מרוץ הלילה של תל-אביב שהתקיים השבוע הוא הוכחה נוספת לחזרה של ישראל לשגרה וסימן נוסף לצמא של האוכלוסייה לאירועים ספורטיביים המשלבים ספורט, פאן והמון סטייל בדיוק כמו שסיפקה לנו העיר תל אביב.
שנתיים אחרי קיומו של המרוץ ב 2019, חזרנו לזירת הרחובות והריצה הלילית. השאלה הגדולה היא: האם עיריית תל אביב והמפיקה כפיים הצליחו לשחזר את ההצלחה? התשובה הקצרה היא: כן. התשובה הארוכה היא: כן, אבל.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
המרוץ כסמל לניצחון
זהו מבחינתי ניצחון של עמידה ביעדים, ניצחון על מוגבלות, ניצחון של הרוח על פני הגוף, ניצחון של יחידים וקבוצות. אבל יותר מכל, מדובר בניצחון של חזרה לשגרה. אפילו אם בדרך שיבשנו את שגרת החיים לאלפי תושבי תל-אביב שנאלצו לבלות עוד קצת זמן בפקקים, אין מה לעשות, זה המחיר שצריך לשלם על מגורים במטרופולין הגדול של ישראל.
ניכר שהמארגנים ניסו לעשות הכל על מנת להוציא את האירוע לפועל: הכניסה הותרה רק לבעלי תו ירוק, הזינוק חולק למקצים ולתתי-מקצים, שטח האירוע הוגדל כדי לנסות לצמצם התקהלויות ומספר הרצים הכולל היה קטן יותר השנה. בתקשורת דובר על 16 אלף רצים השנה לעומת כ-25 אלף רצים לפני שנתיים.
מרוץ הלילה בתל אביב – המסלול
שינוי נוסף שהיה בולט השנה הוא תוואי המסלול: בעוד שב-2019 המסלול עבר במרכז העיר (אבן גבירול, כיכר רבין, כיכר דיזנגוף ורחוב יהודה המכבי), השנה המסלול כלל קטע של כ-3 ק”מ בתוך השבילים של פארק הירקון, שינוי מבורך לטעמי שגם מנע תסכול מיותר מהתושבים. השילוב של האפלה הטבעית השוררת בפארק יחד עם מיצגי תאורה ופירוטכניקה ואלפי רצים ששועטים יחד על השבילים נתנו מימד אחר לריצה, במיוחד לאלו שפארק הירקון הוא לא מגרש המשחקים הביתי שלהם.
הריצה היתה מישורית מאוד מצד אחד ואפשרה ריצה מהירה למי שחיפש לעשות זאת, אך מצד שני עומס הרצים על המסלול והערבוב בין רצים מהירים לאיטיים הביא לכך שרצים תחרותיים נאלצו לפלס את דרכם, לעיתים בצורת זיג-זג, בין רבבות אנשים שרצו לכל רוחב הכביש.זה לא אידיאלי אך יש לזכור שמרוץ הלילה של תל-אביב הוא בהגדרתו מרוץ חוויתי שנועד להגביר מודעות לאורח חיים בריא וספורט ולהעלות למודעות מטרות חברתיות שונות. כאירוע ספורטיבי שחרט על דגלו ערכים של קידום בריאות, ספורט בקהילה ואורח חיים אקטיבי – אין ספק שהוא עמד ביעדים. נכון, זה לא אירוע למקצוענים כמו מרתון ירושלים או סובב עמק שהתרחשו בשבועות האחרונים, אבל זה אירוע עם לב ונשמה שניכר שהושקעו בפרטים הקטנים בו המון זמן, כסף ומחשבה כדי ליצור אירוע מהנה לכל הרצים בכל הרמות. אחי הקטן שרץ לידי השכיל לזקק את כל האמור למשפט אחד: “אולי האירוע מיועד לרצים חובבים, אך אין שום דבר חובבני באירוע”.
מתחם הסיום של מרוץ הלילה – חגיגה שהסתיימה מוקדם מדי
סיום המסלול היה גם הוא מאורגן להפליא: מספר שערים צבעוניים שסימנו את סוף הדרך, שרוול יציאה למתחם חלוקת המים והמדליות. האווירה הייתה מחשמלת ולא משנה באיזה מקצה רצת ובכמה זמן, עדיין זכית לקבלת פנים של מוזיקה מקפיצה עם תחושה של מועדון לילה.לאורך החודשים שטרם האירוע לא פורסם מי יהיה האמן שיתארח במסיבה במתחם הסיום. הפרסום הגיע רק יום לפני בשעות הצהריים כשפורסם שדיג’יי סקאזי, אחד התקליטנים המובילים בארץ ובעולם, יופיע במתחם הסיום. כשסקאזי עלה לבמה הוא הבטיח מסיבה שתרעיד את תל-אביב. סקאזי הבטיח וקיים: סקאזי נתן הופעה ברמה בין-לאומית, עם הגברה ווידאו-ארט שלא היו מביישים במה של פסטיבל בחו”ל.
לא היו דוכנים למכירת מזון השנה, אבל כן היה אקספו, קטן למדי ביחס לגודל האירוע, ומספר דוכנים של נותני החסות השונים. יש לציין את ההיערכות והתפקוד יוצאי הדופן של כוחות הביטחון וההצלה באירוע: משטרת ישראל, מד”א, כב”ה וכל היחידות של עיריית תל-אביב. נוכחותם ניכרה לא רק במתחם הסיום אלא לכל אורך המסלול, והיו כאלה שהגדילו לעשות ועודדו את הרצים.
די ג’יי סקאזי באפטר של מרוץ הלילה של תל אביב
מה ניתן לשפר לשנה הבאה
שני נושאים עיקריים העיבו על החוויה האישית שלי באירוע:
ראשית, נושא המחיר. נכון, הנושא עולה כמעט בכל אירוע גדול והגן הישראלי גורם לנו לנסות לחשב בראש כמה רווח עשו המארגנים בסוף הערב, כאילו מדובר בחתונה. אין ספק שתג מחיר התחלתי של 130 ש”ח בהרשמה מוקדמת שהאמיר עד לכדי 190 ש”ח בהרשמה מאוחרת למרוץ של 10 ק”מ הוא גבוה מאוד. לפחות ניתן היה לצ’פר את הרצים בחולצת ריצה איכותית יותר מזו שסופקה, או בהנחה משמעותית ברישום.
לוח תחרויות ריצה וטריאתלון – רשימת המירוצים הכי מעודכנת בישראל
שנית, נושא התחבורה. איני יודע אם יש קשר ישיר למארגנים, אבל מן הראוי לציין את זה כלקח לעתיד: המארגנים הפצירו במשתתפים מכל הארץ להגיע לאירוע בתחבורה ציבורית, כולל הוראות באיזו תחנת רכבת לרדת ואיך להגיע למתחם. אבל, כנראה שמישהו שכח לעדכן את רכבת ישראל, וכך יצא שאלפי רצים מאזור הצפון גילו שהרכבת האחרונה לחיפה יצאה כבר בשעה 22:06. אוטובוסים אחרונים לחיפה יצאו גם כן באזור השעה הזו כך שמי שביקש להמשיך ולהנות מהאירוע עד סופו הסתכן בכך שלא יהיה לו איך לחזור הביתה. זוהי נקודת תורפה רצינית, שגרמה לעוגמת נפש רבה לרצים שהגיעו במיוחד ולא היה להם איך לחזור, באמצע הלילה, מתל אביב צפונה. אני שמעתי על מקרה אחד לפחות של זוג שנתקע בתל אביב ונאלץ לקחת מונית בעלות של מאות שקלים. חבל, זהו נושא פשוט יחסית שניתן היה למנוע.
האחים לבית בנדל עייפים אך מרוצים
מרוץ הלילה של תל אביב – לסיכום
לסיכום, תל-אביב הוכיחה שוב שהיא עיר ללא הפסקה שרק מחכה לרצים ולרצות מכל רחבי הארץ. האנשים שעודדו בצידי הדרך, הצבעים, האורות, המוזיקה והפרצופים המחויכים של הרצים היו האישור הנדרש שמדינת ישראל בדרך הנכונה לחזור לשגרה ספורטיבית ובריאה. כבר השתתפתי במרוצים בתקופה שלאחר הקורונה, אבל כאן היה משהו אחר, הרגשה של “הנה, עוד רגע זה מאחורינו”, כמו חוויה קשה שהגוף עוד זוכר אבל המוח מתעקש לעמעם. למרות הכל, ובעזרת כולם, עשינו את זה. אם נמשיך להיות חכמים ולנהוג באחריות – נוכל לשחזר את החוויה גם בשנת 2022.
מאת: נדב בנדל הכותב, רופא לקראת סיום סטאז עם תוכניות להמשך התמחות באורטופדיה. רץ ורוכב מרתונים ואולטרה-מרתונים עד 66 ק”מ, בארץ ובחו”ל. מאוד אוהב לנתח את הצד המדעי של דברים הקשורים בספורט ובפציעות ספורט.
