זה אומנם נראה הזוי, אבל עד לא מזמן, המצב שבו אנחנו רגילים לראות רצים ורצות גברים ונשים זה לצד זה לא הייתה קיימת. למעשה עד לשנות ה-70' ריצת מרתון הייתה חוג סגור לגברים בלבד. עד אותה התקופה אסרו על נשים לרוץ מרתון. טענו שפיזית נשים לא מסוגלות לרוץ מרתון, שזה יפגע להן בפוריות ועוד כהנה וכהנה. (* הערה בסוף הכתבה)

מאת: אור לין

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

קת'רין סוויצר (Kathrine Switzer)

אחת התמונות הידועות ביותר של נשים בספורט היא התמונה של קת'רין סוויצר (Kathrine Switzer) במסגרת  מרתון בוסטון בשנת 1967כאשר אחד השופטים מנסה להורידה מהמסלול, בזמן שבן זוגה מגן עליה. קת'רין נרשמה לבוסטון תחת השם הבדוי  K.V. Switzer על מנת להסתיר את היותר אישה. היא רצה עם מספר החזה 261 והייתה לאישה הראשונה שסיימה באופן רשמי ריצת מרתון עם מספר חזה בתוצאה של 04:20. הסיפור שלה נחרת בזיכרון הציבורי בגלל מקרה קיצוני זה שגם צולם ותועד בו סבלה מהאלימות של אותו שופט מבעלי תפקיד אחרים, מה שמדגים את רמת ההתנגדות והכעס שריצת נשים עוררה בקרב חוגי השמרנים והמתנגדים.

נשים

קת'רין נדחפת על ידי אחד משופטי המירוץ המנסה להורידה מהמסלול

כשבאתי לכתוב את הכתבה הייתי בטוח שקת'רין היא הראשונה בהיסטוריה שסיימה ריצת מרתון (או לפחות הראשונה שסיימה מרתון רשמי). להפתעתי גיליתי שההיסטוריה חלוקה מאוד בנוגע למי הייתה הראשונה שרצה מרתון ושיש עוד לא מעט חלוצות אשר העזו לקרוא תיגר על הריצה "הגברית". היום נצא למסע בזמן וננסה להתחקות אחר הנקודות החשובות בהיסטוריה של הנשים במרתון. מהרצות הפירטיות שנאלצו להסתנן למירוץ ועד למצב שכיום מליוני נשים ברחבי העולם רצו וימשיכו לרוץ ריצות מרתון.

הראשונות ביותר- עידן של יחידות סגולה

כדי למצוא את התיעוד הראשון של אישה רצה מרתון נצטרך ללכת אחורה בזמן עד לשנת 1896 ולימי האולימפיאדה המודרנית הראשונה ביוון. למרות שנשים כלל לא הורשו לקחת חלק באולימפיאדת אתונה הרצה היווניה סטמטה רויטי (Stamata Revithi) הייתה לאישה הראשונה שהחליטה לקרוא תיגר על ההגמוניה הגברית והייתה לאישה הראשונה שתועדה רצה במסלול ההיסטורי בין מרתון לאתונה. את הריצה היא נאלצה לבצע יום לאחר מקצה הגברים ולמעשה לא סיימה אותה מאחר ולא הורשתה להיכנס לאצטדיון באתונה. היא נעצרה ברחובות אתונה על ידי חיילים מקומיים שמנעו ממנה להשלים את חלקו האחרון של המירוץ מכיוון שכאמור לנשים כלל  אסור היה להשתתף במשחקים האולימפיים.

חולפות מספר שנים עד שבשנת 1918 הצרפתייה מרי לואי לדרו (Marie-Louise Ledru ) הייתה לאישה הראשונה שתועדה רצה את מרתון פריז, היא סיימה את המירוץ ב- 5:40:00. זמן זה מעולם לא נכנס לספרי ההיסטוריה, לא הוכר כזמן רשמי של רצת מרתון וכיום נטען כי המרחק היה למעשה קצר מהמרחק אותו אנחנו מכירים היום.

כדי למצוא את שיא העולם הרשמי הראשון לנשים נאלצנו לחכות עד לשנת 1926 שם נקבע השיא לראשונה על ידי הרצה הבריטית ויולט פרסי (Violet Piercy). שיאה עמד על 03:40:22 אותו קבעה במרתון וינזור. פרסי רצה במסלול לא רשמי גם שיאה על אף שהוכר באופן רשמי, עדיין שנוי במחלוקת.

שנות ה-60- נשים פורצות דרך בארה"ב

זה קצת מוזר, אבל שנות ה-60' של המאה הקודמת הן לא רחוקות כל כך- ועדיין, אי השוויון הגזעי והמגדרי, כמו גם השמרנות בתחומים נוספים היו נוכחים וחזקים בארה"ב. השנים האלה ייצרו כמה מהנכסים התרבותיים החשובים ביותר בהיסטוריה הנוכחית החדשה- בתפיסות פוליטיות, מגדריות, ספורטיביות וכן- גם במוסיקה… זה אחד הרקעים לגל של פמיניזם בצפון אמריקה אשר מן הסתם לא פסח גם על הספורט ובארה"ב ניתן היה לראות סנונית ראשונה של מהפכה באוויר.

ב-1963 מרי לפרׁ (Merry Lepper) ולין קרמן (Lyn Carman) האמריקאיות הסתננו למירוץ בקליפורניה. לין נאלצה לפרוש בשליש האחרון של הריצה, בעוד מרי סיימה את המירוץ בתוצאה של 03:37:07. כאשר אחד מהשופטים הבחין בשתי הנשים רצות, הוא ניסה להוריד אותן מהמסלול. בתגובה צעקה לעברו קרמן- "הכביש הוא מקום ציבורי ויש לי זכות לרוץ בו!". מרי הפכה לאמריקאית הראשונה שסיימה ריצת מרתון.

שנת 1966 הייתה שנה מרובת אירועים: רוברטה "בובי" גיב ׁ(Roberta Bobbi Gibb) נרשמה למרתון בוסטון, אבל כשפחתה את המכתב שהגיע בדואר, במקום שקית מתחרה היא קבלה מכתב רשמי שאמר- "המירוץ הוא מרוץ לגברים בלבד, נשים לא מורשות ומעבר לכך פיזיולוגית אינן מסוגלות לרוץ מרתון". בובי בתגובה התחבאה בין השיחים בסמוך לנקודת ההזנקה ורצה באופן פיראטי. את המירוץ סיימה גיב בתוצאה לא רשמית של 03:21:40. שנה לאחר מכן כאמור, בשנת 1967, היה זו שעתה הגדול של קת'רין סוויצר עליה דיברנו כבר.

שנות ה-70- המהפכה מתחילה

לצערנו, גם בשנים האלו הגישה הרווחת בקרב אנשי הספורט עדיין הייתה שנשים לא אמורות לעסוק בריצות ארוכות. למעשה לקח 5 שנים מריצת המרתון המפורסמת של קת'רין עד אשר נשים הורשו להירשם ולרוץ ריצות מרתון באופן רשמי.

בשנת 1972 לראשונה בארה"ב אושר לנשים להירשם למרתון ללא הצורך להסתיר את היותן נשים, אך גם כעת הן עדיין לא נחשבו שוות בין שווים, מסיבה שאינה ברורה אסור היה להן להיות מוזנקות בהזנקה אחת עם הגברים והן אולצו להיות מוזנקות 10 דקות לפני או אחרי ההזנקה הראשית. למרתון ניו יורק באותה השנה נרשמו 6 רצות בלבד, זאת לעומת 278 הגברים שנרשמו. רק לצורך ההשוואה את מרתון ניו יורק האחרון סיימו 50,773 רצים ורצות, מתוכן 20,091 נשים- כ42% נשים.

בבוקר המירוץ החלה מחאה נוספת כאשר במשך 10 הדקות שבין הזנקת הנשים להזנקת הגברים, 6 הנשים פשוט ישבו על הרצפה בקו הזינוק עם שלטים וחיכו להזנקה הראשית.

מדינה נוספת אשר הייתה מהראשונות לאפשר לנשים לרוץ הייתה מערב גרמניה. באוקטובר 1973 לראשונה נערך מרתון לנשים בלבד. אירוע זה תפס תאוצה עם והפך תוך שנה בלבד לאליפות העולם הלא רשמית למתרון לנשים. במירוץ השני השתתפו כבר 40 נשים מ-7 מדינות.  

בשנת 1977 בצעד שבזמנו בוודאי נראה זניח ושולי (אך היום מליוני נשים ברחבי העולם מוקירות תודה בכל פעם שהן יוצאות לרוץ) הומצאה חזיית הספורט הראשונה. שלוש רצות אמריקאיות החליטו שהן מאסו בחוסר הנוחות שמלווה את הריצה והמציאו את המותג Moving Comfort שמייצר מאז ועד היום אך ורק חזיות ספורט.

גם בשנת 1979 מרתון ניו יורק המשיך לספק לנו כותרות, לראשונה בהיסטוריה רצה שברה את מחסום השעתיים וחצי לריצת מרתון. הרצה הנורבגית גרטה וייץ (Grete Waitz), עוד דמות מפתח בהיסטוריה של ריצת המרתון, סיפקה ריצה מרשימה כאשר ניפצה את שיא העולם אשר היה שייך גם לה וסיימה את ה-42.2 הק"מ ב- 2:27:33. רק לצורך ההשוואה השיא הישראלי לנשים שנקבע בשנת 2016 עומד על 02:35:59. למעשה גרטה הייתה השליטה הבלעדית של הנשים במרתון באותן השנים כאשר הייתה המנצחת של מרתון ניו יורק בין השנים 1978 – 1988. להישג מדהים זה יש להוסיף גם ניצחון במרתון לונדון בשנת 1983, מדלית כסף אולימפית בריצת המרתון הראשונה (אליה נגיע בהמשך), תואר אלופת העולם בשנת 1983 ועוד. עם האוכל בא התיאבון, וההישגים האחרונים של נשים במרתון גרמו לרוח חדשה שנשבה באוויר.

שנות ה-80- העשור האולימפי

החל מראשית ימי האולימפיאדה המודרנית בשנת 1896 נשים הורשו להשתתף במספר אירועים מצומצם ביותר כאשר הריצה הארוכה ביותר בה נשים יכלו להתחרות הייתה ריצת 3,000 מטר. לצורך העניין באולימפיאדת אמסטרדם ב-1928 נשים יכלו להתחרות ב-3 אירועי ריצה בלבד כשהארוך בינהם הוא ריצה 800 מטר.  

בינואר 1980 יצא נייר עמדה רשמי שטוען כי אין סיבה פיזית או רפואית למנוע מספורטאיות להתחרות במרחקי ריצה זהים לגברים. החשיבות של נייר עמדה זה היה שלראשונה גוף רשמי בארה"ב מודה כי נשים יכולות לבצע מאמצים זהים לגברים ואומר כי יש לאפשר לנשים להתחרות בתחרויות לאומיות ובין לאומיות במרחקים זהים למקביליהן הגברים.

4 שנים לאחר מכן, בלוס אנג'לס הייתה זו הפעם הראשונה שנשים התחרו בריצת המרתון באולימפיאדה. הרצה האמריקאית ג'ואן בנואיט (Joan Benoit) הייתה לאלופה האולימפית הראשונה במקצה, כשגרטה וייץ זוכה במדליית הכסף. יחד עם זאת, התמונה אולי הזכורה ביותר מאותה ריצת מרתון היסטורית היא לא מעמד הענקת המדליות ולא תמונת הניצחון אלא תמונתה של האלופה השווייצרית גבריאלה אנדרסון (Gabriela Andersen-Schiess) צועדת באצטדיון לעבר קו הסיום באפיסת כוחות כשגופה כמעט וכושל. הנה הסיפור שלה ושל הריצה הזו:

כשמדברים על דמויות מפתח במרתון אי אפשר שלא להכניס לרשימה את אחת הגדולות בהיסטוריה של הענף- הרצה הבריטית פאולה רדקליף (Paula Radcliffe). לא רק שפאולה מחזיקה בשיא העולם לריצת מרתון משנת 2002 שעומד על 02:15:25, אלא לזכותה שלל הישגים במרחקי הריצה השונים החל מ 3, 5 ו-10 ק"מ, חצי מרתון ומרתון. בין הישגיה ניתן למצוא 3 ניצחונות במרתון ניו יורק, 3 ניצחונות במרתון לונדון וניצחון במרתון שיקגו.

ללמוד מההיסטוריה

בזמן הדפדוף בין דפי ההיסטוריה של רצות המרתון קיבלתי כמה שיעורים חשובים. קודם כל על ההשפעה המדהימה שיכולה להיות לספורט על החיים שלנו ועד כמה אנחנו חיים בעידן שלוקחים כמובן מאליו את היכולת של גברים ונשים לצאת לרוץ יחד. הלקח הבא שלי הוא שאנחנו חייבים להמשיך ולהעז, להמשיך ולקרוא תיגר על המוסכמות ולא להקשיב לכל אותם הקולות של אנשים שאומרים לנו שאנחנו לא יכולים, לא מסוגלים או שפשוט אסור לנו. ליברליזם, זכויות אדם, זכויות מיעוטים, החופש לעשות את מה שכל אחד רוצה לעשות כנגד הקולות השמרניים והמדכאים… בלי אותן נשים אמיצות שהתחילו את המחאה פשוט כי הן אהבו לרוץ ולא הקשיבו לאף אחד שאמר להן שאסור להן או שהן לא יכולות לרוץ כנראה שתקרת הזכוכית הזו לא הייתה נשברת מעולם. השם של מי שהייתה הראשונה שרצה את המרתון הוא לא רלוונטי, מה שרלוונטי שאנחנו חייבים לכל אותן נשים הכרת תודה.

מאת: אור לין
* הכתבה נכתבה ממקורות באנגלית בלבד. לאחר פרסומה העיר לנו נחשון שוחט לגבי העובדה כי כתב כתבה דומה לפני מספר שנים (מאמרו המומלץ של נחשון שוחט), הורדנו אותה זמנית כדי לוודא שאין קשר בינהן, ולאחר שווידאנו זאת החזרנו. הנושא הוא נושא גנרי וחשוב וההיסטוריה לא השתנתה ולבד מכך אין קשר בין שתי הכתבות והדמיון נובע מעובדה זו בלבד.