לא כל נעל צריכה להרגיש כמו מרשמלו – מבחן Brooks Ghost 10

במבחן הפעם: נעל ריצת כביש של ברוקס – ה Brooks Ghost 10, שמצטרפת לשורה יפה של שחקנים שבדקתי בקטגוריה שלה. ככל שאני מעמיק, מתגלים הבדלים דרמטיים בגישה, בשיכוך ובתחושות שכל נעל מספקת, אבל המבחן הזה הוא מאוד שונה מכל הקודמים שהיו לי- בפעם הראשונה יש פער בין אופן התיאור של הנעל על ידי היצרן, לבין מה שאני חשתי. זה לאו דווקא לרעה, אבל זה פשוט… אחר. במה? קראו עד הסוף…

מאת: גיא חלמיש

Ghost 10 – כרטיס ביקור ותאור יצרן

פה נביא תיאור יצרן בלי פרשנות או שיפוטיות (אל דאגה, היא תכנס בהמשך). Brooks מתארים אותה כנעל שמספקת את הריצה הכי “חלקה” לרצים יעילים (Smoothest). הוא מתאר אותה כנשענת על 4 תכונות:

• שיכוך רך – שמבוסס על סוליה מרכזית מסוג “BioMoGo DNA” מפזר את המכה עם רכות שהיא בדיוק ברמה שנדרשת.
• ריצה יציבה וחלקה – אזור הנחיתה המשוסע בנוי להתאים עצמו לסגנון הנחיתה שלכם ולכן מספק ריצה חלקה ויציבה.
• התאמה רכה ובטוחה – לא מרגישים את  החלק העליון, עם אזורי מתיחה ושימור מבנה המפוזרים בצורה אסטרטגית לאורכו.
• חתכי Omega Flex מלפנים משפרים גמישות בחלק הקדמי.

מבחינת פיצ’רים הם מציינים:

• את רמת התמיכה כ”נייטרלית”
• הגבהת הקשת כ”בינונית גבוהה”
• הדרופ הוא של 12מ”מ
• המשקל (אותו אני מדדתי על מידה 9 שבמבחן) הוא 294גר’.
• והמחיר בארץ: 630
• אל עמוד המוצר של Brooks ישראל (שגם מאפשר לכם לקנות ישירות מהיבואן).

מקדם חרמנות – סקסאפיל מתוחכם

האם הנעל הזו מושכת ומגרה? האם אני לא מסוגל לעמוד בזה וחייב להכניס אותה ל…ריצה? כן, אבל למרות הצבע, היא דווקא מהסוג האינטלקטואלי צפון אירופאי בסגנון שלה – היא לא לטינית עסיסית עם סקסאפיל מתפרץ אלא מדויקת, יפה ומטופחת – מהסוג האינטלקטואלי…

היא מעודכנת, נכונה, מחוטבת היטב ובלונדינית מאוד. כן אני אוהב את הצהוב ניאון הזה, ואחרי שקראתם ממני תלונות על עיצובים שמרניים מדי של נעלי ריצה, בשני הזוגות האחרונים התחלתי לחוש שהיפהפיות מגיעות. הגוסט 10 מדויקת בעיצוב שלה, מודרנית מאוד – עם קווים חלקים ולא מקושקשים ועם שימוש מצוין בטקסטורות וגרפיקה: הציצו למשל בפרטים הקטנים כמו המסגרות המודפסות מסביב לחורי השרוכים, או בפסים עם המרקם הבולט המתחברים לצורת V בתומכות העקב וסביבם מסגרת כהה יותר המבליטה את האלמנט הזה וממשיכה אותו עם פסים דקיקים הולכים ומתעבים מלמעלה למטה, להמשך הנעל. לזה אני קורא מדויק:

איך זה מרגיש – חלק עליון ואחיזה

חווית החומרים, הבנייה, והאיכות הכללית – מרשימה במיוחד. זה לא מבחן ארוך טווח ולכן אני לא יכול לדבר בוודאות על אמינות, אבל הברוקס גוסט 10 נותנת לי תחושה של נעל מאוד איכותית. גם אחרי 120 ק”מ היא מחזיקה את העומסים הייטב ונראית כמו נעל שתשרוד אותם במאות הק”מ הבאים.

תחושה מובנית – חלק מזה נובע מכך שהגוסט 10 עוטפת את כף הרגל עם תחושה מובנית ולא גמישה מדי. המבנה של הנעל נשמר טוב יותר תחת כוחות הריצה. הנוחות שלה באה מאיזה סוג של בטחון עצמי ב”איך צריכה להרגיש נעל” ולא מרכות יתר. במקרה היתה במבחן ממש תמונת המראה של הנעל הזו בצמוד ובמקביל אליה (הסוקוני שתייגתי כרכה וגמישה).

באזור העקב – אחיזה טובה ויציבה אבל לא ממש הדוקה כמו שיש במיזונו למשל שעושה שימוש בהרבה חומר רך למלא את החללים מתחת לעצמות הבולטות. פה האחיזה היא יותר תוצר של בנייה חזקה יחסית ואיכותית של המעטפת הזו ופחות של עיבויה. גובה אזור העקב נמוך יחסית במעלה הקרסול (ולא מציק).  

האוורור טוב – לא אוורירי וקייצי במיוחד אבל גם לא חורפי או מחמם מדי. רצתי איתה גם בשיא החום והרגשתי מצוין. ניתן לראות את חורי האוורור ברשת הקדמית בצפיפויות משתנות, ועם רצועות שמירת המבנה הצפופות יותר.

השריכה – אהבתי את האופן שבו מתורגמת מתיחת השרוכים למתח בחלק העליון של הנעל. ההולכה שם כזו שקל לדייק את עטיפת הרגל הרגל לתחושה שאתם רוצים להשיג – בדיוק כמה מתיחה אתם רוצים עבור אחיזת קרסול, אמצע, ואיזור קדמי, או מתן מתח שווה לכל האורך. עוד נקודה יפה היא האופן שבו השרוכים נכנסים לשתי לולאות בלשונית ומחזיקות אותה צמודה לשרוכים.

איזור האצבעות – רחב יחסית, אבל לא רחב מדי. הרגשתי שהאצבעות שלי מקבלות את כל המקום שהן צריכות, נפרסות ומייצרות תמיכה מושלמת לדילוג.
בכלל יש חוכמה רבה בצורת עיצוב המדרסים והמבנה (במבט מעל) בברוקס, ואני מתחיל לראות דפוס מסוים לאחר שבחנתי גם את ה Caldera שלהם שמיועדת לשטח: הם ממרכזים את הרגל על הסוליה בצורה מושלמת שגורמת לחוויה יציבה בהנחה – טוב יותר מנעליים אחרות שבדקתי. לי יש איזה חולשת קרסול קלה ונטייה לנקיעות חוזרות ואני מעריך את היציבות הזו.

המדרס ותחושת החלק התחתון – המשך אותו הדיוק של Brooks מגיע אל האופן שבו מונחת הרגל על המדרס והתחושות שהוא מספק. אבל פה אני כבר מתחיל לחוש הבדלים מתיאור היצרן. בעוד שהטענה שלו היא של הגבהת קשת בינונית גבוהה בנעל הזו, אני מרגיש “נמוכה”! המדרס והנעל אינם נכנסים באותה עצמה ומובחנות אל החללים שבקשת כמו למשל ה Asics, ה Mizuno וה Saucony שבדקתי, והיא הרבה יותר דומה בכך לאחותה מהשטח – הקלדרה, וכנראה גם לניוטון שבחן אריק מון.
כמו הקלדרה – בעיני זו נעל שמיצרת עטיפה בטוחה מאוד שלא תעיק על אף מבנה רגל קיצונית כי היא לא “מהמרת” שהבליטות שלה יתאימו דווקא למבנה שלכם. ברוקס בחוכמה יצרו מתכונת מדרס ומבנה שלדעתי תתאים ותהייה נוחה מאוד להמון רצים.

איך זה מרגיש – סוליה ונחיתה

פה מתגלה הבדל מאוד מורגש בין ה Ghost10 לכל הנעליים האחרות שברשותי וגם בין התיאור של היצרן למה שאני חשתי.  נתחיל ונאמר שבאותה הדגמה מסורתית שבה לוקחים את הנעל, אוחזים בעקב ובחלק הקדמי ומקפלים אותו ביד כדי לחוש את רכות הקיפול – הגוסט מרגישה קשה יחסית. גם בעיוות פיתול (“בורג” – עקב מסובב לכיוון צד אחד וחלק קדמי לצד שני) הסוליה מדגימה קשיחות יחסית. זה חלק מאותה תחושה שייחסתי קודם לכן לחלק העליון: זו נעל ששומרת על צורתה ונותנת תחושה בטוחה לרגל.

זו לא נעל תחרות והמשקל שלה – 294 גרם, בינוני. זה לא קליל – תוצר של איכות הבניה והחומרים להערכתי אך גם לא כבד.  הנעל הזו מרגישה כמכוונת למשטחים טובים ולמהירות – כמו למשל אצטדיון, מסילת חדר כושר, או מסלולי אדמה “מתורבתת” של פארקים עירוניים. במקומות האלה אתם לא צריכים עודף שיכוך ורכות יתר. לשיכוך גבוה יש גם מחיר – אותו אובדן של דיוק ותחושת שקיעת יתר שיכול להשפיע בשני ממדים:

1. על יציבות הרגל – כי סוליה רכה לא מסייעת לאחיזה של הרגל בכיוון הריצה והיא יכולה לשקוע ימינה ושמאלה, כלומר לאבד אנרגיה ויעילות כיוונית
2. על ריספונסיביות – מהירות התנועה קדימה ולניתור – כי טיפה יותר שוקעים, ואז צריך מעט יותר מהלך כדי לצאת מהשקיעה והכח שלכם מתבזבז בשקיעות האלה.

אם אתם רצים על משטח שיש לו החזר אנרגטי חזק משל עצמו – כגון אצטדיון או מסילה, עדיף לבחור נעל קשה יותר שתסייע לכם במהירות. לתחושתי – כזו היא הגוסט 10. הרגל טיפה פחות שוקעת לתוך הסוליה בנעל הזו מאשר במיזונו, באסיקס ובסוקוני שבחנתי, ומצד שני מעבירה אתכם דרך הצעידה בצורה מדויקת אל הניתור. אולי לזה התכוונו ב Brooks במילה “Smooth”?

גם 12 המ”מ של הדרופ שלה לא הרגישו כאלה, והיא לפחות תחושתית, הרגישה לי יותר שטוחה ועם דרופ של 8-10. שילוב הדברים האלה, נותן תחושה של נעל מעט קשה עם החזר אנרגטי לא גבוה, אבל מדויקת ומהירה, יעילה ונוחה. מענין שלאחר שסיימתי את המבחן יצאו הודעות לעיתונות מברוקס על דגם חדש בשם Levitate שאמורה לתת החזר אנרגטי גבוה.

הליכה

בפשטות – מעולה בהליכה. היציבות שלה ומירכוז המנח על הסוליה, ביחד עם תחושת אחיזה טובה של הרגל ופרישת האצבעות, וגם הסוליה עצמה שמרגישה מעולה עם הרגל (כיוון שאין עיכובי שקיעה ותזוזת יתר מכל תנועה – יתרון התחושה המעט יותר יציבה הזו) הופכת את הנעל לנוחה מאוד להליכה.

סיכום – רמה גבוהה של איכות

לא כל נעל צריכה להרגיש כמו מרשמלו- כמו מזרן ששוקעים לתוכו ומוקפצים ממנו כמו טרמפולינה בהילוך איטי. לא כל ריצה היא אולטרה מרתון, ולא כל רץ מבלה רק על משטחי בטון קשים. כשאתם באצטדיון עם משטח רקורטן, על מסילה מעט מקפיצה בחדר כושר או בתחרות למרחקים קצרים יותר של 5-10 ק”מ, נעל יעילה תהיה חדה וקשה יותר, לכן היא תתן לכם תחושה דינמית ומדויקת יותר, וכזו היא ה 10 Ghost.

לכך מתלווים איכות ייצור וחומרים מהרמה הגבוהה ביותר, עיצוב מגרה ומתוחכם, ומותג שהוא אחד המוערכים בעולם הריצה המקצועי. המבחן הזה רק גרם לי לרצות עוד יותר לבחון את דגם הגליצרין המיתולוגי ולהשוות בינו לבין זו.

מאת: גיא חלמיש