לא יאומן מה שבוריס עשה בירוחם כשחוקי הקורונה מנעו ממנו לרוץ חופשי בחוץ! הוא החליט שאת האולטרה הזה הוא יעשה בכל מקרה.
מאת בוריס צ’רנוב, חובב ריצה מתגורר בירוחם
רצים רבים ודאי יסכימו איתי, שהקורונה נפלה עלינו כרעם ביום בהיר בתקופה הלא פשוטה של אימונים לתחרויות של ריצות ארוכות. בתחילת חודש מרץ לפתע הגיע המכה, מרתון ירושלים בוטל, המגפה מתפשטת באין מפריע וחודשים רבים של אימונים לפתע התנפצו.
מחודש נובמבר אני מתאמן למרתון הזה: אימוני נפח, עליות, מעל 700 ק”מ במצטבר לקראת תחרות המרתון ל42 ק”מ בעיר הקודש, מרתון שני שלי במספר. חלמנו לעשות את מרתון ירושלים “קורונה” בדיוק ב 20.03.20. לרגע היה נראה שזה בכל זאת יהיה אפשרי לרוץ את מסלול המרתון המלא בעיר שחוברה לה יחדיו, אך גם זה התנפץ כשהמגפה התפשטה עוד יותר ואסור להתקהל מעל 10 אנשים.
אל תפסידו אחלה כתבות- לחצו פה להצטרף לערוץ הטלגרם שלנו
אני שואל את עצמי , פאקינג מה עושים?
רצתי 30, 33, 35 , אפילו 40 ק”מ כריצה מסכמת ביום הבחירות כדי להיות הכי מוכן שאפשר. הגיע ה-27 למרץ ואז גם נכנסו הנחיות של לא להתרחק יותר מדי מהבית. לצאת להתאוורר מותר, אז כעת זה או שארוץ עכשיו או שהקורונה ניצחה. אחרי 3 ימים של הכנות, העמסת פחמימות ומשמעת מים, בשבת בבוקר החלטתי לצאת לריצת המרתון בסיבובים במגרש ליד הבית.
יום לפני כן ראיתי בסטראבה את מכר שלי איגור רץ 25 ק”מ בסיבובים של 100 מטר. שאלתי אותו איך עשית את זה? וכך הוא אמר לי: “ה-7 קמ הראשונים מעצבנים, כי אתה שואל את עצמך למה? לאחר מכן עד 15 זה מנטלי ואם הגעת לשם אתה כבר ממשיך על אוטומט וזה רץ”.
יוצא לדרך
בשבת 6:00 בבוקר, יוצא עם כל הציוד: מלחים, ג’לים תמרים ובננות, ו3 ליטר מים. חימום במתקני כושר ליד הבית וריצה קלה. את הסיבוב הראשון אני זוכר טוב. התחלתי ברגל ימין ועם אופטימיות שנעשה ונצליח: קצב 6:12 האהוב ולדרך במגרש הספורט על סיבוב של 100 מטר. רק סופרים עד 100 והופ יש 10 ק”מ.
לאחר מכן יצאתי מחוץ למגרש (גיוון מטורף…) יש שם חניית רכבים ריקה והתחלתי לרוץ בה. בשעה 8:00 יצא שכן חביב הוציא את הראש מהחומה אמר לי בוקר טוב, ואני כבר על 14ק”מ. ג’ל ומלח והמשכנו.
הסיבוב בחנייה היה יותר טוב: כ 200 מטר.
מתקדם יפה. 17ק”מ, ממלא את השלוקר במים מהבקבוק וממשיך. עוד 15 סיבובים וקצת ואני בחצי מרתון. אחרי שעתיים ורבע אני רואה את המספר 21.1. עושה סיבוב שחרור בפארק, אוכל בננה, חוזר למגרש ספורט, עוד 30 סיבובים יהיה 25 ק”מ. ואז לפתע זה היכה בי: ומה אם אני אכפיל כעת את המספר? לא 50 זה מטורף.
מתחילים לצאת אנשים לתפילת יחיד ומנופפים לשלום
זה כמו חיזוק, כמו חמצן ללב והקילומטרים ממשיכים. אחרי 3:26:00 שעות אני על 30ק”מ. עוד מלח ועוד ג’ל ואני מתחיל לומר לעצמי שזה קורה. אני מרגיש טוב וממשיך…33..35…38… 2 תמרים.
אמהות יוצאות לטיול עם תינוקות בעגלה, אבא ובת מגיעים לרכוב על אופניים במגרש ואני מצטרף אליהם למגרש הקטן ואומר שעוד 22 סיבובים נגיע למרתון מלא! אחרי 5:00:00 שעות זה הגיע.
הגוף מתחיל לגלות עייפות…
אני חושב בלבי: “אם אצליח להגיע ל50 זה יהיה הישג כביר! אני אזכור את הקורונה כהגשמת יעד אישי מאין כמוהו ואנצח את האויב מספר אחד: את עצמי”. עושה 2 סיבובי שחרור בפארק וררואה 43 ק”מ על השעון. חוזר לחנייה ואומר עוד 20, תן את הכל.
לפתע אני מגלה שמישהו לקח לי את הבקבוק איזוטוני שנשאר בו ⅓ משקה מהשולחן! מתבאס לאללה. הגוף עייף, והקצב יורד ל 7:45-8:00 לקילומטר. 44…45…46. שוב יוצא השכן מהחומה, השעה 12 והוא אומר לי מה נסגר איתך, אתה עדיין רץ? לך תסביר לו שמהפעם הקודמת שנפגשתם רצת 40 ק”מ. הוא הרי יצנח על הרצפה ולא מהקורונה.
ב 46 ק”מ עצרתי, מתחתי את הרגליים על השולחן בפארק, האמנתי שאני מסוגל ואין דרך חזרה.
אלוף העולם
לפתע הגיע רכב ואני שומע את השיר “אלוף העולם” של חנן בן ארי. זה בדיוק החיזוק שאני צריך! מסתכל על השעון שאומר 5:42:00. דיר באלק אני חוצה את 6 השעות. מתחיל סיבובי נג”ש: 48…49 בחנייה, ואז ממשיך לסיבוב בפארק עם הידיים למעלה. עוד 600 מטר זה נגמר! נותן את הכל בקצב 6, רואה 49:75 נותן בוסט של הלייף וזהו: 50ק”מ!
תם המסע. כנראה אני אלוף העולם בליפול ולקום כמו גדול. חוזר הביתה והשעה כבר 13.00. עוד לעלות 30 מדרגות לפני… אשתי פותחת את הדלת רואה את המספר 50… מה? לא באת לארוחת בוקר, את זה אני מבינה, אבל גם לצהריים? טוב, תתקלח ותיקח את הילדים למגרש על אופניים.
לא, לא למגרש!!!
תוכנית האימון האישי של RUNPANEL לריצה: 
רוצים לשפר בצורה דרמטית את המהירות שלכם? לקבל תמיכה מקצועית כדי לא לעשות טעויות? לחצו פה למידע על התוכנית האישית
