לאחר ביקור בזק בהונגריה ודגימה של פארק לאומי בוקי, יעד חדש הוכנס לוויז – כפר קטן בשם Spišský Štvrtok בפאתי “גן העדן הסלובקי” שנמצא, איך לא, בסלובקיה. כאן בילינו 4 ימי המשך של חופשת הספורט שלנו בהרי הטטרה הגבוהים ובחלק קטן של גן העדן הסלובקי.
על הפרק הראשון במסע עם התכנון וריצות יער בהונגריה, ניתן לקרוא כאן
כפר סלובקי קטן
פחות מ-2,500 איש גרים בכפר בו זרקנו עוגן ל-4 ימים הבאים, אבל ההרגשה הייתה שלפחות שליש מהם נמצאים בחוץ כשנכנסנו אליו. ילדים משתוללים על הכביש על אופני BMX, אמהות עם עגלות וילדים קטנים הולכים על קצוות הכביש (אין כמעט מדרכות) ובכלל תחושה שיש חיים בישוב הקטן הזו. לצורך השוואה, כמות האנשים שהייתי פוגש בעיר מגוריי (מודיעין, כמעט 100,000 תושבים) באותה שעה לא הייתה שונה בהרבה מהכפר הסלובקי הזה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
יתרון גדול של הכפר, שהוא נמצא מרחק של 15 דקות נסיעה מהכניסה לפארק של גן העדן הסלובקי וקצת יותר מחצי שעה נסיעה לאזור של הרי הטטרה הגבוהים. החיסרון – אין מקומות צמחוניים / טבעוניים לאכול בהם. לא בטוח אם האנשים כאן בכלל שמעו או יודעים משהו על המושגים האלה. עניין האוכל ושאר הבילויים נפתר די מהר בעיר Poprad שנמצאת גם היא מרחק נסיעה קצר מהכפר וכך התארגנו להמשך הריצות שלנו באזור.
סלובקיה
מבחינת המספרים היבשים, שטחה של סלובקיה גדול פי 2.3 משטח ישראל וגרים בה כ- ¾ מכמות האנשים שגרים בישראל. 41% משטחה של המדינה הם יערות ודרך כל המדינה עובר רכס הרי הטטרה, שהוא חלק מרכס ההרים השני באורכו באירופה הנקרא רכס הרי הקרפטים. הרי הקרפטים המשתרעים לאורך 1500 קילומטרים ועוברים דרך אוסטריה, צ’כיה, פולין, הונגריה, אוקראינה, רומניה וכמובן סלובקיה. לסלובקיה אין יציאה ישירה לים וביננו מי צריך ים כשיש לך כל כך הרבה יערות והרים? כמה מפתיע, אבל השפה הרשמית בסלובקיה היא סלובקית וגם היא לצערי, לא ממש דומה לרוסית. החדשות הטובות הן שלעומת הונגרית, בסלובקית יש קצת יותר מילים שיודעי רוסית יכלו להבין, אבל גם זה יחסית זניח. בתור תיירים נתקלנו כאן באותה בעיית שפה כמו שחווינו בהונגריה. סלובקיה נראית ומרגישה הרבה יותר קרובה למדינות אירופה מפותחות, במיוחד שצריך לשלם ביורו. המחיה בסלובקיה קצת יותר יקרה מהונגריה, אבל עדיין תקבלו בה עודף מ-150 ש”ח על ארוחת שחיתות זוגית בניחוח אירופאי שכוללת שתיה וקינוח.
בדרך לפס Priecne Sedlo. הרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה
גן העדן הסלובקי
פארק לאומי גן העדן הסלובקי שבו תכננו לרוץ לפחות 2 מסלולים, הוא אחד מבין תשעה פארקים לאומיים בסלובקיה והוא נמצא בחלקה המזרחי של המדינה. הפארק מכסה שטח של כמעט 200 קילומטרים רבועים. בתוך הפארק ישנן כ-11 שמורות טבע לאומיות, 8 שמורות טבע אזוריות וכ-300 קילומטרים של מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. התכנון שלנו היה לדגום כשישית ממנו ביומיים מבחינת המרחק. הנקודה הגבוהה ביותר בפארק (שלא הגענו אליה) היא הפסגה Predná hoľa שנמצאת בגובה של 1545 מטרים מעל פני הים. היערות הסבוכים מכסים כ-90 אחוזים מהפארק ובתוכם, על הנייר, חיים לא פחות מ-200 זנים של בעלי חיים כדוגמת דובים, זאבים, איילים וחזירי בר.
למרות ההצהרות והפרסום, נחלתי אכזבה קשה בלפגוש דב יערות סלובקי על המסלולים שלנו בפארק. יותר מכך, במהלך כל השהות שלנו באזור לא פגשנו ולו חיה אחת מתוך מה שהובטח. גם האנשים לא נצפו בהמוניהם באף מקום בפארק. יוצא דופן היה המסלול הכי מפורסם בפארק – סוחה בלה שהחלטנו מראש לא להתקרב אליו. ביציאה ממנו פגשנו כמה עשרות אנשים שזה עתה סיימו את הטיפוס בנחל וירדו על שבילי עפר חזרה לחניון. ייתכן שאחת הסיבות למיעוט המטיילים שפגשנו בתוך גן העדן הסלובקי טמונה במזג האוויר האפרורי ששרר באזור בכל התקופה. לפחות חצי מכל יום שרצנו בפארק, ירד עלינו גשם שלפרקים היה אף די חזק. בניגוד למטיילים אירופאים שכנראה יותר רגישים לעניין, תמיר ואני לא שינינו תוכניות בגלל תחזית לגשם, הרי כבר שילמנו. לכל אחד בווסט היה מעיל גשם שנשלף וקופל חזרה מספר פעמים בעת הצורך. מבחינתנו לרוץ בגשם שוטף בתוך יער עבות על גדות נחל זורם, זו גם סוג של אטרקציה שלא יכולנו לוותר עליה.
גן העדן הסלובקי
הרעיון מאחורי כל המסלולים שרצנו בגן העדן הסלובקי היה לטפס בתוך קניונים מאוד עמוקים על בסיס ערוצי נחלים זורמים ולרדת על דרכי עפר חזרה. לכל החפץ לבקר בפארק – שימו לב שלא ניתן לרדת בערוצי הנחלים וכל המסלולים הם חד-כיווניים בכיוון העליה בנחלים וירידות בדרכי עפר. למרות יחסית מעט טיפוס, ההתקדמות בתוך הנחלים הייתה מאוד איטית. המסלול מזגזג בין גדות הנחל על גשרוני עץ רעועים לפרקים, מטפס על סולמות מתכת ומתקדם על יתדות או משטחי רשת הדפונים לסלעים מעל הנחל הזורם. פה ושם פוגשים ערימות של בולי עץ שנסחפו עם הזרם וחוסמים חלק מהשביל, או סתם עצים ישנים ורקובים שקרסו לתוך הערוץ. צריך לדלג באלגנטיות זהירה בין הבולים הרטובים והחלקים ולקפץ בין חלוקי נחל גדולים על מנת לא להרטיב את הרגליים בתוך זרזיפי נחל דלים. הזרימה בנחלים הייתה מאוד חלשה ולא היה חשש שנירטב ממנו אם לא נרצה בכך במיוחד. למרות הזרימה הלא מרשימה, עדיין היה איזה יופי חבוי בערוצי הנחלים המוצלים בתוך יער עבות.
אחד הקניונים בתוך גן העדן הסלובקי
הרי הטטרה הגבוהים של סלובקיה (Vysoké Tatry)
החלק הזה של סלובקיה כשלעצמו, מצדיק שהות של לפחות שבוע על מנת לקבל טעימה הוגנת למה שיש לאזור להציע. מפאת חוסר הזמן והרצון שלנו לטעום מכמה שיותר מקומות, החלטנו לתת להרי הטטרה הגבוהים יומיים בשני קצוות שונים של הרכס. הרעיון שהיה מאחורי כל אחד משני המסלולים שתכננו לרוץ שם, הוא טיפוס בעמק לפס, מעבר שלו וירידה חזרה בעמק אחר. מכיוון שאזור הרי הטטרה הגבוהים בחורף מהווה גם אזור לאתרי סקי, יש בו מספר קטן של רכבלים ומספר הרבה יותר קטן של מה שעובד גם בקיץ. למעשה באזור העניין שלנו היה רק רכבל אחד פעיל שנתן לנו אפשרות להתחיל את הטיפוס של אחד המסלולים בנקודה הרבה יותר גבוהה ולהגיע לפס בקצת פחות מאמץ.
כל אזור הרי הטטרה הגבוהים הוא מאוד מתוייר עם מסלולים מסומנים ומשולטים ברמה מאוד גבוהה. המסלולים מתוחזקים היטב ופגשנו עליהם הרבה יותר מטיילים מכל מקום אחר שביקרנו בו. מדובר בסביבה אלפינית קלאסית ובגובה שמתחיל מ-1000 מ’ מעל פני הים.
ירידה מהפס Bystra Lavka. הרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה
אם כבר הזכרנו את גל החום ששרר באירופה שבוע לפני הגעתנו, קצת זילזלנו בביגוד החם ולמעשה הדבר הכי חם שהיה לנו ללבוש הוא מעיל גשם ושרוולי לחץ לרגליים. לאחר שהתארגנו ליציאה ולבשנו את כל הדברים החמים שהיו לנו (כאמור, רק מעילי גשם), עובד תחזוקה בעיירה Stary Smokovec הסתכל עלינו במבט מגחך ושאל מה התוכניות שלנו להמשך היום. לאחר שסיפרנו לו שאנחנו עומדים לחצות את הפס Priecne Sedlo שנמצא בגובה 2352 מ’ הוא אמר שבפס היום צפויים 6 מעלות עם שלג קל. לאחר מכן הוא מלמל משהו בסלובקית ואיחל לנו בהצלחה. כל השיחה המלבבת הזאת התרחשה תחת גשם קל שקיבל את פנינו כבר בחניה ליד קרונית נגררת שהעלתה אותנו לתחילת המסלול.
מד החום ביציאה מהקרונית הראה 9 מעלות צנועות וזו הייתה הטמפרטורה הכי חמה שפגשנו באותו יום. בדיעבד הסתבר שהמסלול של Priecne Sedlo הוא אחד המסלולים המאתגרים והקשים שיש לאזור ומומלץ רק לאנשים מאוד מנוסים. מה שעושה אותו ככזה, מלבד עניין הגובה והקור, הוא מעבר הפס עצמו באורך של פחות מחצי קילומטר שלקח לנו קרוב לשעה. כשהגענו אליו הבנו שמדובר למעשה בסוג של via ferrata שבדרך כלל עושים עם ציוד מתאים שלא היה עלינו. מעבר הפס הוא קיר עם ברזלים ויתדות לצד חבל מתכתי לאחיזה שעובר מעל המצוק. ליבי החסיר כמה פעימות לנוכח מה שנגלה לעיניי. ללא ספק המסלול והמקום לא משאירים כלל מרווח לטעויות והוא לא מתאים לכל אחד. מה שהקשה עלינו את הטיפוס והירידה היה השלג. כל הבולדרים היו מכוסים וסכנת החלקה הייתה קרובה מאי פעם. מהצד נראינו לגמרי כמו שני מפגרים ים תיכוניים עם מכנסי הריצה הקצרים ומעילי גשם.
מפל Vodopad Skok. הרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה
יהיה קצת קשה לקרוא למה שעשינו בהרי הטטרה ריצה, אבל לעומת הטרקרים שעקפנו בדרך, קצב ההתקדמות שלנו היה משמעותית יותר גבוה משלהם. יחד עם כל העצירות לאוכל וצילומים היינו הרבה יותר מהירים וחלק ניכר מהירידה חזרה, הצלחנו אפילו ממש לרוץ. לכל המצקצקים רק אומר שזוהי בדיוק ההגדרה הקלאסית של ריצת שבילים – רצים כשהשביל והשיפוע מאפשרים זאת, והולכים כאשר אי אפשר לרוץ.
עצירה בחלקו העליון של הפס Priecne Sedlo. הרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה
קפה שחור
לפי הגדרה בויקיפדיה האישית שלי, חופשה היא יציאה מהשגרה. מחד, היציאה צריכה להיות מספיק ארוכה על מנת להיחשב באמת “יציאה”. מאידך, אם היציאה תהיה ארוכה מדי, היא עלולה להפוך לשגרה חדשה. זה קצת מזכיר תהליך בישול של קפה שחור. מצד אחד, חייבים לתת לתערובת בפינג’אן להתחמם מספיק ולהתחיל לרתוח, אבל מצד שני, חייבים להוריד אותו מהאש רגע לפני שהוא גולש החוצה. ככה מבטיחים מיצוי טוב של הקפה. כמו שלא ניתן להגיע להסכמה על תהליך הכנת קפה שחור (כל אחד טוען שהשיטה שלו היא הכי טובה), כך גם יהיה קשה להסכים לגבי הגדרת החופשה. בטוח יימצאו כאלה שלא יקראו למה שעשינו בהונגריה וסלובקיה “חופשה”, כי לא באמת נחנו שם. מצד שני, מי אמר שבחופשה צריך לנוח?
מאת: ודים לינצקי
צילום: ודים לינצקי, תמיר בנוש
