מרתון טבריה נהנה מהרבה תקשורת בימים שלפני קיומו, שכן קדמו לו שתי סערות גדולת: הסערה שחזו החזאים שהבטיחה גדולות ונצורות (וקיימה רק חלק קטן מההבטחה) וזו שנוצרה ברשתות החברתיות כתוצאה מדחיית המירוץ מיום שישי המתוכנן ליום ראשון. הפאנליסט צפריר ים, האיש שזולל מרתונים כאילו היו חטיפי אנרגיה קטנטנים, יצא לבדוק האם יום ראשון עדיף על שישי, או ההפך?

מאת: צפריר ים
צילום: Runnerscanner

רק לפני שנמשיך-תכניסו אימייל, קבלו מנוי חינם:

הניוזלטר השבועי של RUNPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:


מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים


"נִדְּפֹק לוֹ בָּרֹאשׁ, אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ" (טבריה/מיכה שטרית)

את המסלול במרתון טבריה אני מכיר היטב – זו הפעם השלישית שלי באירוע. הוא מרתון הבתולים שלי. רצתי אותו לראשונה ב-2014. שלושה שבועות לפני כן, רצתי על המסלול הזה את הריצה המסכמת. הריצה ההיא התארכה ל-40 ק"מ פשוט כי היה לנו כיף לרוץ באותו היום. באותה שנה השתתפתי בתשעה מרוצים ביניהם גם מרתון תל אביב, י"ם לים 54 ק"מ, סובב עמק 61 ק"מ ועוד שני חצאי מרתון. ב-2015 רצתי את מרתון טבריה בפעם השנייה. בספטמבר אותה שנה, רצתי על המסלול הזה את הריצה המסכמת שלי ל-100 ק"מ של סובב עמק. יצאנו בעשר בלילה מחמי טבריה, קבוצה של עשרה חברים עם רכב ליווי, והקפנו את הכינרת נגד כיוון השעון. חלק רצו, חלק רכבו על אופניים, מזג האוויר היה נפלא. זה היה לילה קסום! בחמש בבוקר, לאחר שהשלמתי ריצה של 65 ק"מ, קפצנו כולנו למימי הכינרת הקרים והשלווים. חוויה בלתי נשכחת.

מרתון טבריה

"רוֹצָה לִנְסֹעַ לִטְבֶרְיָה" (טבריה/מיכה שטרית)

אני תמיד שומר לעצמי את ההחלטה, האם לרוץ במרוץ או לא, עד לרגע האחרון. במרוץ  הנוכחי היו לי לבטים קשים ממש עד שעתיים לפני המרוץ.  הנטייה הייתה שלא לרוץ . מצד אחד, זה המרוץ החמישי והאחרון בסדרה של מרוצי מרתון ישראל המזכה בכרטיס למרוץ בקרלוביוארי שבצ'כיה במאי השנה. רצתי וכתבתי כאן על כל ארבעת המרוצים שקדמו לו: ערד-מצדה, המרתון המדברי, מרתון התנ"ך ומרוץ העגור. מצד שני עמדו ארבעה טיעונים חזקים.

  1. כמות המרוצים הגדולה שעשיתי לאחרונה שחקה את הרעב שלי לעוד מרוץ.
  2. אני בתקופה מאוד מאוד עמוסה בהתחייבויות,  מה אני צריך עוד מרתון על הראש?
  3. מרתון טבריה זכור לי כמרוץ קצת עלוב. אמנם בשתי הפעמים הקודמות נהניתי מהריצה עצמה אבל לא מהמעטפת של המרוץ. כמות המשתתפים והמעודדים לאורך המרוץ זכורה לי כדלה ביותר, ההתארגנות בתחילת המרוץ ובסופו לא היו מלהיבים, בלשון המעטה, ובקיצור, לא מרתון ירושלים או תל אביב.
  4. הטיעון החשוב מכולם: זה מספר ימים שאני מצונן עם כאבי גרון ושרירים. אמנם ללא חום, אבל ביום חמישי התקפלתי הביתה ולא יצאתי מהמיטה עד ליום שבת בבוקר. אימון הבוקר שלי בשבת היה בעיקר הליכה מתונה בפארק. הייתי די מופתע שאני הולך ללא קושי לאחר שיום קודם בקושי זזתי.

בשבע בבוקר ירדתי מהרכב לאחר שעתיים של נסיעה, האוויר הקר והטוב של טבריה נשב על פני וברך אותי בברכת בוקר טוב. ברקע שמעתי את המוזיקה הקצבית מאזור נקודת הסיום ובאותו הרגע היה לי ברור שאני עומד ליהנות מהמרוץ הזה.

גדעון תמר מרתון טבריה

נציג ראנפאנל- גדעון תמר מוביל דבוקה מהירה

"נִדְּפֹק אֶת הָרֹאשׁ חָזָק בַּקִּיר" (טבריה/מיכה שטרית)

שתי סערות סבבו את מרתון טבריה 2018: אחת שהגיעה מצפון וכללה הרבה גשמים ורוחות חזקות. החזאים הבטיחו לנו שהנה מגיע החורף האמיתי והאימתני. שהנחלים יתמלאו ממי הנגר ולא יאכזבו שוב. שהרחובות יוצפו ושהחרמון ילבין. מארגני המרוץ חששו שמא יחזרו המראות מלפני שנתיים של שלוליות ענק ורצים שעוסקים בהישרדות במקום ריצה. בסופו של דבר נפלה ההחלטה לדחות את המרוץ ליום א'. לי אישית היה ברור שזו ההחלטה הנכונה שהרי ביום שישי לא יכולתי לרדת מהמיטה ובשבוע הבא אני כבר לא בארץ, נחמד שהתחשבתם בי, תודה.

אבל לרצים אחרים זה התאים פחות, וכל מי שהרגיש שדפקו אותו מיד הקים סערה נוספת, ואני בהחלט יכול להבין את שני הצדדים. החלטות כאלה תמיד קשה לקבל, תמיד יש שני צדדים ונדיר למצוא פתרון בו כולם מרוצים. צריך לזכור גם שאירוע כזה משפיע על עשרות אלפי אנשים (משתתפים, מלווים, אנשי הפקה ומשטרה, תושבים שדרכם נחסמת וכדומה), אין אפשרות להמתין ליום שישי בבוקר או לחמישי בלילה ולהחליט, חייבים להחליט מראש וצריך לקחת בחשבון את התרחיש הקשה ביותר בתחזית. חלקנו רגישים יותר לקור, אחרים רגישים לחום. מרתון טבריה איננו מרוץ אקסטרים שבו המשתתפים משלמים מראש על הטסת גופתם ארצה. מזג אוויר קיצוני של רוחות חזקות וגשמים יכולים לגרום לאנשים שאינם מורגלים בכך להיכנס להיפותרמיה קשה וגם למוות. יתכן שבסופו של דבר הסערה בטבריה לא הייתה נוראית, אינני יודע וגם לא בטוח שמישהו יצא למסלול לבדוק איך זה מרגיש לרוץ רטוב ברוח חזקה עם עצים קורסים וחפצים מתעופפים. מה שבטוח הוא שאם היינו רצים ביום שישי וכמה עשרות היו מפונים בשל בעיות קור, לא היינו שוכחים את המרוץ הזה במשך שנים.

רצים טבריה

"נִתֵּן לַיֶּלֶד שֶׁיּוֹשֵׁב מוּל הַמָּסָךְ" (טבריה/מיכה שטרית)

בשעה תשע בדיוק הוזנק המרוץ. הפעם לראשונה יש שלושה מקצים עיקריים במרוץ. מרתון מלא, חצי מרתון ו-10 ק"מ. המארגנים השכילו להזניק את רצי המרתון המלא יחד עם חצי המרתון. קודם כל קיבלנו אפקט שלא ניראה כמוהו בטבריה של אלפי רצים מזנקים יחד. שנית לאחר כ-7 ק"מ התחלנו לפגוש את רצי העילית במקצה החצי חוזרים מולנו וזה הוסיף עניין למירוץ. לאחר כ-11 ק"מ נפרדנו מרצי החצי שהסתובבו חזרה לטבריה. להם יש רק עוד 10 ק"מ עד למלון חוף גיא. לנו יש עוד יותר מ-30 ק"מ. הילדים של הדגניות עמדו ועודדו אותנו. גם ילדי מעגן עשו מאמץ יפה. איני יודע האם היה זה מזג האוויר המעולה או העובדה שרצנו ביום ראשון, אבל אני לא זוכר כזו כמות של מעודדים במרוץ הזה. ממש הופתעתי לטובה!

בדרך כלל מקיבוץ מעגן מתחילים להרגיש רוח מזרחית חזקה ומעצבנת. הפעם, לא הייתה רוח כלל, והטמפרטורה הקרירה שהייתה בתחילת המרוץ התחלפה בחמימות קלילה: כמה טיפות מים על הכובע והחולצה כל כמה דקות עשו את העבודה ואפשרו הרגשה טובה ונעימה.

מעט לפני קיבוץ האון התחלתי לפגוש את רצי העילית בדרכם חזרה. עוד שתי תחנות שתייה וכמה קילומטרים והגעתי לנקודת הסיבוב. בעבר, כאשר נקודות הזינוק והסיום היו סמוכות זו לזו, הסיבוב היה באמצע הדרך, הפעם נקודת הסיום היא ק"מ לפני נקודת ההתחלה לכן הסיבוב הוא רק לאחר כ-22 ק"מ. שמח בנקודת הסיבוב: הכרוז מעודד כל אחד מהרצים באופן אישי ובין לבין משמיע מוזיקה קצבית. כל האזור שבין מעגן לעין גב מאוד שקט. כמה בידוריות חזקות יכלו להקפיץ לנו כאן את הדופק ולשפר את המהירות.

ילדים מעודדים

"נַגִּיד שֶׁזֶּה כָּךְ" (מיכה שטרית / טבריה)

הדרך חזרה במרתון טבריה תמיד שקטה יותר. כמות הרצים שחולפת מולי קטנה יותר, גם חלק מהמעודדים הלך לאכול ארוחת צהריים ולנוח. אין הרבה אקשן בקיבוצים ביום כזה, הם הרי בעוצר… אין אפשרות מהבוקר לנוע בכבישים. המארגנים מתחילים לפרק את הגדר שהפרידה בין הרצים הלוך לרצים חזרה. המנקים אוספים את כמויות הבקבוקים הריקים הפזורים בצידי הכביש ואני ממשיך לרוץ בקצב סביר. ידעתי שלאחר 30 ק"מ אתחיל להרגיש את הרגלים, ואני לא ממהר לשום מקום. מדי פעם עובר להליכה מהירה וחוזר לרוץ. המטרה שלי הפעם לסיים את המרוץ הזה במצב טוב. בהתחשב בזה שלפני 36 שעות בקושי עמדתי על הרגליים, אני די מופתע שאני רץ בכלל.

לפני רצות שתי גרמניות בקצב טוב. השגתי אותן כבר שלוש פעמים, אבל הן השיגו אותי ארבע פעמים, כל פעם שאנחנו משנים סטטוס יש טקס החלפת חיוכים. עושה רושם שהצעירה מבין השתיים לא מתאמצת בכלל. המבוגרת נותנת את מה שיש לה, חם לה כנראה, הפנים שלה סמוקות. שני שוטרים רכובים על אופנועים מרשימים חולפים לידנו. הם בודקים מי רוצה לפרוש. מאחוריהם נוסע אוטובוס מלא ברצים שהחליטו לקצר את המסלול. אני מכיר את האוטובוס הזה רק מבחוץ בינתיים, ומקווה שכך זה יישאר. לא כיף לפרוש באמצע מרוץ!

מים במרתון טבריה

בשלב מסוים החליטו השוטרים להתחיל ב"שאטלים" של רכבים לאורך המסלול. הצורך לאפשר לרכבים לנוע לאורך המסלול ברור, אבל הנסיעה לאורך המסלול חייבת להיות נשלטת על ידי שני רכבי משטרה ולא אחד. מישהו כאן פישל ובגדול: אופנוע אחד בודד הוביל "שאטל" שהתחיל עם 5 רכבים ומהר מאוד השוטרים במחסומים אפשרו לעשרות כלי רכב לנוע באופן חופשי לאורך המסלול ללא שום בקרה ושליטה. המרחק בן כלי הרכב היה גדול ולכן חלקם נעו במהירות רבה על מסלול הריצה ואנחנו הרצים ירדנו לשוליים כדי לא להיפגע. לא הייתה זו הרגשה נעימה במיוחד. לאחר שחלפנו צומת מסוימת שוב נעלמו להם כלי הרכב ואנו חזרנו לרוץ בבטחה. בין כה וכה עברתי את חמי טבריה, מכאן נותרו בקושי 1.5 ק"מ.
פה נזכיר גם את התקרית המיותרת והלא נעימה שבה הורידו את אבי דה פילוסוף, אושיית ריצה בישראל, מלהשתתף עם אופני היד שלו- אבי הוא מאמן ריצה, הוציא דורות של מאמנים בקורסי מאמני ריצה, וידיד קרוב של ראנפאנל (וכותב הכתבה הכי נצפית שלנו ב 2017, אגב). חבל שזה קרה, כנראה עקב חוסר תאום ארגוני בין המירוץ לכוחות שסביבו. המירוץ שחרר הודעת התנצלות. 

מתחילים לשמוע את המוזיקה מנקודת הסיום. רצים שסיימו את המרוץ חוזרים ללוות את חבריהם. חלק מהרצים מדדים בקושי את המאות המטרים האחרונים, רואים שכואב להם. אני מגביר את קצב הריצה שלי, אין צורך לשמור רזרבות. המרוץ מסתיים.

רצים עם לורנס

רצים (ונהנים) עם לורנס

כְּמוֹ בְּרוֹמָא, כְּמוֹ בְּפָּרִיז, כְּמוֹ בַּאֲמֶרִיקָה (מיכה שטרית / טבריה)

בפעם הראשונה שסיימתי מרתון כאן בטבריה, הייתי כל כך מאושר שאני לא ממש זוכר מה היה. בפעם השנייה אני זוכר שהיה די עלוב. הפעם, בחוף גיא ארגנו לנו סיום של מחלקה ראשונה. כמויות גדולות של פירות מסוגים שונים, דוכן מרקים מכובד ומיטות עיסוי קבלו את פני מסיימי המרתון. מתחם הסיום היה ללא ספק ברמה גבוהה מאוד. חבל שהתחנות בדרך לא היו ברמה שפגשתי במרתון המדברי או במרתון התנ"ך, אם כי, היו ג'לים בשפע וגם תמרים ומשקה איזוטוני. במרתון טבריה אני מרגיש בבית, ולכן כמובן אחזור שוב למרתון הזה, אם לא בשנה הבאה, אז בטח בעוד שנתיים, נתראה בטבריה!

תוצאות כללי

תוצאות נשים

מאת: צפריר ים
צילום: Runnerscanner