בעקבות ההבנה (העצובה) שמצד אחד הVFF לא מספיק יחפות בשבילי, ומצד שני – בלי נעליים בכלל יש סיכון גבוה מדי לפציעות, יצאתי לחפש לעצמי אהבה חדשה. דרישות הבסיס הן מינימום נעל ומקסימום הגנה. באופן טבעי, התחנה הראשונה בחיפוש שלי היתה Vivo Barefoot, ולאחר התייעצות והתלבטות ארוכות בחרתי בדגם ה primus trail / firmground.
מאת: מיה בן צבי
על Vivo Barefoot – חברת היחפנים מלונדון
Vivo barefoot היא חברה בריטית שהוקמה ב2003 ומשרדיה יושבים בלונדון. משמה ניתן להסיק על התמחותה – יחפנות, או ליתר דיוק הנעלה מינימליסטית. זאת אומרת שכל הנעליים של החברה ניחנו בדרופ 0, סוליה גמישה מאוד וחלק קדמי רחב. לא תמצאו כאן סוליות משככות או כל מיני מנגנוני תמיכה והחזרת אנרגיה. הנחת המוצא של המעצבים היא שכל הטכנולוגיה הנדרשת לריצה בריאה קיימת ממילא בכף הרגל, ועל הנעל להיות בנויה כך שלא תפריע לכף הרגל לעשות את עבודתה. או כפי שתיאר זאת שחר רוזן (היבואן, שעוד נדון בו) אלו foot shaped shoes, להבדיל מ foot shaping.
מעבר לתפיסת העולם היחפנית, החברה מחזיקה גם בתפיסת עולם סביבתית-חברתית שגם היא באה לידי ביטוי בעיצוב וייצור הנעליים. תפיסה זו משפיעה על בחירת החומרים, שיטות הייצור, והמפעלים המייצרים. כך למשל עורות נצבעים רק בצעים טבעיים כדי להפחית זיהום של מקורות מים; החיבורים בין חלקי הנעל נעשים עד כמה שניתן בתפירה או הלחמה כדי לצמצם שימוש בדבקים; המפעלים בהם הנעליים מיוצרות עומדים בתקנים של סחר הוגן; וחלק מהכנסות החברה מושקעות חזרה בקהילות שמייצרות את הנעליים.
על Vivo Barefoot – חנות היחפנים מבוגרשוב 20
את המותג (כמו עוד כמה מותגים מינימליסטיים) מייבא ומשווק בלעדית שחר רוזן, שחנותו בת-אביב נקראת גם היא vivobarefoot. שחר מחובר לנעליים שהוא מוכר ומאמין בהן כמעט כאילו ייצר אותן בעצמו, והוא (ועובדי החנות) תמיד שמח להסביר על ההבדלים בין נעליים מינימליסטיות לכאלו שאינן ולתמוך בתהליך המעבר מהנעלה רגילה להנעלה קרובה ליחפנות. כדי לשפר את התמיכה והליווי הצטרף לאחרונה לצוות החנות גם פיזיוטרפיסט, ואמצעי האיבחון הריצה וההדרכה שבה הולכים ומתפתחים.
הן באתר היצרן והן באתר היבואן תמצאו המון מידע וסרטוני הדרכה על המעבר למינימליזם וריצה בריאה. היבואן גם מארגן מדי פעם מפגשים וסדנאות שונות שקשורים ליחפנות וריצה מינימליסטית.
בחירת הדגם
הזוג שבחנתי הוא הזוג השלישי של החברה שברשותי. שני הזוגות האחרים הם מדגמים שנחשבים ליומיומיים יותר ולאו דווקא מיועדים לריצה, אך לאור תפיסת העולם של החברה, גם הן נעליים שבהחלט ניתן לרוץ בהן. יתרה מזאת, מאחר ונעל מינימליסטית טובה אמורה פשוט לעטוף את כף הרגל, אין כאן עניין של להתאים את הדגם למבנה כף הרגל או סגנון הריצה. אחרי שמדדתי אי-אלו נעליים בחנות, נראה לי שהסייג היחיד להתאמת הנעל הוא המרחק בין צידי השריכה. בדגמים בהם צידי השריכה יחסית קרובים אחד לשני היה לי קשה להדק את הנעל כך שתעטוף את כף הרגל המאוד צרה שלי באופן מספיק מהודק. מי שרוחב כף רגלו רגיל או גדול לא צפוי להיתקל בבעיה הזו. בסופו של דבר השיקולים העיקריים בבחירת הדגם הם של התאמתו לצרכים ולטעם האישי.
לאור נטייתי לרוץ בתוואי שטח קשה – סינגלים, דרדרות, סלעים וכו’, בחרתי בדגם הכי קשוח – primus trail / firm ground. ניכר על הנעל שמי שעיצב אותה שם את העמידות בראש סדר העדיפויות – כולה עשויה חומרים חזקים שאבנים חדות קוצים ושאר מרעין משוט לא מזיזים להם. באזורים המועדים לפורענות הן מבחינת פגיעה של גופים חיצוניים בכף הרגל והן מבחינת העמידות של הנעל יש תוספת הגנה. וכל אלו לא באים על חשבון הגמישות או הקלילות של הנעל. מעבר לזה – זוהי נעל קיצית, רוב הגפה קלילה ומאווררת.
העיצוב
בדומה לרוב הנעליים המינימליסטית שנתקלתי בהן, עיצוב הנעל בא להדגיש את הסוליה השטוחה והחלק הקדמי הרחב. הדגשים האלו גורמים לנעל להראות קצת שונה מהסטנדרט של נעל ספורטיבית, ואולי אפילו להזכיר קצת נעל פנאי. כאמור, זהו מראה שהרבה נעליים מינימליסטיות חוטאות בו. היה לי קצת קשה להתייחס לאסתטיקה של הזוג שבחנתי בשל היותו שחור – הצבע היחיד שנפקד מהארון שלי כבר שנים רבות. ביקשתי מחברים שכן לובשים שחור לחוות את דעתם על הנעל, ורובם אהבו את המראה שלה. אבא שלי, שבתנאי מזג אוויר קיצוניים מוכן להוסיף גרביים לסנדלים הנצחיים שלו אמר שהן נראות כמו נעליים שהוא יוכל להסתדר איתן. בקרוב אמורות להגיע לחנות גם נעליים בצבע כאמל לנשים וכחול לגברים, ומהצילומים הן נראות יפות גם לטעמי.
הפרטים הקטנים
גולת הכותרת בעיני היא הסוליה בעובי 5 מ”מ, שעשויה מלאכת מחשבת של איזונים בין קשיחות לעדינות. הבלטים שלה מעוצבים בצורת כוכביות, ולמרות היותם עדינים יחסית לנעלי ריצת שטח אחרות, הם עושים עבודה מצוינת באחיזת קרקע. בנעלי שטח מינימליסטיות אחרות שברשותי השילוב בין גמישות הסוליה לצורך בבלטים שישפרו את אחיזת הקרקע גורם לבלטים לבלוט מעט כלפי מעלה – לכיוון כף הרגל, ולהציק בזמן הריצה. המעצבים של Vivo הצליחו להתגבר על המכשול הזה וייצר סוליה קשוחה בחוץ וחלקה בפנים, בלי לפגוע באחיזת הקרקע, וזה הישג לא מבוטל בעיני.
כדי שהתאמת המידה תהיה מושלמת, הנעל באה עם רפידה פנימית הניתנת להסרה. הרפידה עשויה רשת של חומר רך, ומצד אחד מרככת מעט את הדריכה, ומצד שני לא פוגעת בגמישות ובתחושת הקרקע של הסוליה.
השרוכים דקיקים וסגורים לטבעת, עם מנגנון הידוק מכני פשוט, מהסוג ששכיח מאוד בנעלי ריצת שטח. מה שמייחד את הנעל הזו זה החורים הקטנים יחסית שדרכם מושחל השרוך. מצד אחד זה אומר שאי אפשר פשוט למשוך את השרוך כדי להדק את כולו. מצד שני, וחשוב וחיובי, זה מאפשר להדק כל שלב בשרוך במידה אחרת. כך יכולתי להשאיר אותו רפוי למדי מקדימה, והדוק דיו מאחורה.
הנעל כולה עשויה חומרים סינטטיים, והחלקים השונים מולחמים זה לזה, כך שהגפה חלקה לגמרי מבפנים והופכת את הנעל למתאימה לריצה ללא גרביים, ומשקלה (במידה 38) הוא 200 גרם.
הריצה
הצעדים הראשונים היו קצת מאכזבים. חציתי שדה רטוב, האחיזה על המשטח החלק לא היתה מושלמת, והגרביים נרטבו לגמרי, מהר במיוחד. חמש דקות אחרי שיצאתי מהשדה החוויה היתה כבר שונה לחלוטין – אחיזה מצוינת על משטחים שונים, הנעל נשארה קלילה למרות הלחות שתפסה והבוץ בקושי נתפס עליה. עוד חמש דקות מאוחר יותר רוב הלחות שחדרה את הנעל כבר התנדפה. מכאן ואילך חווית הריצה בנעל רק המשיכה להשתפר.
הסוליה שיצרה ציפיות גבוהות במבט מבחוץ ונעילה יומיומית הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. היא גמישה באופן שכמעט לא הגביל את התנועה ואפשרה התאמה תנועתית לסוגי השטח המשתנים ותגובה למהמורות ומכשולים שונים. היא גם דקה ועדינה דיו כדי להרגיש היטב את פני השטח, ויחד עם זאת חזקה מספיק כדי ששום דבר לא יחדור אותו או יכאיב ברגל מבעד לה. למעט משטחים רטובים, היא הדגימה אחיזה מצוינת על כל משטח שנבדקה, החל מדרכי עפר, כלה בסינגלים ועד קטעי טיפוס צוקים קצרים.
בתור מי שרגילה לרוץ בנעליים מינימליסטיות (או יחפה לגמרי), תחושת השטח מבעד לסוליה היתה לי נוחה ונעימה. לחבר שרגיל לנעליים מאסיביות תחושת השטח מבעד לנעל היתה קצת מוגזמת, למרות שהוא כן הולך מדי פעם יחף.
ההדרכה של החברה מעודדת ריצה בצעדים קטנים, ונחיתה קדימנית עדינה, על כף רגל כמעט מאוזנת. אין ספק שזהו סגנון הריצה הספונטני ביותר בנעל הזו, והוא זורם בה בקלילות וברכות. אז ניסיתי גם להגדיל את הצעד ולנחות על קדמת כף הרגל, גם כאן הריצה זרמה בחופשיות ונינוחות.
בין לבין רצתי גם בנעליים אחרות שברשותי ויחפה כדי שיהיה לי למה להשוות את הנעל הזו. יש לי נעל אחת שמרגישה יותר קלילה וטבעית ממנה, אבל הקלילות שלה באה על חשבון עמידות. אחרי מעל 100 ק”מ של ריצה בתנאים שונים, הprimus trai / firmground עדיין נראית חדשה למדי, למרות אי אלו מהמורות שמוכרות כמחרבות נעליים. בהרבה מקרים הרגשתי שהנעל לא רק מאפשרת ריצה מהירה וקלה יותר מנעליים דומות שברשותי, אלא גם כמעט מבקשת אותה.
סיכום
מהרבה בחינות הprimus trail / firm ground מצליחה לאחוז במקל משני הקצוות: מצד אחד – זו אחת הנעליים היותר מינימליסטית שיצא לי לנעול, הן מבחינת חופש התנועה והן מבחינת תחושת הקרקע; מצד שני – היא מרגישה מאוד מוגנת מפני כל מיני הפרעות בשטח. היא ללא ספק מקבלת את הציון הגבוה ביותר ביחס הגנה לעומת תחושתיות.
זוהי נעל קלה ומאווררת מאוד, ולכן מתאימה יותר למזג אויר יבש חם ויבש. בארץ אעדיף לוותר עליה רק בימי מבול או קור קיצוני.
הריצה היתה לי נוחה ונעימה, וכך גם ההליכה. למי שיסכים לוותר על ההתניה (המוטעית לדעתי) שנעל טיולים צריכה להיות גבוהה ומגושמת יוכל להנות ממה גם בהקשר הזה. בשל תחושת הקרקע המצויינת שלה, היא מתאימה מאוד למי שכבר מורגלת בריצה יחפה או מינימליסטית. למי שזהו ניסיונו הראשון היא עלולה להיות מעט קיצונית.
מיה – רצה רק בשטחים פתוחים, עדיף משופעים, לוא דווקא על שבילים או עם נעליים, כשיש רוחות מזרחיות בורחת לים. אמא, כותבת ולפעמים גם מציירת. נטורופטית, מטפלת בטווינה, מנחת מדיטציה, ויועצת לקולינריה בריאה. מתאימה לכל מטופל תכנית אישית. לאתר: http://mbenzvi.co.il/. ליצירת קשר: 052-8418416