על “המחשב” של האדם- המערכת שמנהלת את כל קליטת הנתונים, עיבודם, קבלת ההחלטות, העברת הפקודות, ואחסון המידע שלנו כגוף מתפקד.
סיכום הרצאה של: מרכז יובל, כפר תבור
תמונות: https://openstax.org
מערכת העצבים
הגולגולת מגנה על המוח. בעמוד השדרה יש נקב חולייתי, מעין תעלה שבתוכה עובר חוט השדרה עד אזור האגן. זו מערכת העצבים המרכזית של האדם- מוח וחוט שדרה. הגולגולת מגנה על המוח, ועמוד השדרה מגן על חוט השדרה. עצבים אחרים משויכים למערכת העצבים ההיקפית.
תפקיד מע’ העצבים- “המחשב של האדם”- יכולת קליטת קלט נתונים, עיבוד, והוצאת פלט נתונים או פקודות. המידע מגיע מתוך הגוף עצמו אל המוח, וחלק מהנתונים מגיעים מבחוץ באמצעות החושים. דוג’ – רואים או מרגישים מידע, הוא מועבר למוח, המוח מייצר פקודה מגיבה למידע הזה והיא מועברת חזרה לשרירים שמבצעים פעולה. חלק מהמידע מודע וחלק לא. חלק מהפעולות נשלטות וחלק לא.
כמות המידע היא אדירה, מחלקה המוח מתעלם ולחלקה מתייחס. לדוג’ למרות ששיחה מתקיימת עם מישהו בקרון רכבת עמוס אנחנו מצליחים להתרכז בשיחה. אנחנו שומעים הרבה מאוד דברים אבל מקשיבים רק לשיחה החשובה לנו. (בהפרעות קשב וריכוז הבעיה היא שקשה יותר לסנן את המידע ולהתרכז במשהו חלקי מכלל הרעשים).
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מערכת עצבים מרכזית
- מוח הגולגולת (גזע המוח הוא האזור שאם הפסיק לתפקד מגדירים היום כמוות).
- חוט השדרה.
מערכת עצבים פריפריאלית
- 12 זוגות קרניאלים (גולגולת) 31 זוגות ספינאלים (גוף).
- שלוחות חושיות (סנסוריות).
- שלוחות מוטוריות (מעבירות פקודה מהמוח דרך שלוחה מוטורית לשרירים כדי שיתכווצו).
- אוטונומית – עצמאיות (שרירים חלקים- בד”כ בצינורות. דוג’ צינור העיכול).
- סימפטטית- מכינות את המערכות לקראת מאמץ. מעלות מדדים פיזיולוגיים (למשל לדופק לעלות, לקצב הנשימה לעלות).
- פאראסימפטטית- שלוחות שתפקידן להוריד את המדדים. פועלת במנוחה.
- סומטית (רצונית- מעבירה מידע למשל לשרירים משורטטים, שרירי שלד, והאדם שולט בהם)
- אוטונומית – עצמאיות (שרירים חלקים- בד”כ בצינורות. דוג’ צינור העיכול).
המערכת החושית
נוסף על המערכות המוכרות, יש עוד 2 מערכות פנימיות:
- מערכת פרופריוספטית– מערכת סנסורים, חיישנים על רקמות שונות שמדווחת על מיקום האיבר במרחב. אנחנו יודעים איפה כל איבר ממוקם. (אברי פנטום וכאבים – לאחר קטיעה).
- מערכת הוסטיבולרית (מע’ שיווי המשקל)– מדווחת על איזון הגוף ושיווי המשקל. אזור דמוי שבלול באזור האוזן. בתוכו יש נוזלים במנגנון המזכיר פלס. רמת הרגישות שונה בין אנשים.
מבנה תא עצב – נוירון
תפקידו הוא לייצר מתח חשמלי ולהעביר אותו לתא אחר (שריר או תא עצב אחר למשל).
- גוף התא – (Soma) במרכז,
- דנדריטים- סביבו שלוחות קצרות (כמו “שורשים”)
- אקסון Axon – שלוחה ארוכה אחת. האקסון עטוף בשכבת מיאלין שמאפשרת הולכה חשמלית טובה. לעתים כשהיא נפגעת, יש הורדה במהירות המידע/הולכה (מחלות דגרדציה בגיל מבוגר).
- האקסון מסתיים בהתפצלויות בסופן כפתור טרמינל.
- “כפתור טרמינל” – נקודת החיבור עם התא הבא שבא אח”כ. זה יכול להיות תא שריר שלד, או דנדריט של נוירון אחר, או כל תא שצריך לקבל פולס חשמלי.
המידע מגיע מהדנדריטים לכיוון האקסון, שיכול להיות ארוך מאוד. לעתים גוף התא בעמוד השדרה אבל האקסון יוצא עד למקום רחוק בזרוע. לדוגמה: תא יוציא שלוחה מוטורית סומטית, ויעצבב שריר בקצה להפעלתו.
סינפסה – נק’ החיבור – נקודת מפגש בין כפתור טרמינל של נוירון לתא הבא. למשל תא שריר. קיים מרווח ואין חיבור ישיר (מרווח סינפטי).
נוירוטרנסמיטורים- חומרים כימיים הנמצאים בבועיות ומופרשים מקצות עצבים (יש מעל 40 כאלה שזוהו עד כה). הפולס החשמלי גורם לשלפוחיות/בועיות להתפוצץ ולעבור למרווח הסינפטי. הנוירוטרנסמיטרים נקשרים לרצפטורים (חיישנים) ובצורה כזו המידע מועבר לתא הבא. במקרה שלנו- יוצר התכווצות שריר משורטט.
מדוע יש צורך במרווח הסינפטי? מדוע מעבר מחשמלי לכימי ולא חיבור ישיר? הוא מאפשר רגולציה, בקרה. זה מאפשר התערבות ושליטה. זו מעין תחנת בקרה. למשל על ידי אנזימים שיפרקו את הנוירוטרנסמיטרים שלא יאפשרו את המעבר הלאה. זה מתאפשר בעקבות האטה של מעבר כימי ביחס למעבר חשמלי.
רוב התרופות בתחום הקוגניטיבי פסיכיאטרי מיועדות למרווח הסינפטי. חלקן מגבירות גירוי נוירוטרנסמיטורים, ואחרות מעכבות. אם חסר נוירוטרנסמיטור- התרופה תבצע חיקוי. דוג:
- דיכאון – חסר סרטונין
- חרדה – רמה גבוהה של GABA
- סכיזופרניה – רמה גבוהה של דופמין
- פרקינסון – רמה נמוכה של דופמין (הגברה על ידי L-Dopa)
תחושת כאב- תרגום של בעיה. התחושה מגיעה מהמערכת העצבית. זה מנגנון הגנה, המיועד להתריע שיש בעיה: ומניעת הסיטואציה. כשכואב נמנעים ממנו. אחת הבעיות – טיפול בכאב ולא בבעיה באמצעות כדורים נוגדי כאבים. זה רק פתרון לנורת האזהרה (התסמין), לא לבעיה עצמה. יש דרגות שונות של כאב. לפעמים אם התפקוד נפגע מאוד, שינה נפגעת או שזה בלתי נסבל- מטפלים בכל זאת גם בכאב. אבל לא בכל שלב צריך לסלק אותו.
תהליך דלקתי – (תהליך מלווה בכאב, כי קצות העצבים באזורים שיש בהם דלקת, האזור יהיה רגיש יותר). זה תהליך של חיסון וגיוס תאי דם אדומים לאזור פצוע, והתאים האלה מחדשים את המקום הפצוע או שחדר אליו חיידק, ואז המקום עובר את השיקום והריפוי. לכן לא בהכרח צריך לסלק את הדלקת. בדלקת כרונית שהיא יוצרת כאב בלתי נסבל או נמשך, הימנעות מתנועה – יש הבדל בין דלקת אקוטית רגעית שהיא חלק מתהליך חיסוני, לבין דלקות נמשכות כרוניות שיצאו מאיזון וצריך לטפל בהן.
אולי תתעניינו בכתבות נוספות בתחום הפיזיולוגיה
