רון סיטנר עם מתכון לבילוי בפריז בטיול מדהים של אחרי ריצה ארוכה. באפריל מתקיים המרתון המלא והמפורסם של פריז – נקווה שיתקיים השנה ותוכלו לקחת את המרשם הזה לביצוע אחריו:
המרוץ “השני” של פריז
לא רק מרתון יש בפריז אלא גם מרוץ שנתי למרחק 20 קילומטרים שהנו בעל תו כסף של איגוד האתלטיקה הבינ״ל IAAF. מרוץ ל 20 קילומטרים אמנם הם לא מרחק שגרתי בנוף המרוצים אך ניתן למצוא מספר מרוצים כאלה בעלי תו IAAF מסביב לעולם. ההרשמה למרוץ קצרה (וזולה יחסית) עם דרישה לאישור רפואי חתום ע״י רופא אשר מעכבת קלות את אישור ההרשמה. הזמנת הטיסות מתבצעת במהירות ואנחנו כבר בדרך לפריז.
ערכת המרוץ מכילה תיק ניילון קטן ובו מספר חזה, חולצה ומספר מוצרים של נותני החסות. האקספו היה גדול, עמוס באנשים והייתה בו אווירת הפנינג של ספורט.
אקספו גדול ועמוס במרכז פריז (צילום: האחים פוסטי).
יוצאים לדרך
יום ראשון בבוקר, פחות מ 12 שעות אחרי שהגעתי לעיר ואני כבר בדרך לקו הזינוק אחרי התארגנות קצרה. מזג האוויר מאיר פנים עם 16 מעלות שמשיות עוד לפני 9 בבוקר. לאחר 45 דקות אני מגיע לקו הזינוק, ואיזה קו זינוק סידרו לנו היום: אלפי רצים ואני יוצאים מתחנת המטרו ומולנו מגדל אייפל בשיא תפארתו. השמש זורחת מאחוריו ואלפי רצים מתחתיו. כן, למעלה משעה לפני מועד הזינוק המתוכנן כבר עמדו אלפי רצים על קו הזינוק- בתוך שרוול המרוץ.
קו זינוק שלא רואים בכל יום, מגדל אייפל, פריז.
אני מתקדם לשרוול הזינוק של sub1:35 וככל שהזמן מתקרב לעבר שעת הזינוק(10:05) המקום מתמלא עד אפס מקום, ממבט חטוף של כמה דקות טובות לעבר שער הכניסה לשרוול אני לא מצליח לאתר רץ זר בודד מבין אלפי הרצים שנכנסו למתחם הזינוק (דגל המדינה מודפס על מספר החזה). לפי הנתונים באתר, נרשמו מעל 30,000 רצים למרוץ בו המקצה היחיד הוא 20 קילומטרים. שעת הזינוק הגיעה והמרוץ יוצא לדרך ביום שמשי אשר מפתיע את המקומיים לאחר כמה ימים קרירים וגשומים.
גם בקו הזינוק משתמשים בסמל של העיר
בואו עם סבלנות
בכל 3 דקות, בדיוק ובסדר מופתי, מוזנק מקצה בן כ- 1,000-1,500 רצים כך שיצא שחיכינו על קו הזינוק כשעה וחצי. בהחלט לא אידיאלי למי שמתכנן לשבור שיא או ליום עם מזג אויר פחות מסביר פנים מזה לו זכינו השנה. ישנם רצים שבשילוב עם זמן הגעה מוקדם וזינוק טיפה איטי חיכו גם הרבה יותר משעתיים בשרוול הזינוק.
כמו בארץ, גם אצל הצרפתים כל רץ חובבן הוא רץ עלית. הזינוק של sub1:35 (קצב של 4:45 דקות ומטה לקילומטר) מרגיש כמו הזינוק להליכה עממית במרוץ רעננה, או בכל מקום אחר שרק תרצו. במשך קילומטר וחצי לא ניתן לרוץ כמו שצריך ועליה על המדרכות ואיי התנועה הם בגדר חובה כדי לשמור על קצב סביר של מתחת ל 5:45.
מסתבר: פריז לא מישורית
משהו שלא זוכרים אחרי כמה שנים בעיר הוא שפריז לא מישורית ביחס לערי בירה אירופאיות רבות בהן ביקרתי בהם יש מרוצים גדולים. מסלול המרוץ מגוון ומתחלק ל 2: חציו הראשון מתחיל במגדל אייפל, פונה לעבר שער הניצחון ונכנס לפארק הירוק והעצום הסמוך, bois de boulogne. בדרך חזרה למגדל אייפל עוברים בסמוך למתחם מגרשי החימר המפורסמים של אליפות צרפת הפתוחה, או בשמה המוכר יותר, Roland-Garros.
אנחנו ממשיכים בריצה וקצת לאחר מחצית המרחק חוזרים לרוץ על גדות נהר הסיין. ככל הנראה עקב היותו של מרוץ זה משני מרוץ למרתון המלא ולחצי המרתון המפורסמים של העיר ותוך כדי ניסיון לשמור על התנועה כסדרה ככל הניתן המסלול עובר כ 6-7 פעמים במנהרות מתחת לפני הכביש במה שיוצר עוד ירידות ועליות מורגשות לרגליים. אחת מהמנהרות האלו הינה- Pont de l’Alma, אותה מנהרה בה הנסיכה דיאנה מצאה את מותה בתאונת דרכים בקיץ 1997. דבר שהקשה עלי אישית בחלקים האלה היה החושך הכמעט מוחלט במנהרות הארוכות יותר, מה שיצר לי כאבי ראש וסחרחורות במהלך הריצה.
קילומטר 19, הרצים יוצאים מעוד מנהרה.
העידוד מורגש בהחלט
בחלק השני, אלפי צופים המעודדים את הרצים על גדות הנהר עם נוף שגורם לי לרצות שהמסלול יתארך עוד טיפה. שער הסיום הסמוך למגדל האייפל מגיע מהר מהצפוי. שעה וחצי של ריצה קלילה, דרך מעולה לפתוח את החופשה.
בקו הסיום מחולקת שקית נוספת ובה תפוח ועוגיות, ניתן לקחת בקבוקי מים או סודה וכמובן מדליה מעוצבת להפליא מונחת על צווארו של כל רץ. טוב נו, בכל זאת פריז.
הניוזלטר השבועי שלנו- אל תחמיצו את כתבות RUNPANEL!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
Vacation Mode – ON
שעות צהריים מוקדמות ובפארק הסמוך למגדל האייפל ניתן למצוא את 30,000 הרצים מתערבבים בין רבבות התיירים. הרצים מנצלים את המדשאות רחבות הידיים לתמונות שישארו למזכרת וגם אנחנו צילמנו איזו תמונה או שתיים. כמה דקות של מנוחה ואנחנו נזכרים שלא נשאר הרבה זמן בעיר והגיע הזמן לצאת לטיול, כי בכל זאת, ליומיים הקרובים כולנו תיירים.
המארחים האחים ואני: אור פוסטי מימיני ועומר פוסטי משמאלי.
20 קילומטר של ריצה היו חימום ל 20 קילומטר של טיול. אנחנו מתחילים את ההליכה לכיוון השדרות המפורסמות של העיר, השאנז אליזה. שדרות רחבות ידיים ובהן כל מותג על שמכבד את עצמו. על הרחוב מספר מאפיות, או בשמן המקומי, בולנז’רי, שבהן אנחנו עוצרים לארוחה קלילה. המלצה חמה – לא לוותר על עצירה באחת ממאפיות אלו, הכריכים והקינוחים בפריז הם ברמה אחרת ממה שאנחנו מכירים.
אנחנו ממשיכים בטיול ועולים במעלה השדרה לכיוון כיכר שארל דה גול, בדרך עוצרים להתרשם במספר חנויות ומגיעים לבסוף לאחד מהאתרים המוכרים ביותר של העיר, שער הניצחון, אשר נבנה בהנחייתו הישירה של נפוליאון. ניתן לעלות לשער הניצחון במדרגות הממוקמות בשני צידיו ולהנות מנוף מרשים על העיר.
שאנז אליזה ושער הניצחון.
לאחר מכן אנחנו יורדים את השדרה כולה, משער הניצחון עד לתחילת השדרה, כיכר קונקורד. בדרכנו אנחנו נכנסים לתערוכת אומנות ונראה כי האמנים עצמם מתלהבים ממראה אדם בבגדי ריצה עם מדליה, חלקם מבקשים לראות אותה ומתלהבים גם הם מהעיצוב שלה. אמנית אחת מתעצבנת עלי ומאשימה – “בגללך איחרתי לתערוכה”, התנצלתי קלות והזמנתי אותה לריצה כדי אולי קצת להפיג את המתח.
גני טווילרי, סמוך לכיכר קונקורד.
מצד שני של כיכר הקונקורד ממוקמים גני טווילרי, גנים ירוקים בני כמעט 500 שנה ובהם מאות מקומיים ותיירים אשר מנצלים את הירוק, הרעש המזרקות והכיסאות הגדולים והנוחים למנוחת צהריים קצרה, וכך גם אנחנו.
אם ממשיכים בהליכה עד לסוף גני טווילרי ומגיעים למקום נוסף אשר מזוהה במיוחד עם העיר, מוזיאון הלובר. במוזיאון, חוץ מאחת היצירות המוכרות בעולם- המונה ליזה (המאכזבת למדיי לטעמי – ציפיתי שתחייך אלי קצת יותר) ניתן למצוא יצירות רבות אחרות, יפות ומיוחדות לא פחות. כמו כן, המתחם בו ממוקם הלובר, כיאה לאחד המוזיאונים המפורסמים בעולם, גם הוא יצירת אומנות של ממש.
רחבת הלובר, עוד לוקיישן חובה לתמונות.
הליכה קצרה ממתחם הלובר ואנחנו מגיעים לאתרים מפורסמים נוספים. פון דז אר, גשר האומנות או בשמו המוכר יותר – גשר המנעולים, לשעבר. הגשר המפורסם שנבנה לפני מעל 200 שנים וחוצה את נהר הסיין אופיין בעבר בכמות המנעולים הרבה, אשר זוגות אוהבים היו נועלים על מעקי הגשר על מנת לסמל את אהבתם הנצחית. היום מעקי הגשר בנויים מזכוכית על מנת למנוע אפשרות של תליית מנעולים עקב סכנה בטיחותית שהגשר יקרוס מהמשקל הרב. לשמחתי זכיתי לבקר בגשר גם בביקור הקודם ומי שכבר ביקר בו בעבר ירגיש בשוני מיד.
גשר המנעולים, לשעבר.
בהליכה קצרה לאי קטן במרכזו של הסיין ניתן למצוא את אחד האתרים הכי מפורסמים של פריז, שעלה לאחרונה לכותרות בכל העולם. ובלהבות: קתדרלת נוטרדאם. הקתדרלה, שבנייתה החלה בשנת 1163 (!) הייתה ועודנה אחד המבנים המרשימים בפריז. לפני כחצי שנה פרצה בקתדרלה שריפה גדולה שהחריבה את הצריח שלה וחלקים רבים מהמבנה. בימים אלו מתקיימים שיפוצים רבים בקתדרלה ובסביבתה.
קתדרלת נוטרדאם באחת מהתקופות הפחות יפות שלה.
ביום השני אנחנו מקדישים זמן לגנים רחבי הידיים ולשכונות היפות שבמכרז העיר פריז. אנחנו מתחילים בגני לוקסמבורג הממוקמים במרכזה של העיר ומשם מתקדמים לפנתאון של פריז בו קבורים כמה מהדמויות המפורסמות ביותר שהיו בצרפת.
גני לוקסמבורג, הדקדוק והקפדנות בפריז לא מתבטאת רק באוכל ובאופנה.
הסמטאות הקטנות באזור זה מרתקות, בכל רגע נראה כאילו משהו עומד להתרחש. משווקים קטנים ומקומות מפגש של מקומיים עולה הרעש האמיתי של העיר ומומלץ לעצור לארוחה קלילה באחת מהמאפיות או הפטיסרי שבאזור. הליכה קצרה לצד השני של נהר הסיין ואנחנו מגיעים למרכז פומפידו, מרכז אומנות נפלא שכל האזור הסובב אותו שוקק יצירות אומנות שונות, משונות ומעניינות. גם הרחובות הסמוכים שווים ביקור.
מרכז פומפידו, אומנות אחרת
לאחר הסיבוב הנהדר ברחבי העיר הגיע הזמן לעוד אימון קצר באחד מעשרות הפארקים בעיר ומשם אנחנו ממשיכים לחוויה נוספת, משחק של נבחרת צרפת מול נבחרת טורקיה בסטאד דה פראנס. ביום שבת גילינו כי מתקיים משחק במסגרת מוקדמות אליפות אירופה בין נבחרות צרפת וטורקיה (הממוקמות במקום השני והראשון בבית שלהן בהתאמה) והכרטיסים הוזמנו במהרה.
אחד מעשרות הפארקים הירוקים ברחבי העיר. מקום נהדר לריצה קלה על גדות הנהר ואימון באחת מהמדשאות רחבות הידיים:
כחובב ספורט בכלל וכדורגל בפרט, ביקור בסטאד דה פראנס הוא בגדר חובה. מדובר באצטדיון מודרני וענק מימדים(בן כ- 20 שנים בלבד, מקום 15 בגודלו בעולם), ובו התקיימו אירועי ספורט גדולים רבים כמו גמר המונדיאל, גמר אליפות אירופה וגמר ליגת האלופות. הוא יארח גם את אולימפיאדה 2024. האווירה שלפני, תוך כדי ולאחר המשחק היא בלתי ניתנת לתיאור ואם נקלעתם במקרה למשחק בזמן חופשתכם בעיר, אני ממליץ לעשות את הנסיעה הקצרה למגרש.
אווירה מטורפת באצטדיון סטאד דה פראנס, שירים חזיזים ואבוקות.
חוזרים הביתה, אורזים את המזוודה ומוכנים לטיסה לברלין בבוקר שלמחרת, שם אפגוש את ניצן, חבר מהצבא שעבר לגור בברלין ואלווה אותו לחצי מרתון שני שלו.
ברור לי שלא הגעתי למקומות רבים בפריז וסביבתה עקב מחסור בזמן והטיול הזה השאיר לי טעם של עוד. ובינתיים? הראש כבר טרוד במחשבות בנוגע לטיסות הבאות כי שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה כבר מעבר לפינה.
פריז משאירה טעם לעוד:
