מסלול לחצי מרתון עצמאי בשטח קל – יער חדרה ושמורת גדור

מפה וקובץ לשעונים

לחצו לקובץ GPX לשעון (הקובץ בתקיית זיפ, יש להוציאו ממנה להעברה לשעון)

יוצאים לדרך

את המסלול נתחיל בחניה הרחבה של חוף גבעת אולגה. משם, כדי להגיע ליער חדרה ולפארק השרון, נצטרך "לשלם" מס קטן של ריצה אורבנית—מעבר מעל כביש החוף ומסילת הרכבת—אך מיד לאחר מכן נמצא את עצמנו בלב יער אקליפטוסים אפל ומרשים, עדות ליוזמת הברון רוטשילד לייבוש הביצות ולהתיישבות החקלאית באזור.

הריצה מתנהלת על שביל כורכר רך ונוח, שמקורו ברכסי הכורכר של מישור החוף, המהווים מחסום גיאולוגי למי הניקוז היורדים מהרי השומרון. מחסום זה יצר בעבר ביצות ובריכות יער טבעיות, שהפכו לבית גידול עשיר לצמחייה ולבעלי חיים. בין השאר, ניתן למצוא כאן סוף מצוי ונוריות מים, לצד אוכלוסייה מגוונת של עופות מים, כמו אגמיות ואנפות, המשתקפות בשלווה במימיהן. דוגמה מושלמת להרמוניה של הטבע במיטבו—לפחות כל עוד נותנים לו לעשות את שלו, ללא הפרעות מיותרות

חייה ותן לחיות

טבע אורבני

ממשיכים דרומה על שביל ישראל, והשדות הירוקים המשתרעים לפנינו מפתיעים לטובה, במיוחד בהתחשב בחורף השחון של פברואר 2025. למרות מיעוט הגשמים, הכלניות פורחות במלוא עוזן, שדה של אדום, סגול ולבן שמוסיף נופך דרמטי לריצה. אבל הטבע כאן אינו מבודד. מצפון-מזרח, רבי הקומות של חדרה מבצבצים מעל קו העצים, תזכורת מתמדת לקרבתנו לעיר. ממערב, צפירת רכבת נשמעת מדי פעם, מזכירה שיש חיים מעבר לשקט היחסי של השביל. נוף כפרי וטבעי מצד אחד, עירוניות דינמית מצד שני—שילוב ישראלי קלאסי, שבו גם בטבע אי אפשר באמת לשכוח איפה אנחנו.

טבע אורבני

בריכת היער

בשלב מסוים, נפרדים זמנית משביל ישראל וחותכים מערבה לעבר שמורת בריכת היער הגדולה. הבריכה, המוכרת גם בשם בירכת עטא, היא בריכת החורף הגדולה בישראל, וגודלה משתנה בהתאם לכמות המשקעים השנתיים. בעונות גשומות במיוחד, היא עשויה להתפרש על פני כ-400 דונם, בעוד שבשנים שחונות יותר, היא מתפצלת למקבץ גופי מים קטנים ההולכים ומתייבשים ככל שהקיץ מתקדם.

המסלול עוקף את הבריכה מצפון, ממזרח ומדרום, תוך תנועה על שביל מסומן בכחול, עד לחיבור מחדש עם שביל ישראל. מדובר בנקודה שממחישה היטב את הדינמיות של הנוף המקומי—ממערכת אקולוגית משגשגת בעונת החורף, למרחב יבש המשתנה עם מחזורי העונות.

בירכת עטא

דיונות ושיחים 

המסלול ממשיך דרומה לאורך שביל ישראל, אך השטח מתחיל להשתנות. הדיונות הרכות ורשת הקוליסים שהשאירו אחריהם טרקטורונים ורכבי 4X4 הופכים את הריצה למאתגרת יותר, והקצב יורד בהתאם. אבל אם כבר מאטים—זו הזדמנות מצוינת להרים מבט וליהנות מהמראה המרשים של רותם המדבר בפריחתו הלבנה.

הפריחה הזו היא תופעה עונתית קצרה, המופיעה רק בשלהי החורף ותחילת האביב, וריחו המתוק של הרותם מוסיף ממד חושי נוסף לריצה. שילוב ייחודי של מאבק בין אדם לטבע—גלגלי הרכבים החורצים את הקרקע מול הפריחה העדינה שלא מוותרת על מקומה בנוף.

פריחה לבנה לזמן קצר

נחל אלכסנדר וחורבת סמארה

אחרי קטע אורבני קצר החולף דרך פארק תעשיות עמק חפר, השביל מוביל אותנו לגשר הצבים המפורסם מעל נחל אלכסנדר. הצבים הרכים, כוכבי המקום, לא נצפו הפעם—אולי לקחו יום חופש. אבל אחרי 13 קילומטרים של ריצה, הברזייה שבמקום הופכת למראה מלבב לא פחות.

משם, ממשיכים לאורך הנחל בטיפוס קצר אל חורבת סמארה, מבנה עתיק מהמאה ה-19 שנבנה על ידי חמולת סאמרה מטול כרם. בעבר שימש כתחנת גביית מסים על הדרך שעברה במקום. היום, עקב חשש מהתמוטטות, הכניסה למבנה אסורה, אך אין שום מניעה לצלם אותו וליהנות מהנוף הפתוח של מישור החוף המתפרש ממעל.

חלון לנוף

שמורת גדור

ממשיכים מערבה לאורך שביל ישראל, ואחרי חצייה בטוחה מתחת לכביש החוף ומסילת הרכבת, נפרדים מהשביל ופונים צפונה. הדרך עוברת דרך היישוב מכמורת, שער הכניסה לשמורת גדור—שמורה ימית מרשימה המשלבת חוף סלעי וחולי, המשובץ בלגונות צלולות המזמינות הפסקת התרעננות קצרה (למי שלא חושש מטבילה ספונטנית). 

מבט מגדור "עילית"

בחלקה העליון של השמורה מתנשא רכס כורכר בגובה של כ-40 מטרים מעל פני הים, המספק תצפיות פנורמיות על קו החוף. ניתן לחזור דרך השביל המסומן בכחול, שמטפס על הרכס ומציע נקודות מבט עוצרות נשימה. עם זאת, כדאי לשים לב—המצוק אינו יציב, והסטייה מהשביל עלולה להפוך את התצפית לפחות מרשימה ויותר מסוכנת.

אפשר גם לרדת לחוף עצמו

אוכלים "סביח אל חיר"

איני זקוק לניתוח המפורט של גרמין לגבי כמות הקלוריות שנשרפו בריצה (1718 ק"ק, אם למישהו באמת אכפת). הגוף שלי כבר מעדכן אותי ישירות, והכיוון ברור: מסעדת פועלים "סביח אל חיר" באזור התעשייה של גבעת אולגה. המקום קטן, כמה שולחנות בלבד, אבל עיקר הפעילות היא TAKE AWAY – לקוחות אוספים כריכים מגרים ונעלמים. אני, לעומת זאת, בחרתי להתמסר לחוויה המלאה: מנת קוסקוס נדיבה, מפרום, סלט דלעת מתובל, וקערית ירקות מוחמצים. הניסיון לסיים את המנה? כשלון מפואר.

החשבון, כולל שתייה, הסתכם ב-65 ש"ח. שווה כל קלוריה, כל קילומטר – וכל שקל. (עוד אופציה להתחלה וסיום היא באזור התעשייה של עמק חפר, ושם אוכלים בתחנת הדלק אצל אחמד סעיד). 

סביח אל חיר, מאזן קלוריות חיובי

כתב וצילם: דב טיבי