משטח זכוכית עבה ועליה הרבה כוסות אספרסו קטנות וספלי קפוצ’ינו גדולים, מעט משקאות מוגזים, בקבוקי מים מינרלים, שלל פירות ועוגיות גרנולה ופנים מודאגות עד חיוורות, תחמו את שוליו של שולחן הישיבות הענק. יום לאחר Breaking2 project של נייקי, כינס יו”ר מועצת המנהלים של אדידס את כל מי שחשב שיש לו מה לומר, לישיבה דחופה ו”גורלית” כפי שהבהבה התמונה בסמארטפונים של עובדי החברה.
סיפור קצר מאת: עמנואל בלחסן
“אז נייקי ואליהוד קיפצ’וגה נתנו לנו בעיטה מסובבת”, הרעים קולו של היו”ר הגבוה וישר את מרפקיו השעונים בתנוחה העצבנית על השולחן. “ואנחנו?….אנחנו צחקנו עליהם…לעגנו להם נכון?” קולו התגבר ועלה. “לגלגנו על ‘הברייקינג שיט’ במסדרונות שלנו, אה לודוויג?”.
ולודוויג, אחד מיועצי השיווק הבכירים הלבין באחת, כתפיו התכנסו פנימה אל תוך צווארו והוא ידע מדוע; בעצתו אדידס ביטלה את הרעיון של ניסיון שבירת השיא, שהיה מיועד כמה ימים לפני הפרויקט של נייקי. הדיון הקודר נמשך ונמשך, הטחות ושאלות עפו מקיר לקיר בדגש על שאלת השאלות הכבדה: “אז מה עושים עכשיו?”.
“אני מעריך שכולם מסכימים שלא כדאי לבצע פרויקט כזה משלנו, זה כבר אבוד ואנחנו נראה כנגררים ולא מכתיבי דרך” שח בקול שקט מנהל אזור אסיה ואוסטרליה, משקפיו נצצו ועיניו המלוכסנות צומצמו עוד יותר. המהום של הסכמה זרם בחדר הישיבות.
“אז מה עושים עכשיו?”
שאל בגרמנית ומיד באנגלית, מנהל אזור אירופה. “אההמממ…יש לי רעיון קצת רדיקלי…” קולו החד והנקי של ז’אן-מארק לוי, הכוכב העולה והצעיר שהגיע מחברת Le coq sportif. “כן…הבה נשמע!”
לוי הצעיר נשמע נרגש, אך קולו נותר נחוש ובהיר: “יצא לי לשוחח לא מזמן עם פאולה רדקליף, להפתעתי היא החלה לרכוב על אופני כביש…כבר מבינה ומתמצאת לא מעט”. מבטים תלויי סימן שאלה עלו והקיפו את שולחן הדיונים. “הרעיון של הוא כזה: כיוון שאנחנו לא רוצים להגרר אחרי נייקי, חשבתי על מעין התערבות בחסות אדידס, בין פאולה רדקליף ללאנס ארמסטרונג”. עיניו של ז’אן-מארק נצצו וניכר שהוקל לו כשפלט החוצה את הרעיון שהציף את נשמתו וראשו בימים האחרונים.
“מה תוכן ההתערבות?” הרעים שוב היו”ר הכעוס, אולם ניתן היה להבחין בענן קליל ולבנבן של תקווה חולף בסמוך לאישוניו. “פאולה רדקליף ולאנס ארמסטרונג, יתערבו כך: שניהם יטפסו ל Alpe d’Huez ביום המנוחה במסגרת החובבים ב L’Étape du Tour בחודש יולי, יתחרו וינסו לנצח וגם ירוצו יחד במרתון ברלין ויתחרו האחד כנגד השנייה.”
מלמול גובר והולך הזדמזם לו בחלל חדר הישיבות, קולות גבוהים ונמוכים שהתפתחו לשיח ודיון רועש שהושתק בחבטה חזקה של כף יד רחבה על השולחן הרועד. הרעיון התקבל.
הדיונים התארכו שעות ארוכות, ההשקעה הנדרשת והיתכנות הכדאיות הכלכלית, מי ימונה למשא ומתן הכספי מול שני הכוכבים, לוחות זמנים לפרסום, טיזרים בכלי התקשורת ובערוצי המדיה החדשים והקשה ביותר: ההסכמה של מארגני הטור דה פראנס ומרתון ברלין.
כצפוי, הקושי הגדול ביותר היה מול מנהל הטור דה פראנס
Christian Prudhomme התנגד נחרצות לשיתופו של ארמסטרונג. הפרויקט כמעט ונפל למרבה יאושם של אנשי אדידס, וניצל הודות לרעיון מבריק נוסף פרי מוחו של לוי: יאן אולריך; בעברו איש חסות של אדידס- יהיה למתווך בין אנשי הטור דה פראנס ובראשם Christian Prudhomme לבין לאנס ארמסטרונג (שמאוד שמח לנקום ולדקור את נייקי…).
והרעיון עבד! אולריך סיכם עם ארמסטרונג ואנשי הטור, שלאנס ארמסטרונג יעלה בראיון טלוויזיוני טרם זינוק הטור, יספר על חייו החדשים לאחר התפוצצות פרשת הסמים הגדולה, על הרעיון של סגירת המעגל ע”י השתתפות בפרויקט וכשגריר של הספורט הנקי בחסות אדידס וה Tour de France .
בנוסף, תהיה מעין “חגיגת פיוס” בין ארמסטרונג לבין ענף האופניים, עם לחיצות ידיים ותקתוקי מצלמות והשקת פרויקט תמיכה בכשרונות צעירים במימון כל הצדדים הנוגעים בדבר.
מהלומות הפרסום והטיזרים לאירוע הכפול, פעלו בכל הרשתות החברתיות ובערוצי המדיה. סרטונים קצרים של לאנס ארמסטרונג מאמן את פאולה רדקליף, בעליה של ה”קול דה לה מדון”, התחלפו בקליפים של רדקליף מריצה את ארמסטרונג המזיע באצטדיון אתלטיקה ובגבעות מוריקות סמוך ליורקשייר.
צהריים נעימים של חודש יולי באלפים הצרפתיים
23 מעלות צלזיוס ורוח קלילה שליטפה קהל עצום. הבמה הענקית אפופת רמקולים בגודל של בית בן קומתיים, האחים גאלגר השיבו את להקת “אואזיס” לחיים. תחת בלון הזינוק הגדול עמדו בקו הראשון לאנס ארמסטרונג ופאולה רדקליף, רכובים על אופני Émonda SLR של חברת Trek לבושים בביגוד רכיבה זהה. לצידם: פרננדו אלונסו, מיגל אידוראין, ולנטינו רוסי, הזמרת פינק, זינאדין זידאן, סרינה ויליאמס, Patrick Dempsey, מאט דיימון ועוד ידוענים רבים שירכבו את הקילומטרים המישוריים והמנהלתיים עד תחילת העליה, חלקם ימשיכו למעלה וחלקם לא.
אלפ דאואז – עלית האופניים המפורסמת בעולם
אקדח הזינוק הופנה אל-על אחוז בכפות ידיה של נעמי קמפבל, דוגמנית העל בגמלאות (הכל היה בסימן מקצוענים שפרשו לפנסיה), ששחררה יריה מהדהדת אל שמי צרפת התכולים.
היציאה מ Le Bourg-d’Oisans
על כביש D211 והנה כמעט ותם החלק המישורי-עממי. הכביש חולף מעל אחד מערוצי הנהר השוצף, משמאל שלט המציע קמפינג בכרי דשא נרחבים תחת הכותרת: Bienvenue dans les Alpes au camping « A la Rencontre du Soleil » ברוכים הבאים אל האלפים, בקמפינג “המפגש עם השמש”.
הרוכבים הסלבריטאים פנו ממול, ימינה, לרחבה הסמוכה למבנים מצופי העץ של החברה ליצור חשמל (Électricité de France S.A. (EDF , מילימטר מהעיקול הפונה שמאלה עם השלט Chrono KM 0 Depart. במקום זה קיבלו את פניהם קייטרינג עשיר עם מלצרים ממהרים ופרזנטוריות גבוהות ודקיקות, גדודי עיתונאים וצלמים, נותני חסות ושאר העושים במלאכה. היה זה מעין מתחם פיניש בזעיר-אנפין, הזהה לזה הגדול ששהה אתמול בפסגת ההר- על אולפניו, שדריו, מכוניותיו ומסוקיו.
והנה תחילת העליה:
Chrono KM 0 Depart מרחק 13.8 קילומטר שיפוע, 8% שיפוע ממוצע, לא גדולת המפלצות אבל בהחלט חביבת הקהל. השיפוע החד והמפתיע נחת על רוכבינו במהלומה מהדהדת, כמנהגה של ה Alpe d’Huez מימים ימימה; 12-13% של סיפתח מרשים.
לאנס ארמסטרונג המנוסה נראה והרגיש בבית, על אף המשקל העודף שנשא גופו, תנועותיו היו מושלמות ואיכות רכיבתו לא נפל בה רבב. פאולה רדקליף נראתה אכן מופתעת, ניכר על פניה שאינה רגילה עדיין לברוטאליות של המעבר ממישור מהיר לשיפוע חד כמכה יבשה וכואבת, זאת על-אף אימוני האופניים האינטנסיביים שחוותה בעת האחרונה. רוב הרוכבים נותרו מאחור כבר קילומטר הראשון, תוך יצירת דבוקה די גדולה שגמרה אומר לסיים את הטיפוס, גם אם בקצב איטי.
מבין הסלבריטאים, הפתיעה ונשארה לטפס הזמרת פינק, שדיוושה בעוז בסל”ד גבוה ובתנועות עגולות, לידה מיגל אינדוראין ששוחח איתה בחביבות מוגזמת- יש שיאמרו מחשידה…פרננדו אלונסו שעוד החזיק בקצב של ארמסטרונג ופאולה רדקליף. בתווך ולנטינו רוסי אלוהי האופנוע האיטלקי, לבוש בביגוד ירוק-כחול עם המספר הבולט 46, לצידו של זינאדין זידאן- ששוחח עמו בספרדית רהוטה אותה מבין היטב ולטינו.
שלט הורה “עיקול 18, Alt.922m’ – “!Vive le Tour ” שאג סבא צרפתי קשיש על אופני ברטין מפלדה, נופף לפאולה הסמוקה ולאנס הקשוח שעדיין רכבו זה לצד זה. העצים הצפופים הציגו עלווה ירוקה-עמוקה, מרוצפת בענפים עבים ודקים בתפרחת של גווני חם-אפור.
עיירת הסקי: אלפ ד’אואז
6 ק”מ לסיום-
ממש בנקודה בה תקף פאוסטו קופי בשנת 1952, את עמיתו ז’אן רוביק והפליג אל-על לסולו ניצחון – קם ארמסטרונג על רגליו, לחץ על הפדלים וניסה לנער מעליו את פאולה. הבריטית הנחושה נותרה 20 שניות בבועת השהייה דואבת, בטרם התאוששה וסגרה את הפער בקצב אחיד, עד לגלגל האחורי של ארמסטרונג המחייך.
העמקים הציצו לצד “העיקול ההולנדי” המפורסם. רק אתמול היה הכביש וגדותיו מכוסה המון אנושי צפוף וכתום, ושאריות אמש של ניחוחות הבירה וצלילי המוזיקה העשירו את האוויר המידלדל והולך. ראשה של פאולה נטה הצידה, פרצופה הסובל המוכר כל-כך מריצות המרתון שלה, בישר על “הזון הנכון” שנכנסה אליו. 7.6% שיפוע, אמר מחשב האופניים בשקט ולא יסף, כמו הבין את גודל המעמד. העננים הלבנים שהתיישבו אל תוך העמק הנראה צולל מטה לצד הכביש, הוסיפו את נתח הדממה שלהם אל היופי הירקרק הזה.
עיקול מספר 3 , שיפוע חד ודוקר של 9.6% בעט בצלעותיה של פאולה ומשך את משקלו העודף של לאנס אל האספלט מטה. מארקו פנטאני העניק כאן את אחת מתצוגות הטיפוס המרקדות-מרגשות שלו, ובתוך כך גם את הניצחון בטור דה פראנס של 1998. המבנים הרבים תחמו את הכביש מכל עבר, כניסה אל מתחת למנהרה הקצרה לאפלולית המרצדת.
לאנס ארמסטרונג משך את המצערת.
רגליו מסובבות במהירות מסחררת, על פניו אותם תווי קור רוח ונחישות. פאולה הנואשת מנסה לעמוד על הפדלים, אך מהירותה רק יורדת…מתיישבת ומדוושת, הארבע ראשי שורף כמו אש, יש לה אוויר בריאות, ליבה חזק אך רגליה מסרבות בעקשנות. ריקות לחלוטין. גבו של ארמסטרונג מתרחק והולך, קו הסיום נראה עם זאת קרוב… קרוב ורחוק, רחוק ומתקרב..
הנה זה ממש כאן מלון le Chaix משמאל, ארמסטרונג מניף את ידיו, מיד אחר-כך מביט לאחור מעבר לגבו, משועשע מעט, מבחין בפאולה רדקליף מדוושת בשארית כוחותיה וחוצה את קו הסיום תשושה וכאובה 40 שניות אחריו.
קולות רבים ומטושטשים צפים ועולים, מתאבכים מעל לראשה של רדקליף השכובה על גבה לצד אופניה, סרעפתה עולה ויורדת- נדמה לה שהיא שומעת “פאולה פאולה” או “גברת רדקליף גבירתי…גברת רדקליף…” אך עיניה נעצמות והכל נמוג.
22 יום לפני שריקת הזינוק של מרתון ברלין
ארמסטרונג שכוב על בטנו, מכוסה מגבת לבנה, רגליו הבוערות בידיו המנוסות של פיזיותרפיסט וותיק. משהו לא הולך היטב בריצה, ארמסטרונג יודע נפש ריאותיו וליבו. משהו לא זורם, הריצה הבוקר היתה לו קשה, חש כבד ולא יעיל… הפיזיותרפיסט עבר לרגלו השנייה, אגודלו מעך את השוק של לאנס שפלט זעקת כאב. הטלפון שלו הבהב ונבח בצליל הודעת וואטסאפ: “חברים ראו את פאולה באימון ארוך, אומרים שהיא נראית פגז, טסה כמו איילה”.
“פאק..ביג שיט” מלמל ארמסטרונג.
“ביג ביג שיט”
שקית קרח הונחה על ירכו של לאנס במפתיע וקטעה את נשימתו לרגע קט.
“ Buona sera” ענה קול לועס מהעבר השני של הקו.
“ Buon appetito” השיב ארמסטרונג לקול הלועס.
“דוקטור פרארי? מיקלה…? זה לאנס…”
“הו..הו… חבר יקר!” השתעל הדוקטור והוסיף “נו…איך הריצות?”
“מיקלה!” קולו של לאנס הפך מתכתי.
“ ?Quando” שאל בדוקטור בלי השתהות.
“מחר, הכל מסודר כמו פעם”.
“ Grazie” הנהן הרופא האיטלקי אל המכשיר והביט בגעגוע אל צלחת הניוקי שלפניו.
“ Ciao”.
סיפור קצר מאת: עמנואל בלחסן
מנוי חינם ל BIKEPANEL – מגזין האופניים הטוב בישראל פה: https://goo.gl/4tGh4F
מנוי למגזין הריצה RUNPANEL – חינם פה: https://goo.gl/Auzkl9
