אחרי היום הראשון בו רצנו במסלול רגוע יחסית, הגיע הזמן למסלול קצת יותר מאתגר וטכני באזור מעלה זוגן ונחל יטבתה, אחד שייתן חוויית מדבר עוצמתית ועמוקה שתיצור סיפורים לארוחת ערב משותפת בקיבוץ יהל שארח אותנו.
לא רצינו לנסוע רחוק מדי, אלא להישאר עדיין באזור, והוחלט על הקפצה קצרה לשחרות וריצה מעגלית באזור מעלה זוגן ונחל יטבתה.
אחרי ארוחת בוקר דשנה
אחד ה"קשיים" שבהם נתקלנו במהלך השהות שלנו בקיבוץ יהל היה השקט בלילה. אין מכוניות, אין ילדים חסרי מעש שיושבים מתחת לחלון, מנגנים סרטוני טיקטוק מעצבנים וצועקים. אם סוגרים את הווילונות והשמש לא מזכירה את קיומה בבוקר – אפשר פשוט להמשיך לישון. ביהל לא צריך למהר לשום מקום ואפשר לדחוף את דוושת השינה עד הסוף. מצד שני, אף אחד מכותבי שלושת הפנלים (ראנפאנל, אאוטפאנל ו-בייקפאנל) לא רגיל לשעות שינה כל כך ארוכות. טוב שיש ארוחת בוקר בחדר האוכל של הקיבוץ וחייבים לקום.
ריצה על שביל ישראל לאופניים
הקפצה לתחילת המסלול
מכל הפאנליסטים, לנו כרצים, אכילה בבוקר היא הכי בעייתית. למרות שהמגוון והעושר הקולינרי מאוד מפתים, ריצה עם בטן מלאה היא תענוג מפוקפק מאוד. אחרי אכילה של המינימום האולימפי, שאינו אמור להפריע לריצה, יצאנו לדרך.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
המסלול של היום התחיל מול שער כניסה לאתר נופש יוקרתי "Six Senses" של שחרות. אולי ביום מן הימים נזכה להתארח במקום ואז לא יהיה צורך להקפיץ את עצמנו אליו לתחילת המסלול, אבל הפעם חנינו עם הרכב במבואת שחרות, אחרי כ- 35 דקות נסיעה מיהל. לזמן ההקפצה היה כאן יתרון נסתר – ארוחת הבוקר כבר הספיקה להתיישב בצורה שלא תפריע לתחילת הריצה.
קניון נחל יטבתה
המסלול מתחיל כסינגל קטן וצנוע היורד תחילה דרומה ומקיף את הישוב שחרות. מי שאי פעם תהה היכן המקום שכולם קוראים לו "סוף העולם שמאלה", פתרנו עבורו את התעלומה – זה כאן, בישוב שחרות. הוא נמצא בקצה דרך אספלט צרה בגובה של 550 מ' מעל פני הים בקצה צוק הצופה לערבה. אחרי הצצה קצרה לחיים בסוף העולם ממשיכים עוד קצת על קצה הצוק ומקיפים גבעה עם הרבה בולבוסים מפוזרים מסביב. האם זה אתר הטמנה של מפעל בולבוסים מקומי, או תופעה גיאולוגית מעניינת?
חלק קטן על שביל ישראל לאופניים מקרב אותנו אל מעלה זוגן, שנקרא כך על שם הנחל שבקרבתו ובו אנחנו נפרדים משביל האופניים הסלול והנוח. מעלה זוגן התגלה מאוד טכני, אבל הנוף הנשקף ממנו פשוט מהפנט. אנחנו מגניבים מבטים מסביב תוך כדי הריצה ומדי פעם עוצרים בשביל להתפעל.
ירידה במעלה זוגן
נתונים טכניים של המסלול:
- סוג מסלול: מתאים לריצת שטח וטיול הליכה, מעגלי
- רמת קושי פיזי: קשה
- רמת קושי ניווט: בינוני-קשה
- זמן ריצה ברוטו: 5 שעות
- מרחק: 20.44 ק"מ
- טיפוס מצטבר כולל: 637 מ'
- לינק ווייז: מבואת שחרות
- לינק הורדת קובץ GPX (יש להוציא מספרית זיפ לפני העלאה לגרמין)
מפה: (Israel hiking)
סינגל סודי שזורם לתוך נחל יטבתה
מעלה זוגן מוריד אותנו כ-200 מ' ומחבר אותנו לנאקב שמתגלה כשביל אופניים נסתר. השביל מאוד נוח לריצה ומשתלב מעולה עם הנוף, בלי ליצור בו משהו מלאכותי שלא היה בו קודם. זה היופי של הנאקב. כמה קילומטרים של זרימה על הנאקב מביאים אותנו לירידה לתחילתו של קניון נחל יטבתה – סופר טכני, למרגלותיו של הר יטבתה. הירידה בקניון מצריכה שימוש בידיים ויכולות זחילה מתקדמות. המון בולדרים, מעברים צרים בחריצים בין אבנים ודילוגים אקרובטיים הופכים למנת חלקנו במשך קרוב לשעה.
קבלו ראשונים את כתבות ראנפאנל בווצאפ
לווצאפ של ראנפאנל
גן משחקים לרצי שבילים שאוהבים שטח טכני קשוח – זה כאן, בערוץ נחל יטבתה. עם ההתקדמות, הנחל נפתח לאיטו לערוץ רחב והרבה פחות טכני, עד שהוא הופך לנוח לריצה ואנחנו ממשיכים עד לשלט שמצביע על מעלה שחרות.
ירידה בנחל יטבתה
מעלה נחל שחרות
חצץ ודשדש גס של נחלים מלווה אותנו עד לחניון מעלה שחרות. אנחנו עוברים לא רחוק ממנו ולוקחים צפון-מערבה לכיוון מעלה שחרות. הדרך נראית כסינגל אופניים ממש טרי ולא גמור ובסופה אכן פוגשים שלט שאומר זאת.
נחל שחרות מתחיל לעלות אותנו חזרה לכיוון הישוב בדרך שהולכת והופכת טכנית ככל שמתקדמים בה. הנחל נעשה צר יותר, ואין עוד אפשרות לריצה – עוברים להליכה ובחלק מהמקומות אף מטפסים על יתדות עם ידיים.
מעלה שחרות הוא שביל עפר ואנחנו לא ממשיכים עליו, אלא לוקחים את ערוץ הנחל, שהוא הרבה יותר מעניין, טכני ומאתגר, מאשר שביל ג'יפים. העלייה קשה ומתישה. מכיוון שמדובר ביותר מ- 3.5 שעות של זמן רגליים, אנחנו עייפים ומתקדמים לאט. היישוב שחרות כבר מבצבץ מלמעלה, אבל הדרך אליו מאוד מפותלת ומטעה. לרגעים נראה שעוד מפל אחד ואנחנו שם ואז, אחרי שמטפסים את המפל פתאום מגלים שיש עוד כמה בדרך. בסופו של דבר אנחנו עוברים נקודת גובה מסוימת שמביאה אותנו לישורת האחרונה ובה אנחנו כבר רואים את הרכב.
עליה בנחל שחרות
ארוחת שישי חגיגית בקיבוץ
אחרי חזרה לקיבוץ, מקלחות וקצת נשנושים אנחנו מחליטים לקפוץ ולראות שקיעה בחולות כסוי. מחזה מרהיב ששווה ביקור. גלים קטנים של חול עדין במקום בלתי צפוי באמצע המדבר, מקשטים כמה גבעות ואנחנו נהנים מהשקט וכמה דקות אחרונות של השמש. זהו, עכשיו חוזרים לקיבוץ לארוחת שישי חגיגית.
שקיעה בחולות כסוי
שולחנות חגיגיים עם מפות לבנות, בקבוקי יין ושאר קישוטי שולחן שבת. יחד איתנו מגיעות עוד קבוצות אורחים ואחת מהן היא קבוצת רכיבה ששוכנת יחד איתנו במחנה אימונים בקיבוץ. האוכל מעולה, האווירה חגיגית ואנחנו נהנים. אין כמו השלמת קלוריות איכותיות אחרי יום מפרך.
כל קבוצה משתפת על המסלול שהיא עשתה וגם אנחנו חולקים חוויות. הסיפור שלנו על הירידה בנחל יטבתה מדליק את אריה פישלר, שמחליט למחרת לעשות מסלול סולו מקיבוץ יטבתה דרך הנחל בכיוון ההפוך, לישון בשטח ויום למחרת להגיע ברגל לשדה התעופה רמון על מנת לחזור הביתה למרכז בטיסה. בסוף ארוחה חגיגית ועשירה אנחנו פורשים למינגלינג נוסף, ואז לישון. את הריצה מחר נעשה כבר בדרך חזרה צפונה.
צוות הפנליסטים המובחר מוכן להרפתקאות של מחר
מאת: ודים לינצקי
צילום: דב טיבי, ודים לינצקי
ערוץ התוכן שלנו בטלגרם – הוא מעולה:
לחצו לערוץ הטלגרם!
