האגדה מספרת שאי שם בשלהי המאה ה-18 מתמטיקאי בריטי בשם אוגוסטוס דה מורגן הגה את מה שלימים יהפוך לחוק מרפי הראשון – כל דבר שיכול להשתבש, אכן ישתבש. הכנו כתבה שתעזור לכם להתמודד עם ההשלכות של חוקי מרפי לדורותיהם וניתן לכם כמה עצות מה לעשות, או בעיקר, מה לא לעשות על מנת להישאר שפויים ולהמשיך בריצה מהנה.
כולם מכירים את הסיטואציה שבה כבר עשיתם את המאמץ, התלבשתם ויצאתם לריצה. הנה כבר התחלתם לרוץ אבל – משהו מעצבן קרה! ואז מגיעה ההתלבטות: לחזור הביתה? להמשיך כרגיל? אבל איך??? המוח לא מפסיק לעבוד. בדיוק בשביל זה הכנו לכם את הכתבה הבאה: כל מה יכול להשתבש ואיך לפעול כדי להישאר שפויים ולא לוותר על הריצה.
קבלו את הכתבות שלנו בווטסאפ:
1. השעון נכבה בדיוק ברגע שהתכוונתם להפעיל אותו
זה כנראה אחד הדברים המעצבנים ביותר שיכולים לקרות. חוץ מלהצליף בעצמכם איך לא הטענתם את השעון למען השם, אין יותר מידי מה לעשות. לחזור הביתה ולא לבצע את האימון בגלל שאין לכם שעון, זה יהיה, איך לומר, ויתור גדול מידי.
הפתרון: לדעת לרוץ בלי שעון מידי פעם, יכול להיות יתרון גדול. במקרה כזה מומלץ לרוץ במסלול שאתם כבר מכירים היטב ויודעים פחות או יותר את המרחק שלו. אימון אינטרוולים? אין בעיה בכלל. לפעמים צריך לדעת לשחרר. תגדירו רמות קושי: קל, בינוני, מהר, וקבעו מרחקים מוגדרים: עד הכיכר הבאה, עד העמוד, עד העץ וכו’. אולי האימון לא יהיה מתועד בשום מקום, אבל זה לא אומר שהוא לא קרה ולא היה אפקטיבי.
2. מס’ 2 באמצע הריצה.
מדובר באחת ההתקלות הקשות שעלולות לקרות לכם בריצה. עשיתם את מה שיכולתם בטרם סובבתם את המפתח של דלת ביתכם ויצאתם לריצה. את הרמזים לזה התחלתם לקבל כבר תוך כדי החימום, אבל חשבתם שזה יעבור ותוכלו להחזיק מעמד. ככל שהריצה התקדמה הבנתם עד כמה טעיתם. הקושי כאן תלוי מאוד האם אתם רצים בשטח או בכביש בעיר. רצי עיר נמצאים במצב הרבה יותר מאתגר מבחינת מבחר האפשרויות העומדות בפניהם, בעוד שלכאורה לרצי שטח יש יתרון אחד בולט – הם בשטח ואפשר להיות פחות בררניים. בכל אופן, במידה והגעתם לנקודת האל-חזור יש לנו מספר הצעות.
המלצה הכי חשובה ללא קשר איפה ומתי אתם רצים – תקחו אתכם שקית קטנה ואטומה עם נייר טואלט בכיס. רצי כביש מוקדם בבוקר, כאשר כל המקומות הציבוריים עדיין סגורים (בתי קפה, סופרים גדולים, בנקים וכו’) – חפשו מרכז מסחרי גדול עם גישה פתוחה, ברוב המקרים תמצאו שם שירותים ציבוריים. רצי שטח ללא קשר לשעות הריצה – אתם כבר יודעים מה לעשות. מקרה קשה במיוחד שלא נקדיש לו כאן מקום – כאשר קרה מה שקרה ואין עליכם נייר טואלט.
3. שרוכים שנפתחים
אתם רצים להנאתכם לבד או עם חברים, נהנים מהנוף ואולי מהמוזיקה באוזניות ולאט לאט מתחילים להרגיש סוג של חופש מוזר ולא טוב בנעל. בהתחלה אתם חושבים שהקשירה פשוט “התיישבה במקום” אחרי תחילת הריצה ולכן יש קצת חופש בנעל, אבל כעבור זמן מאוד קצר אתם מבינים שלא – השרוך נפתח ומתחיל לרדוף אחרי הנעל בכוונה לסבך את הרגל השניה ולהפיל אתכם. למרות פטנטים רבים ומשונים, עוד לא פגשתי נעלי ריצה שהשרוכים בהם לא נפתחים תוך כדי ריצה. קשירה אחת רגילה אינה סוגרת את הפינה ללא קשר לכמה חזק קשרתם.
השרוכים תמיד ייפתחו בזמן הכי פחות מתאים לזה – בתחרות, כשכל שניה חשובה, או עמוק לתוך ריצה מאוד ארוכה, כאשר אתם לא בטוחים האם תוכלו להתרומם חזרה למצב עמידה אחרי שהתכופפתם לסקוואט מאולתר וקשרתם את השרוך הסורר. הפתרון הפשוט ביותר והכי לא מתוחכם – קשירה כפולה של שני השרוכים עוד בטרם התחלתם לרוץ. ישנם עוד הרבה פטנטים אחרים לקשירות אחרות וכל אחד מהם מבטיח שתשכחו מהשרוכים עד סיום הריצה.
לכתבה עם וידאו טיפ כיצד לפתור בעיה של שרוכים ארוכים מדי
4. תסמונת האף הנוזל תוך כדי ריצה
תסמונת האף הנוזל היא תופעה פחות מדוברת, וזה בגלל שהיא מאד חמקמקה. לפעמים אתם לא מבינים מאיפה היא הגיעה פתאום, כי הכל היה בסדר, אתם בכלל לא מצוננים. החלמתם מקורונה כבר לפני חודש, מה קשור עכשיו הטפטפת הזאת? ובכן, כזו היא – מעצבנת! הסיבה לאף נוזל דווקא בריצה, היא בדרך כלל בעקבות טמפרטורות נמוכות (בחורף) שגורמות לאף לייצר יותר נוזלים. אם כבר נוכחתם לדעת שהתסמונת תוקפת אתכם, אתם בהחלט יכולים לקחת איתכם בכיס או לדחוף לשרוול נייר טישו או נייר טואלט. זה כמובן בתקווה שהנייר לא ירטב ויתנדף לו. זה משאיר אותנו עם שתי דרכים נוספות מה לעשות במצב של אף נוזל: הדרך הראשונה, בהנחה שאתם מספיק מיומנים בביצוע האקט הזה, זה לסתום נחיר אחד ולרוקן בשיא הכוח והאוויר את השני, ואז להחליף. הדרך השנייה, והיא המועדפת עליי, היא פשוט לנגב בחולצה.
צילום: דרור סעיד
5. בטעות לא שמרתם את האימון בשעון
להרבה מהרצים מאוד חשוב התיעוד והרישום של כל אימון. אצל חלק מאיתנו זה גובל אפילו בסוג של אובססיה למספרים. כל אימון מוקלט, עולה לענן או לאתר של החברה של שעון הספורט וחלק לא מבוטל אף מגדיל ומעלה את הכל לסטראבה. אין כמו פוסט מדוגם בפייס עם צילום מסך של מקטעי ריצת אינטרוולים שכוללים את כל המספרים. זה נכון שבעתיים אם הקצב בו אתם רצים הוא כזה שכדאי להשוויץ בו. סיימתם אימון, עצרתם את השעון ואתם מדפדפים בסיכומי האימון בשעון. בסוף הזיפזוף אתם לוחצים בטעות על Discard במקום Save, כי הם צמודים אחד לשני ומאית שניה אחרי זה אתם קולטים מה עוללתם לעצמכם.
מדובר ברגע מכונן מבחינה פסיכולוגית והוא שווה ערך אצל חלקינו לאיבוד ארנק. כל מה ש”הרווחתם” באימון “הלך לאיבוד”. למרות שז נחשב ליותר גרוע מלפספס אימון, יש עדיין סיכוי לשחזר את מה שעשיתם. בגארמין, למשל, הנתונים נשמרים בתוך השעון ובעמוד של garmin connect אתם תראו שביצעתם פעילות ריצה, אבל לא יהיה קובץ עם נתונים. בחלק מהמקרים ניתן ממש למצוא את קובץ הנתונים בתיקיה מוחבאת בשעון (בחיבור עם מחשב), לשמור אותו על המחשב ולאחר מכן לעלות ידנית לחשבון של garmin connect שלכם. מה שיהיה כנראה הרבה יותר קשה במידה וזה לא יצליח – לקבל את העובדה שאין ולא יהיה לכם תיעוד ורישום של מה שעשיתם. תחשבו איך האנשים היו רצים לפני עידן הסמארטפונים ושעוני הספורט? זה היה בסה”כ לפני פחות מ-20 שנה…
6. שכחת להפסיק מדידת אימון בשעון לאחר סיום האימון (החמרה: נכנסת לאוטו לנסיעה מייד אחריו…)
המקרה הזה מאוד דומה למקרה הקודם בו לא שמרתם את האימון, אבל יש בו טוויסט נוסף. כל הקצבים והזמנים הטובים שעבדתם עבורם כל כך קשה באימון – הלכו. גרוע מכך – גם המרחק עכשיו לא נכון. גודל האסון תלוי מתי קלטתם שהשעון עדיין מקליט. כאן לא יהיה כבר מה לעשות, אלא להשלים עם העובדה. תוכלו להתעודד שלפחות שמרתם את האימון. סוג של שמרתם.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
7. אבן שנכנסת לנעל תוך כדי ריצה
כולנו מכירים את האגדה על נסיכה על עדשה. יותר מזה, כולנו גם נסכים שהנסיכה הייתה מאוד מפונקת ונביא את זה כדוגמא חינוכית שלילית לילדינו. למרות זאת, אם גרגיר קטן, או אבן זעירה נכנסים לנו לנעל תוך כדי הריצה, אנחנו כולנו הופכים לנסיכה על עדשה. זה קורה בדרך כלל לרצי שטח, אבל גם רצי כביש לא חסינים נגד התופעה. זה מתחיל בתחושת אי-נוחות נקודתית בתוך אחד הנעליים ואתם תנסו תחילה לנער אותה, או לתת כמה נחיתות חזקות עליה על מנת להעלים את התופעה. התחושה באמת נעלמת… לכמה צעדים ואז פשוט זזה למקום אחר באותה הנעל. אתם ממשיכים להילחם בה עם הזזת אצבעות הרגל, המשך ניעור ולפעמים מכות קטנות על השביל פה ושם, אבל ה”עדשה” שלכם מסרבת לעזוב וכאן אתם נשברים – מתחילים לחפש מקום לשבת עליו על מנת להוריד את הנעל ולהוציא את ההפרעה.
אחרי שמצאתם והתיישבתם על איזה ספסל / אבן / סתם על הישבן באמצע השביל, הורדתם את הנעל והפכתם אותה, יוצא ממנה, להפתעתכם, גרגיר קטנטן ונופל על השביל. אתם מסתכלים עליו בחצי-זלזול חצי-פליאה – אין מצב שדבר כזה קטן יצר בעיה כל כך גדולה ומורגשת! כאן אני חוזר שוב לאגדה על הנסיכה עם העדשה. כן, העדשה הייתה מאוד קטנה באגדה הזו, בדיוק כמו הגרגיר שיצא לכם בזה הרגע מהנעל. לנעלי ריצה יש תכונה מוזרה משהו – להגדיל כל דבר שנכנס לתוכה. גרגיר קטן מרגיש כמו סלע חד ואפילו הרגליים מתנפחות בסופו של דבר בריצות מאוד ארוכות. הפתרון היחידי שאנחנו יכולים להציע לכם, חוץ מלהימנע מריצות על קרקע לא מהודקת וחולית, הוא גייטרים – סוג של כיסוי לחלק מהנעל שמונע כניסת עצמים זרים לתוכה.
צילום: דרור סעיד
8. תקלות שפשופים
צריך לצבור ניסיון של כמה ריצות ארוכות כדי להיווכח היכן האזורים שלכם בגוף שמועדים לפורענות. זה מגיע די בהפתעה האמת. חולצה חדשה, גרב חדשה, חזיית ריצה חדשה, עד שלא מנסים – לא יודעים. ואז, בטח אתם מכירים את התחושה, ריצה שהתחילה טוב, מתחילה להיות ריצה שורפת, שלא לומר כואבת. זו הסיבה אגב, שלא מומלץ להתחרות עם בגדים שטרם רצתם איתם באימונים. איך בכל זאת אפשר למנוע את הצרה? למרוח באופן קבוע קרם נגד שפשפות בכל אזור שנראה לכם בעייתי. בקטע הזה, אני אומרת, אין דבר כזה להגזים ביותר מידי קרם נגד שפשפות. להיפך, תגזימו ולאט לאט תגבירו.
לכתבה עם טיפים כיצד למנוע שלפוחיות ויבלות
9. אוזניות מציקות ונופלות מהאוזניים
אתם בונים על הארוכה הזו בשביל להירגע ולצבור את הקילומטרים הארוכים שלכם השבוע. לא הכל הלך כמו שצריך, אולי גם פספסתם ריצה מהתוכנית. הארוכה חשובה ואתם ממש מחכים לה, ורוצים שהיא תעבוד טוב הפעם. יש את הפודקאסט ההוא שרציתם לשמוע, ואתם יודעים שתצטרכו אותו כדי להעביר את הזמן ולגלות פתאום אחרי שעה שכבר עברו איזה 10 ק”מ בלי שאפילו שמתם לב.
מתחילים לרוץ, נהנים מכל רגע. הפודקאסט מעניין. אבל אז משהו מציק באוזן ואתם מזיזים קצת את האוזניה. מאותו רגע והלאה קדרו השמים, הכל נגדכם. משום מה שום דבר לא נוח בדיוק כמו שרציתם עם האוזניה הזו ובמקום לשמוע את הפודקאסט או המוסיקה, במקום לרוץ ללא מאמץ אל תוך ה Zone המושלם והמדיטטיבי שלכם, אתם כל הזמן מתעסקים באוזניות המעצבנות. זה לא נוח, זה זז, זה מציק, זה נופל… אוף! זו לא היתה אמורה להיות הארוכה המושלמת שלנו? סוף סוף השבוע?
10. התכווצות שרירים תוך כדי ריצה
תופעת הטבע הלא נחמדה של שריר שנתפס תוך כדי ריצה היא מעצבנת ביותר. כי הכל לכאורה לגמרי בסדר, הריצה זורמת, אתם בוודאי נהנים, ואז זה קורה, הופ! כאב חד שמאלץ אתכם להפסיק את הריצה. לרוב זה קורה בשרירי התאומים, אבל אנחנו מכירים גם רצים שזה קרה להם בארבע ראשי ואפילו בשרירי הבטן. תופעה מעצבנת במיוחד היא השרירים הבין-סרעפתיים, שאז נדמה לכם שמישהו מנסה לנקב לכם את הריאות. יש לנו כמה הנחיות למצב כזה: קודם כל עברו להליכה ותנשמו עמוק, עד שהכאב חולף. ברוב המקרים זה יעזור ותוכלו להמשיך בריצה כרגיל. אם התופעה חוזרת יש לשים לב לקצבים: אולי אתם רצים על קצב מהיר מידי. כמו כן, אי ביצוע של חימום מספק גם יכול לזרז את התופעה הזו, אז הקפידו על חימום ארוך. ואם בכל זאת התופעה חוזרת התייעצו עם המאמן או תזונאי שימליצו אולי לקחת תוסף תזונה מתאים, בד”כ אלו יהיו מלחים ו/או מגנזיום.
אנחנו יודעים שאמרנו 10 דברים, אבל לא יכולנו להתאפק אז קבלו בונוס
רצועת שעון שבורחת מלולאת הסגירה שלה. לאפ שלא רצית שילחץ ונלחץ. כשמתחיל גשם חמש דקות אחרי שיצאת כבר לריצה. מכוניות שמפרגנות לך בהשפרצה מהשלוליות. כפל בגרב בדיוק באצבעות, ואז צריך לעצור ולמתוח אותה. אדמה שנראית יבשה לכאורה …עד ששוקעים בה. אלו שקובעים איתך ב 4 בבוקר ולא מתעוררים.
אלו שמחליטים לעשות איתך מינגלינג באמצע הריצה. ההוא שרץ לפניכם ופתאום מחליט לעצור. ההוא שרץ לידכם ומחליט לעשות איתכם תחרות. רוח חזקה (אלא אם כן היא גבית). לחכות למאחרים בקור. לרוץ ריצת לילה ואמצע לגלות שלא הטענת את הפנס. לפתוח את הג’ל לא נכון ואז הכל משפריץ. שאריות ג’ל על האצבעות. להמתין שה gps יקלוט לפני תחילת הריצה. בעלי כלבים ללא רצועה שאומרים לך שהכלב לא מסוכן, או כלבים שלמרות שהם עם רצועה קופצים עליכם תוך כדי ריצה.
לסיכום: אנחנו כל כך אוהבים לרוץ, שאנחנו מוכנים לסבול את כל הדברים האלה. מזל שבסוף ריצה אנחנו מפוצצים באנדורפינים, אנחנו זחוחים ומאושרים, וכמובן שוכחים מהכל. זה לא מה שיעצור אותנו.
מאת: דפנה שב-פרחי, גיא חלמיש, ודים לינצקי
צילום: דרור סעיד, Unsplash
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: