“החיים טובים” ו”הכל אפשרי” הם המסרים שמעביר אלינו שי ראשוני מכלאו-גופו במחלת ה ALS. כחלק מהמאמצים לגייס מודעות וכספים למחקר ה ALS הוא יצא לריצת מרתון בת”א, ומזכיר לכולנו עד כמה עלינו לחבק את החיים ולהעריך את מה שיש לנו, ולחוקרים וקהילת ה ALS – שהכל אפשרי, וחייבים להמשיך ולחתור לקדם את המחקר כדי למצוא טיפול אפקטיבי למחלה. אבל כדי שזה יקרה – צריך תקציבים. המבצע הזה מיועד להביא אתכם לפה: http://www.prize4life.org.il/ ולתרום למחקר שישנה את הגורל של חולי ה ALS. דורון אביגדורי מביא את סיפור הריצה המיוחדת הזו.
מאת: דורון אביגדורי
צילום: אלירן חי, יאיר אהרוני וחברים.
שי ראשוני – טייס, איש ברזל, חולה ALS
“רק שי ראשוני יכול בלי להוציא אף מילה, לגרום לכל כך הרבה אנשים להרגיש ולהוציא כל כך הרבה אהבה” המשפט הנ”ל נתרם ע”י יוסי פוקר, מבכירי הרוכבים בארץ ש”חיפ”ק” אותנו על אופניו במהלך המרתון. וכעת לעניין עצמו..
אני מאמין שאין הרבה אנשים שלא שמעו על שי ראשוני (ומי שלא, ויקיפדיה דחוף..): איש ברזל, אל”מ, טייס וכו’ וכו’.., שי העומד בראש עמותת פרס לחיים אובחן כחולה ALS בשנת 2011 והיום הינו משותק,מחובר למכונת הנשמה וללא יכולת לדבר. התקשורת היחידה של שי עם הסביבה מסתכמת בהפעלת מקלדת וירטואלית על ידי הזזת העיניים. לשאלתכם, זוטות שכאלו לא מפריעות לשי לנהל פרוייקטים חובקי עולם, להרצות ולעשות מה שרוב האנשים הבריאים בגופם לא יעשו אף פעם.
את שי יצא לי לפגוש באופן אישי רק לפני כחצי שנה, כאשר הגעתי עם קבוצה של אנשי ברזל ואולטראיסטים על מנת לספר לו על פרוייקט אולטראמן ישראל (טריאתלון חוצה ישראל: 10 ק”מ שחיה, 420 ק”מ אופניים ו 84.4 ק”מ ריצה) הכרתי את שי מהפייסבוק וידעתי שהוא בעל מחשבה חדה כתער ובעל חוש הומור משובח אולם רק במפגש פנים אל פנים ממש הפנמתי עד כמה הוא הר געש של אנרגיות, בעל יכולת מטה- פיזית להניע מהלכים ולעשות כל דבר. במילותיו של שי: “אין דבר כזה בלתי אפשרי, אנחנו מציבים את הגבולות לעצמנו”.
פרויקט Life is good
על הפרוייקט סיפרה לי נילי אברמסקי במהלך מרתון טבריה האחרון, כמובן שלא היססתי לרגע כשהציעה לי להצטרף לפרוייקט. במקביל כמו שרק שי יודע, הוא קיבץ סביבו רצים, אולטראיסטים ואנשי ברזל מובילים, וקבוצת Life is good, קבוצה שבאה מאהבה קמה. המטרה כאמור, להביא אתכם, הקוראים, הרצים והציבור לזכור שחולי ה ALS וחוקרי המחלה צריכים את עזרתכם בתרומות. שי ראשוני עומד בראש עמותת Prize4Life ובאתר העמותה: http://www.prize4life.org.il/ תוכלו לתמוך במחקר למציאת התרופה למחלה.
הסרט, למי שלא לחץ על ה Play בתמונה מעלה:
האימונים
התגבשה לה קבוצת הגרעין הקשה של life is good, אותה הובילו נילי אברמסקי, גלעד רותם, גלית בירנבויים-נבון, דני דוייטש ואחרים. במקביל עופר “לב- זהב” שטרית מחברת כפיים המפיקה את מרתון ת”א, נרתם והפך עולמות כדי שהפרוייקט יצליח.
לצערי הייתי שותף וירטואלי בלבד לאימונים, ועד כמה מורכבת הריצה עם שי הבנתי רק בתדריך שהתקיים במסיבת הפסטה שהרים שי בביתו לפני המרתון. המורכבות באה לידי ביטוי בכיסא גלגלים שלא מותאם בכלל לריצה, כיסא כבד מאוד ובעל ידיות אחיזה נמוכות שאפילו מאותגר גובה כמוני חייב לרוץ שפוף בתנוחה לא נוחה. כאשר שי בעגלה, ללא המקלדת הוירטואלית, התקשורת מסתכמת בתשובות של כן ולא באמצעות העיניים. בנוסף יש צורך בניטור מתמיד של הסטורציה (רמת החמצן בדם), מכונת ההנשמה, להחזיק לו את הראש (שרירי הצוואר לא פעילים) וכו’. ישנה חלוקת תפקידים מסודרת בקבוצה: מספרי 1 שדוחפים את העגלה, מספרי 2 מחזיקים את הראש, מספרי 3 ממוקמים מספר מטרים לפני הכיסא ומתריעים על מהמורות ומפנים רצים, מספרי 4 מגינים מאחור ומהצדדים. האימון הארוך ביותר ששי ביצע היה אימון של חצי מרתון שארך כשלוש שעות.
המרתון
קיבלנו אישור מעופר “לב זהב” שטרית להיות מוזנקים בהזנקה הראשונה ב 06:00 יחד עם מירוץ אופני היד, לא לפני שנילי ציירה לנו על החולצות את המוטו של שי “Life is good”.
אנחנו מזנקים, ההתרגשות והאדרנלין בשיא, עוצרים כל רבע שעה בודקים שהכל כשורה, פעם בשעה עצירה של כמה דקות בו בודקים את שי יותר לעומק. הבדיקה נעשית בניצוחו של ז’יזס, המטפל של שי שמלווה אותנו בתלת אופן עם כל ציוד הטיפול והחירום. אנו מתחלפים בתפקידים כל מס’ מאות מאות מטרים ואחרי כשעה וחצי שקטות בהן אנחנו מלכי הכביש אנחנו מגיעים לטיילת ועוקפת אותנו בטיסה נמוכה הדבוקה הקנייתית הראשונה. לאט לאט עוד ועוד רצים עוקפים אותנו. אף אחד לא יכול להתעלם מהקבוצה מלאת האדרנלין שלנו, כולם עוטפים אותנו באהבה ובקריאות עידוד. הזמן שלנו מצוין בהשוואה לאימונים ואחרי כשעתיים וחצי אנחנו מגיעים לק”מ ה- 21. בק”מ האחרונים מצטרף אלינו רכוב על קולנועית ח”כ אילן גילאון ובהמשך מלווה אותנו בריצה גם ח”כ עופר שלח, מרתוניסט ותיק ומוכשר בעצמו. ברח’ אבן גבירול מצטרפת משפחתו של שי ולוקחת פיקוד על העגלה, אנו נכנסים לפארק הירקון אפשר כבר להריח את הסוף וההתרגשות של כולנו מרקיעה שחקים. אנו חוצים את שער הסיום אחרי קצת פחות מ 5:45 שעות לזינוק, תוצאה הרבה יותר ורודה מהמצופה.
אפילוג
במהלך האימונים נוצר קשר עם אנשי שיאי גינס, התברר כי אם וכאשר שי יחצה את קו הסיום של המרתון הוא יהיה המשותק המונשם הראשון שיעשה זאת. למצער, אנשי ספר השיאים של גינס לא שלחו נציג לישראל לכן פורמלית לא ידוע אם שי יוכר רשמית כמחזיק בשיא גינס, אך כמו שאמרו בחבר’ה: אם לא גינס נעבור לבירה אחרת!
מאת: דורון אביגדורי
צילום: אלירן חי, יאיר אהרוני וחברים.
המחבר: דורון אביגדורי: ספורטאי סבולת חובב, אולטראיסט ואיש ברזל מיוזמי ומשתתפי אולטראמן ישראל.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו: