שלושה ישראלים כבשו את הנורסמן- תחרות בנורבגיה במתכונת תחרויות “איש הברזל” ל-226 ק”מ, רק יותר קשה… עם שחיה בפיורד (קריר), אופניים (בגובה מצטבר מטורף) וריצה – עם מקטע הררי קיצוני לקבוצה מובחרת קטנה ומופרדת משאר רצי המרתון – שמספיקה להגיע לפני שסוגרים את השער…
מאת: ורד (ורדי) בכור
תחרות או מסע?
בכתבה הקודמת הסוקרת את האירוע כתבתי את חזונו של מייסד התחרות: מסע בנופיה היפים של נורבגיה עם משפחה וחברים. זמן הסיום לא משנה. החוויה היא הנחשבת ומה שנרקם בין ספורטאי למקום ובין חבריו. מעבורת אחת יצאה אתמול בחשיכה מוחלטת מהרציף בעיירה הציורית Eidfjord. עליה ספורטאים מלאי מחשבות, אדרנלין וים של אי וודאות. אין יותר חרטות. יש 40 דק נסיעה קשוחות לקו הזינוק. קפיצה מפורסמת. בזמן שהספורטאים כבר מתמודדים עם הקור של המים, צוותי הליווי דרוכים עם אותן מחשבות… המון תלוי בהם: החלום של הספורטאי שלהם.
גם המלווים מתרגשים! ורדי בכור
יצאו למסע הזה שלושה ישראלים. יורם לבב אריאל הלר ושרון אלמגור שזו תחרות איש הברזל ראשונה שלה. נפגשנו בסיום טקס קבלת החולצות ביום למחר התחרות. ביקשתי שיספרו לי מעט על חוויותיהם.
מימין: יורם לבב, שרון אלמגור, אריאל הלר
יורם לבב- בעלים ומאמן קבוצת טריאתלון Team Eye Can
“ההכנות לא שונות מהכנות לאיש הברזל רגיל” מספר יורם לבב. “לאורך השנים אימוני הם חלק מאורח חיי ואני שומר על כשירות רציפה. הנורסמן דורש התייחסות נוספת אך החלטתי לסמוך על ניסיוני של כמעט 56 שנות חיים.
השחייה: חוויה מיוחדת. התכנסות של המתחרים, השקט והמתח, הצינור עם המים הקרים מהפיורד מושפרצים עלינו. פתיחת הדלת והקפיצה לשחרית הבוקר כמו צניחה ממטוס בחשכה למי שחווה. המים הפעם היו מעל הטמפרטורה הממוצעת ויחסית לא היה כל כך קר.
הרכיבה: מאתגרת, לא קלה במיוחד אבל בעיניים נופים מדהימים. הקושי משתחרר עם הירידה האחרונה לעבר T2. הריצה מהירה ונוחה עד לנקודת 25 הק”מ. משם טיפוס רציף של 1680 מטר עד הסיום, חוויה קשה ומאתגרת. העליה מנקודת ההר היא בעצם דרך לא דרך. שבילי אבנים וטיפוס משמעותי מאבן לאבן. ואם זה לא מספיק נשארות 10 מדרגות עד מדרגת הסיום.
מטורף – אין דרך אחרת לתאר את הרגע הזה”.
הוא מוסיף: “האירוע המשמעותי היא ההחלטה להירשם להגרלה ומשם להרשמה. שאר החוויה מעצימה בהחלט, אך בעיני הנורסמן – גדול מסך חלקיו. החולצה השחורה היתה שם כל הזמן. הרצון להגיע לפסגת ההר. לא לסיים את הנורסמן בפיסגה הופך את האירוע לאיירונמן קשוח נוסף שלא מבייש את מסיימיו.
ידעתי שזה לא תלוי רק בי- זו משימה של רבים מהמתחרים. כולם רוצים להגיע לפסגת ההר ולקבל את החולצה השחורה. הרגשתי זאת ממש בזומבי היל כשמתחריי הסמוכים לי התקרבו ועברו אותי כי לא רצו לוותר על החלום הזה.
נורסמן הוא אירוע משמעותי. זו לא עוד מטרה שנרשמים אליה כעוד תחרות. היא מאוד יקרה. הצורך במלווים מייקר מאוד את העניין. התחרות מתאימה למנוסים ולכאלו שחוו כמה דברים בעברם התחרותי. אני רוצה להודות לצוות התמיכה שלי, רוני, נעה ודור. ללא הם, כל זה לא היה קורה, נקודה. וזה לחלוטין הדבר הכי מיוחד בנורסמן. לא יודע אם אבוא שוב. ימים יגידו.”
אריאל הלר- בעלים של קבוצת טריאתלון MYWAY
“התאמנתי בעיקר על רכיבה וריצה בטיפוסים” אומר אריאל הלר לראנפאנל. “השחייה היתה מאוד נוחה ונעימה. הרכיבה היתה קלה יותר משציפיתי. הריצה לעומת זאת, היתה מאוד מאוד קשה כי רציתי את החולצה השחורה. המרדף אחריה הרגיש כמו מרדף של חתול אחרי עכבר בין מאה המתחרים הראשונים. בדרך כלל באיש הברזל מתחילים את הריצה רגוע כדי לשמור כוח לחלק השני, שקשה מאוד. כאן העניין הפוך- בגלל המירוץ לחולצה, מתחילים חזק מתחילת הריצה עד לק”מ 32. שם מוכרע ההמשך. אם הגעת בין 160 הראשונים עלית לחולצה השחורה. אם לא – תסיים עם הלבנה.”
אריאל משתף את הטיפים שלו לנורסמן:
- “טיפ מס’ 1 – לא לבוא לנורסמן אם לא מוכנים לסבול.
- טיפ מס’ 2 לא להתאמן על ריצה בעליה כי פשוט לא רצים שם בעליה (זומבי היל). עדיף להתאמן על הליכה מהירה בעליה.
- אני לא אגיע לנורסמן שוב כמתחרה. כמלווה בשמחה.
זאת תחרות של פעם בחיים. בדגש על פעם…”
שרון אלמגור – יועצת פיננסית ומרצה
השנה זכיתי לקחת חלק בצוות הליווי של שרון אלמגור. ראיתי את הדרך בכל הגוף. זו תחרות שבעיני אם היה ניתן, כל אחד צריך לעשות אותה. היכולת להתמסר לתהליך, לאבד שליטה במתרחש, ובעיקר לסמוך על עצמך מספיק כדי לסמוך על הצוות שבחרת לעצמך למסע הזה.
“זו היתה תחרות איש הברזל הראשונה שלי. עליתי בהגרלה שחבר רשם אותי אליה”. מספרת לי שרון…“היקום בחר את התחרות הזו עבורי. ההכנות אליה ערכו כחצי שנה. מחזורי אימון של שלושה חודשים של העלאת עומס בין 18 ל-20 שעות בשבוע עד לשיא של 22 שעות בשבוע.
“השחייה בתחרות הזו מאיימת. יש אלמנט של קפיצה למים קפואים, חשכה ושחייה ארוכה. ההתאקלמות שלי היתה טובה כי הגעתי כמה ימים לפני התחרות והספקתי לחוש את המים. מזג אוויר חייך אלינו וטמפרטורת המים היתה סבילה לחלוטין. הייתי מאובזרת מבחינת ציוד. ההכנה עם שחר חפץ,מאמן השחיה שלי, הביאה אותי לקו הזינוק עם הרבה מאוד ביטחון וידיעה שאני שוחה בתוצאה שקיוויתי לעשות.
בהנחיית המאמנת שלי, התחלתי את הרכיבה במתינות ו-90 הק”מ הראשונים עברו מאוד מהר. החלק השני בנוי מרצף של ארבע פסגות, כשאורכה של האחרונה כ-7 ק”מ .גם את החלק זה עברתי בתחושה שיש לי עוד מה לתת ואני מגיעה יחסית רעננה לריצה. אין ספק שרכיבות הסופש בכל פסגה אפשרית כמעט בארץ הביאה אותי לכך.”
“רגע שנחרט היה בק”מ 110: הבנתי שאני רחוקה מה-160. שתהיה לי עבודה קשה לצמצם את הפער ברכיבה וגם לעבוד מאוד קשה בריצה. יש משברים בשפע בתחרות כזו וגם אותם צריך לנהל. 10 דקות בערך נתתי לעצמי לשקוע ואח”כ, זקפתי גב וראש והחלטתי שאני נותנת כל מה שיש.
הייתי צריכה לצמצם יותר מ 30 אנשים כדי להיכנס ל 160. התרחש אצלי מאבק מטורף ושילוב כוחות של ראש, גוף ונפש. נכנסתי לתוך עצמי והייתי ממוקדת. זה בהחלט רגע מכונן.
את 25 הק”מ הראשונים בריצה התחלתי חזק. אפילו חזק מאוד. זה היה מאבק הרואי. והצלחתי לעקוף 32 מתחרים ולהתברג במקופ ה168. החל מהק”מ ה-26 מתחיל הזומבי היל (שקיבל את הכינוי בשל מראה האנשים המטפסים אותו) ומכאן אין כמעט מצב לרוץ וקשה עוד יותר לעקוף.
ואכן, בזומבי היל הרגליים עייפות ולא מגיבות.ונותר לגמוע 7.5 ק”מ. על פניו מרחק לגמרי אפשרי אך העומס נותן את אותותויו. שאז, נפלה לי ההכרה שלא אגיע ל 160 ולא אסיים עם חולצה שחורה כמו שמאוד קיוויתי. זהו רגע מאוד קשה מבחינתי. הגעתי לשער, המשכתי לרוץ לסיום ולקבל את החולצה הלבנה כשברקע מושמע המנון המדינה. רגע בלתי נשכח. הבטחתי לעצמי שאעשה תחרות איש ברזל אחת יחידה ומיוחדת. אבל never say never… אולי עוד אשוב. אך לא בשנה הבאה.
הטיפ שלי למי שמוכן לשלם את המחיר:
לעטוף את עצמך בצוות מקצועי של מאמנים. לי היה ברור שהשחיה שלי דורשת שיפור על מנת לצמצם את הנוכחות במים הקרים ובנוסף למאמן שחיה, את תוכנית העל כתבה לי מאמנת גרמניה שניצחה את הנורסמן 3 פעמים בעבר בנשים. נעזרתי בפסיכולוג ספורט שמאוד עזר לי מנטלית ובנוסף לשאוב מידע מכמה שיותר אנשים שעשו את התחרות הזו. שוחחתי כמעט עם כל הישראלים שהיו בתחרות הזו קודם. ואין כמו לקבל טיפים מאנשים שחוו את התחרות הזו והיו פה.
וברמה היותר רחבה לעולם הספורט ולחיים בכלל: The only way to achieve the impossible is to believe it is possible
אי אפשר לסכם את החוויה הזו בכמה מילים. עבורי זה היה פרויקט חיים, מבצע של ממש וככה התייחסתי לזה. סיימתי תחרות איש ברזל ראשונה עם כל כך הרבה תובנות, עם ההכרה שסביבי משפחה ואנשים מופלאים ואוהבים. בהסתכלות לאחור, מבחינתי נתתי את כל כל כולי על המסלול. עמדתי בכל אחד מחלקי התוכנית החל מלוחות הזמנים, תזונה, נוזלים אך בתחרות מהסוג הקשוח הזה לא הכל ניתן לתכנן. צריך להבין שיש דברים שהם לא בשליטה שלנו ולקבל אותם כמות שהם.
כעת נותר לי להודות לצוות התמיכה המושלם שלי. לא יכולתי לבחור טוב ונכון יותר. הם היו עבורי מעין של שפיות. יחד עם הוריי שהיו יחד איתי על המסלול בנורבגיה ונתנו את עצמם. משפחתי המופלאה והתומכת בארץ, חברים מדהימים אשר פינו עבורי דקות ארוכות ביום שבת ולא הפסיקו לעקוב, לשלוח הודעות עידוד ולהיות חלק מהתחרות המטורפת הזו, תודה רבה מעומק ליבי.”
יש לראנפאנל אפליקציה לאייפון – לחצו פה להורדה מה App Store:
חבל שלא כל אחד יכול…
הנורסמן טוענים שזו הגרלה. אבל בעיני זו הגרלה די מתוכננת. אתמול על המסלול היו מתחרים קשוחים מבעבר. הנורסמן החל דרכו ב 2003, מאז הצטרפו למערך התחרויות עוד כמה וכמה תחרויות אקסטרים כאלה. כל אחת רוצה להוכיח שהיא הכי קשה. בעזרת חברי ערן טל, ניתחנו מעט את הנתונים: על פי רשמיו של יובל בן חורין. בבלוג שכתב עם סיום הנורסמן בשנת 2010, כניסתו לשער בק”מ ה 32 היתה בזמן של 13:45. בשנה שעברה, מס’ 160 נכנסה בזמן 12:53. אתמול האחרון שהגיע לנקודת 32.5, מס’ 160 נכנס להר בזמן של 12:35.
מצד אחד הם מחפשים את הספורטאים החזקים כדי להביא את התחרות לקצה, אך הם מחפשים גם את המגוון. 50 סלוטים שמורים למקצוענים. היתר מתחלק- חצי לנורבגים במגרש האימונים הביתי שלהם וחצי לשאר. המסיימים מקבלים המון כבוד בנורבגיה על כך.
השלשה הראשונה בגברים מורכבת כולה ממתחרים נורבגים.
- IIan Hovda 10:05:04
- Kjell Magnus 10:15:35
- Lars Christian 10:16:32
גם בנשים היתה נציגות נורבגית במקום הראשון יחד עם ניפוץ שיא המסלול של שנה שעברה ב-48 שניות.
- Mette Pettersen 11:16:10
- Heini Hartikainen 11:22:10
- Flora Colledge 12:00:27
הנציגים הישראלים שלנו עשו תחרות מצויינת והציגו יכולות מרשימות.
- יורם לבב סיים במקום 150 עם החולצה השחורה.
- אריאל הלר במקום 159 עם החולצה השחורה
- שרון אלמגור סיימה במקום 164 עם חולצה לבנה.
המנצח האמיתי של התחרות
המנצח האמיתי היה מס’ 122: Tim-Nicolas Krof מגרמניה, שהתחיל את התחרות כמתוכנן. יצא מהמים אחרי 1:06, החלפה מהירה לרכיבה. אך איפה שהוא, במהלך הרכיבה נשברו אופניו. ההפקה סיפקה לו אופני שטח בכדי שיוכל לנסות להמשיך את התחרות, אך נעלי הרכיבה שלרגליו לא התאימו לאופני השטח. אז הם סיפקו לו נעלי רכיבה בארבע מידות קטנות ממידתו והוא לקח אותן והמשיך לרכב.
ראינו אותו על המסלול ולא האמנו למראה עיננו. האופנים ממש לא במידתו, קסדת נג”ש לראשו ורק בטקס הסיום הסתבר נושא הנעלים עליו סיפרה בהערצה דירקטורית התחרות. הבחור לא הפסיק לחייך! הספורטאי הזה עשה את הלא יאומן וסיים את התחרות עם חולצה לבנה בתוצאה 16:37:34.
כי בסוף הנורסמן זה מסע. מה זה משנה בכמה זמן מגיעים ומה לובשים.
מאת: ורד (ורדי) בכור
אוהבים גם טיולים ואאוטדור? כנסו אל אאוטפאנל!
