מרוץ השליחים הר לעמק מתקיים זו השנה ה-15. בשנים האחרונות המרוץ עבר מספר שינויים כאשר הבולטים שבהם – הוספת מקצי אולטרה ל-50 ק”מ, מקצה חצי מרתון והפחתת מספר המקטעים. הר לעמק 2023, הוד קליין רץ את מקצה האולטרה מרתון ונהנה מכל קילומטר על ֿהמסלול.
מרוץ הר לעמק החל בתחילת דרכו כמרוץ שליחים ומוכר כמרוץ החברתי הראשון של ישראל. את המרוץ יזמה קבוצת חברים מהישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. חזון המרוץ הוא חיבור בין אהבת הארץ לאהבת הריצה למרחקים ארוכים תוך יצירת לכידות חברתית. עבורי ריצה בטבע היא משהו אחר – יש משהו מאוד מרגיע כשאתה רץ וסביבך יש שדות בצבעים שונים, צמחיה ירוקה, פריחה, מרחבים אינסופיים ואוויר, הרבה אוויר.
הר לעמק הוא אחד המרוצים האהובים עליי והשתתפתי בו מספר פעמים במסגרת מרוץ השליחים עם חבורה מופלאה. לצערי בשלוש השנים האחרונות עקב אילוצים שונים, לא צלחנו להתלכד לטובת המירוץ. לאור הכישלון להקים קבוצה חדשה, נפלה בליבי החלטה שאני ארוץ בהר לעמק בכל מחיר. בשנה הקודמת רצתי את מקצה החצי והשנה החלטתי להשתתף במקצה האולטרה.
לחצו פה להצטרף לערוץ הווטסאפ של RUNPANEL!
קבוצה שקטה עם 2-3 הודעות בשבוע ותוכן מעולה:
רגע לפני שהמרוץ מתחיל
מקצה האולטרה מתקיים במקביל ל 5 המקטעים האחרונים של מרוץ השליחים. תחילתו בקיבוץ משמר העמק וסיומו במתחם הסיום בתמרת, סה”כ 50 ק”מ ( בפרסום נאמר כי המרחק הוא 53 ק”מ). בהנחיות לרצי אולטרה, התבקשנו להגיע עד השעה 22:00 למתחם הסיום מכיוון שההזנקה היא במיקום שונה מהסיום ויהיו אוטובוסים אשר יסיעו את הרצים לקו הזינוק. בהתאם להנחיות הגעתי למתחם הסיום, ההגעה לפי הוויז וההכוונה לחנייה אשר נמצאת בשדה ליד היו מדויקות.
מתחם הסיום היה די ריק בשעה 21:30 ולמעט מספר רצי אולטרה ועובדים אשר היו עסוקים בהקמתו. בשעה 21:55 הגיעה אחת המתנדבות שהכווינה אותנו לאוטובוס שהיה מחוץ לאזור, אבל הוא הספיק לצאת לדרכו בלעדינו. בינתיים התאספו רצים נוספים למינגלינג של המתנה עד לחזרתו של האוטובוס להקפצה נוספת.
הוד קליין עם הידיים למעלה מתחיל את האולטרה עם חיוך על הפנים
קו הזינוק
אל מתחם הזינוק הגענו כעבור 20 דקות נסיעה. בעמדת חלוקת הערכות פגשנו את מאיר קנר, מנכ”ל הוקה אשר נותנת חסות למרוץ והאיש שהגה את מקצה האולטרה. בערכות חיכו לנו מספר חזה, צ’יפ לנעל, חולצות איכותיות של חברת FUNKIER, גרביים של חברת BALEGA ומדבקה של המירוץ. לאחר שהערכות נמסרו לנו ניתן היה לבקש שהן יחכו לנו במתחם הסיום.
לטובת הרצים עמדת הזנה מפנקת ועשירה עם עמדת קפה, מים, תמרים ובננות, חטיפים של FITNESS ועוד שלל של מטעמים לרצים. במתחם חיכה לי חברי בוריס אשר בחר ביום ההולדת שלו ללוות אותי בחלקה הראשון של הריצה. 23:50 רוני יבלונסקי הכרוז מזמין את 100 רצי האולטרה לקו הזינוק. הנחיות, ברכת הדרך של מאיר ובשעה 00:00 אנחנו מוזנקים לדרך בהתרגשות רבה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בשבילי היער הקסומים
תחילתו של המסלול הוא בתוך שבילי הקיבוץ ועד מהרה אנחנו מוצאים את עצמנו בשער היציאה לכיוון יערות מנשה עם טיפוס במעלה ההר. המסלול מתפתל בין העצים, מזג אוויר מושלם ותאורת הפנסים של הרצים מייצרת משחקי אור וצל קסומים.
לאט לאט נפתחים המרחקים בין הרצים ולעיתים אתה מוצא את עצמך בודד על השביל. החושך מחדד את קולות הלילה והיער סביבך, קול הנשימות המתגברות בעלייה ומתמתנות בירידה וכל שנותר לך הוא להקשיב ולהנות ממופע הצלילים המלווה אותך. לעיתים מופר מזג האוויר הנעים במקומות בהם אין זרימת אוויר אך הנקודות האלו מועטות וברוב הריצה, הקרירות היא נעימה ועוטפת.
בוריס שליווה אותי במקטע היער דאג להזכיר לי מדיי פעם לשמור על הקצב ואת תכנון הריצה. אנחנו מטפסים ויורדים ואז שוב מטפסים ונהנים מהאווירה הקסומה של היער כאשר בקילומטר ה 9 לערך הדרך מובילה אותנו אל מחוץ ליער ומשם לתחנת הזורע של מרוץ השליחים. בתחנה מחכים לנו המתנדבים המקסימים של הר לעמק עם כיבוד קל ומים. עצירה קצרה למים, זוכים בחיוך המתנדבים וממשיכים בדרך. עוברים במעבר תת קרקעי מתחת לכביש 66 ופונים ימינה בריצה מזרחה על דרך עפר סלולה המקבילה לכביש.
רצים ומרוססים
את קולות היער מחליפים קולות פכפוך של המים וקרקורי צפרדעים מבריכות הדגים. את 5 הקילומטרים הבאים נרוץ במקביל לכביש כאשר בצידנו השמאלי הנוף מתחלף מבריכות, למטעים ולשדות. בכניסה למשמר העמק ניכרת תנועת רכבים אשר מביאה ומחזירה את השליחים מהנקודה בקיבוץ.
הדרך פונה לכיוון צפון ומיד שוב מזרחה לכיוון מושב היוגב. בקילומטר ה 18 אנחנו פוגשים חקלאי חרוץ אשר היה בשיא ריסוס המטע שלו, אדי הריסוס מילאו את האוויר, חוויה מסריחה, צורבת ולא נעימה בעליל, אבל גרמה להגברת הקצב כדי לקצר את זמן חוסר הנעימות. בנקודה זו בוריס נפרד ממני וחוזר אל הרכב שהשאיר במשמר העמק.
עוד כמה מאות מטרים של ריצה במסלול אל תחנת היוגב ואנחנו פוגשים מעבר מים משמעותי. אני מצליח לעבור אותו מבלי לטבוע בבוץ, בעוד אני מרוצה מעצמי מההצלחה , לא עוברים כמה מטרים ואנחנו פוגשים מעבר מים נוסף , הפעם נסיון המעבר לא ממש צלח בשלום ונרשמה טבילה קטנה בבוץ, אני ממשיך בדרכי אל תחנת היוגב.
הדרך אל תחנת היוגב אמנם על שביל לבן ונח אך במגמת עלייה קלה. חולפים על פני מתחם הקרקס החקלאי הרדום בשעות אלו, חוצים את כביש הגישה למושב, כמה עשרות מטרים של ריצה בשדה ואנחנו בתחנת היוגב. התחנה גדושה ברצי מרוץ השליחים, ורק אנחנו כמו מכונה משומנת, חולפים ורצים ללא הפסקה, אין שליח שבא להחליף אותנו בכל תחנה. האווירה מרגישה קצת צפופה לאחד שכבר נכנס חזק למצב של ריצת אולטרה לבד. עצירה קטנה להידוק השרוכים אשר לא עמדו במשקל הבוץ, כוס מים וממשיכים לתחנה הבאה בכפר ברוך.
“הגעת מוקדם מדיי”
הריצה בעשרת הקילומטרים הבאים מתבצעת בשבילי שדות העמק בשקט עמוק ומופלא. מדי פעם חולפים על פני רץ אחר, מהנהנים בחשיכה לשלום וכל אחד ממשיך לשקוע במחשבותיו ונשימותיו. בקילומטר ה 31, מעבר מים נוסף שהסימנים של הרגליים בצדדיו לא מבשרים בשורות טובות. אני בוחן את האפשרויות ומנסה לדרוך במקומות בהם עדיין לא דרכו, צעד ראשון עובר ובצעד השני אני מוצא את עצמי שוקע עד הברך. משיכה של הרגל והבוץ מאיים להשאיר את הנעל בקרבו, צריך לעבור ממצב הישרדות למצב חשיבה ואני מתחיל למשוך את הרגל באיטיות בתנועה קדימה ולמעלה כמו בבעיטה. התנועה אכן עוזרת להשאיר את הנעל על הרגל, בעודי מתקדם בצעד נוסף קדימה מגיע טנדר של צוות המרוץ ופורש סנדות מעץ על גבי המעבר. “הגעת מוקדם מדיי” הם אומרים לי בהלצה בעודי גורר רגליים ונעליים עמוסות בבוץ ומתקדם אל המסלול.
המשקל והתחושה שכל האדמה מהמסלול ממשיכה להדבק אל הנעל מכבידים על הריצה עם תחושת תסכול מהקושי החדש שהתווסף לטיפוס בגבעה לתחנת כפר ברוך. בקשה להעזר במי העוקב לשטוף את הבוץ מהנעליים נענתה בשלילה בהסבר שאלו מי שתייה(הגיוני) ולנו המבוצצים נותר לנסות לגרד את שכבות הבוץ החיצוניות מהנעליים.
אני שותה כוס מים או שתיים וממשיך לתחנת גבת. תחילת המסלול מכפר ברוך לגבת מתפתל ותוואי השבילים צר ועמוס בצמחייה. אנחנו עוברים במעבר מעל מסילת הרכבת וממשיך לאורך השדות הגובלים בבסיס רמת דוד ואני מתמודד במאבק בלתי פוסק בלמנוע מהנעל להשמט מהרגל בגלל תוספת המשקל, מה שגורם לשריר בכף הרגל השמאלית להתכווץ לפרקים.יחד עם זאת כבר מגיעה ההרגשה שעוד קצת וסיימנו.
שלל שרב
בכניסה ליער הפיות בגבת ממוקמת התחנה האחרונה, מבט קצר אל השלט המציין את המרחק אל הסוף מגלה שנשארו 12 ק”מ, השעון מראה 38, בדיקה קצרה מול רצים נוספים מהמקצה מגלה שאכן כולנו סביב ה 38 ק”מ. מתאכזבים קלות שלא יצאו לנו 53 ק”מ, אני לוגם כוס מים ויוצא למקטע האחרון והמאתגר. ריצה קצרה ביער הפיות עם מעבר צר מתחת לכביש מביאה אותנו אל השדות בין יפעת לנהלל, כשאת פנינו מקבלת רוח מזרחית חמה ומייבשת.
מקטע של כ 2 ק”מ מרגיש כמו נצח, ליטר מים שנשאתי עימי נגמרו בקטע הזה. זכרתי שבמקצה החצי הייתה תחנת מים בתחילת העלייה האחרונה, וההגעה לתחילת העלייה לוותה בציפייה למים שהסתיימה באכזבה. למזלי רצה רעננה הסכימה לתרום לי שלוק מים קרים ואצה לה לדרכה.
עוד מאמץ קטן
מנקודה זו מתחיל טיפוס מאתגר דרך היער השואב את שארית הכוחות עד לגובה של 350 עד לפאתי הישוב תמרת, ומשם כל שנותר הוא להתגלגל ולצבור מהירות ברחובות הישוב. להנות מעידודי התושבים שהשכימו קום הקימו עמדות עידוד ומים לרצים, תוספת אנרגיה רצינית לקראת סוף המסלול. להנות מנופיו הקסומים של עמק יזרעאל עד ההגעה לקו הסיום.
בדרך לקו הסיום אני פוגש את רצי מרוץ השליחים אשר מחכים לחבריהם המסיימים את המקטע ה- 18, חגיגה בפני עצמה. אני חוצה את קו הסיום בחיוך גדול, נהניתי מכל דקה! מדליה שעליה מוטבע המספר 50 מחולקת לרצי אולטרה!
במתחם הסיום חיכו לרצים רשתות צל עם פינות ישיבה, מזרנים למנוחה, מוזלי, עוגות מבית היוצר של נדב קינוחים, מגשי ירקות חתוכים ומרק – בהחלט פינוק אמיתי.
מרוץ הר לעמק, שורה תחתונה
תוואי מסלול האולטרה מגוון ויש בו עליות וירידות מאתגרות, שבילים לבנים, דרכי עפר ונופים מתחלפים ובעיניי הוא מסלול מצויין לחווית אולטרה למרחק 50 ק”מ. הר לעמק שומר לאורך השנים על רמת ארגון גבוהה. המסלול מסומן בצורה טובה מאוד, עמדות המנוחה עשירות בכל טוב, צוות ההפקה והמתנדבים עושים הכל בחיוך וסובלנות וראויים להערכה רבה. עם קצת תשומת לב למקצה המיוחד של האולטרה, היה עוטף את כל האירוע הזה למשהו בלתי רגיל.
אני נהניתי! את המסורת אמשיך כל שנה, בכיף של הטבע.