לאט לאט התמלא אזור הכינוס בעוד ועוד רצות ורצים שהחליטו לבלות את ליל חמישי בריצה במקום בשינה. מעט לאחר אחת בלילה התחיל העסק להתחמם, התכבדנו בשתייה חמה ומעט חטיפים לצלילי מוזיקה קצבית, והתחלנו תרגילי חימום לצלילי המוזיקה. הנחיות אחרונות לרצים באירוע המיוחד שמפיקה “מרתון ישראל”, וניסן בן חמו, ראש העיר ערד, הזניק אותנו אל החושך.
לפני שממשיכים – מצטרפים:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מסתבר שאפשר לרוץ גם בספטמבר
תחילת המרוץ בשטח המואר של העיר, אולם לאחר כשלושה ק”מ אנו עוזבים את האור ועוברים אל החושך של המדבר. זה השלב בו גילנו שירח מלא תלוי בדיוק מעל ראשנו. השילוב של יובש המדבר עם קרירות הלילה עשו את שלהם לכדי מזג אוויר מצוין, ברגע מסוים היה אפילו קריר. בתור רץ תל אביבי זו הייתה חוויה מרעננת, מסתבר שאפשר לרוץ בספטמבר ולא להיות רטוב מזיעה אחרי ארבעה או חמישה ק”מ.
אנו חולפים ליד בית הקברות של ערד, המקום שומם כיוון שאיש לא הוזנק מכאן. בפעם שעברה שרצתי פה היה האספלט ישן ומחורר ואילו הפעם, לשמחתי, היה האספלט חדש ומצוחצח, וההנאה מהמירוץ רק הלכה והתחזקה. זהו אחד המרוצים המעניינים והמיוחדים שיש בארץ. לא רק שהמירוץ נערך בשעות הלילה, המסלול עצמו נמצא במגמת ירידה, מזג האוויר מצוין לריצה והנוף המדברי מסביב מהמם. כשאני חולף על פני רצים אני מציע להם לכבות את הפנסים, ככל שמספר הפנסים הדולקים סביבי קטן כך קל יותר להתבונן בנוף המדברי שמסביבנו. אין כמו ריצה לאור הירח במדבר.
מנסים להשיג את אלתרמן
לפני ארבעה ימים פנה אלי גיגי, ידידי הטוב, והציע להצטרף למירוץ, וכעט אני מוצא עצמי רץ איתו בקצב נוח. הייתה לי הרגשה אמנם שלא נשיג את דן אלתרמן, ששעט בקצב מדהים לכיוון מצדה, אבל לא נורא, לי הקצב הזה התאים מאוד. לפני שבועיים רצתי מרתון קשה לא רחוק מכאן, בפטרה, ובעוד שבועיים אני מתכנן לרוץ מרתון נוסף בברלין. אמא של אשתי אמרה לי לשמור על עצמי ואני לא רוצה להסתבך איתה, אז אני שומר. דווקא הקצב המתון בו רצנו, בשילוב האספלט הטוב, אפשרו לי להתמקד בסביבה בה רצנו. הראות הייתה מצוינת, ניתן היה לראות בצורה ברורה את שבילי המדבר, מאהלים של בדואים, מצפורי נוף וכדומה.
ריצה על כביש יכולה להיות מאוד משעממת ומונוטונית, אך לא הריצה הזאת. המסלול משתנה ללא הרף, אין כמעט קטעים מישוריים, כל הזמן עוברים מירידה לעלייה או מעלייה לירידה, ויש פיתולים רבים בדרך. כל פסגה שאני כובש פורשת בפני נוף חדש, פעם אלו האורות של היישובים בצד הישראלי של ים המלח ופעם אלו האורות מערים ירדניות.
המדבר זוכה ליחס שמגיע לו
הארגון של המסלול היה מעולה, ליד כל שביל עפר שהתפצל מהכביש עליו רצנו עמד סדרן ודאג שלא נסטה חלילה מהדרך. התחנות היו מוארות היטב והמפעילים היו חביבים ביותר. גם תכולת התחנות הייתה טובה ונדיבה, בנוסף למים היו בנמצא גם תמרים, ביגלה וחלווה. אם יש משהו שניתן היה לשפר הוא שרצוי היה לדעתי להוסיף פחים מוארים במרחקים של 200 ו-500 מטר אחרי כל תחנה בצורה כזו שהרצים יוכלו לראותם מהתחנה.
באחד המקרים רצתי עם בקבוק מתחנה אחת לשנייה כי לא רציתי להשליך אותו סתם כך באמצע הדרך. צל”ש לרצים, בדרך כלל במרוצים עירוניים אני זוכה לרוץ על שטיח של כוסות ובקבוקים לאחר כל תחנה, כאן הניקיון נשמר ורואים שהרצים התאמצו שלא ללכלך, כל הכבוד.
החברה של ראנרסקאנר דואגים שנצא טוב
לאחר כעשרה ק”מ אנו חולפים ע”פ כפר נוקדים, שהוא נווה מדבר ירוק הנמצא באמצע הנוף הפראי של מדבר יהודה. משם הוזנק מקצה ה-11 ק”מ, הפנסים שהאירו את נקודת הזינוק סיפקו תאורה חזקה ובמקרה כוונו אלינו. כבר ממרחק של שלושה ק”מ כל מה שראינו היה אור הפנסים האלה, נקווה שבפעם הבאה יכוונו הפנסים לכיוון הריצה ולא לכיוון הרצים.
עוד מספר קילומטרים עוברים ואנו חולפים ע”פ תחנה נוספת, הפעם עם צלמים. לא קל לצלם מרוץ בלילה, במיוחד באמצע המדבר, הצלמים כאן עבדו קשה כדי שהתמונות של הרצים תהיינה מוצלחות, בסה”כ הם די הצליחו. עוד קילומטר או שניים ואנו מתחילים לשמוע את הקולות הסיום ממצדה, ואני מבין שהסוף קרב.
המירוץ למסיבה
בקרב הרצים עוברת שמועה שמכאן יש רק ירידות ושצריך לשמור על הרגליים במיוחד בירידות הקשות שבסיום. הופ, עוד עליה אחת ודי, מכאן באמת רק ירידות. זכרתי את הירידות האלה כקשות יותר, אך חידוש הכביש כנראה מיתן אותן והן עכשיו תלולות פחות משזכרתי. מכאן אנחנו רואים את מצדה המוארת במלוא תפארתה, בשלב זה המסלול נמצא באותו גובה כמו מצדה ואולי אף מעט מעליה, מה שאפשר לנו לראותה מלמעלה. בסוף הירידה אנו חולפים על קו הסיום, שם המסיבה כבר התחילה.
מרתון ישראל הפכה את השטח שליד האמפי של מצדה לדיסקוטק אחד גדול. השולחנות היו עמוסים שתייה ואוכל, וכן, כמיטב המסורת של המרוץ הזה, גם שמפנייה שחולקה בנדיבות. ירדן קליימן עם הסקסופון שלה הרקידה את הקהל, ומערכת התאורה לא הייתה מביישת שום אולם חתונות מפואר, הכל תחת כיפת השמיים ומול המצדה. גם המכוניות של חברת לנדרובר שהוצגו במקום תרמו בדרכם שלהם לעניין באירוע.
התרגשות על הבמה
בחמש וחצי, לאחר שכל הרצים הגיעו וטקס חלוקת הגביעים עמד להתחיל, עלו לבמה זוג רצים, הוא מהמשטרה והיא בהריון מתקדם. הבחור לקח את המיקרופון וסיפר כי במרוץ של שנה שעברה הוא הגיע ללא שעון וללא פנס וכל מה שהיה ברשותו הוא צמיד תאורה קטן. הבחורה שרצה אז לידו חלקה איתו באור המועט ומפה לשם, יורד עכשיו הבחור על ברך אחת ומציע נישואים לאהבת חייו. היה זה רגע מרגש ללא ספק, ולאחר הדרמה התחלנו את הטקס.
השנה שני המקומות הראשונים במקצה הגברים והנשים זכו בסוף שבוע זוגי של שני לילות במלון יערות הכרמל + 5,000 ₪ + רכב לנדרובר מפואר (שהיה צריך להחזיר אותו בסוף). גם מקומות שני ושלישי קיבלו פרסים מכובדים למדי. נקווה שבשנה הבאה יחזור הטקס לאמפי היפהפה שניצב מול המצדה, מקומו הטבעי (לא אתנגד גם למופע אור-קולי שיחתום את המרוץ). בתום הטקס עלינו למצדה דרך שביל הסוללה והמתנו לשמש העולה. האתר עמד לרשותנו באופן בלעדי, רוח הבוקר הקרירה והזריחה היוו סיום נפלא למירוץ מצוין.
האם ארוץ כאן שוב? ברור!
ואולי אפילו בפעם הבאה ישלבו כאן בנוסף למקצים הקצרים גם מרתון מדברי לילי, אין לנו עוד אחד כזה בישראל. מה דעתכם?
מאת: צפריר ים
צילום: ראנר סקאנר עבור מרתון ישראל – רונן טופלברג, עומרי גוטמן, ברק זהר ותומר פדר
צפריר ים, מורה למתמטיקה, אולטרה מרתוניסט, וקטנוען. נחוש במיוחד, אוהב לרוץ הרבה, קשה, ואתגרי, ורצוי בתחרויות שאינן שגרתיות.
