אחרי 3 שנים חזרה התחרות המסורתית. רק 24 שעות הפרידו בין כניסת הפסקת האש עם עזה לבין הזינוקים למים של טריאתלון כינרת 2021.

אם הקיום של טריאתלון ראשל"צ לפני כחודש היה בסימן שאלה בגלל הקורונה, טריאתלון כינרת היה בסימן שאלה עד הרגע האחרון בגלל סבב נוסף בדרום. 24 שעות בלבד לאחר כניסת הפסקת האש ישראלים חוזרים לחיים, כל כך מהר, תוך יום, זה מדהים. בטלוויזיה חזרו לשדר תוכניות אוכל ובעולמנו הצר אך הנחוש חזרנו להשכמה מוקדמת מאוד בשבת בבוקר ונסיעה רחוק-רחוק בשביל להזיע ת'חיים בתחרות טריאתלון. 450 טריאתלטים מכל רחבי הארץ הגיעו להתחרות אחד מול השני אבל גם ביחד, כתף אל כתף. הוכחה וסמל של תאוות החיים שלנו, הרצון להמשיך לחגוג ולממש את הבנייה הקשה והאימונים שאנחנו מבצעים בשגרה. ואולי, זה גם סמל לזה, שאנחנו פשוט רגילים לכל הסבבים האלה, רגילים מדי.

RUNPANEL גם בטלגרם – לחצו פה לראות את הערוץ!

זה לא אומר שלא הייתה מלחמה על המסלול 

הייתה חתיכת מלחמה… החל מ"מכונת הכביסה" בזינוק אגרסיבי וצפוף ועד קרבות צמודים בצמרת כל הדרך לספרינט פיניש כמו שהיה בין ירון ליטן לאנטונינה רזניקוב ודן קוני לארז אייזנברג. אבל על זה עוד מעט. נתחיל בזום אאוט.

טריאתלון כינרת הוא טרי קצת שונה ויקר, צריך לציין, פי שניים. הוא לא מופק תחת איגוד הטריאתלון כמו בדר"כ אלא ע"י גן ספורט, שמוכרים יותר כההפקה שמארגנת לנו כל שנה את אליפות ישראל בגן שמואל לחצי איש ברזל. השנה, בגלל דחיות וביטולי הקורונה, אליפות חצי האיש בוצעה לפני שלושה שבועות ע"י גולדפיש במסגרת "גליל מן" אכזיב. גן ספורט לא ויתרו על הפקת תחרות השנה והחליטו להחזיר את טריאתלון כינרת המסורתי. בבוקר יום שבת, כבר בלי חשש, הגענו כולנו לחוף צמח, והוזנקנו למים (הלא מציפים) של הכינרת לטריאתלון בלי דרפטינג. 

טריאתלון הכנרת

ירון ליטן מוביל דבוקת תותחים. אנטונינה רזניקוב מאחוריו. (צילום: עמוס גיל)

איזה מסלול נהדר לנג"ש

נראה שגם רחל רכבה פה ("הו כינרת שלי") במסלול השטוח, מישורי, כמעט ללא פניות וכיכרות, עם נופים מדהימים מסביב. ההרים האלה שעומדים צופים על העמק כאילו מגנים עליו. איך אפשר שלא להיכנס למצב רוח שירתי כאשר מסתכלים עליהם, נגלה אגם נפלא, ותוך כדי זורמים להם בדם מאות אלפי אנדורפינים מעלי מצב רוח. 

נחמד גם לשבור את שגרת הטריאתלונים ולא לשחות בים התיכון לשם שינוי. אמנם הכינרת היא מים מתוקים ולכן אין את יתרון ההצפה כמו שיש בים רגיל עם כל המליחות שלו, אבל מצד שני גם אין גלים להילחם בהם. ובכלל, זה קטע די מדהים לשחות ולהתחרות בכינרת, איפה שישו הלך על המים (מעניין באיזה קצב, ואיך היה הולך לו בשחייה) והיכן שחלוצי הקיבוצים התרעננו בסוף יום עבודה קשה של נטיעת אקליפטוסים וחרישת אדמה, אי אז לפני 100 שנים. 

אורית פתאל. בוגרות 55-59. (צילום: עמוס גיל)

מכונת כביסה "אנושית" וזינוק קשוח 

הוזנקנו עם הזריחה, בחוף צמח הישן-חדש, אשר נסגר לכמה שעות בשביל מתחרי הטריאתלון. זינוק צפוף יחסית, מה שיצר חתיכת לחימה במים. ידיים מתעופפות באוויר פוגעות אחת בשניה, רגליים נאבקות בתוך המים, משפשפות ובועטות את כל מה וכל מי שנמצא מאחוריהם, מרפקים בכל מקום וגם בתוך צלעות של אלה המנסים לעקוף מימין או משמאל.. לא נחמד, בקיצור. זינוק אגרסיבי וקשוח. אני מניח שאפילו הכינרת הופתעה מהמים הסוערים והקצף שעלה פתאום באחד מחופיה הרגועים בדר"כ. 

המסקנה שלי מהזינוק הזה הוא להתחיל להבא כמה שיותר מקדימה ולהשאיר את קרבות הגפיים כמה שיותר מאחוריי. אמנם שחייה חזקה מדי על ההתחלה, בלי יותר מדי חימום יכולה להעלות מדי את הדופק ולגרום לעייפות מוקדמת, אבל נראה לי שזה שווה את ההימנעות ממכונת הכביסה. בנוסף, להיות באמצע שטח המלחמה הזה גם פוגע בזמן הכולל בגלל שאתה תקוע בתוך קבוצה שמאטה אותך. הטכניקה גם עפה מהחלון בדקות הללו.

הניוזלטר של RUNEPANEL – נרשמים פה:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

כרגיל, גם הפעם עלתה אצלי אחרי כ5 דקות שחייה פאניקה רגעית של איבוד חמצן ושל "אני לא אצליח לסיים את זה". זה קורה לי כל פעם ברגע שאני מפסיק לראות קרקעית. התמודדות עם טראומת הטביעה שלי היא דבר ארוך שכנראה לוקח לו זמן להיעלם סופית מהראש. מדהים שגם אחרי עשרות טריאתלונים ואימוני שחייה בים, צליחת חצי איש, ישראמן מלא וקילומטרים רבים בים בהכנות לאולטראמן – עדיין מתדפק לו הפחד לטבוע. למזלי אני כבר מכיר את האורח הלא רצוי הזה, ומוכן לקראתו, יודע שיגיע. אז אני עוצר לרגע, שוחה קצת שחיית "כלב", נושם מספר שאיפות עמוקות וגורם לעצמי לחייך, כמעט בכוח ומדבר אל עצמי: "לא הגיע הזמן להפסיק עם השטות הזאת?". משהו בי נרגע אחרי מספר נשימות ואני מעודד את עצמי לחזור לטכניקה, כי הטכניקה חסרת פחד. הטכניקה יודעת רק שחייה ולהצליח לעבור את המרחק שנשאר בלי שום בעיה. מכניס את הראש חזרה למים, יד מתחילה לחתור והשניה מצטרפת אליה.. חזרנו לעניינים. מתחרי מקצה הספרינט עשו הקפה אחת, מתחרי האולימפי נאלצו לחזור למים להקפה נוספת. 

אני אוהב מאוד את הכינרת, אבל השחייה בה, אם לסכם, הייתה קצת מוזרה. מצד אחד המים כמו בבריכה, אבל הראות כמו בים. מצד שלישי הכינרת משרה באופן כללי אווירה רגועה, אבל השחייה בה דווקא הייתה עצבנית מתחילתה עד סופה. לא יודע, גם אנשים אחרים בסוף התחרות אמרו שהשחייה הייתה להם משונה. העיקר שעברה! ולא טבעתי, תמיד בונוס. 

צילום: עמוס גיל

ריצה לT1

גם הריצה מסיום השחייה לשטח ההחלפה הייתה קצת יוצאת דופן. ריצה של כ300 מטרים במעבר תת קרקעי מתחת כביש 90. חלק מהריצה בוצעה על אבנים לכן גן ספורט המליצו להשאיר נעלי ריצה/כפכפים ליד קו המים וללבוש אותם כדי לצלוח את הריצה בשלום. אנטונינה רזניקוב סיפרה שגם היא עשתה כך, אך היא ממליצה על זה רק למי שיש כפות רגליים רגישות כמו לה. דן קוני אגב, ממליץ לכולם לתרגל ריצה יחפים וכך להכין את כפות הרגליים למשטחים מאתגרים. אני מצטרף להמלצה הזאת כי כמו שלכל אדם אופי משלו (אני למשל חולה על כוסמת), לכל טריאתלון סוג שטח ריצה משלו לT1.

הרוח של טריאתלון כינרת

לא משנה כמה מוקדם תוזנק תחרות עם רכיבה בכינרת, תיהיה בה רוח. אפילו ב6:15 בבוקר שיצאו הראשונים מהמים: דן קוני, אופיר דמלין, תומר אליעזר ורזניקוב עשו שם סאב 28דק', שחייה של לוויתני קטלן. ב7 בבוקר הרוח הצפונית הייתה כבר די ערה ואם הרכיבה על כביש 92 לכיוון דרום הייתה על 45-50 קמ"ש, הרכיבה לכיוון צפון ירדה לאזורים המתסכלים של ה38-39. לכל הרוחות איתכם רוחות עמק הירדן. כל מי שבא עם גלגל דיסק הרוויח כמה וואטים אקסטרה, וכמובן מי שידע לשמור על תנוחה אווירודינמית טובה ובגדיו לא התנופפו ברוח כאילו היו מפרש הרוויח כמה דקות כמו כן. חשוב. 

מינוס נוסף שגורע מהמסלול חצי כוכב נוסף במדרג המסלול המושלם לנג"ש הוא כמה מקטעי כביש שבורים. לעיתים נאלצתי אפילו לחתוך לכיוון השוליים ולרכוב שם מספר מטרים למרות הסיכון לחטוף פאנצ'ר, קטעי כביש שבורים עד כדי כך. יום אחד, כאשר יהיה פה שלום, ורוב תקציב המדינה לא ילך על ביטחון, תהיה השקעה מסיבית בתשתיות הכבישים בארץ ויהיה לנו אספלט – אירופה. אמן. 

שאר הכביש היה בסדר גמור: רכיב, סלול, חלק, רחב, עם שני מסלולים לכל כיוון, מה שאפשר לעקוף בבטחה. כמעט כולו מישורי חוץ מגבעונת אחת קטנה שהביאה את ההזדמנות לצאת מתנוחת הנג"ש ולחפור כמה שניות בעמידה, משהו שמומלץ לעשות כל 15-20 דקות בלאו הכי, לשחרר את הגוף מתנוחת השכיבה ולתת עבודה עם מספר שרירים אחרים כאשר קבוצת השרירים העיקרית נחה. לסיכום: 4 כוכבים מתוך 5 כמסלול מושלם לנג"ש.

רוכבת יפה

עדי בטאט אוליאל. בוגרות 35-39. (צילום: עמוס גיל)

קרבות הצמרת 

הקרבות התחילו להתבהר כאשר ירון ליטן צמצם בעזרת הוואטים האימתניים שלו ויצר פלטון קטן (בגבולות המותר) של חזקים נוספים שרדפו אחריו וניסו להחזיק אותו. ארז איינזברג, אופיר דמלין ודן קוני תפסו פער גדול מדי בעקבות השחייה המהירה שלהם ונשארו מלפנים. בגל השני, ליטן יצא מהמים ראשון. אנטונינה ומיכאל קוטליאר מיד אחריו. אמנם בחילוף שניהם יצאו 5 שניות לפניו אבל גם אליהם הוא צימצם ברכיבה. ואז הקרב בין ליטן לבין אנטונינה התחיל להתחמם.

האתגר בטריאתלונים, לעומת מרוצי כביש, הוא שאסור "לשבת" על גלגל של מי שלפניך (דראפטינג) ולכן הקרבות הם תמיד של קרוב-רחוק כזה. נגעתי/לא נגעתי. זה יכול להראות כמעט כנימוס, מתן המרחב הזה למי שמלפניך. אבל הסיבה היא פשוטה – אסור פשוט להתקרב, שמא יבוא שוטר (שופט). 

את הרכיבה סיימה רזניקוב ב58:49. ליטן (יליד 74') סיים ב58:09 – הרכיבה החזקה ביותר של המסלול, שנייה רק לאיזה שליח אחד.  

ריצה בשדות

החלפה זריזה בשטח ההחלפה, יציאה לריצה במין כביש שחוצה שדות חקלאיים של מטעי הדרים. סיבוב אחד לספרינט, שניים לאולימפי. כל 2 ק"מ תחנת מים עם ילדים ומתנדבים. תמיד כיף מחדש ועוזר לשמוע את קריאות העידוד שלהם ושמחתי גם לשמוע את מס' הברזל שלי נקרא בקול רם ונרשם. משהו בזה מרגיע שגם אם תהיה בעיה כלשהי עם הצ'יפ, יודעים שעברת שם. 

למה שתהיה בעיה עם הצ'יפ? פספוס של שטיח כלשהו למשל, כמו שהייתי בטוח שקרה לי בT2. כי אחרי ששמתי את נעלי הריצה ויצאתי למסלול ע"פ סימוני החצים פתאום קלטתי שלא עברתי דרך שטיח ריצה! לא היה מקום לעבור בו שיצפצף, להודיע לי רשמית שהתחלתי את הריצה. הנקודה גם שלוחצים בפעם הלפני אחרונה על השעון שיתחיל למדוד את מקטע הריצה. למזלי, בפניה הראשונה ימינה פתאום הופיע מולי בקר מהשיפוט אז כששאלתי אותו אם יש מצב שלא היה שטיח ריצה לעבור בו והוא אמר שכן, יש מצב, שזה בסדר ושאמשיך לרוץ, נרגעתי. 

מסתבר שבתדריך יום לפני התחרות נאמר שלא יהיה שטיח בתחילת הריצה. שהריצה בעצם תתחיל בסוף מסלול הרכיבה בשטיח שבו יורדים מהאופניים. זה מוזר, בדר"כ יש שטיח לתחילת הריצה אבל זה מה שהחליטו וזה רק מחדד לי את חשיבות ההגעה לתדריך. 

אייזנברג וקוני (צילום: עמוס גיל)

קרבות הצמרת מגיעים לשיא 

דן קוני רדף אחרי ארז אייזנברג ולי הם היו נראים מאוד צמודים. עם זאת אייזנברג התחיל לתפוס פער מקוני כבר באופניים, בסיבוב השני, למרות שקוני יצא ראשון מהמים. בריצה, קוני תפס אותו והחלפות ההובלה ביניהם התחילו בק"מ הרביעי, שם ראיתי אותם ממש צמודים. הם רצו כתף אל כתף, במשך ק"מ שלם, עד שקוני נאלץ לעצור בשביל לסדר את הנעל שחתכה אותו. העצירה הזאת עלתה לקוני בכמה שניות ובעיקר נתנה לארז את ההזדמנות לברוח. הוא פתח מבערים וסיים ראשון כללי עם ריצה פשוט מפלצתית של 35:14 (קצב של 3:37 דק'/100מ'). זמן הריצה של קוני היה 35:47, ריצה חזקה מאוד גם, אבל כאמור.. למרות שיצא מהמים ראשון, לפני ארז, זה פשוט לא הספיק כדי לתפוס אותו הפעם. ניצחון מרשים לארז אייזנברג, הביא מופע מטורף של Seek & destroy. ריצה חזקה נוספת שיש לציין הייתה של אמיר בכר (זון 3, יליד 69'), ריצה רביעית כללית בכל הקטגוריות, בזמן של 37:33. שאפו. 

טריאתלון כינרת

אני אמנם מתחרה, אבל גם צופה על המתרחש.. (צילום: עמוס גיל)

הקרב המעניין ביותר

המאבק בין ליטן-רזניקוב. ראיתי אותם מתחלפים כל הזמן בהובלה. פעם ליטן מקדימה, פעם אנטונינה. אפקט הדראפטינג בריצה לא משמעותי כמו באופניים כמובן, וגם אם קיים הוא זניח במרחק לא ארוך כמו שיש במקצה האולימפי (10 ק"מ) אבל הוא בעיקר מנטלי. אחרי מספר החלפות ביניהם הקרב היה נראה צמוד ביותר ותהיתי לעצמי איך זה ייגמר. עד כ50 מטרים לפני קו הסיום אנטונינה הייתה מאחורי ירון וזה היה נראה שליטן הולך לקחת את הקרב הזה, אבל ברגע האחרון, אנטונינה עשתה מהלך מהסרטים… חתכה קצת הצידה, נצמדה לכתף של ליטן, פתחה מבערים נוספים שכנראה נשמרו בתוך מחסני המלחמה של האלופה הזאת, עקפה אותו והביאה ספרינט סיום לפנתיאון. עקפה את ליטן במטרים בודדים. אלופה אמיתית שלא רק שמשתווה לספורטאים הגברים הכי חזקים של הענף בישראל, מדי פעם אפילו עוקפת אותם בסיום. ריספקט ענק. כמובן מגיע גם לליטן שהביא קרב חזק מאוד ונלחם עד הסוף. סיים שביעי כללי וראשון בקטג' הגיל שלו 40-44. רזניקוב, ריצה – 38:52. ליטן, ריצה – 39:30. 

רזניקוב בספרינט פיניש (צילום: אבי חיים)

טריאתלון כינרת הסתיים? הביתה?

לצער כולנו לא התקיים טקס סיום היות והמשטרה והנחיות הקורונה של משרד הבריאות לא איפשרו לקיים אותו. אז הסתיימה התחרות, אחרון המשתתפים הגיע ו.. זהו. לא נשאר אלא לקפל וללכת הביתה. זה הביא קצת הרגשת חמיצות, של משהו שלא הסתיים עד הסוף. לא היה את אקורד הסיום הזה, חצי השעה החגיגית הזאת שנועלת את האירוע, כפי שיריית הפתיחה בקו הזינוק מסמלת את תחילתו. היו משתתפים שלא ידעו בכלל שלא יהיה טקס סיום והתחילו לעוף שאלות באוויר כמו "שניה, מה עם הטקס סיום?", "מה אין", "אז מי בפודיום", "היי מה קורה אם טקס הסיום" ועוד.. גם לוח תוצאות לא היה.

בדיעבד נאמר לי בהפקה שהם רצו לקיים את הטקס, פשוט לא נתנו להם. הקורונה מסתבר עדיין כאן, איפשהו, כנראה בחששות של משרד הבריאות. בשיחת הסיכום שלי עם אריה לנדסמן מנכ"ל גן ספורט הוא אמר לי שכל האירוע כמעט ולא קרה בגלל המצב הבטחוני, אז הם שמחו בכלל שאפשרו לקיים אותו, המשטרה הרי הייתה עסוקה בעניינים אחרים באותם ימים. להתעקש על טקס סיום אולי היה קצת לשחק עם הבירוקרטיה יותר מדי.  

החלפת חוויות בסוף התחרות, ליטן וקוני

תחרות הכנה לפאוורמן ואיירונמן פינלנד

אנטונינה רזניקוב בדר"כ לא משתתפת בטריאתלונים בהם יש רק מרחקים קצרים. אלופת הישראמן הנוכחית גרה באילת, מתאמנת שם ויחד עם המאמן שלה אבי חיים יוצאת משם בעיקר לתחרויות חצי איש ותחרויות איש ברזל בחו"ל. חוץ מהכבוד שהיה לי לעמוד איתה בקו הזינוק למים (באיזה עוד ספורט חובבים כמוני יכולים למצוא את עצמם מתחרים כתף אל כתף עם המקצוענים האלופים. זה כמו שכדורגלן שכונות ימצא את עצמו במשחק ליגה רשמי עם מסי או רונאלדו), היה לי גם את ההפתעה לראות אותה במקום שכל כך רחוק מאילת. כמעט הצד השני של המדינה. בשיחה שהייתה לי איתה בקו הסיום, היא סיפרה ששנתיים היא לא הוציאה את הילדים (13 ו14) מאילת בגלל הקורונה. טריאתלון כינרת הביא לה את ההזדמנות לאוורר אותם, קצת לשבור שגרה. ולעצמה הטריאתלון היה כאימון חידוד מהירות של מרחקים קצרים יותר. השנה אנטונינה הוזמנה להשתתף בתחרות הפאוורמן בפורטוגל (אליפות העולם בדואתלון) והיא יצאה מרוצה מהמספרים שיצאו לה פה בכינרת. הדבר הראשון שהיא אמרה כאשר אני ולירן להב שאלנו אותה איך היה, הוא: "היה משחק טוב!". בדיעבד הבנתי שהיא התכוונה גם למשחקי ההובלה עם ירון ליטן.

סוכנת 007 בשירות איגוד הטריאתלון (רזניקוב)

דן קוני לעומת זאת הגיע לטריאתלון כינרת להוריד חלודה, לבצע חידודים (כמו המקרה עם הנעל) ולהמשיך בהכנות לקראת איירונמן פינלנד אשר מתוכנן להתקיים באוגוסט. אחרי שנתיים רצופים של ביטולים קוני מאמין שהפעם זה יקרה. הוא מתכנן לטוס עם 30 מתאמנים שלו מקבוצת 4Fitness, אחד-עשר מתוכם מקבוצת העלית שלו Unit1. השאלה העיקרית שמטרידה אותו היא האם לטוס עם שני הילדים הקטנים או לא. 

אני ומערכת Runpanel מאחלים הצלחה לאלופים והמקצוענים שלנו בייצוג הטריאתלון הישראלי בחו"ל ומקווים שבמהרה כולנו נוכל לטוס שוב להזיע במקומות רחוקים וחדשים, למרות שאין כמו בארץ.. וכינרת יש רק אחת.  אפילו רחל רכבה פה ואחרי זה כתבה עליה. בדוק.

טריאתלון כינרת – תוצאות: 

אולימפי עד 49

  1. ארז אייזברג (2:02:29)
  2. דן קוני (2:03:16)
  3. ירדן ברק (2:07:25)

אולימפי 50+

  1. אמיר בכר (2:05:53)
  2. חגי ענבי (2:13:27)
  3. עמית לוי (2:15:07)

ספרינט

  1. אסף פורת (1:04:22)
  2. אלון פורת (1:09:45)
  3. עומר וקסלר (1:10:31)

ספרינט נוער 16-17

  1. עמרי רבאל (1:01:09)
  2. עדי אפק (1:01:17)
  3. רותם שפיגל (1:02:51)

מיני ספרינט נוער 14-15

  1. איתן שגיא (39:37)
  2. עמיחי פורת (39:54)
  3. ניר מדליה (40:25)
מאת: אריאל אגרון
צילום: עמוס גיל, אריאל אגרון, אבי חיים