מרתון אחד ביום- מסע ריצה משפחתי

מי אנחנו

דפנה פרחי – רצה למרחקים ארוכים, סיימה 8 מרתונים (בינהם: טבריה, מילאנו, ונציה, בוסטון וברלין) ועוד עשרות תחרויות למרחקים שונים ברחבי הארץ והעולם. בעלת שיא אישי ממרתון בוסטון של 3:32:16 שעות היום מאמנת יחידים וקבוצות. חי פרחי – רץ למרחקים ארוכים ובעל שיא אישי של 2:24:18 שעות ממרתון ברלין. שירת 12 שנה כקצין כושר בצה"ל ביחידות מובחרות, והיום מאמן יחידים קבוצות.

דפנה וחי פרחי בזינוק במסוף טאבה

כמה מילים על רפי וישניצר ז"ל

במרתון השישי שלנו, כעבור שישה ימי ריצה, זינקתי ראשונה והרגליים הרגישו כבדות. לפני היו 15 ק"מ מהאזור הדרומי של ים המלח ועד עין בוקק. נזכרתי באימונים עם רפי, וכמה קשים היו האימונים הראשונים, עד שהתרגלתי אליהם, למרחקים (הבאמת)ארוכים, שרפי האמין, שבסוף יביאו לשיפור. הנה מה שכתבתי באותו היום:

באימונים הראשונים שלי עם רפי, רפי כמעט ולא דיבר איתי. הוא היה מסמן לי עם היד, בנפנוף שאומר ״תמשיכי לרוץ״. הגעתי לרפי אחרי 5 מרתונים ואחרי השיא שלי במרתון בוסטון, אבל זה לא ריגש אותו. היה אפילו אימון אחד שעצרתי לבכות בצד, כי לא הרגשתי שאני מתקדמת. חי, נחשון, דב, בימרו, דסטאו ועוד אלופים תמיד היו קדימה, ורפי היה חוזר לאסוף אותי עם הרכב שלו. הייתי רצה ורצה, ורפי בקושי היה מדבר. יום אחד באחת העצירות הוא פתאום אמר לי: ״אין סיבה שלא תרוצי 3:10 במרתון״.

״אני???״ שאלתי אותו בפליאה, הסתכלתי לצדדים לוודא שהתכוון אליי.

הוא ענה: ״כן״, בפשטות, עם חיוך ממזרי.

האמת, שרציתי לבכות ולחבק אותו, אבל אמרתי לו: ״טוב״, והמשכתי לרוץ. אני לא חושבת שהרגשתי שמישהו מאמין בריצה שלי עד אותו רגע, יותר מזה – חולם איתי ביחד. מאז זה הדלק שלי בכל ריצה, כל יום מחדש. גם היום בבוקר, שיצאנו למרתון מספר 6, נזכרתי בו. כי הרגליים שלי כאבו ואנחנו מתחילים להרגיש את העומס. אבל המשכתי לרוץ. והסיפור הקטן הזה שלי על רפי, הוא תקווה לרצים ורצות אחרים שחולמים למרחקים ארוכים, זה תמצית העניין – מספיק שעוד מישהו אחד מאמין וזה עובד. לרפי היתה את היכולת הזו, בשקט הזה שלו, להאמין. בלי הגבלת זמן, בלי לחץ, בסוף, אם נאמין, זה יתחבר.

זה היה הרגע שהבנתי שאני כנראה לא יודעת עדיין מספיק על ריצה, ולפני עוד דרך ארוכה. אני חייבת לרפי עוד אלפי רגעים כאלו, שבהם לימד אותי, בשבריר שנייה, בלי להגיד הרבה. כזה הוא היה. התחושה תמיד היתה שרפי יתן ויעשה את הכל עבור המתאמנים שלו, וכך גם עשה בפועל, ולכן, לא היתה שאלה בכלל, אם יש בן אדם בעולם שבשבילו נצא למסע ריצה – זה יהיה רפי.

לזכרו של רפי וישניצר (צילמה: בתיה וישניצר)

איך זה עובד בת'כלס – מרתון אחד ביום

הרעיון הוא לעבור כל יום מרחק של מרתון, 42.2 ק"מ, מאילת לחרמון. התחלנו ב-22 למרץ במסוף טאבה ובזמן כתיבת שורות אלו אנו נמצאים לקראת זינוק מנמל ת"א לכיוון צפון. חצי דרך מאחורינו, נותרו לנו חמישה ימי ריצה. אנחנו לא רצים בשבת ובחג. אנחנו מתחלקים במרחק שווה בשווה. ביומיים הראשונים למדנו את העניין, איך זה לקחת בחשבון את נקודות החילוף בדרך, להתחשב בדרכי גישה בטיחותיות אל מול חלוקת עומסים שווה. בימים האחרונים אנו מתמידים בחלוקה הבאה: 15, 15, 6, 6. כך כל אחד מאיתנו רץ חצי מרתון ביום. המסלולים משתנים, וכל אחד "זוכה" לתנאי תוואי ושטח שונים, אבל למדנו שהחלוקה הזו עושה לנו טוב. ללא ספק, אחרי 10ימי ריצה, אנחנו כן נמצאים בעומס, אבל נהנים מכל רגע. עכשיו כשנותרו חמישה ימי ריצה, אנחנו חווים את האתגר ומתרגשים מאד לקראת הימים הבאים שיגיעו.

עשינו כבר 10 מרתונים ממסוף טאבה באילת עד נמל תל-אביב. מחר נצא מנמל תל-אביב למרתון מספר 11 לריצה לזכר רפי וישניצר ז"ל בהשתתפות רצים מכל הארץ (פרטים יש בעמוד הפייסבוק "מרתון אחד ביום"), נותרו לנו חמישה מרתונים עד החרמון.

ריצה בים המלח

ריצה לבד מול ריצה ביחד

היום בפעם הראשונה התחלתי את הריצה יחד עם מישהו, בניגוד לכל שאר הימים, וזה היה מרענן. החלק העיקרי שרצנו עד כה היה המדבר, מאילת ועד ים המלח, והריצות במדבר, לבד, היו "מנת יתר" שהמחישה את המשפט "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". אני מקווה שעם ההגעה למרכז הארץ וצפונה יצטרפו אלינו יותר ויותר רצים, ויתנו לנו את האנרגיה לעמוד בעומס של סוף המסע.

על מנת להצטרף לקטעי הריצה יש לתאם איתנו טלפונית. בדרך כלל רק בסיום הקטע של היום הנוכחי אנחנו יכולים לתכנן את נקודת הזינוק המדויקת של מחר. כיוון שגם מקומות הלינה שלנו לא מתוכננים, בדרך כלל אנחנו עוצרים בחניון לילה בקמפינג או מתארחים אצל משפחה וחברים, רק אז אנחנו מתכננים את היום למחרת.

• דפנה – 053-2270360
• חי – 054-3081122

סוף סוף- מצטרפים לריצה!

עם הבנות? כן!

רבים שאלו אותנו על העובדה ששתי בנותינו, זוהר בת ה-5, ונועם בת השנתיים, נמצאות איתנו במסע. התשובה היא – הן במסע חייהן, לא פחות מאיתנו. הגענו למקומות מדהימים שלא האמנו שקיימים בארץ. הן מטיילות, רואות, לומדות וחוות. אנו מקפידים להגיע למקומות ידידותיים לילדים, ולצמצם את השעות ברכב, ועד כה אנו עומדים בזה בהצלחה מרובה. יותר מהכל – הן סופגות את רוח הריצה למרחקים ארוכים, והעובדה שהריצה היא חלק מחיי המשפחה.

מה יהיה בסוף?

בסוף המסע הזה תוקם קרן מלגות לספורטאים מצטיינים ע"ש רפי וישניצר ז"ל. החלום הוא לגייס כמה שיותר כספים, על מנת לתמוך בכמה שיותר כישרונות צעירים ובצורה הולמת. החלום הוא שהקרן הזו תוכל להיות עוד כתובת לרצים ורצות בעלי פוטנציאל, שיוכלו לקבל מענה לצורכיהם.

אנו מזמינים את קהל הרצים לתמוך בפרויקט. ניתן לתרום כל סכום שרוצים, כל אחד על פי יכולתו. רצים ורצות שמעוניינים לקחת חלק בקידום הפרויקט בצורה מעמיקה יותר, מוזמנים ליצור עמנו קשר דרך דף הפייסבוק שלנו "מרתון אחד ביום": https://www.jumpstarter.co.il/projects/1640/backers

מאת: דפנה פרחי