מה יותר קשה – אולטרה מרתון או איירונמן?

בקצרה מה עשיתי, כדי שתוכלו להתחבר: אני מגדיר את עצמי לחלוטין חובבן ובינוני בקצבים, וכאמור אין לי המון ניסיון בעולם התחרויות (10 מרתונים, 10 מרוצי אולטרה מ50 ק”מ ועד 166 ק”מ ואיש ברזל מלא אחד בישראמן). בכל זאת במהלך הזמן הרב בשטח, על האופנים, ובחברת אנשים חזקים ומוכשרים יצא לי לתהות “מה היה לי אישית קשה יותר?”. ונושא זה חזר ונותח שוב ושוב עם אנשים שונים כדי להעביר ריצות ורכיבות. אז כמובן שאין לי תשובה חד משמעית, אבל כן מסקנות אישיות.

ההשוואה בראשי תמיד הייתה בין:

• מרוץ תנך תש”ח – 100 ק”מ עם 1300 עליה מצטברת (סיימתי ב14:10)
• ישראמן 2020 (סיימתי ב15:11).

על קו הסיום בישראמן 

מהם האירועים? על מה מדובר?

במהות מדובר על 2 אירועי אירובי ממושך, וכבר אפרט. שניהם יקחו כפרק זמן דומה (בין 10 ל16 שעות, תלוי בכושר של הספורטאי). הם לרוב יתמקדו באלמנטים שונים על מנת לסיים את המרחק. בעוד רצי האולטרה יהיו על רגליהם במהלך המירוץ כולו, אנשי הברזל יבלו כשני שלישים בים ועל זוג האופנים שלהם.

• איירונמן: תחרות טריאתלון למרחק כולל של 226 ק”מ, הכוללת שלושה ענפי ספורט. שחיה בים או באגם למרחק של 3.8ק”מ, יציאה מהמים ומיד רכיבה של 180 ק”מ על אופני כביש או נג”ש, ירידה מהאופנים ומיד ריצת מרתון מלאה של 42.2ק”מ לכיוון קו הסיום. 
• ריצת אולטרה מרתון של 100 ק”מ: ריצות אולטרה מרתון קלאסיות לרוב יהיו בשטח, באזור הררי וחלק ניכר מהריצה יהיה בלילה. הירידה והעלייה המצטברת משתנה, וכך גם הטכניות של המסלול, מזג האויר, נקודות הזנה ועוד.

מקטע האופנים בישראמן

אתם חזקים! שני אתגרים קשים בצורה שונה

כל אחד שקורא את זה והשלים את אחד מהאתגרים או את שניהם יכול להיות גאה בעצמו. כל אחד שבתחום יודע כמה זה קשה. שניהם כואבים, דורשים כוח רצון, התמדה באימונים, חוסן מנטלי, הקרבת זמן, שינה וחלק ניכר מהפנאי שלך. כמובן שהקושי הוא דבר יחסי ומשתנה אצל כל אחד בדרך לאתגר האישי שבחר לעצמו. ולמרות שלקיחת מאמן מנוסה, בחירת ציוד נכון, תזונה והכנה מנטלית מומלצים מאוד ומצמצמים את התקלות בצורה משמעותית, יש הפתעות. יש כאלו למשל שפעילות ממושכת על הרגליים/אופנים/שחיה תבוא להם יותר בקלות, ואחרים יעברו התמודדות עם פציעות מעיקות.  ולקוראים שחולמים על אחד מהאתגרים/שניהם, שתדעו שהשמיים הם הגבול והכל אפשרי. ישנם מספר רב של משתנים דומים ודומים פחות בין 2 האתגרים הקשים הללו. אנסה לפרט בשלב הבא, במה אני חושב שכל אתגר קשה מהשני לטעמי.

אולטרה מרתון או איירונמן – למה ריצת 100 ק”מ קשה מאיירונמן?

1. זמן רגלים: ריצת 100 ק”מ כוללת זמן רגליים ארוך במיוחד. ריצה ממושכת היוצרת מגע חוזר עם הקרקע ונשיאת משקל הגוף כולו על הרגלים היא קשוחה ומתישה את השלד. העייפות השרירית כמובן מורגשת גם כן, אבל השלד והמפרקים צריכים להחזיק עומס רב לאורך זמן.
2. תחושת הלבד: באירועי האולטרה בישראל במקצים הארוכים לרוב יהיו בין 30 ל 100 משתתפים. את רובם תראה בקו הזינוק, ולאחר מכן יפתחו פערים שלמעשה ישאירו אותך להתמודד כמעט לחלוטין לבד עם האתגר. לרוב אין קהל, ובעיקר הטבע צריך להיות חברך הטוב. תחושת הלבד אינה מתאימה לכל אחד ויכולה לעורר שאלות לגיטימיות לחלוטין כמו “מה אני עושה לעזאזל?” “למה אני צריך את זה?”
3. תנאי מזג אוויר: מרוצי אולטרה לא מתבטלים בגלל מזג האוויר, אלא אם כן מדובר בסכנת חיים. צריך להיות מוכנים להתמודדות עם גשם, בוץ, קור וקרקע משתנה.
4. אימונים רחוקים וספציפיים: לתושבי המרכז צפויות נסיעות רבות לתאי שטח שונים כדי לתרגל תוואי הררי. אין אפשרות לגשר את האימונים על טריינר כשחם או גשום. 
5. קושי במציאת שותפים: יש קבוצות שטח מדהימות בארץ, אבל לא לכולם זה מסתדר בזמנים והם נאלצים לשאול שאלות כמו “מי רוצה לבוא לריצה של 57 ק”מ באוגוסט ב1 בלילה?” אף אחד? מישהו? טוב, “מי רוצה להחביא באמצע הלילה בקבוקי מים בשבילי כורכר באמצע שום מקום?” גם אף אחד?  באסה!
6. כפות רגלים נמסות: טוב, למנוסים כבר כנראה כמעט ואין, מפני שמצאו רוטינת הנעלה שעובדת להם. אבל בשלב כזה או אחר כל רץ אולטרה יצטרך לרוץ על שלפוחית עשרות קילומטרים, וזה מאוד לא נעים. וכשהרגלים גם רטובות אחרי מעבר מים או מגשם ובוץ יש בכלל חגיגה.

אולטרה מרתון או איירונמן – למה איירונמן קשה יותר מריצת 100ק”מ?

1. 3 ענפים שונים: שמעתי מספר לא מבוטל של רצים מוכשרים אומרים “אני מת להיכנס לעולם הטריאתלון, אך אני לא יודע לשחות ומפחד מהים”. אחרים מספרים שדווקא במים הם בסדר, אך לא סומכים על עצמם ברכיבת אופנים ממושכת ופוחדים מהכביש. אני אישית בטוח שעם אנשי מקצוע נכונים ניתן להגיע לכל יעד, אך זה לוקח זמן, דורש עבודה וגישור פערים ולא לכל אחד זה מתאים בלו”ז.
2. זמן אימון שבועי ארוך במיוחד: השילוב בין ענפי הספורט ושמירה על רמה גבוהה בכולם, דורשת הקרבה גדולה של זמן. כמובן שטיב התוצאה אליה מכוון הטריאתלט היא חלק מהמדד, אך המינימום הדרוש כדי לשמר מתח אימונים בין כל ענפי התחרות למרחק הזה, הוא תובעני. אני בטוח שלכל אחד קרתה הסיטואציה שהגיע לבריכה וחיכה חצי שעה למסלול שיתפנה, לא פאן בכלל!
3. יקר: מנוי לבריכה, ציוד שחיה וחליפה, אופנים, טיפולים והחלפת צמיגים, שרשרת, קסטה ורפידות, מיגון איכותי וביגוד אופנים למגוון העונות, עלות התחרויות, המלונות, ליווי של רכב ברכיבות ועוד אין סוף הפתעות. גם אם מסתפקים במוצרים בסיסיים, ההוצאה הכספית היא גדולה, ולא ניתן להתעלם מכך.
   
   
4. תחזוקה והבנה בציוד רב: כמות ציוד השחיה והרכיבה הוא עצום. האופנים הם מכונת המלחמה שלך, והתחזוקה של המכונה שאמורה לקחת אותך להגשמת החלום, היא קריטית. לא מכיר טריאתלט אחד ששילם את מיטב כספו, התאמן שנים וחלם על ההישג, יגיע לתחרות בלי ידע של החלפת פנימית ואופנים מוזנחים ומלוכלכים.
5. מעבר בין קבוצות שרירים: בריצה נטו יש צורך בתחזוקה של מספר שרירים רב, אך בטריאתלון יש משמעותית יותר. אימוני הכוח ארוכים יותר ויש צורך באימונים משולבים ובמעבר מהיר בין קבוצות השרירים של הענפים השונים. זה דורש אימון
6. האימונים מסוכנים יותר: יש כאלו שיחלקו עלי וזה בסדר, אך שחיה בים דורשת להיכנס לים והים לא תמיד צפוי. גם רכיבת כביש דורשת רכיבה על כביש. ובכביש יש מכוניות. כן, ניתן לעשות הכל על טריינר (שצריך גם אותו לקנות), או על אופני שטח (שצריכים גם אותם לקנות). לקיחת חלק בקבוצת רכיבה מומלצת ביותר, שכן יש רכבי ליווי ופלטון שמושך את העין של הנהגים וגורם להם להיזהר (לרוב). לצערנו גם רכב הליווי לעיתים נאלץ לחלץ רוכב ונשארים לבד. בקיצור, שמרו על עצמכם!

על קו הזינוק בישראמן

האם אני חושב שיש קשר בין 2 האתגרים?

בגדול כן. אני חושב שהקשר הוא החומר האנושי שמטבעו מחפש אתגרים, וזה גם מה שאני יכול להעיד על עצמי. בחרתי להתמודד עם 2 האתגרים כי הסתקרנתי ל2 הכיוונים. בתור מטייל, המרחק הגדול ביותר שגמעתי בהליכה ביום אחד היה 43ק”מ. כשנכנסתי לתחום האולטרה וראיתי מישהו עם חולצה של 166 ק”מ, סקרן אותי להבין איך זה בכלל הגיוני, “מה, הכל רצוף?” שאלתי את חבר שלי מהתחום (וזה עוד כלום, יש מוכשרים ומוכשרות שעשו הרבה יותר). 

אחרי המשחה הראשון שלי של 2 ק”מ, סיקרן אותי להבין “איך שוחים כפול?”. ובגרנד פונדו ירושלים שסיימתי כמעט אחרון עם הלשון בחוץ את 130 הק”מ, לא הבנתי איך אמורים לרכוב עוד 50 ק”מ ואז גם לרוץ מרתון אחרי?

האם אני חושב שמעבר לסקרנות ההרפתקה דומה? ממש לא. האם אני חושב שכל רץ שאוהב שטח והרים צריך לנסות טריאתלון? לא, אבל אולי הוא יהנה ושווה לחקור. האם איש ברזל שמחפש את האתגר הבא צריך לרוץ 100ק”מ בשטח הררי? לא, אבל אולי הוא יהנה, שווה לחקור. האם אני ממליץ לחובבי האירובי לחקור גם ריצות ארוכות בשטח וגם שחיה ורכיבה? כן, מקסימום תגלו שהכיוון השני לא בשבילכם. אבל בטוח תכירו אנשים מעניינים.

RUNPANEL גם בטלגרם – כנסו!

הנוף שרואים בישראמן

אולטרה מרתון או איירונמן – המסר שלי לסיכום

המסר העיקרי שלי הוא “שאין גבול לסקרנות” ושווה לחקור אותה. וכך אני רואה את העולם של אירועי הספורט, בשבילי הוא בילוי. הוא מקום מצויין להכיר שותפים לשיגעון. אנשים שמוכנים ללכת רחוק עם החלומות שלהם. החוויות האלו סיפקו, מספקות ויספקו לי עונג רב ונושא שיחה רחב עם סקרנים כמוני. אני אוהב את הציוד והתכנון, את ההרגשה שהאימונים הולכים טוב ויש תוצאות. אני בעיקר ממליץ לחלוק את ההכנה עם עוד אנשים ולצבור חוויות משותפות לחיים. כמו השתיה הקרה אחרי אימון קשוח במיוחד.

כן, בחרתי להציג רק 6 קשיים בכל ענף, למרות שיש 200. חלק מהקשיים שנקבתי גם רלוונטים בצורה כזאת או אחרת גם לענף השני. אבל אני בטוח שהבנתם את כוונתי וכל אחד יודע בפנים מה יותר קשה בשבילו אישית “לרוץ 100ק”מ או לעשות איש ברזל”.

כתב: שחר אלוש
צילום: עופר ושחר אלוש

נהנתם? הצטרפו לדיוור השבועי: