מבחן לנעל השטח החדשה של סאקוני: Saucony Xodus Ultra 2

היסטורית, סאקוני החליטה להציג דגם חדש המיועד לריצות שטח ארוכות ולשטח טכני – Xodus Ultra, בשנה שעברה. זה היה אמור להיות דגם מאוד וורסטילי שמאחד בתוכו גם עמידות גבוהה לשטח טכני, גם אוורור מספק וגם גמישות ותגובתיות לריצות מהירות. הרבה "גם-ים" התנקזו בדגם הזה ואחרי שנה יצא לעולם דגם משופר יותר בעל אותו שם עם תוספת של ספרה 2 בסוף, על מנת להבדיל אותו מקודמו. מי שעוקב אחרי המותג ודגמי הנעליים שלו, לא יכול שלא לשים לב שיש לחברה הרבה מאוד סדרות נעליי ריצה מאוד וותיקות. כל פעם שיוצא עדכון לאחד מדגמי הסדרה, הוא מקבל את אותו השם ורק המספר בסוף מקודם בספרה 1. מאוד דומה לחלק מיצרני מכוניות אירופאיות (פג'ו למשל). האם גם Xodus Ultra הוא תחילתה של סדרה שתישאר במשך שנים? רק הזמן ישפוט.

סטייל, עיצוב וחומרים

רוב נעלי סאקוני נמצאים די במרכז הקונצנזוס של אוכלוסיית הרצים. גם ל- Xodus יש מבנה קלאסי ולא בולט עם עיצוב על גבול השמרני ושיכוך מקסימלי למדי- הטרנד הקיים של כמעט כל יצרני הנעליים. המרכיבים: 

• גפה חיצונית (PWRTRAC)- מורכבת מ-3 חתיכות גומי עמיד וזיזי אחיזה של 4.5 מ"מ. המבנה המפוצל של הסוליה החיצונית מבטיח גמישות פיתול מסוימת והזיזים הממוקמים בכיוונים מנוגדים מבטיחים אחיזה גם בעליה וגם בירידה.
• מסגרת תמיכה אמצעית (PWRRUN)- גרסה להמונים של פלטת קרבון של הדגמים היקרים, בנויה על בסיס ניילון קשיח ב-Xodus ונותנת ייצוב ותמיכה לכל מבנה הסוליה. היא גם זו האחראית להרגשת הקשיחות של הנעליים.
• קצף בסוליה הפנימית (PWRRUN PB)- הוא קשיח יותר מרוב דגמי שיכוך מקסימלי שהתנסיתי בהם. אחראי לשיכוך והחזרת חלק מאנרגיית האימפקט בנחיתה לרגל. מה שיתרום לאריכות ימים כאן היא העובדה שמעט מאוד מהקצף הזה חשוף לשטח ורובו מוגן ע"י הסוליה החיצונית, בניגוד לדגמי Altra ו- Hoka. זו אחת מנקודות התורפה של הרבה מדגמי השיכוך המקסימלי וכאן לסאקוני יש יתרון.
• גפה עליונה– בנויה  מבד רשת מאוד צפוף עם חיזוקי סיליקון קשיח במקומות אסטרטגיים. לוגו של סאקוני מודבק הדבקה טרמים בשני צידי הנעליים. בעיניי היה עדיף להכניס אותו בצורת סובלימציית סיליקון לתוך הבד.
• לשון הנעל- דקה יחסית ומורכבת מ-2 שכבות – פנימית עבה יותר להגנת הרגל מלחץ השרוכים וסוג של כיס רשת חיצונית, שמיועדת להכנסת עודפי השרוכים לתוכה (רעיון חמוד שקיים אצל עוד חברות). השרוכים מכסים את רוב הכיס בשריכה ועל מנת להכניס את עודפי השרוכים לתוך הכיס צריכים להתאמץ מעט יותר מדי. יאמר לזכות סאקוני שבשורה התחתונה הפטנט הזה עבד נהדר והשרוכים לא נפתחו אצלי במהלך ריצות ולו פעם אחת. 
• הגפה הפנימית– סוג של שכבת גרב מחוררת בין הרגל לבין הגפה החיצונית. היא נותנת עטיפה רכה יותר לרגל ומפזרת את הלחץ מהרשת החיצונית על פני יותר שטח. השכבה הזו היא הסיבה שהנעליים מרגישות חמות ולא מאווררות מספיק לקיץ הישראלי.
• ל- Xodus אין נקודות עגינה לגייטרים ומי שירצה להשתמש בהם – יכול ללכת על כאלה שמתלבשים על הנעליים עם רצועה תחתית לעגינה.

דייט ראשון

במדידה ראשונה בחנות התעניינתי לגבי מידות רוחב לדגם הספציפי הזה ונעניתי בשלילה. במידה מסוימת של סקפטיות נעלתי את Xodus ועשיתי כמה צעדים בתוך החנות. הופתעתי שלמרות כף הרגל המאוד רחבה שלי, לא הרגשתי צפיפות בקופסת האצבעות. בשבילי צפיפות בחלקה הקדמי של נעל ריצה כבר בשלב המדידה היא תמרור "אין כניסה". אחרי שהוזהרתי בחנות שהמידות של סאקוני קצת יותר קטנות ממידות מקובלות בשאר החברות, יצאתי עם נעליים שהן מידה אחת מעל למה שאני נועל באלטרה או ב- Inov8. לחלק מהמידות של Xodus ישנן גם חצאי מידות (40.5, 42.5, 44.5) ובדיעבד הייתי שמח אם היו חצאי מידות גם בתחום שלי (43.5), אך לא כך הדבר.

יומיים למחרת האיסוף של Xodus הייתי אמור לצאת למחנה אימוני ריצות שטח באוסטריה ולפני שאני מחליט האם Xodus ילוו אותי למשך שבוע של ריצות רצופות, הייתי חייב לעשות להן אודישן קצר בשטח. חמוש במידה הגונה של סקפטיות ונעול ב- Xodus Ultra 2 יצאתי לסיבוב טכני קשוח בסינגלים של מזרח ראש העין. מי שמכיר את התוואי בוודאי זוכר שמדובר בשבילי אופנועים / אופניים חצי פיראטיים, מאוד מסולעים וטכניים. זה בדיוק מה שהייתי צריך – להתחיל בפול גז ואז באוסטריה להגביר.

מקסימלי אבל קשוח

עד שהגעתי לשטח, רצתי כמה מאות מטרים על כביש ולא הצלחתי להחליט האם הנעליים קשיחות מדי או לא. מצד אחד, עובי הסוליה הוא לגמרי מהמגזר של מגה-שיכוך. מצד שני – היא לא ממש רכה. בנחיתות רגליים בריצה איטית ורגועה על אספלט זה הרגיש קשיח ולא משכך – הרגשה שלא הסתדרה עם עובי הסוליה. בריצה קצת יותר מהירה ועצבנית, כאשר גובה הנחיתה גדל, התחלתי להרגיש את ההחזר של הסוליה לרגל. סוג של רכות קשיחה. בהמשך, כאשר עליתי על הסינגלים, ההרגשה הזאת חזרה על עצמה ורק באימפקטים חזקים יותר ניתן היה להנות מהשיכוך במלואו. בטיפוס בשביל טכני בהליכת כוח (Power hiking) השיכוך לא ממש בא לידי ביטוי והנעל מרגישה מאוד קשיחה.

הריצה הראשונה בוצעה בבוקר חם ולח ותגלית נוספת שהייתה אצלי היא ש- Xodus Ultra 2 לא מאוד מאווררות.

ריצה ראשונה הסתיימה לה ללא פגיעות סניטריות והחלטתי שאני לוקח את Xodus איתי למחנה האימונים.

מבחן אולטרה

לאחר ניסוי כלים קצר ומוצלח בריצה טכנית בארץ Xodus לא ירדו מהרגליים שלי במשך 5 ימי ריצה רצופים בהם גמעתי איתן כ- 130 ק"מ על פני מעל 6000 מ' טיפוס בשטח מאוד מגוון באלפים האוסטרים של חבל טירול. מבחינת מרחק ריצה יומי אומנם לא הגעתי למרחקי אולטרה, אבל מבחינת זמן רגליים בהחלט הייתי שם. בין 5 ל-7 שעות שטח רצופות כל יום, כאשר חלק מהם היו בשלג. כולל עם קרמפונים לטובת אחיזה וחציות נחלים זורמים של מי הפשרת שלגים בהרים. לא חושב שביצעתי אי פעם מבחן כל כך מגוון לזוג נעליים.

להלן המסקנות העיקריות שלי בשלב הזה:

• אחיזה – לא רוצה להרבות במילים. האחיזה כמעט בכל סוגי השטח (רטוב, יבש, מדורדר, שלג) הייתה מעולה! 
• שבילי עפר רגועים / לא טכני – התנהגות מצויינת שאיפשרה ריצה מהירה וניצול מירבי של שיכוך.
• משטחים עם שיפועי צד מסולעים – הנעליים לא היו מספיק גמישות ורכות על מנת לשמור על מגע טוב עם הקרקע. באופן כללי, ככל שהשטח יותר טכני וההתקדמות יותר איטית, כך הקשיחות של Xodus באה לרעתן בחלק מהמקרים. סוליה פחות גמישה שמתלבשת על סלע חד בשיפוע צד היא דבר פחות יציב, אם כי עדיים אוחז.
• ניקוז מים ואיוורור – הייתי מחלק את הפיצ'ר הזה ל-2. ברגע שמדובר בטמפרטורות מתחת ל- 20 מעלות ולחות נמוכה – אין שום בעיה. גם בטמפרטורות חד ספרתיות בחוץ הנעליים מנקזות נוזלים החוצה והרגל נשארת חמה. ברגע שהטמפרטורה החיצונית עולה יחד עם הלחות (תנאי קיץ ישראליים) – המצב ממש לא אידיאלי והייתי שוקל נעליים יותר מאווררות לריצות ארוכות. בריצות אימון יחסית קצרות בקיץ – לא צופה בעיות.
• מידת רוחב – בתור אחד שלא מסתדר עם כל נעל ריצה קונבנציונלית בגלל כפות רגליים רחבות, לא הרגשתי שום בעיה עם מידת הרוחב של Xodus. לא היו נקודות לחץ או שיפשופים ולא בעיות של ציפורניים בירידות תלולות וארוכות. גם אחרי ריצות של כמה שעות, כאשר כפות הרגליים מתנפחות ויש הרבה יותר לחות בפנים – הכל עבד מעולה וזה כלל לא עניין של מה בכך לאולטראיסט.
• עמידות – מעבר לשחיקה קלה של הסוליה, לא נצפו סימני בלאי מיוחדים וחריגים.

לרוץ "עם" ולהרגיש "בלי"

אני מסיים את מבחן ה- Xodus Ultra 2 ברגשות מעורבים: מצד אחד, מדובר בנעליים עם שיכוך מירבי. מצד שני, השיכוך הזה לא בא לידי ביטוי בכל המצבים, אלא בתנאי שטח מסויימים. ההרגשה היא כאילו יש איזה מנגנון נסתר בתוך כל נעל שמפעיל ומכבה את השיכוך לפי אלגוריתם מסוים שמבטא את הייעוד והסגנון המתאימים לנעל. קשה מאוד לקבל את הכל בדגם אחד וברגע שנותנים דגש ליציבות ועמידות לשטח קשה – מתפשרים קצת על רכות וגמישות.

החדשות הטובות הן שלסאקוני יש מגוון מאוד גדול של נעלי שטח ותמיד אפשר להחזיק זוג נוסף, אולי רך יותר, לסוגי שטחים שהקשיחות של Xodus פחות מתאימה בהם. רוב זוגות נעלי ריצת שטח רכות וגמישות יותר שעברו אצלי, בסוף סיימו את הקריירה שלהן בטרם עת בגלל קרעים בגפה החיצונית כתוצאה מחתכים מסלעים במדבר, או ענפים בסינגלים ביער. חלקן אף הגיעו לשחיקה של הגפה האמצעים שפשוט נדחסה ונשארה בלי יכולת לשכך. אמנם הנעליים היו רכות ונעימות, אבל במבחן הזמן ותוואי שטח קשה, הן לא הצליחו לשרוד הרבה.

אם מסתכלים על זה ממעוף הציפור – לא כל רץ שטח לוקח את עצמו לקיצון מבחינת תוואי שטח שבו הוא מתאמן ורוב הגדול שרצי שבילים עושים את זה בתוואי הרבה יותר רגוע מהתוואי בו בחנתי את Xodus. זאת הסיבה שאני לא מוריד הרבה נקודות לסאקוני על השיכוך הסלקטיבי של Ultra 2. לגבי ריצה בשיפועי צד גדולים התמונה היא די דומה וגם כאן Xodus מקבלים ממני את רוב הניקוד.

סיכום

אם אתם נמצאים במיינסטרים של רצי השבילים וגם אם אתם רצי אולטרה מקומיים (הר לעמק, סובב עמק ודומיהם) – Xodus Ultra 2 ישרתו אתכם נאמנה. מדובר בדגם שיכסה את רוב סוגי השטחים ללא שום בעיה הן מבחינת יכולת אחיזה והן מבחינת שרידות. 

גם אם אתם בעלי כפות רגליים רחבות – רוב הסיכויים שתמצאו לזה פיתרון (חצי מידה מעלה). השריכה של Xodus מספיק הדוקה על מנת להחזיק את הרגל במצב קבוע בלי תזוזות מיותרות, גם כאשר הנעליים קצת יותר גדולות ממה שצריך.

ריצה עם Ultra 2 בקיץ המקומי עלולה להיות יותר מאתגרת בגלל יכולת אוורור מוגבלת שיש לדגם הזה, אבל אם אתם רצים בין טבילה לטבילה בקיץ, כמו שאני אוהב – בכלל לא תרגישו בכך. ריצות ארוכות בחורף במדבר בארץ הם התוואי והעונה שבהם תקבלו את מלוא התמורה מהדגם הזה וזו גם תהיה ההמלצה האישית שלי לגביו.

Xodus Ultra 2 נכנסים לזירה מאוד צפופה עם הרבה שחקנים שמתחרים על רגלי רצי השבילים, אבל בזכות האיכות, הוורסטיליות והמוניטין שיש לסאקוני, יצליחו לתפוס נתח מכובד בנוף המקומי של ארץ הקודש.

יתרונות

• מתאים לרוב סוגי השטח
• מבנה וחומרים המבטיחים שרידות גבוהה
• מתאים גם לבעלי כפות רגליים רחבות

חסרונות

• יש דגמים עם יותר אוורור מזה
• שיכוך קשיח יחסית המתאים לריצה אתלטית וטכנית

כתב: ודים לינצקי
צילום: דימה ברודוב, ודים לינצקי

אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: