מאמן יקר – זו הסיבה שעזבתי אותך ואת הקבוצה שלך!

1. צור מסגרת ברורה ומובנת

“חשוב לי שתהיה מסגרת ברורה וגם מובנת. פעם הייתי בקבוצת ריצה והתנהלות המאמן נתנה לי תחושה שהוא מאלתר את התרגילים, לוח הזמנים היה מאוד גמיש והיינו מתחילים בערך בזמן ומסיימים בערך בזמן. אני חושב שמסגרת חשובה בעיקר לאנשים שפעילות גופנית היא לא הרגל חיים (עדיין), מה גם שמסגרת ותרגילים מובנים מראש מעניקים ביטחון שיש על מי לסמוך.”

2. תבין שיש סרגל מאמצים רגשי

“אני הגעתי למאמנת שהפעילה קבוצה של 5-6 אנשים בפארק העירוני. נתפסו לי השרירים אחרי האימון הראשון והיה קשה לי להמשיך. האשמתי את עצמי שאני “עגלה”, וכשחזרתי להתאמן בקבוצה התקשיתי בתרגילים ולא הצלחתי לצבור הצלחות שייתנו לי מוטיבציה להמשיך. בדיעבד אני מבינה שמה שגרם לי לבסוף לנשור הוא שהמאמנת לא הבינה שאני זקוקה להתאקלמות “בראש” ולא רק בשריר. כשלקחתי מאמנת אישית בנינו חודש של התאקלמות לגוף אבל גם לראש, מה שנקרא “להיכנס לזה” כי זה לא היה חלק מהיום יום שלי. התאקלמות עזרה לי הגיע לחודש השני ושם, רק שם, התחלנו להעמיס משקל ולספור כמות חזרות.”

3. תגוון ותחדש

“אני זוכר שנהניתי מאוד להגיע לאימונים עד שפעם אחת היתה לי נסיעת עבודה לחו”ל. כשחזרתי דילגתי על מפגשי אימון ורגע לפני שנשרתי לגמרי תפסתי את עצמי וניסיתי לברר מה קרה. גיליתי שלא היה לי חשק לחזור כי צפיתי מראש את התרגילים של המאמן. החזרה על אותם תרגילים (טובים!) שעממה אותי. בנוסף, גם מסלולי הריצה היו זהים כמעט בכל אימון. אם תשאל את המאמן הוא יגיד לך שהוא כן מגוון, אבל זה רק בעיניים מקצועיות, בעיניים של מתאמן זה היה די זהה. למשל, למתאמן סקוואט ולאנג’ הם זהים ולמאמן זה יכול להיחשב “גיוון”. בנוסף לגיוון הייתי ממליץ למאמנים גם לחדש – תחדשו לי משהו על התרגילים בכך שתוסיפו לי ידע מה כל תרגיל עושה ומה חשיבותו (זה חשוב בעיקר בתרגילי הכוח כשכולם רוצים רק לרוץ), איך תרגיל מונע פציעות (חיזוק הבטן כהשפעה על הגב, חיזוק ארבע ראשי כהשפעה על הברכיים, וכד’). חידושי הידע יגרמו לי להיכרות גדולה יותר עם הגוף שלי וזה לכשעצמו יוצר גיוון וחידוש.”

4. תעורר השראה

“יש מאמנים שעשו אולטרה מרתון 100 או 200 ק”מ. יש שעשו איש ברזל פעמיים, ועוד ועוד. אבל הם לא מדברים על זה מטעמי “צניעות”, ואם כבר הם מדברים אז זה למטרת מכירות והכנסת מתאמן חדש לקבוצה. הייתי רוצה שהם יתנו לי השראה מהניסיון שלהם עצמם על פסגות מחד ועל קשיים ומשברים מאידך, וגם יביאו מסיפורים של אחרים מעולם הספורט. מעבר לעובדה שזה מעניק רוח גבית והשראה, זה גם מסביר לנו המתאמנים שהמשברים שלנו טבעיים ובלעדיהם לא נוכל להתקדם.”

5. תגבש אותנו כקבוצה

“אצל לא מעט קבוצות יש אוירה שהמאמן במרכז המעגל וכולם מכוונים אליו, ככה מתנהלת קבוצה (GROUP), אבל לא קבוצה מגובשת (TEAM). ב”Team” נוצרת אווירה של “ביחדנס” שמביא היכרות, חברויות ועזרה הדדית. מאמן מסוים שהכרתי עשה את זה נכון – הוא עשה מין טקס קצר לקבל את החדשים והכיר אותם לכולם (מיסמס להם את החששות והזרות ויצר שייכות כבר בהתחלה), יצר מסורות של אימונים מיוחדים בערבי חג (כולל כיבוד משותף), אפילו הייתה לו שפה ייחודית באימונים. זה יצר לקבוצה חותם ייחודי (trade mark) שיצר גאוות יחידה וכמובן הביא עוד ועוד מתאמנים.”

6. תמתח את גבול היכולת שלי

“לפעמים נראה לי שמאמנים מנסים לצאת בסדר עם כולם ומה שיוצא זה אימונים בינוניים, עצימים מדי לחלשים ורדודים מדי לחזקים. אמרתי פעם למאמן – “או שתפצל את הקבוצה לחזקים וחלשים או שתפצל את התרגילים”. אבל המאמן הוא גם בעל עסק ולכן צריך לבחור באיזה כובע להחליט, להיות איש המקצוע או לדאוג לשביעות רצון הלקוחות. כשעזבתי את הקבוצה ההיא ידעתי שאני מחפשת קבוצה שתאתגר אותי, מאמן שימתח את גבול היכולת שלי. לא היה קל למצוא, כי זה אומר קבוצה קטנה ואיכותית אבל לא ריווחית.”

7. תתקשר איתי באימון

“מאמן שלי, אתה רץ עם כולם, אתה רוכב ומתאמן עם כולם, ואני יודע שזה קשה אבל הייתי רוצה שכשאני מתאמן יהיה “אח גדול” שרואה הכל ויודע לתקשר איתי בזמן האימון עצמו כדי שאשתפר ואוציא מהאימון את המקסימום. תיקון בדיעבד לא ממש עוזר לי. למשל, לדייק אותי בתרגילי כוח. זה קריטי! אני יכול לעשות 30 חזרות שלא יהיו אפקטיביות כמו 4 חזרות מדויקות. תנועת הרגליים שלי בזמן ריצה בעלייה קריטית למניעת פציעות (מתחתי פעם רצועה שהשביתה אותי לחודש, וזה יכול היה להימנע אם המאמן היה מדייק אותי לגבי אורך הצעד). מאמן יקר שלי, גם כשאתה מפרגן או מעיר – בחיאת, תהיה ספציפי. “כל הכבוד, אלופה” לא אומר לי כלום. זו מחמאה “פייסבוקית” לחלשים. גם כשאני מזייפת או “גונבת פינות” אל תעשה פרצוף או תתעלם. תדייק אותי, אני זקוקה להערות והארות שלך. תתקשר איתי.”

8. למד אותי להיכשל

באימוני ג’ודו – אין שאלה אם ניפול, לכן לומדים ומתאמנים איך ליפול נכון כדי לקום מהר. אבל מי שלא לומד ליפול ישבור צלעות ולא יקום. וזה מה שקורה המון בכל קבוצות האימון בריצה, כושר גופני, טריאתלון, קרוספיט ודומיהן: אנחנו מתאמנים כאילו אין פציעות, אין שבירת שגרה שקשה לחזור, אין קשיים ואכזבות. אנחנו מתאמנים כאילו הכל יהיה טוב עד שהמצב לא טוב ורק אז נזכרים שצריך לטפל בקשיים. אז ככה- באימון ספורטיבי יש נפילות ויש פציעות, מופיע “לא בא לי” בעיקר בבקרים ובעיקר בחורף, יש אכזבות מתוצאה ומחוסר התקדמות. יש קושי אמיתי לחזור אחרי מרתון ראשון, ולמבוגרים מעל גיל 45 יש קשיים עם בגידת הגוף שלא צריך יותר משבועיים הפסקה כדי לדרדר את היכולות לחודשים אחורה.

אז הבקשה שלי מהמאמן שלי – למד אותי מראש על כל אותם רגעים קשים. מה עושים עם “לא בא לי”, מה עושים שאבד לי ה”למה אני עושה את זה?”, איך חוזרים מאופוריית המרתון הראשון, בקיצור – למד אותי להיכשל נכון.

9. תהיה מחנך, לא מורה

“רוב המאמנים שהייתי אצלם פעלו כמו מורה בבית ספר: מעבירים שיעור כדי שיבוצע וזהו. אני מבקשת מהמאמן שלי שיהיה מחנך. מה זה אומר? שיעביר לי כמה שיותר ידע וניסיון כדי שאוכל לבצע בעצמי גם כשהוא לא בסביבה. לכן הוא צריך לשאוף להיות מיותר, ולזה צריך מאמן נטול אגו (ופחדי פרנסה). מעבר לזה, כדי שהפעילות הגופנית תהפוך אצלי לדרך חיים אני צריכה שהמאמן שלי יחנך אותי לאורח חיים, ולא רק להגיע לאימון ולעשות פעולות וחזרות. איך עושים את זה? לא יודעת. אבל מי שיודע לחנך יידע.”

10. שיהיה כיף

“מאמן שלי יקר, תשלב כיף. אל תיקח את עצמך ברצינות תהומית מדי. אין בעיה להיות רציני בדיוק התרגילים, אבל אם זה לא יהיה עם כיף אני אישית לא אצליח להתמיד בקבוצה שלך.

מה זה כיף? אוירה משוחררת, יש מקום לבדיחה פה ושם, תשלב אימונים כמשחק (כשקפצנו בחבל בילדות, זה לא היה אימון? ו”תופסת”? תמציא משחקים!). הכנסת הכיף תלויה לדעתי בעיקר בדבר אחד- שהמאמן עצמו נהנה להגיע לאימון. שהוא באמת אוהב את הקבוצה שלו. אם הוא שחוק או אם הוא רואה בקבוצה שלו חבורה של עגלות (בהשוואה אליו), הוא יכול להכניס איזה משחק ובדיחה שהוא רוצה, האווירה שהוא יוצר לא תהיה כייפית”.

לא קל להיות מאמן…

אחרי שקיבלתי כל כך הרבה תגובות מאנשים שונים הבנתי שלא קלה היא דרכו של המאמן. הכי קל להיות מאמן אולימפי – כולם מחויבים, כולם מקצוענים, כל מה שנשאר הוא לתת הכוונה מדי פעם. אין איחורים, אין קשקשת. כולם ב-zone. אבל מאמן קבוצה שפתוחה לכולם זה מקצוע שדורש מרחב יכולות מאוד מגוון. אין לי ספק שיש התנגשות בין הצורך ב”שימור לקוחות” לבין אינטגריטי מקצועי. ולכן אין לי פתרון אחד ויחיד. כל שרציתי במאמר זה הוא לתת הצצה לעולם השיקולים וההשפעות שרוב המאמנים לא לוקחים בחשבון – מה מתחולל בראשו של המתאמן המצוי. הלקוח שלך.

מדוע אתה עזבת את המאמן שלך?

אנחנו מזמינים קוראים שעזבו קבוצה או מאמן לפנות אלינו בטופס צור הקשר (או במסרונים לגיאחה בפייסבוק) ולכתוב טור אישי על הסיבה שלהם. אנחנו לא מעוניינים לפגוע באף אחד – אלא ללמוד ולקבל תובנות והצצה אל תוך עולם המתאמנים והקבוצות, על כן הפרטים המזהים של האנשים המעורבים יוסתרו וגם כותב הכתבה יוכל לפרסמה בעילום שם. דברו איתנו!

מאת: יגאל רווה
צילום: עופר עברי

על המחבר: יגאל רווה, חוקר ומאמן בתחום ההתנגדות לשינוי. חובב מרתון וקרוספיט, גם אימון וגם כתיבה עליהם מהיבטים מנטליים. בעל חברה שמריצה תכנית ייחודית לשינוי הרגלי תזונה דרך הראש.  yigal.rave@gmail.com

> הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו! פה: https://t.me/RUNPANEL