תל אביב, שבת מוקדם בבוקר. כ-1300 טריאתלטים, ומלוויהם שהסכימו להשכים קום, גודשים את נמל תל אביב. מארגנים בנמרצות את הציוד בשטח ההחלפה. מנסים למצוא את המיקום האידאלי שיחסוך שלוש מאיות השניה במעברים. מחליפים ברכות עם המתחרים האחרים, תוך כדי בחינתם המדוקדקת. נזכרים ברגע האחרון בציוד ששכחו להביא, או בגלגל שלא ניפחו. מדד ההתרגשות מתחיל את טיפוסו המהיר, מה שניכר בין השאר בתורים הארוכים לשירותים ברחבי המתחם.
צילום באדיבות: צלם אותי, צחי פינקלשטיין, טל אסא.
מאת: טל אסא
אחרי ההתארגנות וסגירתו של שטח ההחלפה, נוהר ההמון לחוף לחימום קל, לצפייה בהזנקות המקצים השונים ובתפילה שלא יתחילו גלים עד שיגיע המקצה האישי. בניגוד לשנה שעברה, הים היה רגוע יחסית, אך עם זאת הורגשו סחף קל, זרמים וגלים נמוכים, דבר שניכר גם בתוצאות השחייה המעט איטיות יותר (יחסית לתחרויות קודמות בסבב) של השחיינים החזקים.
לאחר עיכוב קל הוזנק המקצה הראשון של הנוער. מדובר בנערים ונערות רציניים ביותר שגדלים לתוך התחום וללא ספק יהוו את דור העתיד של התחום בארץ (עד שיתייאשו בשל חוסר התמיכה הכלכלית מהמדינה בספורטאיה).
שטח ההחלפה הגדוש באופניים, חלקן חלליות מסרטי מדע בדיוני, נוהל ותיפקד בצורה מופתית ומוקם בקרבה ליציאה מהים. הרכיבה עצמה, למרחק של 40 ק”מ (או ליתר דיוק 41 לפי הגארמין), כללה שני סיבובים שהתחילו בנמל, דרך רוקח, איילון דרום ועד מחלף שבעת הכוכבים. הרוכבים נאלצו להתמודד עם רוח פנים די משמעותית ברכיבה צפונה, אך נהנו ממהירויות גבוהות בדרכם חזרה. סה”כ המסלול מהיר, שטוח וכיף לרכיבה.
לאחר הירידה מהאופניים, רצו המתחרים צפונה לכיוון תל ברוך, לשני סיבובים על הטיילת להשלמת 10 ק”מ ריצה (או ליתר דיוק 10.3 לפי הגארמין). שיפור רציני מהתחרות בשנה שעברה היה סגירת צד אחד של הטיילת כמעט לכל אורכו, יוזמה מבורכת של המארגנים שהקלה מאוד על הרצים שלא היו צריכים לקפוץ מעל כלבים, ילדים קטנים ומיני מכשולים אחרים כמו בטריאתלון חיפה למשל.
גם פה בריצה צפונה נאבקו הרצים ברוח נגדית שפיצתה על התנגדותה בדחיפה מפנקת בדרך חזרה. עמדות המים היו מספקות בהחלט. היה נחמד אם הדרך היתה שזורה ביותר מעודדים (ובעיקר מעודדות) – אבל פה אין למי לבוא בטענות.
דרמות בצמרת
הקרב האמיתי היה בין רועי זוארץ לויטלי לייקין: רועי מעדכן אותנו שהוא יצא כמה שניות לפני ויטלי מהמים (21:07 דקות ל1.5 הק”מ), שני המתחרים רכבו כמעט זמן זהה (כ1:02 שעות את 40 הק”מ), אך היה זה זוארץ שידו (או רגלו) היתה על העליונה כש”שרף” את המסלול עם ריצה מרשימה (35:54 דק’ ל-10 ק”מ) ולא השאיר לויטלי סיכוי כשהוא מסיים כ-4 דקות לפניו עם זמן מרשים של 2:02 שעות.
דן קוני, אשר לא מפספס אף תחרות, הגיע למקום השלישי המכובד בזמן של 2:11 שעות.
בגזרת הנשים, המתמודדות העיקריות היו אנטוניה רזניקוב וענבר זהבי, שתיהן מתחרות חזקות, בעיקר במרחקים ארוכים. לאחר זמן שחייה כמעט זהה (כ-30 דק’) היתה זו אנטוניה שברכיבה חזקה פתחה יתרון גדול וקינחה בריצה מעולה (1:13 ש’ רכיבה ו-46:53 דק’ בריצה) שהביאו לה את המדליה הזהובה בזמן כללי של 2:24 שעות.
לסיכום, מדהים לראות את האבולוציה המהירה של הענף בישראל, בכל שנה יותר ויותר משתתפים נוטלים חלק בתחרויות ברחבי הארץ, וניכרים השיפורים והפקת הלקחים בארגון של התחרויות השונות ע”י איגוד הטריאתלון. אלפי הטריאתלטים, המגיעים לכל תחרות מכל קצוות הארץ, מייצגים את ה”ישראלי היפה” ומהווים את התרומה הגדולה ביותר להצלחתן ולמשיכה הקוסמית אל התחרויות.
אילנית יורמן עוזרי – החיוך אומר הכל
–
טריאתלון תל אביב הינו הפנינג רב משתתפים, ומהווה לדעת רבים את אליפות הארץ הבלתי רשמית, שכן מגיעים להתחרות החבר’ה החזקים ביותר בתחום בקטגוריות השונות. כמובן, שלמעט מתחרים בודדים שמתקרבים לרמות עולמיות, רוב רובנו חובבים. אין הדבר מוריד כהוא זה מהרצינות והאדיקות שבה רבים מהמשתתפים מתאמנים ומתחרים – וזה ללא ספק ראוי להערכה.
הפינה העולמית – הצצה לשתי תחרויות חשובות:
בסבב הטריאתלון העולמי, בתחרות שנערכה בשבת ביוקוהמה, זכה חאוויר גומז הספרדי (אולי הספורטאי המפורסם ביותר בתחום) במדליית הזהב הראשונה שלו לשנת 2015, בספרינט ראש בראש עם אליסטר בראונלי הבריטי (אחד מהתאומים בראונלי המטילים אימתם על עולם הטריאתלון העולמי ושקוטפים פעם אחר פעם את המקומות הראשונים). התוצאה לשם פרופורציות 1:47 ש’ (אך יש לציין שפה הדראפטינג חוקי).
באותה התחרות, באופן כלל לא מפתיע אך מעורר השתאות, שלטה גם הפעם גוון ג’ורגנסן האמריקאית בת ה-24 ולקחה בפעם התשיעית ברציפות את מדליית הזהב! עם זמן של 1:57 ש’.
ובקצה השני של העולם, באליפות צפון אמריקה באיש ברזל, יצגה אותנו בכבוד אלופת ישראל אירנה מזין. אירנה זכתה במקום השלישי בקטגוריית הגיל בזמן מעולה של 10:36 שעות. אך הדובדבן האמיתי בקצפת הוא העפלתה של אירנה לאליפות העולם בקונה הוואי 2016, ה”מכה” של אנשי הברזל, שתערך באוקטובר.
טל אסא
מאת: טל אסא
צילום באדיבות: צלם אותי, צחי פינקלשטיין, טל אסא.
טל אסא, לאחר רקע של כ-20 שנה כמתאמן ומדריך קונג-פו, נחשף לפני כשנה וחצי לתחום הטריאתלון במקרה, ונשבה בקסמו. מאז השתתף בעשרות תחרויות טריאתלון, חצי איש וברזל ואיש ברזל מלא בברצלונה. במקצועו טל רופא וכרגע מתמקד בלימודי המשך ברפואת ספורט.
