לאחרונה, ניתן פסק דין הנוגע לקהילת הרצים בבית משפט השלום בו נפסק פיצוי לאישה אשר נפגעה במהלך "מרוץ התחתונים" אשר נערך לפני כארבע שנים בפארק הירקון. האם פסק דין זה יהיה בעל השפעה דומה לזו של חץ הצפון על עולם הריצה? בואו ותגלו בכתבה הבאה.

מאת: עו"ד תומר רוזנפלד ועו"ד דפנה צדיקריו-אלי
צילום: רונית כהן, ROCO Runs

מרוץ התחתונים

בסוף החודש ייערך מרוץ התחתונים השמיני בפארק הירקון. מרוץ התחתונים הוא מרוץ שמאורגן על ידי עמותת "צו מניעה" ומטרתו הגברת המודעות לסרטן המעי ואת חשיבות הבדיקות למניעת המחלה. לרישום לחצו פה או התקשרו: 077-7296692.
באמצעות בדיקת קולונוסקופיה ניתן לאתר ולטפל בגידולים שפירים (פוליפים) לפני שהם הופכים לגידולים סרטניים ובך למנוע בכ- 90% מהמקרים את התפתחותה של מחלת הסרטן. מכאן חשיבות המרוץ, והמסר שהוא מעביר בכל הנוגע למחלה זו, חשיבות הגילוי המוקדם שלה והתמודדות איתה. במסגרת המרוץ, הרצים לובשים תחתונים מעל לבגדים וההכנסות הן קודש לפעילות העמותה.  

בהערת אגב, יצוין כי מדובר במרוץ זול יחסית למקובל במחוזותינו (75 ₪ למרוץ של 10 ק"מ לעומת כ-165 ₪ בהרשמה המוקדמת למקצה של 10 ק"מ במרתון תל אביב, בין היתר, מאחר שהמארגנים אינם צריכים לשלם על סגירת כבישים ולכך חשיבות כפי שיובהר בהמשך.

תיאור המקרה

במרוץ התחתונים אשר נערך בפארק הירקון, המסלולים אינם שטח סטרילי ולמרות שיש סימונים של המסלול- בפארק נמצאים גם אנשים שאינם נוטלים חלק במרוץ, הממשיכים לרוץ, ללכת ולרכוב על אופניים בזמן המרוץ.

המקרה שבגינו הוגשה התביעה המשפטית עליה מדובר, התרחש כאשר אחד המשתתפים במרוץ בשנת 2014, אדם אשר בעצמו החלים מסרטן המעי, השתתף במרוץ יחד עם כלבו, ובמהלך המרוץ התנגש בתובעת ופצע אותה.

הנפגעת, בת 82 בעת התרחשות האירוע, הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב [ת"א 41223-02-16 פלונית נ' ורדן ישיב פרט] בטענה שבגלל הסתבכות ברצועה של הכלב במהלך הריצה היא נפלה ארצה ונחבלה בראשה ובגבה. התובעת הובהלה לבית החולים איכילוב, ושם התברר שנגרם לה שבר בעצם הזנב וחבלה בקרקפת.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

מי אחראי לפצות את הנפגעת?

המצב העובדתי שלפיו הנתבע רץ עם כלבו, אשר היה קשור אליו ברצועה היה נתון עובדתי שאיש לא הכחיש. הנתבע אפילו ביקר את התובעת בבית החולים והביע בפני התובעת את צערו, אך הייתה מחלוקת מי אחראי לפצות את התובעת: האם מארגני המרוץ – שלא הפרידו בין הרצים בפארק לבין הרצים או שזו אחריות המשתתף שבחר לרוץ עם כלבו וסיכן את שאר המשתתפים?

התובעת מצידה הפנתה אצבע מאשימה כלפי הנתבע, ואילו הנתבע טען כי האשם האמיתי הם מארגני המרוץ (שהופק ע"י חברת שוונג עבור העמותה), אשר לא טרחו לגדר את מסלול המרוץ, כדי ליצור הפרדה עם שאר משתמשי הפארק, ואין לראות בו אשם כלשהו להתרחשות התאונה.

על מי יש להטיל את חובת הזהירות למניעת תאונות?

השופטת קבעה כי הנתבע, אשר השתתף במרוץ זו השנה השנייה, היה צריך להיות ער לעובדה כי מלבד משתתפי המרוץ נמצאים בפארק גם עוברי אורח שאינם קשורים למרוץ, ועל כן מוטלת עליו ועל הרצים האחרים חובת זהירות מוגברת, במיוחד ובפרט שעה שהתובע רץ עם כלבו קשור אליו ברצועה, מה שעלול להיות גורם סיכון נוסף.

השופטת פסקה כי התובע יצר בריצתו המהירה בפארק יחד עם כלבו "סיכון צפוי ובלתי סביר" אשר אכן התממש בעת הפגיעה בתובעת ולכן יש לראות במעשיו כהתנהגות שמטילה עליו חובת פיצוי.

ומה לגבי מארגני המרוץ? השופטת פסקה כי חובת הזהירות המרכזית היא של משתתף המרוץ כלפי התובעת כצועדת בפארק, אפילו אם הייתה אחריות גם למארגני המרוץ בכך שלא דאגו להפרדה בין הרצים לבין הצועדים בפארק.

התובעת, הצועדת, גם היא לא יצאה בפטור מוחלט, שכן על פי תמונות שהוגשו לבית המשפט, היה בולט וברור גם לעוברי האורח שבפארק מתקיים מרוץ אותה שעה ולתובעת, שנהגה לצעוד בפארק פעמיים בשבוע (ועל כן מכירה אותו היטב) יש חובת זהירות בנסיבות שבהן מתקיים מרוץ. בהתאם לכך התובעת קיבלה פיצוי נמוך בשיעור של 25% (אשם תורם) שכן גם היא חייבת היתה לנקוט בזהירות. בסופו של דבר, לתובעת נפסקו פיצוים בסך 34,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט.


נרשמים פה לערוץ הטלגרם של ראן-פאנל: https://t.me/RUNPANEL


האם לפסיקה זו עלול להיות אפקט מצנן על העוסקים בתחום?

אין ספק שריצה וכלבים לא תמיד הולכים טוב ביחד, כפי שראינו בכתבה של צפריר.  וברצינות, משיחות עם גורמים בתחום ההפקה של אירועי ריצה, תחום מרוצי הריצה לא עתיד לעבור זעזוע ואנחנו לא צפויים לראות ביטולי אירועים נוכח הפסיקות הללו. לכן, אפשר להירגע, הפסיקה האחרונה ככל הנראה לא תסתום את הגולל על המרוצים בישראל.

הדוגמה הכי טובה לכך היא החלטת מארגני ההיירוס, אולטרה מרתון שטח בהרי ירושלים, שלא לבטלו למרות מזג האוויר הסוער ששרר בסוף השבוע הראשון של דצמבר (מבלי להיכנס לשאלה האם זו הייתה החלטה נכונה או לא ומה בית המשפט היה קובע לו חלילה היה מתרחש אסון).  

יחד עם זאת, משיחות שלנו עם גורמים בענף, בהחלט מורגש לחץ ויש דאגה בקרב מפיקים וספקים, וככל שדאגה זו לא תוביל לביטול של מרוצים אלא דווקא לנקיטה מוגברת של אמצעי זהירות מצדם – הרי שהתוצאה מבורכת.

אם נחזור לפסיקה בעניין מרוץ התחתונים, הרי כמה נתונים מרכזיים עשויים להבהיר מדוע לפסיקה זו השפעה מצומצמת יותר בהשוואה להשפעה של פסיקת "חץ הצפון" באופניים:

  1. הסכום שנפסק- ההבדל הוא תהומי בין עשרות אלפים למיליונים רבים  
  2. נסיבות ייחודיות של ריצה עם הכלב – בהחלט לא המקרה הסטנדרטי.
  3. מי שנשא באחריות הוא הרץ ולא חברת ההפקה שארגנה את המרוץ– כאמור, טענת ההגנה העיקרית של הנתבע הייתה כי האשמה בתאונה היא חברת שוונג, שארגנה את המרוץ. השופטת קבעה כי גם אם לחברת שוונג עשויה להיות אחראית בשל העדר הפרדה בין הרצים לבאי הפארק ובין אם בשל העדר סימון או שילוט של המסלולים, אין בכך כדי לפטור את הרץ שהגיע עם כלבו קשור ברצועה. יצויין כי הצדדים לתביעה בחרו שלא לערב (מסיבה כלשהי) את החברה המארגנת ולכן אמירות בית המשפט בהקשר זה לא היו בעלות השלכה מעשית. לפיכך, בניגוד לפסק הדין בעניין "חץ הצפון", פה לא הוטלה על המארגנים אחריות לנזק, אולם נרמז כי במקרים מתאימים ייתכן ואלו יישאו גם באחריות.
  4. הערכאה השיפוטית-  ערכאת בית המשפט המחוזי הגבוהה יותר במקרה של "חץ הצפון" לעומת בית משפט השלום במקרה הנדון כאן. בניגוד לפסק דין של המחוזי, לפסק דין של בית משפט שלום אין ערך מנחה ולכן ההשלכות שלו על פסיקה עתידית הן מצומצמות יותר.

במאמר מוסגר נציין שעל פסיקת בית המשפט בעניין "חץ הצפון" הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שם כבר נרמז שיש סיכוי של הפחתת גובה הפיצוי שנפסק לגובה תקרת הביטוח של המעורבים בפרשה, שכן מעליה הם בסכנת פשיטת רגל.

לסיכום

אין ספק שמרוץ כמו מרוץ התחתונים, שבבסיסו הגברת המודעות לסרטן המעי, תוך שאיפה להגברת הגילוי המוקדם של המחלה – הינו מסר חשוב ואסור שמארגני מרוצים, גם מרוצים מסחריים שאין להם אג'נדה חברתית, יירתעו מסיכונים אפשריים שיכולים להתרחש במהלך מרוצים אלה.

יחד עם זאת, אין ספק שגם מארגני המרוץ צריכים להכיר את פסקי הדין בתחום, המעבירים מסר לכל הנוגעים בדבר (מארגנים, משתתפים ועוברי אורח) –  כיצד לשפר ולהתאים את אמצעי הזהירות והבטיחות שבהם נוקטים על מנת למזער את הסיכונים, ולהוביל למרוץ בטוח במינימום פציעות.

אנחנו בדעה שיש לקחת את פסק הדין בערבון מוגבל בשל הנסיבות החריגות שלו והעובדה כי שאלת אחריות המארגנים לא נבחנה. לפיכך, מי שמארגן מרוצים, צריך לשקול את כל הסיכונים האפשריים על פי מיטב מומחיותו והחובות המוטלות עליו ולא לסמוך על כך שבית המשפט יטיל גם בפעמים הבאות את מירב האחריות על הרצים.

מאת: עו"ד תומר רוזנפלד ועו"ד דפנה צדיקריו-אלי
על הכותב: תומר עורך דין בתחום הקניין הרוחני, מאמן ריצה ו-crew runner בקבוצת הריצה של אדידס.
על הכותבת: דפנה צדיקריו-אלי עורכת דין המומחית לתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית
* התכנים המופיעים בכתבה זו מהווים מידע כלללי בלבד ואין לראות בהם ייעוץ משפטי כלשהו והם אינם מהווים תחליף לקבלת ייעוץ או סיוע משפטי. הכותבים אינם אחראים לכל שימוש שהוא שייעשה בתכנים או לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהסתמכות עליהם.

 


תוכנית האימון האישי של RUNPANEL:
התאמנו עם RUNPANEL מביתכם- בזמן ובמקום שנוח לכם. המאמן: גיא חלמיש, עורך הפאנלים, יביא אתכם לתוצאות, עם הנחיה צמודה ומקצועית והורדת סיכון מפציעות. בעלות של 200 ש"ח לחודש בלבד!

להצטרפות מלאו את הטופס:

    להצטרפות

    חזרו אלי לרישום לRUNPANEL אימון אישי