אחרי שהצגנו לכם אותה בהצצה מוקדמת, כעת הזמן להביא את המבחן עצמו של הנעל שהיא כנראה החשובה ביותר בליין של Altra – ה LonePeak 3.5. נעל שטח מתונה, מתאימה מאוד להליכה בשטח וריצה במגוון גדול של תכסיות, עם אחיזה מצוינת (אך לא מקסימלית) ורכות נעימה.
מאת: גיא חלמיש
זה הדגם שהוא להיט המכירות העולמי העיקרי של Altra, נעל שאמורה לעשות הכל: להיות לא רעה בכביש, מצוינת בשטח, ומתאימה לכל סוג קרקע כמעט. “נעל נעימה ומאוד מתונה” אומר אלדר פרדו מנהל תחום הריצה בDAA, ואני יצאתי לבדוק- האמנם?
לפנ3י שממשיכים- תכניסו מייל, קבלו מנוי חינם:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
כרטיס הביקור
- דגם: Altra LonePeak 3.5
- ייעוד: ריצת שטח וטרייל, הייקינג.
- משקל: 295 גרם (מוצהר יצרן)
- דרופ: 0 מ”מ.
- עובי סוליה: 25 מ”מ.
- רמת שיכוך: בינונית
- מחיר: 649 ש”ח
תאור היצרן- במילותיו:
“האלטרה 3.5 היא שיפור שעושה את הטוב מאוד לאפילו טוב יותר: עם חורי ניכוז לשמירה על הרגלים יבשות, מערכת גייטר עם 4 נק’ עיגון שומרת על העפר והאבנים בחוץ, ושידרוג לאריג הרשת העליון לעמידות לאורך זמן, הנעל הזו מוכנה להתמודד עם השביל. רוצו עם בטחון וכבשו את השטח הקשה ביותר, עם השיכוך המלא ופלטפורמה עם דרופ אפס, תא אצבעות רחב (FootShape™) ופיצ’רים בסוליה החיצונית: MaxTrac, TrailClaw”.
קצת הסברים לדיבור הזה- אלטרה מאמינה בדרופ אפס, כלומר החלק הקדמי של הסוליה עבה ובגובה זהה לזה של האחורי, בניגוד לגישה המסורתית לפיה העקב מוגבה. לדבריה זה מעודד ריצה טבעית יותר ונכונה, ומפחית פציעות.
בנוסף יש לה את ה “FootShape™”- תא האצבעות הרחב- מתוך גישה שצריך לאפשר לאצבעות להפרש ולשפר אחיזה ונוחות. שתי הברכות האחרונות הן TrailClaw ו MaxTrac – למעשה הסוליה החיצונית התחתונה שבנויה מכמה סוגי גומי, חלקו מיועד להיות עמיד לשפשוף לאורך זמן ולספק מגע, (“הטפרים”- Claw) לייצר הדבקות, תפיסה ואחיזה של הקרקע.
עיצוב וסקסאפיל
הצבע- כחול שמרני מהסוג של דגמ”חי עבודה, כזה שחובבי השטח דווקא יתחברו אליו. מלמעלה – הלוק הרחב והאופייני ומלמטה דווקא החלק הכי סקסי ומגניב בדמות צביעה וסוליה מצחיקה וייחודית שיש עליה “כף רגל” בצבע כחול על הרקע השחור.
אז יפות או לא יפות? מייד אחרי שלקחתי את הנעליים מהיבואן, היו לי שתי פגישות. לבשתי אותן וחיכיתי לשמוע מה יאמרו. הראשונה, דווקא חובבת מותג Altra ראתה את הנעליים ומיד פלטה: איזה מכוערות (אני אוהב אנשים ישירים ואמיתיים סביבי) ובפגישה השנייה הבנאדם ממש נדלק עליהם. יפהפיות בעיניו. אז יופי זה אכן בעיני המתבונן, ובעיני שלי- ובכן… אלה נעליים עם אפיל של שטח, גס ולא מעודן. ציור שנראה גולמי על הצד החיצוני וסוליה מאוד דומיננטית עם אלמנט מייצב מעליה שעוד יותר מקצין אותה. בגדול: אני מרגיש מצוין איתה כשאני יוצא מהאוהל, אבל קצת פחות במשרד. היא מביאה ניחוח של איש שטח שרוצה אל ההרים. נראה לי שהיא מתחברת מצוין למגזין החדש שלנו – OUTPANEL.
החלק העליון – גמיש ומגיב לתנועה
יש הרבה נגיעות שעשו בחלק העליון שסקרנו בכתבת המבוא, כגון הוספת חורי הניקוז, חיזוקים באזור הקדמי, רשת צפופה יותר מבעבר. הלשון קצרה מאוד ואינה בולטת כמעט משסע השרוכים ויש פה לולאות צד לגייטר עם 4 נקודות עיגון. יש לולאה בעקב, למי שזה חשוב לו (לי זה לא קריטי).
התחושה על הרגל הצרה שלי היא שזו נעל מפתיעה מבחינת המבנה והגזרה שלה, כי היא נראית רחבה, אולם דווקא במרכז הרגל היא הרגישה שי הדוקה בחלק התחתון של הרגל. מלפנים היא כמובן מתרחבת בהתאם ל Foot Shape אבל באמצע היא לא רחבה במיוחד.
התחושה- למרות כל החיזוקים והאלמנטים שאתם רואים בתמונה, ולמרות לוק השטח המסיבי, מדובר בחלק עליון גמיש להפליא, ונעים. הוא מרגיש דק ומאוורר, ואינו לוחץ בשום צורה אגרסיבית על הרגל. גם ההגנות מהאבנים מתבססות על בדים רכים ולא מרגישות כמו שריון קשיח. זו נעל שמקבלת את תנועת הרגל באהבה וברכות.
העקב
העקב ממשיך את הקו הזה – של נעימות ומתינות: הוא מינימליסטי יחזית באחיזתו ואינו מוקשח בצורה משמעותית. יש שיגידו רך מדי ולא מספק את האחיזה והקיבוע הנדרשים- לפחות בשטח קשה ומשתנה מאוד. בעפר וברוב המסלולים שרצי השטח מבלים בהם קילומטרז’ ארוך זה מתורגם לנעימות. זה עניין של גישה: חלק מיצרני נעליים שגורסים שהרבה מהאימפקט של הנחיתה מנוהל ומטופל בזכות אזור קרסול דומיננטי יותר.
פה גם תמצאו את הלולאה ללבישה מהירה, ואת סקוצ’ הגייטור- שרואים את הכיתוב עליו בתמונה הבאה:
נעילה ושריכה- מבלבלת וזורמת כאחד
מפתח רחב, רכות כללית, לולאת תפיסה בעקב, ועקב נמוך יחסית שלא מעיק על הכניסה – וגם המשך הנעל, מקבל את הרגל בתהליך בקלות וללא התנגדויות. אין פה לשון ארוכה וחוסמת שצריך לטפל בה… זורמת הנעל הזו והולכת עם המשתמש- לא נגדו. קל להכניס וקל להוציא, והכל בנעימות.
בגלל המבנה הלא שגרתי שלה מבחינת פיזור הרוחב לאורך הנעל, אני אף פעם לא סגור על הנעל הזו- כמה אני צריך לרכוס ולהדק? מצד אחד בעקב אני מרגיש שאני רוצה הידוק חזק יותר על שום רכותו. מצד שני במרכז הנעל אני חש שהיא די הדוקה בצדי הרגל שלי, שהיא צרה יחסית.
בהתאם לתפיסת ה Foot Shape כמובן שהחלק הקדמי רחב מאוד, והאצבעות חופשיות. אז יש לנו פה רכות בעקב, הידוק במרכז, וחופשיות באצבעות. קצת מבלבל. צריך להתרגל לגישה שלה ואני מנסה בד”כ הידוק מקסימלי בחלק האחורי, מעט פחות במרכזי, ומשלים עם החופש באצבעות- שהרי זו כוונת המתכנן.
כשאני רץ במישור הרוחב מלפנים נעים ונוח, ובאמת מאפשר לאצבעות להיפתח ולסייע בייצוב, אבל הרכות וגובה השיכוך מלפנים מעט סותרים את הייצוב הזה. הן מרגישות לי הרבה יותר טוב בריצות מישוריות וזורמות יחסית מאשר לעליות וירידות ובמיוחד בשיפועי צד משום שהרוחב מלפנים משאיר תנועה מסוימת שגוררת אובדן דיוק ומהירות בהעברת התנועה מהרגל אל הסוליה.
על הסקלה שבין בעלי כפות רגליים רחבות לצרות, ה LonePeak 3.5 נוטה להעדיף יותר את בעלי הרגליים הרחבות.
סוליה: זה לא רק ה-Zero Drop
אבל בכל זאת נדבר על הזירו דרופ קודם. בהליכה זה נוח, אבל צריך להתרגל לעובי הסוליה מלפנים. הרגל מתגלגלת מהאחור אל החלק הקדמי באותה רכות נעימה- אבל אנחנו כבר כל כך מורגלים בתחושת המורד העדינה שיש בנעליים עם דרופ, שכאשר אין אותו זה מרגיש אחרת: דורש מעט יותר מאמץ כדי להביא את הרגל לסיום הגלגול. בהליכה זה הרבה יותר מורגש מאשר בריצה.
בעליות ואגב גם בהליכה, תנועת הקיפול של הרגל בחלקה הקדמי חשובה- 25 מ”מ של שיכוך מפנק יש לקפל פה, וה 25 האלה מעט מתנגדים. כשעוברים מנעל מינימליסטית ודקה כמו ה On Cloud הזו לאלטרה, ההבדלים התהומיים בין שני הזוגות הלאה מתחדדים עוד יותר ושוב מזכירים לי ולכולם – יש הבדלים גדולים בין רץ לרץ, בין ההעדפות של כל אחד, וטוב שיש גיוון ושונות וכל אחד יכול למצוא את הנעל שמתאימה להעדפתו האישית.
בריצה- זה מזמין נחיתה אמצעית או קדמית יותר, או שאולי פשוט מאפשר אותה ביותר קלות? אני במגמת תנועה כזו אבל עם 25מ”מ גם מאחור, יש הרבה שיכוך ואין שום בעיה לנחות על העקב.
הנחיתה סופגת מאוד. זו סוליה ממש בולעת אימפקט בצורה מאוד מורגשת. שוקעים לתוכה, ואני חושב שזה מה שמסביר את הפופולריות הרבה של הנעל הזו. מהתרשמותי (ללא מחקר) רוב האנשים מעדיפים שיכוך משמעותי ומורגש. לריצה נעימה מאוד, מפנקת ממש, למרחקים ארוכים, על כורכר ומשטחים מגוונים, כולל אספלט מזדמן שם הסוליה התחתונה אחזה מצוין למרות הזיזים, זו נעל נפלאה ונעימה. בכורכר האבנים הורגשו פה ושם אבל העובי סתר את זה וזה לא הפריע. אבל חסרון השקיעה הזו הוא העדר ריספונסיביות ופגיעה באנרגית ההחזרה והתנועה קדימה, כלומר איטיות.
מקומות נוספים בהם היא הצטיינה היו אזורים מישוריים, וגם חוליים יותר – הרוחב המשמעותי מלפנים שיוצר מבנה ה-Foot Shape של אלטרה, מגדיל את שטח המגע ומשפר את ההתמודדות עם חול טובעני, והם נפלאות לריצה בים ובפרדסים.
מי לא יאהב אותה, או לאיזה שימושים היא פחות תתאים?
ה Zero Drop משמעותו שנוחתי עקב באמת ירגישו מעט יותר מאמץ בגלגול קדימה. הדרופ בנעליים “הרגילות” הוא זה שבעצם מכין אותנו כבר לתנועה הזו, קצת כמו שאדני זינוק של ספרינטרים שמים אותם בנקודה נוחה יותר ליציאה אל הצעד הראשון. כיוון שפה אין את הגבהת העקב צריך לפצות בעוד קצת תנועה להרמתו עד ההכנה לניתור. תוסיפו לכך את רמת הספיגה והרכות של הסוליה, ותקבלו תחושה, אולי סובייקטיבית של מיקרו עיכוב בניתור, או במונחי התחום- ריספונסיבית נמוכה. אם אתם רייסרים בנשמה, אוהבים קשיחות, תגובתיות החזר אנרגטי מטורף ודיוק רב- הנעל הזו תרגיש לכם גמישה מדי ורכה.
גם רצים שאוהבים את הנעל שלהם מקבעת, אוחזת, שומרת צורה ומחזיקה את הרגל במקומה פחות יתחברו. זה מתחבר גם לסגנון הריצה וסוג האימון: זו לא הנעל שהייתי לוקח לאימון פליאומטרי, לשטח טכני מאוד וגם לא לאימון בחדר כושר. לפעמים צריך סוליה קשיחה ונעל שתחזיק את הרגל הייטב כנגד המשקלים. לקרוספיט – יש לאלטרה נעל אחרת שבוודאי מתאימה יותר לצרכים כאלה (דגם ה Hiit XT).
באזורים גסים וטכניים (סלעים, שיפועי צד, שינויי מנח תכופים ומשמעותיים) חיפשתי יותר אחיזה, יותר הגנה ובטחון ופחות החלקות פנימיות ברוחב הקדמי.
לאלטרה יש מגוון נעליים שנותנות מענה לכל אחד מהצרכים האלה. לסקירת הדגמים לחצו פה. הנה סרט שצילמנו עם אלדר פרדו מנהל תחום הריצה ב DAA על הליין:
LonePeak 3.5 לסיכום- מפנקת!
אלטרה יצרו רב מכר, ואת הנעל היחידה שיכולתי לשכוח שאני לובש אותה בהגיעי הביתה. היא פשוט לא יוצרת את אותו דחף עז להשיל את הנעליים ולשחרר את כפות הרגליים. הרגליים כבר משוחררות ונעים להן בתוך הנעל! לא פלא שהאולטרה מרתוניסטים אימצו אותה בחום: בסביבה שבה פורשים רבים בגלל שפשופים, אי נוחות פיזית כזו או אחרת, היבט הנוחות, השיכוך והמעטפת הופך קריטי – ובדיוק באלה הנעל הזו מצטינת. ביחס לנעל שטח היא גם קלת משקל יחסית וה 300 גר’ שלה מרגישות בפועל פחות מכך.
היא רכה וסופגת – כנראה מה שמחפשים רוב הרצים אל מול האימפקט חסר הרחמים של הריצה, והיא מאוד מתאימה לרוב רצי השטח שאינם מקצינים אל הטרייל וריצה מאוד טכנית. כל התכונות האלה הופכות אותה פחות מתאימה לאינטרוולים עצבניים, שינויי כיוון חדים, צורך באחיזה הדוקה ומשמעותית של הרגל, קפיצות וייצוב הגוף באימוני קרוס פיט וחדר כושר.
מי שמבלא ימים שלמים בנעלי הריצה שלו, ולא רק רץ איתן, ומי שרץ על כורכר, אדמה, דשא, חול ואספלט פה ושם, למרחקים ארוכים בהם הנוחות היא מרכיב קריטי – יגלה בת לוויה נאמנה. אישית לא התחברתי לדרופ אפס ולחסר בריספונסיביות וזה הדבר הכי משמעותי שאתם תצטרכו להבין כדי לדעת האם אלטרה כמותג יתאים לכם.