באוקטובר האחרון השתתפתי לראשונה בחיי באירוע מסוג מירוץ רב יומי. מירוץ רב יומי בן 6 מקטעים ( multi day stage race) בפורטוגל: ה FCDTA – Foz coa douro trail adventure מרוצים רב יומיים הם ז’אנר בפני עצמו, שההיערכות אליו שונה מהיערכות למירוצים אחרים, כולל אולטרות ארוכות.
מאת: אורית פופלינגר
צילום: FCDTA
הכותבת בינות כרמים בפורטוגל
155 ק”מ על 6000 מ’ מצטברים
זה מירוץ בוטיק קטן בו השתתפו 70 רצים בלבד. הוא אחד מני מספר אירועים שמארגן בחור בשם Carlos Sa, אולטראיסט בעל שם עולמי וניסיון רב בריצות שטח. לפני כמה שנים קרלוס הקים חברה משפחתית להפקת מירוצים מסוגים שונים ברחבי פורטוגל, מחוויות ריצה תפורות אישית לקבוצות קטנות ועד למירוצים המוניים לקהל הרחב.
המירוץ עצמו בנוי משישה ימים ושבעה שלבים. לכל מקטע זמן סיום (Cut Off) משלו, וצריך לעמוד בכולם. השלב הראשון היה ריצת היכרות בעיר Porto, אמנם לא חלק חובה בתחרות אבל עד שהגענו לשם, כמובן שרצנו גם אותו. יתר השלבים היו ריצות שטח של בין 18 ל-48 ק”מ ביום, עם טיפוסים ועליות שכנראה רק בחו”ל יודעים לייצר, מה שהפך את המרחקים ה’צנועים’ יחסית למעניינים יותר ומאתגרים הרבה יותר.
מירוץ רב יומי – איך נערכים?
האימונים נפרסו על פני שלושה חודשים, והיוו למעשה את האתגר האמיתי. הריצות היו צריכות לדמות את המירוץ עצמו, גם מבחינת הסמיכות אחת לשנייה וגם מבחינת המרחקים והטיפוס המצטבר. אימונים בקיץ הישראלי הקשוח, 5-6 ריצות בשבוע שהגיעו לעיתים ל-13-14 שעות במצטבר. היו בהכנה ריצות ארוכות כל סופ”ש גם בשישי וגם בשבת, אי אלו שבועות בהם עברנו את מחסום ה-100 ק”מ, וכל אלו צריכים להשתלב במחויבויות היומיום: משפחה, בית, ילדים, עבודה… לא פשוט. בכלל לא.
התמורה למאמץ הגדול והמחויבות הגיע לקראת המירוץ: הגוף התחשל והגיב יופי לעלייה בעצימות. למעט כמה התרסקויות בשטח שנבעו מחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים (מי לעזאזל שם אבנים באמצע שדה?), לא חוויתי שום פציעות במהלך התקופה – לא שרירים, לא שלד, לא גידים. אנחת רווחה.
חווית המירוץ: פורטוגל יפהפייה
מדובר בחגיגה לגוף ולעיניים. נופים מרהיבים (פיצוי על כל האימונים בחושך בארץ), ריצה לאורך נהר בין טרסות כרמים, הגעה לכפרים שנראה כאילו הזמן בהם קפא מלכת. זכינו לראות את החמימות של המקומיים, שהתרגשו מאוד לראות אותנו, את האנרגיות ואת הססגוניות שהבאנו איתנו.
הארגון היה מופתי, לא פחות. הזנקה מסודרת, תחנות מתוקתקות, שער סיום, רישום תוצאות, תדרוך מפורט מידי ערב ומה צפוי ביום למחרת, כל זאת על אף שלא דובר במירוץ תחרותי ‘אמיתי’. ממירוצים חד יומיים ועד רב יומיים.
היום התחיל בארוחת בוקר בשעה שבע, את הריצות התחלנו בשעות מאוחרות יחסית (בטח ביחס לארץ) – שמונה וחצי לכל המוקדם, עשר וחצי לכל המאוחר, לוקחים את הזמן שם, בפורטוגל. המירוץ התנהל בצורת כוכב, כאשר כל יום הסיעו אותנו לנקודה מסוימת, רצנו ובסוף כל מקטע חיכתה לנו ארוחת צהרים ומקלחת, שלאחריה חזרנו למלון בו ישנו, בין אם באוטובוס, רכבת או בשיט.
ראנפנל בטלגרם- קבלו עדכוני כתבות בזמן אמת https://t.me/RUNPANEL
התזונה היתה מותאמת לחלוטין לרצים, גם בהרכב ארוחות הבוקר, הצהריים והערב שהיו מאוד פונקציונאליים ותאמו ריצה עם שילוב נכון של פחמימות, חלבונים ומלחים. התחנות היו מצוידות בכל טוב – אננסים טריים, אבטיחים, בננות, תפוזים, חטיפי אנרגיה, קולה, משקאות איזוטוניים, התפוצ’יפס המקומי ואפילו כריכים קטנים. כמות תחנות ההזנה השתנתה בהתאם לאורך המירוץ – מאחת ועד שלוש.
והרצים?
רצנו עם רצים מכל הקשת שעולם הריצה יכול להציע: החל מרצי אולטרה מטורפים בעלי שם עולמי, שמגיעים למירוץ כחלק מתוכנית אימונים ליעדים משוגעים בהרבה. למשל פגשנו שם כבאי ספרדי בשם Vicente Juan Garcia, שהספיק לעשות את ארבעת מרוצי המדבריות בשנים 2012-2014. בשנת 2014 השלים חמישה מירוצי 100 מייל בחמש יבשות שונות, בין היתר ישראל, בה עשה את הסובב בזמן של 16 שעות (לפי עדותו). היו גם סבתות סינגפוריות שעושות את המסלול כהייקינג (אין Cut off וזה מרוץ ללא ניקוד רשמי), ובתווך אנחנו. שלוש בחורות ישראליות שבאו לחוות את החוויה עד תום.
אז כמובן שהיו הפתעות בדרך, כמתבקש בריצות שטח, בעיקר החום. כן, כן. אל תאמינו למה שמספרים על הטמפרטורה באירופה באוקטובר. היה חם. כמה חם? 30 מעלות כזה. אבל איכשהו, החום היה נסבל בהחלט כי כמה חם כבר יכול להיות כשכל הקיץ אתה טוחן עליות בכיסלון?
אז מה לקחתי איתי מהמסע הזה?
- כל רצי השטח נחמדים. גם מחו”ל, מקצוענים וחובבנים כאחד. כולם מלאי ענווה בפני הטבע המפעים שסובב אותנו, רצים תוך הכרה מלאה שזה שעכשיו הולך סבבה, לא אומר כלום לגבי מחר. או לגבי עוד שעה.
- עצות שמקבלים מבעלי ניסיון הם פרייסלס. לומדים מהן המון.
- באימונים שמים דגש על פרמטרים של זמן רגליים וטיפוס מצטבר. ריצות מישוריות ארוכות פחות רלבנטיות לסוג כזה של מרוצים.
- יש להסתכל על תוכנית האימונים בכללותה ולא כאימונים בדידים. כך, אם אימון מסוים לא הולך כמו שצריך, יש את האימונים האחרים לחפות עליו, מה שבדיוק קרה לנו במסכמת של 7 שעות, שמחמת התשישות התקצרה ל-4 שעות של הליכה איטית ומייגעת.
- לא צריך לחשוש מלהזין את עצמך במהלך הריצה יותר ממה שאתה עושה בשגרה במירוצים חד יומיים – בסופו של דבר זה השתלם והתשישות שנלווית בד”כ אצלי לריצות ארוכות כלל לא היתה. במיוחד חייבים לשים דגש גדול מאוד על משמעת השתיה- כניסה לחוב נוזלים היא משהו שקשה מאוד להתגבר עליו במרוץ רב יומי.
- יש תגובות שונות של אנשים למרוצים רב יומיים- לשמחתי התמודדתי עם המעמסה. גם במירוץ עצמו, אצל חלק מהאנשים יש שיפור תוך כדי.
- כשמגיעים למירוץ כל תקופת האימונים המפרכת נשכחת ונדחקת הצידה. אוכלים טוב, ישנים טוב והגוף לומד לעשות restart מחדש.
אז זהו. הסתיים מסע נוסף. אין לי ספק שהרומן שלי עם ריצות רב יומיות רק החל. אין לי ספק שלפורטוגל עוד אחזור.
אהבתם? הצטרפו לניוזלטר שלנו ונעדכן אתכם על כתבות נוספות, רק פעם בשבוע:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו: