“הספורט עזר לי להתגבר על הגזענות”- ראיון עם אלופת ישראל בריצת משוכות

באילו מרחקים מתחרים

באולימפיאדה ובאליפות העולם מתחרים למרחקים של 100 מטר (נשים), 110 מטר (גברים) ו-400 מטרים (גברים ונשים). יש גם תחרות למרחק 60 מטר שאינה חלק מהמשחקים האולימפיים, הנערכת בעיקר באולמות. בניגוד לריצה “קלאסית” ובדומה לענפים אחרים באתלטיקה כמו הדיפת כדור ברזל והטלת כידון, יש הבדלים דקים בריצת המשוכות בין נשים לגברים נוכח ההבדלים הפיזיולוגיים בין המינים.

ראשית, גובה המשוכה שונה: אצל הגברים גובה המשוכה 107 ס”מ ואצל הנשים גובה המשוכה הוא 83.8 ס”מ. שנית, יש הבדל במרחקים בין משוכה למשוכה במקצים הקצרים (9.14 מטר אצל הגברים לעומת 8.5 מטר אצל הנשים). על מנת לשמור על מרחקים שווים בין עשרת המשוכות, מקצה הגברים הוא באורך 110 מטר ומקצה הנשים הוא באורך 100 מטר.

מה הקושי המיוחד בריצת משוכות

“בדומה לריצות ספרינט, על רץ המשוכות לדעת לזנק נכון מהאדנים ולזרוק את הגוף קדימה בסיום. ריצת משוכות מציבה אתגר להצליח לצלוח את המשוכות במהירות מירבית ועם האטה מינימלית. הטריק פה הוא להניף את הרגל בזמן ובגובה הנכון- קפיצה נמוכה מדי תסתיים בפגיעה במשוכה ותאט את הרץ. קפיצה גבוהה מדי, תגרום לבזבוז של כוח והאטה. צריך למצוא את ה-Sweet spot ולהגיע למצב שבו עוברים מספר סנטימטרים קטן מעל המשוכה.”

האם מותר להפיל את המשוכות

“כן. בעוד שבעבר, הפלה של 3 משוכות ומעלה הובילה לפסילה ושיאים יכלו להיקבע רק אם משוכה לא הופלה, לפי הכללים כיום, ניתן להפיל את כל המשוכות ועדיין לנצח בתחרות. יחד עם זאת, הפלה מכוונת של המשוכה, מעבר מתחת למשוכה ומצב בו המשוכה נוחתת במסלול של רץ אחר-  דינם פסילה.

בעבר, המשוכות היו כבדות והיו להן רגליים בצורת האות T. פגיעה במשוכה בצורתה הישנה הקטינה משמעותית את סיכוייו של הרץ להמשיך בתחרות. כיום, המשוכות קלות יותר ויש להן רגליים בצורת האות L. פגיעה בהן אומנם מאטה מעט את הרץ, אך מקטינה רק במעט את סיכוייו להמשיך ולרוץ (ואף לנצח) חרף הפגיעה.”

הספורט עזר לי להתגבר על הגזענות

“הייתי בהרבה חוגים בילדות: בשחייה, בבלט… ההתחלה היתה כנרשמתי למגמת אתלטיקה בכיתה ז’. ההורים פחות רצו, אבל התעקשתי כי מאוד אהבתי ספורט מהילדות. בהתחלה המשפחה לא קיבלה ובעיקר זלזלה. היום הם מאוד תומכים, הם רואים את ההקרבה שלי, את השאיפה להספיק את כל המטלות ולטרוף את העולם במעט הזמן שיש.

התלבטתי בילדותי סביב השאלה האם להתחיל תחומים אחרים ואני יכולה להגיד בצורה די סובייקטיבית אבל עם הבטחה אובייקטיביות כי מדובר באחד המקצועות הכי מרכזיים וחשובים שילדים חייבים להתעסק בהם. גם אם זה ייגמר בתור תחביב עד כיתה יב’. הספורט גרם לי לצאת מהגזענות שהייתה סביבי כשעליתי לארץ. דרך הספורט יצרתי קשר עם הילדים, שכולנו יודעים שהם יכולים להיות חסרי הבנה כלפי השונה. הספורט גרם לי להיות שווה לשאר הילדים גם כשלא ידעתי את השפה העברית.

היום יש להורי גאווה והם מעריצים אותי על כך שאני רודפת אחרי החלומות שלי. בעיני זה הכי חשוב שיש לצידי בן זוג תומך, משפחה שתמיד תקבל אותי, גם כשאני חוזרת ללא מדליות אחרי תחרויות.”

הקסם של ריצת המשוכות

“יש משהו מאוד מאתגר בריצת משוכות, אתה צריך לשלב המון מרכיבים בשבריר שנייה. הכל מסתכם בעצם ב-13 שניות. מדובר על שילוב של טכניקה נכונה, זינוק מהיר מהאדנים, מהירות וכוח. כדי להצליח בתחום הזה, צריך לשלב בין אימונים משלל סוגים.

בעיניי הקסם הוא ממש כמו שתראה קוסם מבצע טריק קסמים: בעינייך הקוסם עושה זאת בקלות ומסקרן אותך לדעת איפה הטריק. לדעתי, גם בריצת משוכות יש סוג של קסם כזה. מדובר על ריצה מאוד מאתגרת ומלאה במכשולים במלוא מובן המילה. שבריר שניה של חוסר ריכוז ואתה יכול להפיל משוכה. הפלת משוכה מאטה אותך, ויכולה לגרום לך להילחץ ולצאת לגמרי מריכוז. כל רגע קריטי.

אני אוהבת את ההרגשה לפני הזינוקים. כשאני מסתכלת על המשוכות, מנסה לדמיין איך אני עוברת את כל עשרת המשוכות מבלי להפיל אף אחת מבלי לעצור ובסוף זה פשוט קורה.”

אתגר ומרכיבי יכולת גופנית

“מדובר בהמון מרכיבים: כוח מתפרץ, אפילו אירובי צריך כי לאחר 60 מטר הגוף מתחיל להתעייף ואז גם הטכניקה נפגעת. צריך מהירות, טכניקת מעבר משוכה וזינוק טוב מהאדנים.

אני בחורה יחסית קטנה. הגובה שלי הוא 1.58 מ’ ובהתאם, גם הצעדים שלי קטנים יחסית. הגובה שלי הוא חיסרון באתלטיקה מבחינת קצב ההתקדמות. לכן, האתגר שלי הוא תמיד להגדיל את צעדים ולהגיע במרחק הנכון למשוכה. לא קצר מדי, שלא אתנגש במשוכה ואפיל אותה, ולא רחוק מדי, שאקפוץ מוקדם מדי מעל המשוכה והיא עוד לא תהיה שם ואז אפול עליה. זה גם בעצם הקסם, לדעת להגיע לכל משוכה במרחק האופטימלי בצורה די סיסטמטית.”

מי הגיבורים שלך בתחום?

“גיבורים יש רק באגדות. בעיני כל אתלט בארץ הוא סוג של לוחם. כל אחד מתמודד עם משהו בחייו האישיים, לדעת לשים את זה בצד, להתמודד כאן ועכשיו עם האתגרים מבלי לרחם על עצמך או לוותר בעוד ריצה, זה לדעתי, הדבר המרשים ביותר.

יש לאחרונה הרבה רצי משוכות, אני עוקבת אחרי קני הריסון מארצות הברית, אלופת העולם המכהנת ב-100 מטר משוכות. אגב, במבחני קבלה לאליפות העולם באותה השנה היא כשלה להתקבל לנבחרת ולא רצה! זה רק מראה כמה דברים יכולים לקרות בתחום כל כך קשה. אתלטית נוספת שבעיניי היא דוגמה ליוצא מהכלל, היא סאלי פירסון האוסטרלית, למרות שהיא ״פחות״ טובה. פירסון מאמנת את עצמה- לא פשוט בכלל.”

כנסו גם אל bikepanel.co.il

האם יש ישראלים שמתחרים ברמה העולמית?

“אין כיום ישראלים רבים שמתחרים בריצת משוכות ברמה העולמית. בספרינט יש את דיאנה ויסמן הצעירה שלא מזמן השתחררה מהצבא והיא שיאנית ישראל ב- 100 מטר. היא ואמא שלה מקריבות המון כדי להגיע להיכן שדיאנה נמצאת היום. יש את חנה מיננקו המדהימה שקופצת משולשת ולאחרונה משלבת גם קפיצה לרוחק.
דונלד סנפורד רץ 400 מטר, במהלך הקריירה הקים משפחה והפך לאבא.
יש גם את אולגה לנסקי, שהמשיכה את דרכה של אמא שלה, אירנה לנסקי – מוכשרות ועובדות מאוד קשה!

אימרי פרסיאדו וגל ארד – רצי 100 מטר המהירים ביותר בארץ. אימרי הוא סטודנט בארצות הברית במכללה וגל הוא חייל מצטיין – מורה חייל. אז כן, יש הרבה ישראלים, לא הרבה לעומת שאר העולם… לדעתי לא באשמת האתלטים.”

יש לך מישהו\מישהי שאת שואבת ממנו השראה?

“יש הרבה אנשים- אם זה בחו”ל מהמתחרות המדהימות והמוכשרות כגון פולינה קולצ’ק, ועד לאתלטיות כאן בארץ, למשל אדווה כהן- בחורה צעירה, שלומדת במכללה בארצות הברית, ניפצה בערך כל שיא ישראלי שקיים בריצות הבינוניות והארוכות וגם בריצת 3000 מכשולים.

עוד דוגמה היא לונה צ’מטאי, בחורה מדהימה שעלתה מחו”ל על מנת להתאמן ולחיות כאן בארץ. המון קשיים בדרך, המון רצון ובעיקר אמונה עצמית שהזמן יגיע והיא תצליח לפרוח.
ההשראה היא בעיקר מההתקדמות, המכשולים שהן עוברות ביומיום והעובדה שהן בנות אדם בדיוק כמוני, לכאורה שום דבר שונה, אבל הן מצליחות להיות שונות, להיות מיוחדות, להציב מטרות ולא לפחד לנפץ את תקרת הזכוכית.”

האימונים והתחרות

“היעד הראשון שלי הוא אליפות הבלקן באולמות באיסטנבול. בקיץ אליפות ישראל כמובן, תחרויות הבלקן בקיץ בבולגריה ,גביע אירופה לאומות. המטרה העיקרית היא להשתפר – לשפר את השיא האישי ב100 מטר משוכות.

אני מתאמנת מדי יום, יש ימים שאני מתאמנת פעמיים ביום. נורא קשה לשלב לימודים 8 עד 16 אבל כשרוצים, משתדלים להגיע ולהספיק להכל. חוץ מריצה אני מבצעת אימוני כוח מתפרץ, אימוני הפוגות, בשבת יש ריצות קצב , אימוני טכניקה של משוכות, טכניקה של זינוקים מאדן, טכניקת ריצה, אימונים סטנדרטיים וכלליים. הכל מהכל.
בשנים האחרונות צצו מתחרות מעולות בתחום שלי. בשנים קודמות היו איתי בקושי 3 מתחרות, והעובדה הזו מאוד הקשתה על האפשרות להשתפר. וכן, בנוסף לעובדה שאני מתאמנת עם בנות מוכשרות, אני אוהבת לרוץ גם עם הבנים, למרות ששם לרוב אני מפסידה הרבה…”

הספורט מפריע לך בחיים האישיים או שעוזר?

“לפעמים מפריע, לפעמים עוזר. אתלטיקה זה מקצוע מאוד תובעני. אתה צריך להיות מקצוען 24 שעות ביממה. לישון טוב, לנוח טוב, להתאמן ולתת מעצמך כל יום את הטוב ביותר. לא לשכוח ויטמינים, אוכל בזמנים מסוימים. אלו דברים שגוזלים זמן.

נוסף על היותי ספורטאית, אני גם סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים ולומדת לתואר ראשון בתזונה. יש לי התנגשויות בין מחנות אימונים ותחרויות לשיעורים ומבחנים בתואר. אבל אני חושבת שבסופו של דבר ספורט הוא דבר חיובי. לפעמים אם אני מוצאת את עצמי מקבלת ציון נמוך באיזה קורס, יש חצי נחמה, אני יודעת שיש לי מקום חם לברוח אליו שבו אני טובה, שם אני מרגישה בנוח, מקום שלא מפלה בין גיל ,דת או מעמד סוציואקונומי. על קו הזינוק כולנו שווים ובעיני זה הדבר הכי טהור שאפשר למצוא היום.

אבל זה גם יכול לפעול להפך, לא בכל יום אני מצליחה להוציא מעצמי את המיטב, בכל זאת, לימודים במשרה מלאה מתישים מאוד ולפעמים אני מגיעה לאימון עייפה וקשה להוציא מעצמי את מה שהמאמן מצפה. לפעמים אני לא עומדת בזמנים, ביעדים או מבחינת ההרגשה אני לא שם. זה מאוד מבאס. אני משקיעה מעצמי 100% ולא לקבל את מה שאני מצפה מעצמי זה לפעמים מתסכל. אז לפעמים אני מוצאת את המקום המרגיע דווקא בלימודים. בידיעה שהיום היה יום טוב עם החברים, עם המבחן או השיעורים המעניינים שמעבירים.”

איך ההרגשה להיות בטופ של המקצוע שלך?

“ההרגשה היא נהדרת ובעיקר לא מובנת מאליה. כל יום יכולות להגיע מתחרות יותר טובות וכשרוניות יותר לנצח ולתת בראש. אני אוהבת תחרותיות ובעיקר שמחה ומרגישה ברת מזל שהצלחתי להגיע למעמד.
לצערי התמיכה הכספית באתלטיקה הקלה היא לא טובה בלשון המעטה. לכן התחלתי ללמוד במקביל לעיסוקיי בספורט. אני מאמינה שזה עניין של עוד שנה שנתיים עד שאתחיל לעבוד ואז אתאמן כתחביב.”

תוכניות ליום שאחרי? תרצי לאמן?

“אני חושבת שלא נולדים להיות אתלטים, מתאמנים לכך, אבל הכישרון הוא מולד. בעיניי זה מתלבש יפה גם על התיאור של מאמנים- לא נולדים להיות מאמנים, נוצרים כאלה, עם ניסיון ועבודה קשה. אבל בכל בן אדם יש משהו עמוק בתוכו שגורם לו להימשך למקצוע ובעיקר שהוא עצמו יהיה טוב במקצוע כדי שהאתלטים יאהבו אותו, יעריכו ושהוא יוציא מהם את המקסימום פוטנציאל. לכן אני חושבת שאני עצמי פחות מתאימה למסגרת מאמנת, למרות שאני לא רוצה לשלול שום דבר. הדבר החשוב הוא שספורט יהיה חלק מהחיים שלי תמיד. לכן התחלתי ללמוד מדעי התזונה. כדי לשלב זאת עם הספורט.”

ריצת משוכות- שיאי העולם ושיאי ישראל 

110 מטר גברים:

• שיא עולם- ארייס מריט (ארצות הברית), 12.80 שניות
• שיא ישראלי- מיכאל אילין, 13.87 שניות

100 מטר נשים:

• שיא עולם- קנדרה הריסון (ארצות הברית), 12.20 שניות
• שיא ישראלי- אירנה לנסקי, 12.80 שניות

400 מטר גברים:

• שיא עולם – קווין יאנג (ארצות הברית), 46.78 שניות
• שיא ישראלי – אלכסיי בזארוב, 49.87 שניות.

400 מטר נשים:

• שיא עולם – דיון המינגס (ג’מייקה), 52.84 שניות.
• שיא ישראלי – אירנה לנסקי, 55.69 שניות.

אהבתם את הכתבה? הצטרפו אלינו לערוץ הטלגרם: https://t.me/RUNPANEL

מאת: תומר רוזנפלד- יועץ משפטי בחברות הייטק, בן 32 ומאמן ריצה מוסמך וינגייט. חובב אולטרה אבל נשבע שיחזור לפרופורציות בקרוב.

תוכנית האימון האישי של RUNPANEL לריצה: רוצים לשפר בצורה דרמטית את המהירות שלכם? לקבל תמיכה מקצועית כדי לא לעשות טעויות? לחצו פה למידע על התוכנית האישית