הכל כלול בקלאב של מרתון מדברי אילת / צפריר ים

השמש תזרח לה אי שם מעל ירדן

גם באילת באמצע הסתיו די קר בשעות שלפנות בוקר. יצאתי מהמלון החמים בחמש וחצי לפנות בוקר, השמש תזרח לה אי שם מעל ירדן רק בעוד 40 דקות, ואנחנו נראה אותה רק בעוד שעה, חצי שעה לאחר שנתחיל לרוץ. השעון שלי מראה 15 מעלות, עד סוף המרוץ יתווספו 15 מעלות נוספות, אבל כעת, הטמפרטורה בדיוק כמו שאני אוהב- קרירה, פשוט תענוג אמיתי.

5 דקות מפרידות בין המלון למתחם הזינוק. זרקורים הציפו את האזור באור לבן, המוזיקה הקצבית מתנגנת לה ברקע מעט חימום קבוצתי. לפני שהספקתי להתרגל למקום ולמוזיקה, קבל ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי את המיקרופון ליד ובמהירות ממש לא אופיינית לראשי ערים, הזניק אותנו, ואנו התחלנו לרוץ.

Photo: RunnerScanner

מרתון מדברי מתחיל בירידה

בניגוד למרתון התנ”ך שם הזינוק היה בעלייה, מרתון מדברי מציג גרסת התחלה בירידה. יותר נחמד אם כי מסוכן לא פחות ואולי אף יותר: עם כל הכבוד לחימום לפני הריצה, הגוף עדיין קר אבל רבים רצים בקצבים הרבה יותר מהירים ממה שתכננו בשלב זה של המרוץ. עברתי לריצה מבוקרת והורדתי מהירות לקצב הרצוי. הגוף אמנם רוצה להגביר מהירות אבל הוא יאלץ להמתין עוד 20 ק”מ לפחות, אני הבוס כאן, לא הוא.

לאחר כ-2.5 ק”מ חלפנו ליד מפעלי המלח ואנו חולפים מתחת לכביש הארוך במדינה, כביש 90. ממשיכים להתקדם מערבה, מאחורינו השמש מבצבצת מעל ההרים של וואדי ראם, שם ביקרתי לא מזמן סביב מרתון של פטרה– המקום מדהים ביופיו! גם בוואדי ראם יש מרתון שנמצא ברשימת המרוצים המתוכננים שלי. רצים שם כמו כאן, בלב המדבר, אבל שם רצים בלילה לאור לפידים.

השביל מתחיל לטפס במתינות רבה. בסה”כ נעלה כאן 220 מטר תוך 10 ק”מ בריצה על שבילי ג’יפים, שברובם מרופדים חלוקי נחל קטנים שקל להתחפר בהם. רוח צפונית קלילה משולבת בטמפרטורה נוחה הופכים את הריצה לנעימה מאוד וכך חלפו להם 10 ק”מ הראשונים של המרוץ.

מרתון מדברי – מחזה מרהיב

הגוף חם עכשיו ועובד כמו שצריך. אפשר להגביר מעט קצב בדיוק בצומת ה-x. המחזה מרהיב: סביב לנו יש רק מדבר, הרים וגאיות ובאמצע כל המדבר הזה רצים להם מאות אנשים בכיוונים שונים ובמהירויות שונות. מימין מתמזגים להם רצי חצי המרתון המהירים, מולי רצי המרתון המהירים שרצו אל נחל נטפים וחזרו, כלומר עברו 17 ק”מ. כאן התרחשה תופעה מעניינת המעידה עד כמה קשה לשנות הרגלים: “מרתון ישראל”, החברה שהגתה, יזמה והפיקה את המרתון הזה כיוונה באמצעות שלטים את הרצים לרוץ בצדו השמאלי של השביל. היה הגיון רב בהנחייה זו, שכן בדרך זו הרצים שחוזרים מנחל נטפים לא חוצים את דרכם של רצי חצי המרתון שמגיעים מולם. הבעיה הייתה שרוב הרצים בחרו לרוץ בצדו הימני של השביל חרף השילוט, כך שההתנגשויות היו בלתי נמנעות. לדעתי, כלקח לשנה הבאה, יש להציב במקום לפחות שלושה סדרנים עם מגפונים שיאלצו את הרצים לשמור על השמאל.    

בפאטה מורגנה בלב המדבר

4 ק”מ לאחר צומת ה-x הגעתי לנקודת הסיבוב בנחל נטפים והעליה המתונה הפכה לירידה מתונה. זה הזמן להגביר קצב. חזרתי אל צומת ה-x לאחר שעברתי כבר 18 ק”מ, מתבונן בשולחנות של התחנה ובוחן את מגוון האוכל עליהם. עוד 14 ק”מ אחזור לתחנה הזו, האם היא עדיין תהייה מצוידת בכל טוב?

אני פונה בהתאם לשילוט מערבה ושוב מטפס בעלייה. מעט לאחר הק”מ ה-21 מגיעים אל שיא הגובה במסלול ושוב פוצחים בריצה מהירה במדרון. חמישה ק”מ מאוחר יותר אני נמצא בנקודה הצפונית של המסלול, כלומר מכאן מתחילים לחזור הביתה. מפה יש לי בדיוק עוד 5 ק”מ עד לצומת ה-x.

כעת אנו רצים דרומה על שביל מהודק היטב המקביל לכביש 90. הרגליים במצב מצוין ודי ברור לי שאצליח לסיים את המרתון הזה במצב טוב. מרחוק אני מבחין בתחנת שתיה אבל כמו בפאטה מורגנה אני מבחין בסמוך לתחנה בג’יפ האמר קרבי ובארבע חיילות חמודות עם  בקבוק מים ביד אחת, כוס משקה איזוטוני ביד השנייה, וחיוך מאוזן לאוזן. הן מגישות לי את השתייה ומעודדות אותי. אני ניפרד מהן וממשיך לרוץ במרץ דרומה.

לא מזניח אף צלחת בצומת ה-x

חזרתי בפעם השלישית והאחרונה אל צומת ה-x. לשמחתי התחנה עדין עמוסה בכל טוב, חלווה, פירות, ביגלה וכמובן מים. לא קיפחתי אף צלחת (צריך לנהוג בנימוס כלפי המארחים!) והמשכתי משם מזרחה אל מתחת לכביש 90 ומשם אל התפר שבין בריכות המלח ופארק הצפרות של אילת. מתקרבים לחוף הצפוני, מכאן יש פחות משני ק”מ עד לסיום.

אנחנו רצים לאורך הטיילת. חלק מהאנשים שמטילים בטיילת מעודדים אותי, אחרים פשוט מתבוננים בתופעה וזזים מעט כדי שיהיה לי נוח לעבור, ו…גם המרתון הזה הסתיים. אילן גזית מעניק לי את המדליה ואני פורש יחד עם זוגתי אל המתחם הסטרילי שלאחר המרוץ, שהיה עמוס בכל טוב.

יש אנשים שקשה להם לאכול לאחר מרתון, לי אף פעם קשה לאכול, גם אחרי מרתון קשה, וזה בדיוק מה שעשיתי. ממש כמה דקות אחרי שעברתי את קו הסיום הודיעו שעקב הטמפרטורה הגבוהה, עוצרים את המרוץ. ליבי עם הרצים שעדיין לא סיימו לרוץ, זה לא נעים כשעוצרים אותך באמצע המרוץ, אבל בטיחות מעל לכול. מאוחר יותר, לאחר שהתרחצתי במלון חזרתי לעשות הליכת שחרור לאורך הטיילת, לתדהמתי, פגשתי שם רצים שעדיין רצו את המרתון ואני מצדיע להם. לא קל לרוץ בתנאים הללו.

הקהל רקד ושר כאילו שלא היה מרוץ הבוקר

בשעה תשע בערב, 15 שעות לאחר שהתחלנו לרוץ, נכנסנו להופעה של עברי לידר. במקום היו רצים מכל המקצים, גם רצי המרתון לא ויתרו על ההופעה. עברי לידר ניצל את האווירה האינטימית שהייתה במקום וירד אל הקהל לצילומי סלפי תוך כדי שירה. חלק לא קטן מהאנשים שהיו מסביבי שלטו היטב בכל מילות השירים שהושרו בהופעה. הקהל רקד ושר כאילו שלא היה מרוץ הבוקר.

מאוד נהניתי מהמרוץ. מבחינתי, מזג האוויר היה מושלם והמסלול נוח ומדהים ביופיו. אהבתי את הרעיון של החבילה הכוללת מרוץ, מלון ופעילות נוספת שמתאימה לאופי הרצים. נפגש באילת שוב במרוץ הבא!

מאת: צפריר ים
צילום: RunnerScanner

צפריר ים, מורה למתמטיקה, אולטרה מרתוניסט, וקטנוען. נחוש במיוחד, אוהב לרוץ הרבה, קשה, ואתגרי, ורצוי בתחרויות שאינן שגרתיות.