי אתיופיה: אלה זוכים בדרך כלל לתמיכות מצד משרד הקליטה, איגוד האתלטיקה, האגודות והוועד האולימפי אך ללא התניית התמיכה הכספית ביציאה ללימודים כלשהם. למרבה הצער רובם מגיעים לעשור הרביעי בחייהם ללא השכלה או ניסיון תעסוקתי, דבר שפוגע קשות בעתיד חייהם. כדאי להזכיר את היילה סטאין הרץ האגדי אשר נותר חסר כל עם סיום הקריירה, לאחר שנים רבות שנתמך בנדיבות על ידי הגורמים הנ”ל.
בשנים האחרונות חל גידול קיצוני במספר האתלטים הישראלים שיצאו ללימודים בארה”ב. צעד זה מביא לשיפור בתנאי האימון של האתלט ועשוי להבטיח את עתידו התעסוקתי, אך ברוב במקרים הוא מביא בהדרגה גם לסיום הקשר שלו עם האתלטיקה הישראלית; אם משום שנעדר מהארץ כעשרה חודשים בשנה ואם משום שבדרך כלל פורש מהענף עם תום הלימודים.
המכנה המשותף לשתי התופעות הוא הבעת אי האמון מצד האתלטים ביכולת של מוסדות הספורט ליצור סביבת אימונים ברמה גבוהה, ולאפשר לאתלטים להתפתח בתחומי החיים האחרים תוך כדי העיסוק באתלטיקה. במדינות מערביות רבות קיימת התפיסה לפיה אתלט מוכרח לדאוג לעתידו במהלך הקריירה הספורטיבית שלו; הרעיון באופן טבעי גם מיושם במערכת החינוך או במערכת הצבאית המעניקות מלגות לימודים ומחייה לאתלטים מצטיינים. בישראל לעומת זאת, לא רק שלא קיימת מערכת של מתן מלגות לימודים ומחייה לאתלטים צעירים מצטיינים, אלא שהמערכת מעודדת “מקצוענות” בגיל צעיר מאוד והורסת בלי לשים לב את עתידו של הרץ לאחר סיום הקריירה.
לבעית האתלטים הבכירים הצעירים ישנו פתרון שמתקיים בארה”ב, גרמניה, בריטניה ובמדינות נוספות. מערכות גדולות כמו בתי ספר תיכונים גדולים, אוניברסיטאות או הצבא מעניקות לאתלטים את התנאים האופטימליים להתפתח מקצועית, לימודית ותעסוקתית, בתמורה לכך שהאתלטים ייצגו אותן בתחרויות, ויעלו את קרנו של המוסד. בארה”ב לבדה מוענקות מלגות בשווי של למעלה ממיליארד דולר מדי שנה לספורטאים סטודנטים מצטיינים.
בישראל, מאחר ומצבן הכלכלי של האגודות רעוע והן בקושי מסוגלות לכלכל את עצמן, ולעת עתה לצה”ל ולאוניברסיטאות אין עניין בקיום ליגה חצי מקצוענית באתלטיקה, פתרון אפשרי הוא הקמת קרן מלגות לאומית שתעניק מלגות לימודים ומחייה רציניות לאתלטים מצטיינים ע”פ קריטריונים ברורים, ובכך תאפשר לאתלטים להתאמן בראש שקט ותבטיח את עתידם לימים שאחרי הפרישה מהספורט. פתרון זה עשוי להוות אלטרנטיבה ליציאה ללימודים בארה”ב, ולשפר את סיכוייהם של האתלטים יוצאי אתיופיה להצליח בחיים שאחרי הספורט.
מאת: יובל כרמי, מאמן רצי הסמטה
הכירו גם את מגזין הטיולים והאאוטדור שלנו:
