אירוע משפחתי התבשל למרוץ הר לעמק של כל האחים. כך מצאתי את עצמי בחודש שביעי להריון, רצה את המקטעים וקורנת מאושר. למרוץ של השנה, נשארו רק 3 ימים להירשם – אישית ממליצה בחום.
הפעם הראשונה שנחשפתי לתחרות הר לעמק היתה לפני שלוש שנים כאשר ישבנו בארוחה משפחתית וניסינו לתאם תאריך לאירוע משפחתי. אנחנו 4 אחים ומאוד קשה לתאם תאריך שמתאים בול בזמנים לכולם (לא יודעת מה עושות משפחות גדולות יותר). פתחנו יומנים וחיפשנו את הזמן שמתאים לכולם. באחד התאריכים אח שלי (ארבל), שגדול ממני ב3 שנים, הטיל וטו ואמר “אי אפשר, יש את מרוץ הר לעמק”.
באותם זמנים הייתי עמוק בתוך אימוני ותחרויות הטריאתלון וחשבתי שאני יודעת דבר או שניים על אירועי הספורט המתקיימים בארץ. המירוץ הזה משום מה עבר לידי (כנראה בגלל שהוא לא טריאתלון וזה לא היה חלק מתוכנית האימונים שלי ושל הקבוצה). “מה זה המרוץ הזה?” שאלתי אותו בתימהון. ואז החל לספר בעיניים בורקות שזה מרוץ שליחים, במהלך קרוב ל- 24 שעות, שהוא עושה אותו בכל שנה יחד עם החברים מהמילואים.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
אני מאוד מחוברת לספורט הטריאתלון ומאוד תחרותית באופי שלי אך השטח במלוא הדרו ומירוצי השטח תמיד מדליקים אצלי איזשהו ניצוץ פנימי אחר. בשטח יש אנרגיה אחרת- פחות הישגית, יותר לנפש. צליל הרגליים על השביל, ריח הטבע, העליות, הירידות- ממלאים את הגוף והנפש.
אני המשכתי לשאול שאלות, והוא המשיך לספר וככל שהקשיבתי יותר, החלטתה נופלה- “אני מצטרפת לאתגר”. עשיתי את התיאומים מול המאמן, סידרתי את השחרור מהעבודה ויצאתי לאתגר. בכל זאת, קרוב ל 30 ק”מ בלי יותר מדי שינה.
ההרשמה למרוץ השנה נסגרת בסוף החודש, מהרו להירשם – לאתר הרישום
אהבה ממבט ראשון
את הפעם הראשונה, עשיתי בתור המלווה של אחי. כבר מהרגע הראשון היה משהו מאוד עוצמתי באירוע הזה- מעבר לפגישה החברתית עם אנשי המילואים שכבר הכרתי והבילוי הצמוד עם אחי. ראיתי גם את השקעת ההפקה והלוגסיטיקה המטורפת שמתקיימת באירוע כזה. עמדות מים ותזונה לאורך המסלול ומקומות החילוף, שילוט שלא מאפשר להתבלבל (גם בלילה), מתנדבים מחייכים ומעודדים, משטרה שעוצרת את התנועה כאשר יש מעבר כבישים. רכב לוגיסטיקה שנוסע על המסלול ואפשר לעצור ולהיעזר בו במידת הצורך, אפליקצית חירום שפעילה לטובת האירוע והמון אנשים מדהימים על המסלול. יחידים, זוגות או קבוצות, הולכים או רצים, כאלה שנראה שקשה להם, כאלה שנראה שקל להם וכולם באים להנות. באים לחוויה. באים לעוצמה.
תחילה רואים רק את האנשים שמתחרים/משתתפים בשליחים ואז בשעות הלילה פוגשים גם את האנשים שרצים את האולטרה מרתון שהם מעוררי השראה בפני עצמם ואפשר רק להתגאות בהם. בלילה, בשעות היותר קרות, ההפקה מדליקה מדורות לחימום ומחלקים מרק ותה חם. בתי עסק כמו מסעדות ובתי קפה פתוחים יותר שעות בכדי שלמתחרים יהיה אוכל ושתיה ברוב שעות המירוץ. מקומות לינה מציעים הנחה משמעותית למשתתפים.
כמעט 24 שעות של פעילות, בלי הרבה שינה, מגיעים לעייפות גדולה ורק עם קבוצה תומכת, מרימה ומעודדת מגיעים כולם לשער הסיום לתמונת סיום משותפת. אז הבנתי שלמרות כל הקושי- בחוויה כזאת ארצה להשתתף בכל שנה.
מלווה את אחי
עכשיו תורי לרוץ
לפני שנה, פברואר שנת 2022, שוב ארוחה משפחתית ושוב הנושא עלה. הפעם אמרנו שנעשה את האירוע כאירוע משפחתי – אחים, גיסות ואחיינים. נעשה מזה הפקה משפחתית שלמה. אני אז הייתי בתחילת ההריון עם הילדה השלישית שלי, והמשכתי לעסוק בספורט במהלך ההריון (ריצה ושחיה). מהאופניים ירדתי כי היו קצת כאבים באגן. החלטתי שעם התאמות נכונות אני יכולה לרוץ את זה. אירוע משפחתי מגבש שלא קורה כל יום, לא נשתתף? 
מה חושבים הרופאים
ליתר ביטחון, ובכדי לשמור על עצמי (בכל זאת הריון יקר, לאחר סדרה של טיפולי פוריות, חודש שביעי, שבוע 29) התייעצתי עם רופא הנשים שלי שהרגיע ואמר שבעבר היה מיתוס שאסר על נשים בהריון לעסוק בספורט. הרופאים הזהירו ואמרו להישאר על דופק מסוים, לא לעשות כפיפות בטן ולא לרוץ למרחקים ארוכים. כיום מוצאים מחקרים שבדקו את הקשר בין עשיית ספורט במהלך ההריון ובין תוצאות ההריון וגילו שספורט מאוד בריא ואינו מזיק לעובר. יותר מזה, נשים שעסקו בספורט רציף במהלך ההריון פיתחו פחות סוכרת הריונית וסיבוכים של יתר לחץ דם וכן רואים שבאופן סטטיסטי נשים שהצליחו להגיע ללידה רגילה וללא סיבוכים וניתוחים, היתה הרבה יותר גבוה בנשים שעסקו בספורט באופן רציף.
את הלידה הקודמת שלי סיימתי בניתוח קיסרי חירום, רציתי שהלידה הזאת תגמר אחרת, בלידה רגילה ולא קיסרית. מילותיו של הרופא וברכת דרכו רק חיזקו והוסיפו מוטיבציה גדולה להשתתף במרוץ למרות ההריון.
הרופא הוסיף שכאשר מדברים על ספורט עצים אז אין מניעה אם האישה התאמנה בספורט עצים לפני ההריון וממשיכה את אותה העצימות בזמן ההריון. לנשים שלא עסקו כלל בספורט לפני ההריון ממליצים להן לבצע ספורט שיתאים ליכולות שלהן כמו הליכות, ריצה קלה ופילאטיס. בשני המקרים (נשים שעסקו בספורט ונשים שרוצות להתחיל לעסוק בספורט) חשוב שתהיה הקשבה ותשומת לב לגוף שלה, לתחושות ולכאבים אם מתפתחים.
לסיכום המליץ להשתתף באירוע אך שאבחר את המקטעים שלי כך שהם לא יהיו בשעות המאוד חמות של היום, בכדי שלא יהיה חשש להתייבשות ולא יהיו בשעות החשכה מחשש שאפול. יצאתי ממנו נלהבת והתחלנו להתארגן לקראת התחרות.
הנשירות באות בשרשרת
רצינו שהקבוצה תהיה בנויה מהמשפחה:
- ארבעת האחים- שמתחלקים כך שאני וארבל רצים ושני אחים נוספים הם בלוגיסטיקה. במרוץ כזה יש הרבה לוגיסטיקה של נסיעות ודילוג רכבים- והם יהיו אחראים על האוכל, סידור מקום המנוחה, לינה והקפצת הרצים.
- בן הזוג שלי
- אחיין שלי שהשתחרר מהצבא
- שתי גיסות
- שתי רצות שטח נוספות מהקיבוץ ומקיבוץ שליד ששמעו על ההכנות ועל המירוץ וביקשו להצטרף. בגלל שאנחנו לא אומרים לא לאף אחד, קיבלנו אותן בזרועות פתוחות.
בכל מפגש משפחתי הנושא עלה, דיברנו על זה, תכננו מקטעים, מקומות מנוחה, איפה אוכלים, איפה ישנים ונראה שכל אחד ידע מה תפקידו באירוע וכולם מגויסים. כבר בהכנות חילקנו את 18 המקטעים בין כל הרצים. בגלל המגבלות אני קיבלתי 2 מקטעים בשעות האור הנוחות ובתוואי שטח נוח: את המקטע הראשון, מתל חי לקיבוץ הגושרים- 6.5 ק”מ ואת המקטע השישי, מקיבוץ אלמגור לכפר נחום- 8.5 ק”מ.
אחד יוצא, שני עקב
יומיים לפני המירוץ האחיין שלי נקע את הרגל ולא יכל להשתתף. אבא שלו, הלוא הוא אחי שהיה צריך להיות בלוגיסטיקה, החליט שאם הבן שלו לא מגיע, גם הוא פורש מהמשחק. המזל הוא שהיינו בעודף בן אדם אז הצלחנו למלא את החסר. אך המזל הוא שיש לו עוד איש לוגסיטיקה ויש לנו רץ אחד נוסף אז הצלחנו לגשר על הפער.
בשלישי מקבלים גלידה
בוקר התחרות התחיל בהתרגשות- עולים לצפון. בגלל שאנחנו גרים בעוטף עזה, היה לנו לפחות 3 שעות נסיעה עד תל חי. כבר ב 5:00 יצאנו לדרך וקבענו שניפגש כולנו בדרך לארוחת בוקר. קיבלנו הודעה שאחת הגיסות לא הרגישה טוב. והופ, עוד רץ פחות. בשלב הזה אין הרבה זמן להתמהמה והיינו צריכים למלא את החסר כמה שיותר מהר. הודעה מהירה לסטראבה ולפייסבוק על חיפוש רץ להר לעמק (שהמירוץ הוא באותו היום) השאירה לנו מעט אופטימיות שאולי נמצא מישהו שיכול מעכשיו לעכשיו לבוא לרוץ.
לא עברו 10 דקות וקיבלתי הודעה מ”חבר סטראבה” בשם טל נטף שאמר שהוא מוכן להצטרף לאתגר אך יש לו עוד ריצה ארוכה בוקר למחרת ולכן הוא יוכל להצטרף רק למקטע אחד או שניים אך אחרי שהסברתי לו את הבעיה שאנחנו נמצאים בה הוא התגייס לטובתינו לשאר הריצות. עדיין היינו צריכים לעשות קצת שינויים של הרגע האחרון בגלל שטל יכל להצטרף אלינו רק בשעות אחר הצהריים אך חזרנו לחייך.
ארוחת בוקר בדרך לתל חי יחד עם אורית, רעות ועמרי
הגעה לתל חי ותחילת תנועה
הגענו לתל חי, סידורים אחרונים, ערכות, חיבור מספר לחולצה, וסט ריצה עם מים על הגב, צילומים אחרונים על רקע האריה השואג ויוצאים לדרך.
המקטע הראשון
עומדים בשער הזינוק ונרגשים. כולם מאחלים אחד לשני בהצלחה. צופר הזינוק נשמע ומתחילים לרוץ. אני לוחצת על הפעלת השעון בכדי שיהיה תיעוד בגרמין ובסטראבה (איך לא) ולוחצת על מיקום בזמן אמת בוואטסאפ. פיצ׳ר פשוט זה מאוד עזר לנו בתכנון של הרצים הבאים. כך ידענו איפה הרץ נמצא בכל זמן נתון ויכולנו להתכונן לבואו.
מסלול במגמת ירידה ואז מתיישר. מעבר מים בדרך. מישהי שרצה לידי ביקשה לעזור לי מחשש שאחליק או אפול בזמן המעבר על הקרש שהונח על המים וממשיכים בריצה בין שדות, מטעים וחממות. שילוט שלא מאפשר לרצים לטעות בדרך.
לאורך המסלול אנשים לא מפסיקים לפרגן. פוגשים קבוצות של רצים מקצועיים, רצים עממים, כאלה שכמעט לא רצים, כאלה שלא רצים כלל ואנשים עם מוגבלויות שמתאספים יחד ונהנים מהשטח. מילות טובות ומעודדות נשמעות בכל עבר. במיוחד כשרואים אישה בהריון על המסלול, זה יוצר איזשהו שיח ותגובות.
את המקטע הראשון צלחתי ללא בעיות מיוחדות, מסלול נחמד שמסתיים בארומה בתחנת הדלק של גן הצפון. שם מחכה עמדת רישום שצריך לעדכן אותם שהמספר שלנו הגיע. שמגיעים שאר הקבוצה חיכו שאגיע והריעו לי. איזה כיף. יש משהו עוצמתי ומגבש בזה שכל הקבוצה מקבלת את הרץ שמסיים את המסלול ומאחלת בהצלחה לרץ שיוצא לאחר מכן.
לאחר מנוחה קלה, נסענו לסוף המקטע הבא כדי לעודד את הרצים הבאים שסיימו. בסבב הרצים הראשון כולם חיכו בנקודת הסיום של כל אחד מהרצים אך ברגע שהתחלנו את סבב ההחלפות השני, מצאנו פינת חמד באיזור הכנרת, פרסנו מחצלת, ערסלים ונחנו. נשנושים של אוכל קל לעיכול כמו בייגלה, פיתות ושתיה מתוקה הוצאה מהאוטו. למי שהיה רעב וכל כמה זמן הרץ הבא יצא לנקודת ההתחלה של המקטע שלו והרץ שסיים חזר עם האוטו לנקודת המפגש שבה היינו.
המקטע השני
למקטע השני בין אלמגור לכפר נחום, יצאתי סביב השעה 16:30. השמש כבר לא בשיא הגובה שלה. ירידה מדהימה שמשקיפה על כל הכנרת. בשלב הזה כבר התחיל להיות יותר קשה. הגוף התעייף והתפתחו כאבים באזור הבטן התחתונה. אבל לא ויתרתי. נצמדתי למים שהיו לי על הגב, בכל כמה זמן לקחתי לגימה ורצתי עד שהרגליים הפסיקו לסחוב ואז הלכתי. שוב רצתי, ושוב הלכתי. עד שבסוף רק הלכתי. הנוף המדהים לכיוון הכנרת גרם לי להרים את הראש, לנשום עמוק ופשוט לחייך.
את הלילה העברנו בכפר קדם, במושב הושעיה. בעל המתחם סגר את המתחם רק לרצים של הר לעמק וקיבל את פנינו. המקום היה מסודר, שירותים, מקלחות, מטבח, מקררים, מזרונים באוהל בדואי גדול. לא צריך יותר מזה במרוץ כזה שגם ככה בקושי ישנים.
סיום המירוץ – חוויה משפחתית
סביב השעה 5:00 בבוקר קמנו כולנו בכדי לנסוע לתמרת ולחכות לרצה האחרונה שלנו במטרים האחרונים שלה. מתחם הסיום היה מאובזר בכיבוד ושתיה, מחצלות עם פופים, כסאות, שולחנות ומוזיקה. נקודת מפגש של כל החברים והמכרים שגם הם רצו ולא יצא לראות אותם על המסלול. הוואטסאפ מאותת שהרצה האחרונה שלנו עוד רגע מגיעה וכבר ראינו אותה בתחילת הירידה שיורדת לכיוון שער הסיום.
200 מטר לסוף כל הקבוצה התאגדה יחד וכולנו עברנו את שער הסיום בזמן של 21 שעות ו 21 דקות. האירוע נגמר הכי עוצמתי. מלא בכוחות ובהכרזה – “שנה הבאה אני באה עם העגלה”.
במהלך המירוץ מתמודדים עם שטח מלא עוצמה ונוף עוצר נשימה, עליות, ירידות, מישור, חום, קור, עייפות (כמעט ולא ישנים), שינויים בזמן אמת, ושינויים ונשירות של רצים תוך כדי. יחד עם זאת האדרנלין, האירוע והקבוצה שלא מפסיקה לעודד ולחזק, עוזרים לשמור על החיוך והאנרגיה.
בגלל ענייני לוגיסטיקה אני לא יכולה להגיע למרוץ הקרוב עם הקטנה שלי, שכיום כבר בת 9 חודשים ולרוץ עם עגלת הריצה שקניתי במיוחד. ארוץ בלעדיה השנה כי אני עדיין לא מוותרת. אולי בעוד כמה שנים, כשהיא תגדל, היא בעצמה תרוץ את המסלולים בהר לעמק וכך נסגור מעגל. רוב הקבוצה של שנה שעברה ממשיכה גם השנה, עם מצטרפים חדשים, לחוויה נוספת.
אם אתם מתלבטים אם לצאת או לא אז אין מה לחשוב – תצאו, זו חוויה משפחתית מעצימה. גם אם אתן בהריון וחוששות לצאת, אל תחששו, מניסיון. כי בעוצמה של מירוץ כזה, עם הפקה מושקעת, לא משנה מה יהיה, זה תמיד יהיה טוב. בהצלחה לכל המשתתפים השנה ונתראה על המסלול.
ההרשמה נסגרת בסוף החודש, מהרו להירשם – לאתר הרישום
מרוץ שהוא חוויה לכל המשפחה