עם פרוש האביב שבא עלינו לטובה (אחרי חורף מעצבן ומעיק של בגדי ריצה ארוכים וכפפות), לקחה על עצמה דנה צימרמן לבדוק שני פריטים של חברת וואזל (Oiselle), כשירות לציבור הרצות.
לפני כמה שנים, שימשתי כבלדרית בעבור חברה, רצה מדופלמת, שרצתה שאביא לה חבילה בנסיעת עבודה לארצות הברית. משהו קטן, רק שני זוגות שורטס, אמרה החברה. אין להשיג אותם בארץ והם מעולים. שורטס מעולים? אוזני הזדקרו בעניין. למרות שארון בגדי הריצה שלי עולה על גדותיו, אני תמיד חיה בתחושה שאין לי מספיק, במיוחד שאין לי מספיק מכנסי ריצה. על כל פנים, החבילה הגיעה, הבאתי אותה לחברה, ושלום על ישראל. בינתיים, מסתבר שהמותג שעליו דיברה החברה הגיע לישראל — המדובר במותג האמריקאי המתמחה בבגדי הריצה לנשים Oiselle (וואזל).
המותג מיובא ומשווק בישראל על ידי חנות זזה ספורט, חנות תל אביבית שמתמחה בביגוד ריצה וספורט לנשים בלבד. החנות נמצאת בכתובת: הגנים 22, רמת השרון (ליד צומת הפיל בתל אביב).
מאת: דנה צימרמן
צילום: עופר עברי
בבאזל הקמתי את מדינת היהודים. בוואזל את בגדי הנשים…
ראשית, כמה מלים על החברה. Oiselle הוקמה ב-2007 על ידי סאלי ברגסן, רצה אמריקאית, שפשוט נמאס לה מבגדי הריצה שהיו זמינים לנשים, בייחוד בכל הקשור למכנסי ריצה ושורטס. “הכל היה יותר מדי נפוח, בגזרה גבוהה מדי, ובצבעים מבאסים”, היא כותבת באתר החברה. ברגסן החליטה למנף את התסכול שחשה והקימה חברה שתתמחה בבגדי ריצה לנשים, והשאר היסטוריה. כיום, Oiselle היא חברה שרתמה אליה את מיטב רצות העילית האמריקאיות, כמו קארה גאוצ’ר ולורן פלשמן, ואף עיצבה את המדים של ספורטאיות נבחרת ארצות הברית באתלטיקה לאולימפיאדה.
נלקחו שני פריטים למבחן: מכנסי Roga – השם הוא חיבור של Running ויוגה; והמחיר: 239 ש”ח, וגוזיית Verrazano – על שם הגשר הניו-יורקי שממנו מתחיל מרתון ניו יורק; מחיר: 189 ש”ח. הפריטים נוסו במשך כשבועיים בריצות למרחקים משתנים ובתנאי מזג אוויר משתנים, אך חשוב לציין שבכל זאת, הם נוסו בסוף פברואר ותחילת מרס. תובנות לגבי איך מתפקד הביגוד באמצע אוגוסט לא אוכל לספק.
לא רוצה לחשוב על הבגדים
הפילוסופיה שלי לגבי ביגוד ריצה היא שבמהלך הריצה אני *לא* רוצה לחשוב על הבגדים שאני לובשת. רוצה לומר: אני לא רוצה שהבגדים יזכירו את קיומם. אני לא רוצה לנהל לאורך הריצה מאבק עיקש עם מכנסיים שרוצים להתגלץ’ או נכנסים לטוסיק או לוחצים לי על הבטן, ולא רוצה להיזכר בחולצות וגוזיות שאני לובשת בזכות תפרים בולטים שמעתירים שפשפות ושאר מרעין בישין. לשמחתי הרבה, שני פריטי הלבוש של וואזל שהזכרתי לעיל עמדו בתנאים האלה בהצלחה רבה. השורטס היו בלתי מורגשים לחלוטין, וכך גם הגוזייה, שמעלתה העיקרית לטעמי, חוץ מההדפס, היא העובדה שהיא מרופדת קלות. (לאלה שמתעבות ריפוד בגוזיות, דעו לכן שניתן גם להסיר את הריפוד). במאמר מוסגר אציין שלא ברור לי מדוע לקח כל כך הרבה זמן ליצרניות ביגוד הספורט להבין שאפשר גם לייצר חזיות וגוזיות ספורט מרופדות.
מכנסי הרוגה נחשבות למכנסי הדגל של Oiselle
חיפוש גוגל על הביטוי Roga shorts יניב לא מעט תוצאות מתוך בלוגים וקבוצות על ריצה של נשים, שם הם זוכים למחמאות: “המרצדס של שורטס הריצה” הוא אחד הביטויים שבהם נתקלתי. מדובר בשורטס מבד מנדף ומעט סטרצ’י (74% פוליאסטר ו-26% ספנדקס), שכוללים רצועת מותניים רחבה שחובקת את האגן בצורה לא מעיקה, בסגנון מכנסי יוגה, ומצוידת בשרוך פנימי לקשירה. המכנסים מגיעים בשני אורכים – רגיל וארוך שהוא עדיין די קצר – ובמגוון של צבעים עליזים.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
יש במכנסיים שני כיסים. הכיס הראשון הוא אחורי ומלבני עם רוכסן, שבו אפשר להכניס ג’ל או שניים (יש מי שטוענת שאפילו אפשר לדחוק פנימה אייפון, אבל אני מניחה שעדיף לעשות את זה לפני לבישת המכנסיים). הכיס השני הוא כיס מפתח פנימי עמוק במיוחד, בלי סגירה. הכיס הזה גדול מספיק כדי לאכלס צרור מפתחות או כרטיס אשראי. לא ניסיתי עדיין לרוץ עם המכנסיים האלה ארוכה משמעותית, אבל נראה לי שבין שני הכיסים ניתן לפזר מספיק אוכל לקיום ארוכה שכזו.
אהבתי מאוד את רצועת המתניים הרחבה של השורטס, כי אני מחבבת מאוד מכנסי ריצה בגזרת mid-rise ואפילו low-rise עקב בטן רגישה שלא אוהבת לחץ בגזרת גומיית המכנסיים. אהבתי מאוד גם את העובדה שהשורטס אינם “מטפסים” מעלה במהלך הריצה, בעיה ידועה של שורטס, וגם לא גורמים לירכיים להשתפשף זו בזו. דבר נוסף שאהבתי הוא שלמרות שהזעתי בריצה, בד המכנסיים הבהיר לא הראה כתמי זיעה, דבר שקורה לא פעם במכנסיים שאינם שחורים.
ועכשיו לגוזייה
גוזיית הוורזאנו עשויה משילוב של פוליאסטר וספנדקס, ויש לה רצועות מפוצלות. באתר החברה נטען שמדובר באמצעי לפיזור הלחץ, אבל באופן אישי לא הרגשתי הבדל בינה לבין גוזיות אחרות בעלות רצועות בלתי מפוצלות. בנוסף, קצת חששתי משפשפות: בחיבור הרצועות היו תפרים מעט בולטים. החשש התגבר כאשר החברה הרצה שהוזכרה לעיל סיפרה לי שהגוזיות של וואזל עשו לה שפשפת. הקדמתי תרופה למכה ומרחתי בודיגלייד במקומות המועדים – וזה טיפל בבעיה הפוטנציאלית הזאת, והחשש התבדה. בלי קשר, אני ממליצה תמיד לכל מי שקצת סובלת משפשפות באזור בתי השחי למרוח מעט בודיגלייד או כל חומר אחר שמסייע במניעת שפשפות בטרם היציאה לריצה.
יש גוזיות שכדי ללבוש אותן צריך כף נעליים. או במלים אחרות, הן כל כך הדוקות שסיוט לנסות ללבוש אותן. במקרה של הוורזאנו, הלבישה היתה מאוד פשוטה וקלה, דבר שעורר אצלי את החשש שהיא לא תחזיק מספיק חזק את החזה, אבל גם החשש הזה התבדה, והגוזייה עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר. בריצה ביום לח במיוחד היא הרגישה קצת כמו מלכודת זיעה, אבל מצד שני, עוד לא פגשתי את חזיית הריצה שלא הרגישה ככה ביום לח במיוחד. כדיסקליימר אציין שכותבת שורות אלה התברכה בחזה צנוע למדי, ורצה עם גוזיות כדבר שבשגרה. אם לך גוזיות לא ממש עובדות בריצה, לא מן הנמנע שגם גוזייה זו לא תספק את הסחורה.
מאת: דנה צימרמן
צילום: עופר עברי
דנה- אשת תקשורת ואקטיביסטית, רצה מאז 1997, טריאתלטית מאז 2005. מאחוריה איירונמן (אוסטריה 2013), כעשר תחרויות חצי איש ברזל, עשרות חצאי מרתון, מרתון ומירוצים למרחקים שונים, ביבשה ובים.