עושה רושם כי מחלת הסרטן היא בין הרעות החולות של העת המודרנית, אין כמעט אדם שאין לו מכר או קרוב משפחה שסבל או נפגע ממחלה זו. האם העיסוק בספורט יכול להוריד את הסיכון להתפתחות המחלה והאם השתתפות באירועי אולטרה-סבולת מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן? בכתבה זו אנסה לתת תשובות מבוססות מדע באספקט של מערכת החיסון ופעילות גופנית.
5 עובדות על סרטן
על פי אתר ארגון הבריאות העולמי (WHO) ישנם כ-14 מיליון מקרי סרטן חדשים כל שנה וכ-8.2 מיליון מקרי מוות בעקבות המחלה.
סרטן מתחיל בתא אחד בודד וההתפתחות שלו היא רב-שלבית ותלויה באינטרקציה שבין הגנטיקה לבין 3 קטוגריות של גורמים חיצוניים וביניהם גורמים פיזיקלים (קרינה) כימים (טבק למשל) וביולוגים (זיהום, בקטריות וכו).
5 סוגי הסרטן הנפוצים בקרב גברים לפי הסדר הם: ריאות, הערמונית, המעי הגס, הקיבה והכבד.
5 סוגי הסרטן הנפוצים בקרב נשים לפי הסדר הם: סרטן השד, המעי הגס, ריאות, הרחם והקיבה.
בסביבות 3\1 ממקרי המוות מסרטן מקושרים לגורמים התנהגותיים וביניהם מחסור בפעילות גופנית.
עדויות על השפעת פעילות גופנית על הורדת הסיכון ללקות בסרטן
ישנן עדויות מצטברות לכך שפעילות גופנית מורידה את הסיכון להתפתחות מספר סוגי סרטן שונים ונפוצים בעולם כגון סרטן הריאות, המעי, הערמונית והשד (מתוך אתר הרשות למניעת מחלות האמריקאית ה- CDC)
כבר בשנת 1893 הראה מדען בשם Schulte כי תאי מערכת החיסון מגויסים ביתר שאת לזרם הדם במהלך מאמץ גופני. מאז נאספות יותר ויותר עדויות לכך שלפעילות גופנית ישנה השפעה ישירה על גדילת התאים הסרטניים כמו גם על הישנות סרטנים שונים כגון מעין הגס, הערמונית וסרטן השד – כמה מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר. [1]
דוגמה אחת לכך היא מחקר-התערבותי שהתפרסם בשנת 2015 ע"י Hvid et al' ומצא כי פעילות אירובית עצימה משפיעה לחיוב על האטת ההתקדמות של סרטן הערמונית. [2]
מכניזם אחד שעשוי להסביר את התופעה הנ"ל היא שחרור אפינפרין – חומר הגורם לשינוע של תאי מערכת החיסון, נוסף על Interleukin-6 (חלבון המשחק תפקיד חשוב במערכת החיסון ומתפקד כציטוקין (שם כללי לחלבון אשר משמש כיחידת קישור בין תאי מערכת החיסון לתאים בשאר רקמות הגוף) נוגד דלקות אך גם מעודד דלקות (הסיבה היא שישנם מספר ציטוקינים עם מספר פעולות ותפקידים שונים). בחזרה לעניינו – האפינפרין בעצם מגביר את הפעלתם של תאים המשמשים כמחסלים טבעיים (NK – Natural Killer Cells). לכן על הפעילות הגופנית להיות בעצימות כזאת שתגביר את שחרור הנוירוטרנסמיטורים (חומרים המעבירים פקודות במערכת העצבים) כתגובה להפעלת מערכת ה fight or flight. [1]
הקשר בין נוירוטרנסמיטורים, מערכת החיסון ופעילות גופנית נמצא גם במחקרו של פדרסן ושות' כמו גם השפעת קשר זה על מספר סוגים שונים של סרטן.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
מגייסים את סיירת מטכ"ל של החיסון (אבל אם מגזימים היא בורחת…)
נמצא גם כי ריצה מתוך בחירה (לא כפויה) יכולה לעכב גדילה של גידולים, גנטיים ומלאכותיים כאחד. במחקר אחד הראו שריצה רצונית של עכברים על גלגל השיגה הגדלה תלוית אימון של פעילות מערכת החיסון, בכמה מודלים שונים של סרטן, בעיקר דרך הפעלה של תאים המשמשים כמחסלים טבעיים (NK – Natural Killer Cells). המחסלים הטבעיים האלה התגלו כאפקטיביים במיוחד: תרומתם להקטנת הגידולים הייתה בסביבות 50-60 אחוזים! [3]. תאי ה NK הם לימפוציטים (תאים המיוצרים בין השאר במח העצמות ומהווים את " סיירת מטכ"ל " של מערכת החיסון), והם הראשונים להגיב לזיהום כלשהו בגוף ואחראים להתנעת מערכת החיסון ע"י שחרור ציטוקינים.
נמצא כי די ב-70 שניות של טיפוס מדרגה בכדי להגביר פי-6 את נוכחות התאים בדם, אבל בכדי להגיע לביטוי מקסימלי של NK יש צורך בביצוע של 30 דק' פעילות אירובית מאומצת הכוללת התנשפות ודופק מוגבר.
יחד עם זאת, לא נמצאה הגדלה נוספת של נוכחות התאים לאחר 30 דק' ואף נמצא כי פעילות החורגת מתחום 3 השעות מתחילה להוריד את כמותם וגורמת לתאי הNK להתפזר לעבר הרקמות הפריפריאליות.(אל דאגה ספורטאי אולטרה – לא נמצא עדיין קשר בין לקיחת חלק בפעילויות אולטרה ותמותה בגיל צעיר או שכיחות גבוהה יותר של סרטן)
לאחר מיקסום נוכחתם במחזור הדם, העלייה ברמה שלהם נשמרת למשך כ-3 שעות מתום הפעילות.
צילם: אורי ניצן (אילוסטרציה)
חומרים בוני שריר ונוגדי-דלקת
בזמן הפעילות הגופנית משתחררים חומרים הנקראים מיוקינים – חומרים העוזרים להיווצרות רקמה חדשה, תיקון רקמה פגועה וחלק מהם משמשים אף כציטוקינים (כמו שלמדנו כבר – מתפקדים בין השאר גם כנוגדי דלקת) הידועים ביכולתם לשלוט בפעילות מערכת החיסון על ידי הפעלה או דיכוי של תגובה דלקתית בתאי המטרה, נקודה זו מסבירה את אחד הקשרים שבין תאי השריר למערכת החיסון ומקשרת בין פעילות גופנית לחוזק מערכת החיסון. [1]
חיזוק נוסף לקשר שבין חשיבות נוכחות תאי מערכת החיסון בדם לבין סרטן ניתן למצוא גם במעקב ארוך הטווח (11 שנים) על למעלה מ3000 איש, בו ראו כי רמות בינוניות-גבוהות של פעילות ציטוקינית של לימפוציטים בזרם הדם הפריפריאלי מקושרת לסיכון נמוך לסרטן בזמן שרמות נמוכות של פעילות נמצאו כמנבאות סיכון גבוה לסרטן. [4]
הספורט כאמצעי לשיפור איכות החיים של החולים בסרטן
אספקט נוסף שרצוי לקחת בחשבון הוא הירידה באיכות חייהם של החולים במחלה. רבים מהם חווים ירידה במסת גוף רזה, עייפות קיצונית, ירידה בכוח וכשירות גופנית כמו גם מדווחים על פגיעה באיכות חייהם במשך הטיפולים ולאחריהם. החולים אשר מצליחים להשיג רמות כושר גבוהות מדווחים על שיפור כללי באיכות חייהם ובעייפות המאפיינת טיפולים כימותרפים. [6,7]
במחקר עוקבה שבדק נתונים על חולי סרטן שנתיים אחרי האבחון, נמצא קשר עקבי חיובי בין אימון גופני לאחר האבחון ובין דיווחים על איכות חיים גבוהה.
כמו כן, נבדקו תפקודיהם של החולים ב-3 קבוצות ביקורת שונות על פי רמת פעילות הגופנית אותה הם מבצעים. הקבוצה שעמדה בדרישות הגופניות לפעילות אירובית של ארגוני הבריאות (150 דק' שבועיות פעילות מתונה) הציגה את הציונים הגבוהים ביותר בכל הנוגע לתפקוד גופני, שביעות רצון מאיכות חייהם וכושר גופני. כמו כן נמצא גם כי חולים אשר הורידו את רמת פעילותם הגופנית במהלך הטיפולים זכו לציונים נמוכים בכל הקשור לתפקוד גופני והביעו שביעות רצון נמוכה מאיכות חייהם.
בנוסף, נמצא כי כל שעה נוספת של פעילות גופנית הייתה מקושרת עלייה בציון בתחומי איכות החיים הכללית, תפקוד גופני, תחושה נפשית, תפקוד קוגניטיבי ותפקוד חברתי כמו גם שביעות רצון גבוהה יותר לכל אורך תקופת הטיפולים וההתאוששות. [7]
כימותרפיה ופעילות גופנית
הטיפולים הכימותרפים בחולים עשויים לפגוע בבריאות הגוף בצורה עקיפה ע"י עלייה במשקל, הורדה בכמות הפעילות הגופנית, ירידה בתפקוד הריאתי ועייפות מוגברת. קיים גם סיכון להשפעה ישירה על הבריאות בעקבות תופעות לוואי מסוכנות כגון: פגיעה בכלי דם, שינוי מבני של הלב ופגיעה בתפקודו עד כדי דום לב.
במחקרים שהתבצעו על אוכלוסיה ללא סרטן אך הסובלת ממחלות כלי דם או בעיות לבביות נמצא כי פעילות אירובית הצליחה לשפר מדדי תפקוד נשימתיים ולבבים.
מחקרים נוספים הראו כי בקרב חולים מאושפזים המטופלים בכימותרפיה אשר מקיימים פעילות אירובית נמוכת-עצימות הראו שיפור ניכר במדדים קרדיו-וסקולרים.
הנתונים מציעים כי תוצאות גבוהות של (- CRF – Cardio respiratory fitness) טרם תחילת הטיפולים הם כלי ניבוי חזק להצלחה גבוהה שלהם, קיצור של משך האשפוז, הורדה בסיבוכי ניתוח, שמירה על תפקודיים נשימתיים והורדת מדדי דלקתיות כללים בקבוצת המחקר. [5]
לאמיצים ובעלי סף ריכוז גבוה (25 דק') מצורף סרטון נחמד של ABC בנושא:
האספקט הנפשי
ניתן לראות כי הטיפולים במחלת הסרטן גורמים לפגיעה פיזית ממשית, אך לא פחות חמורה היא הפגיעה הנפשית. פגיעה זו עשויה להיות קשורה לחוסר יכולתם לתפקד גופנית כמו גם תחושת התשישות הקשה המאפיינת טיפולי כימותרפיה.
בעוד ידועה ומוכרת תרומתה של הפעילות הגופנית לחוסן הפיזי של החולים ניתן לראות כי גם בריאות הנפש של החולים משתפרת בעקבות פעילות גופנית באשר היא. חולים הסובלים מעייפות, ירידה במסת גוף רזה (מסת גוף המתייחסת להרכב הגוף ללא שומן, קרי – בעיקר שריר) ופגיעה בכושר הגופני בעצם חווים פגיעה קשה באיכות החיים. על פגיעה הזאת הם מצליחים להתגבר על ידי פעילות גופנית, וגם אם אינם עומדים בהמלצות ארגוני הבריאות, ניכר כי ישנה הטבה משמעותית מעצם הפעלת גופם.
סופו של דבר
ראינו כי לביצוע פעילות גופנית ישנה השפעה חיובית על מערכת החיסון אפילו רק מביצוע של שניות מעטות של מאמץ, אומנם בכדי למקסם את ההשפעה יש צורך בפעילות ארוכה יותר. האם ממצאים אלו מתיישרים עם "ככל המרבה הרי זה משובח"? האם פעילות אירובית החורגת מ-3 שעות תעלה את הסיכון לפגיעה חיסונית? במחקרים המעטים והנדירים בנושא זה שבוצעו על אוכלוסית ספורטאי האולטרה נמצא כי לעצימות המאמץ יתכן וישנה חשיבות רבה על עוצמת התגובה החיסונית האקוטית [8] וכן שבקרב רצי אולטרה מנוסים כנראה ששינוי בריכוז חלבוני מערכת החיסון בדם הוא גורם תורם לשמירה על בריאותם במהלך הפעילות. [9] כמו גם שישנה עליה בנוכחות תאי מערכת החיסון בדם גם לאחר מירוץ של 100 קמ [10].
מטעמי בעיות מחקריות ברורות לא ניתן לדעת מה ההשפעה ארוכת הטווח של התגובה החיסונית אצל ספורטאי אולטרה על בריאותם הכללית. קיים מידע על כך שלספורטאים אלו ישנה בריאות כללית טובה ביחס לממוצע והם נהנים ממדדי בריאות טובים.
בעוד רואים כי מבחינה חיסונית עושה רושם שאין נזקים מסכני חיים בביצוע ספורט-אולטרה צריך לזכור שגם אם אין במדע ממצאים לגבי השפעות ארוכות טווח ישנה חשיבות רבה לביצוע של תוכנית אימון הדרגתית ומחושבת כאשר מחליטים לעסוק בפעילויות אולטרה מאחר ומערכת החיסון היא חלק אחד קטן מתוך מערכת שלמה של סכנות שאנו חושפים את גופנו אליהם… חשוב לציין שאלו ממצאי קשר ולא סיבה ותוצאה, פעילות גופנית משולבת טיפול רפואי היא הפתרון המומלץ והטוב ביותר לסרטן וכי נכון להיום אין מחקרים אשר מראים כי פעילות גופנית עלולה להזיק לחולי סרטן או להחריף את המחלה.
מאת: אשד לין צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש
מושגי מפתח
אפינפרין\אדרנלין – הורמון המופרש על ידי בלוטת יותרת הכלי ואמון על הכנה של הגוף למצבי עקה (לחץ\סטרס). השפעתו מגבירה את פעולת הלב, את קצב ועומק הנשימה, את קצב חילוף החומרים, ואת כוח ההתכווצות של השרירים, באותו זמן פוחתת גם זרימת הדם אל המעי ואל שלפוחית השתן.
ציטוקין – קבוצה של כ-100 חלבונים קטנים אשר רובם קשורים למערכת החיסון ותפקידים להתניע תהליכים שונים בגוף כגון תגובה דלקתית\אנטי-דלקתית. הם אינם מיוצרים כל הזמן אלא רק כתגובה לגירוי כגון זיהום או פגיעה אחרת בתאים ולכן רוב תאי הגוף יכולים להפריש אותם.
אינטרלואקינים – Interleukins : סוג של ציטוקינים המשמשים כחלבוני איתות, יכולים להשפיע בצורה מקומית או מערכתית (קצת כמו הורמונים). נכון להיום יש כ-35 סוגים שונים עם פעולות שונות כגון גורמי גדילה אך בוא בזמן יכולים לשמש גם כמדכאי חלוקה-תאית.
אינטרלואקין-6 או IL-6: אחד האינטרלויקינים המרכזיים והחשובים בגוף. פועל בעת ובעונה אחת כציטוקין המעודד תהליכי דלקת אך גם נוגד תהליכים אלה. הוא מופרש כתגובה חיסונית למצבי טראומה, כוויות ונזקים רקמתיים אחרים המובילים לדלקת. משמש גם מִיוֹקִין (myokine), הנוצר בתאי שריר ורמתו עולה כתגובה למאמץ גופני, ובנוסף מופרש גם מתאים יוצרי עצם, אוסטאובלסטים, דווקא לעידוד יצירתם של תאים הורסי-עצם, אוסטאוקלסטים. הוא גם אחד המתווכים המרכזיים של תופעות חום, ותגובת חריפה (acute phase) המביאה להגברת הסינתזה בכבד של חלבוני פאזה חריפה כגון CRP.
בבליוגרפיה
Idorn, M., & Hojman, P. (2016). Exercise-Dependent Regulation of NK Cells in Cancer Protection. Trends in molecular medicine.
Hvid, T., Lindegaard, B., Winding, K., Iversen, P., Brasso, K., Solomon, T. P., … & Hojman, P. (2016). Effect of a 2-year home-based endurance training intervention on physiological function and PSA doubling time in prostate cancer patients. Cancer Causes & Control, 27(2), 165-174.
Pedersen, L., Idorn, M., Olofsson, G. H., Lauenborg, B., Nookaew, I., Hansen, R. H., … & Nielsen, J. (2016). Voluntary running suppresses tumor growth through epinephrine-and IL-6-dependent NK cell mobilization and redistribution. Cell metabolism, 23(3), 554-562.
Imai, K., Matsuyama, S., Miyake, S., Suga, K., & Nakachi, K. (2000). Natural cytotoxic activity of peripheral-blood lymphocytes and cancer incidence: an 11-year follow-up study of a general population. The Lancet, 356(9244), 1795-1799.
Berkman, A. M., & Lakoski, S. G. (2015). The potential of aerobic exercise training in mitigating cardiovascular side effects of cancer therapy. Future cardiology, 11(4), 407-411.
Capozzi, L. C., Nishimura, K. C., McNeely, M. L., Lau, H., & Culos-Reed, S. N. (2016). The impact of physical activity on health-related fitness and quality of life for patients with head and neck cancer: a systematic review. British journal of sports medicine, 50(6), 325-338.
Husson, O., Mols, F., Ezendam, N. P., Schep, G., & van de Poll-Franse, L. V. (2015). Health-related quality of life is associated with physical activity levels among colorectal cancer survivors: a longitudinal, 3-year study of the PROFILES registry. Journal of Cancer Survivorship, 9(3), 472-480.
Wallberg, L., Mikael Mattsson, C., Enqvist, J.K. et al. Eur J Appl Physiol (2011) 111: 1081. doi:10.1007/s00421-010-1737-7
McKune, A. J., Smith, L. L., Semple, S. J., & Wadee, A. A. (2005). Influence of ultra-endurance exercise on immunoglobulin isotypes and subclasses. British journal of sports medicine, 39(9), 665-670.
Krzemiński, K., Buraczewska, M., Miśkiewicz, Z., Dąbrowski, J., Steczkowska, M., Kozacz, A., & Ziemba, A. (2016). Effect of ultra-endurance exercise on left ventricular performance and plasma cytokines in healthy trained men. Biology of sport, 33(1), 63-69.
