הוא היה טריאתלט ורץ שנים ארוכות בצורה רצינית, אבל אז גיא חלמיש הפסיק עם הריצה עשור שנים כדי להתמקד באופניים ובשחיה. אחרי הפסקה ארוכה הוא חוזר בהדרגה ובזהירות לריצה, ומספר על כך בסדרת הכתבות “חוזר לרוץ”:
אחרי יותר מדי שעות מחשב אני מרגיש צורך עז בהתכווצות שרירים בחלק גוף עליון. עקב רכיבות רבות ואינטנסיביות, הרגליים שלי רוב הזמן מבקשות מנוחה דווקא. אני מכוון לקאנטרי קלאב המקומי. שנים שלא רצתי בכלל, ולכן שנים שלא רצתי על המסילות… מתקן הריצה המוכר והוותיק שבסוף מגיעים גם אליו.
במכנסיים אדומים יוצא לדייט עם ידידה מהעבר
הולוגרמה של ריצה
תמיד לאחר תקופות ריצה על פסי הריצה האלה, כשהייתי מגוון לפתע לריצה בחוץ מיד התכווצו לי שרירים רבים: ריצה על מסילה היא לא בדיוק ריצה, זה למעשה ספורט בפני עצמו: ספורט הריצה על מסילה, שהוא סוג של הולוגרמה של ריצה. כשאתה יוצא החוצה אתה מגלה עד כמה הקשר בין ריצה בחוץ לריצה על מסילה תאורטי – כמעט כמו שקריאה בפייסבוק היא לא קריאה של ספר: בשניהם עושים משהו דומה אבל האפקט שונה.
כן, אני יודע שרצים מקצועיים משתמשים בה ככלי אימוני, אבל עדיין עבורי זו פשרה הגיונית לימים רטובים, ואני מקבל אותה בהסתייגות – במיוחד כעת, כשזמני הריצה שלי קצרים יחסית עדיין: אם הריצות שלי בחוץ נמשכות בין חצי שעה ל 45 דקות, הרי שעל המסילה אני מרשה לעצמי להוסיף יותר. מעבר לזה מאוד קשה שם על המסילה ברמה הפסיכולוגית. כשרצתי יותר המסילה היתה מחוץ לתחום עקב השיעמום הקיצוני ותרומתה לחיסול חדוות הריצה שלי.
למי שלא קרא את הפרקים הראשונים (חוזר לרוץ 1, וחוזר לרוץ 2) או כבר שכח איך זה להתחיל לרוץ בעודו משלים ריצות של 60 קילומטרים, דרוש הסבר: אני הולך לעשות את זה הדרגתי… מאוד הדרגתי! לצערי לא ניחנתי בגידים ועצמות מוצלחים כל כך ואני רגיש לפציעות. למעשה אפילו מכמה הריצות הראשונות שלי, האטיות האלה, זה כבר התחיל ועשה לי פלאשבק שלילי לימים שנלחמתי בזה: אותו גיד כואב בבסיס הרגל מלפנים מעל למפשעה חזר אלי לגוף ושוב אומר לי – אני פה.
אם אין כישרון ריצה, אתנחם בשרירי תאומים מפותחים מהאופניים…
צעדים קטנים, בידוד משתנים ותרפיה לשיעמום
אבל יש כמה יתרונות למסילה, ואחד מהם הוא הכירורגיות שלה: כמו טריינר באופניים, כך גם בריצה על מסילה אפשר לבודד משתנים ובתוך השעמום הנורא הזה, להתרכז בכל מני היבטים של הריצה שלך ולחקור אותם. אני מנסה הפעם לרוץ בקצב רגליים מאוד מהיר ובצעדים קטנים יחסית. ממש מנסה לשכפל את התחושה של קצב הפידול המהיר שמאפיין אותי באופניים גם אל הריצה. ואז אני משנה בהדרגתיות, מגדיל צעד, ומשחק עם היחס בין אורכו לקצבו.
רב המכר “נולדנו ליפול” התחיל כאן
גם מבחינת סגנון אני משחק בצורה עדינה עם מנח הגוף העליון ביחס לרגליים: הזווית בה נמצא הגוף – בין הטיה שלו קדימה להטיה אחורה. כשאני מטה מעט את הגוף קדימה, כאילו הולך לפול אם הייתי נע עוד טיפה, התנועה של הרגל עוברת למקטע אחורי יותר מהריצה בסגנון הקודם. הצעד מסתיים יותר מאחור ומתחיל יותר מאחור וקרוב יותר אל מתחת לגוף. התוצאה – פחות הרמה של הירך והברך והקלה מיידית במיחושי אותו גיד מפשעה כואב. אבל להחזיק כך את הגוף בתוך הריצה, זה דורש יותר מאמץ בגב תחתון ושרירי הבטן, וזה שוב מאותת לי את מה שתמיד נכון: צריך עוד אימוני שרירי ליבה.
בצורה הזו כף הרגל נוחתת אחרת לגמרי מהריצה הקודמת: על חלק קדמי יותר שלה, וקצב הרגליים מתגבר לו כאילו מעצמו. אני מוצא את עצמי נע קדימה במהירות גבוהה מדי ביחס למהירות המסילה וכמעט ונוגע בחלק הקדמי שלה. מעניין… אבל אין לי שום מושג האם זה סגנון גרוע ושגוי שיגרום לי לפציעות, או לחוסר יעילות? האם אני יכול לרוץ ככה לאורך זמן והאם כדאי בכלל לנסות את זה? אני כעת בשלב המשחקים והלמידה של הגוף והתחושות במצבים שונים. אז לא – אני עדיין לא מתחייב שאקדם “ריצה-נוטה-לפול” כטרנד החדש בעולם הריצה.
מה שבטוח: הלימוד, ההעמקה בתאוריה, הלמידה מאלה שוותיקים ממני או מושקעים יותר ממני בתחום תהייה חלק מהמסע הזה שלי. כחלק מזה, מהחזרה לריצה, ומהקמת RUNPANEL כבר התחלתי ללמוד בקורס מאמני ריצות ארוכות בקמפוס שיאים אצל אבי דה פילוסוף וחוה גרו (אבל על זה – עוד נספר בכתבות נוספות). כעת אני נותן לעצמי להתנסות בצורה בלתי מושפעת. כל דבר בעתו. בינתיים, אני משחק קצת בריצה עצמה. אין ספק שהריצה שלי גרועה, אטית, ויש מקום לשיפור ושינוי.
בריצה השנייה שלי על המסילה, אני כבר מכוון ל 45 דקות. המסילה מספקת גם הזדמנות לבודד משתנים בין זוג נעליים אחד לשני שנמצאים אצלי במבחן: יש לה יתרון כשמדובר בנעליים: משטח קבוע, עקבי, ושאין בעיה להחליף עליו נעליים כדי לקבל רפרנס מיידי ונקי מהפרעות סביבתיות. עם הנעליים בעלות הפידבק העדין והמדויק יותר אני יכול למנף את המשטח המושלם של המסילה כדי לשחק קצת עם אופן הנחיתה. בריצות הראשונות שלי הנחיתה היתה על העקב והתנועה על הצד החיצוני של כף הרגל. אני מנסה ליישם את הטיפ שקיבלתי ב Trimax לשמור על קו התנועה של רגל שמאל ומשחק קצת עם הנחיתה – מנסה לנחות יותר על מרכז כף הרגל ופחות על הצד. האם זה נחוץ ואפקטיבי? לא בטוח לפי מאמרים שכבר ערכתי עבורכם ב RUNPANEL.
החימום הסתיים ואפשר להתפנות לשאר המשחקים בחדר הכושר, ליישם את התובנות מהצורך בחיזוק הליבה, להנות מנופים מקומרים בטייטס וגופיות, וגם להזכיר לשרירי הכתפיים שלי שהם קיימים. עניין חדש נוצר לי סביב הריצה, וזה עוד רק בהתחלה עם חפירת הציוד…
אני מסיים את הסשן עם סקרנות ושמחה על כך שאני… חוזר לרוץ.
מאת: גיאחה
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו: