קרון הקפה הצמוד לתחנת הרכבת המיתולוגית של כפר יהושע, הומה אנשים, רובם רוכבי אופניים, בוקר יום שישי אופייני. אני שם פעמי בריצה קלה לברזייה שבמקום, זוהי נקודת הסיבוב לריצת הנפח השבועית, מולי מתקדמים שני רצים, האחד צעיר והשני מבוגר בהרבה, לפי הקצב והנינוחות נראה לי שהם מסיימים כאן. שיחת הנימוסין הקצרה התגלגלה במהרה להבנה שלרץ המבוגר , יהודה פורת מקרית טבעון, יש סיפור מעניין ומעורר השראה על תהליך השינוי לאורח חיים בריא שעבר בחייו – מבטטת כורסא לספורטאי פעיל וחיוני… אז קבענו ראיון… קצת יוצא דופן.
נרשמים לניוזלטר מקצועי על ריצה ואז ממשיכים:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
“זו בעיה שלך…”
השנה 2011 . “כולסטרול 240, סוכר XXX, טריגליצרידים YYY…” בקול מונוטוני קורא הרופא את תוצאות הבדיקות האחרונות של יהודה פורת. הרופא מרים עיניו ממסך המחשב: “יהודה, המספרים לא משקרים… הבעיה שלך גדולה, אתה חייב לטפל בזה בדחיפות”. יהודה, 1.67 מטר, 107 ק”ג, BMI של 39.5 , לא ממש מתרגש , בציניות הנובעת מהכחשה מתמשכת עונה לרופא: “זו לא בעיה שלי, זו בעיה שלך, תרשום את התרופות הנדרשות כדי לאזן אותי וזהו”.
השנה 2021 , הטיילת של רכבת העמק בפאתי אלרואי, בדיוק אופייני אני פוגש את יהודה , 72 ק”ג, בגדי ספורט מחמיאים, מחויך ועורך חימום קל לקראת לראיון הריצה. אנו מתחילים בריצה קלה בשביל הכבוש לאורך גדת הקישון, “לצערי, או לבושתי…” פתח יהודה, “…אף פעם לא הפריע לי להיות שמן. גם אזהרות הרופאים לנוכח הפרמטרים הפיזיולוגיים שלי נפלו על אוזניים ערלות, לקחתי תרופות והמשכתי בשגרת חיי שבמוקדה השמנת יתר חולנית “.
פטיש חמישה קילו
נקודת המפנה, או “פטיש חמישה קילו שנחת על ראשו”, אצל יהודה הגיעה לפני עשר שנים.
“…הייתי בן 56 ואז נולד נכדי הראשון. השיחה עם בתי הייתה קשה ופתאומית כרעם ביום בהיר.. היא הבהירה לי את המובן מאליו , אם אני רוצה לתפקד כסבא פעיל וחיוני עוד הרבה שנים , אני חייב לקחת את עצמי בידיים, השיחה הזו הייתה תחילתה של דרך ארוכה וחדשה”
לבד זה קשה
אנו חולפים בקלילות ליד מעיין אלרואי. כמונו עוד רצים ורוכבים העוצרים להתרעננות.
“…למרות ההכחשות, ניסיתי עשרות פעמים בעבר לרזות, אף פעם זה לא החזיק מעמד בטח לא מול סטייק טוב מלווה בצ’יפס. בדיעבד ברור לי שאי אפשר לעשות תהליך כזה לבד, צריך מומחה שיסייע הן מבחינה מקצועית והן מבחינה רגשית. צריך להבין, לרזות זה קל. לשמור על משקל תקין, לאורך זמן, זה מה שבאמת קשה”.
יהודה מתאר בקצרה את התהליך הארוך והמתמשך שעבר, מאמן כושר אישי שמלווה אותו כבר שמונה שנים. קבוצת הרזייה שהיא כמו משפחה שנייה. והתוצאה: 37 קילוגרם פחות ממשקל השיא שלו ומה שיותר חשוב, שמירה על משקל זה לאורך שנים והתמדה באורח חיים בריא יותר.
ערוץ ראנפאנל גם בטלגרם – מצטרפים פה!
עברתי אל אורח חיים בריא
“אם בעבר לא האמנתי שאצליח לרזות. בקבר אני ארזה, אמרתי לעצמי. היום ברור לי לגמרי שהשינוי כל כך עמוק ושלא תהיה דרך חזרה מאורח חיים בריא. נכון שהיו בדרך, בעיקר בחודשים הראשונים בקבוצת ההרזיה, לא מעט משברים. לזכותה של אשתי, אציין, שתמיכתה בי (“אם קשה לך , תפסיק, אני איתך בכל מקרה”) החזירה אותי למסלול הנכון. גם התמונות מהעבר שאני שומר בנייד ומציץ בהן מידי פעם, מהוות תמרור עצור אדום בוהק שמזכיר לי שאין דרך חזרה”.
“ואיך משתלב עניין הריצות?” אני שואל את יהודה בעודנו רצים ממש על תוואי רכבת העמק המיתולוגית.
“סיפור מעניין…” משיב יהודה, “…במסגרת האימונים בחדר הכושר, צעדתי, מידי פעם, על ההליכון וזה שעמם אותי. כשראיתי פרסום למרוץ חיפה אמרתי למאמן שלי שאני רוצה להשתתף הוא חייך ואמר שאיני יכול לעשות זאת ( הרי אף פעם לא רצתי) ללא אימונים הדרגתיים. התחלתי להתאמן ברחובות טבעון עליתי בהדרגה מריצה של דקה אחת משולבת בהליכה לריצות ארוכות יותר ויותר עד שהרגשתי שאני מוכן להשתתף במרוצים. מאז השתתפתי במרוצים רבים, בעיקר של חמישה ועשרה קילומטרים וגם במרוצי מדרגות. נהניתי מהחוויה הכוללת, מהאווירה, מתחושת ה”ביחד”, הרגשתי שאני חלק מקהילה גדולה ותומכת.
לחצות את קו הסיום
אנו מתקרבים לסוף המסלול, עוצרים לצילום מזכרת ומנסים לסכם:
” אז מה הסוד? ומה המסר, לטובת אלה שרוצים לעשות תהליך כזה?”, אני שואל את יהודה ומקווה לנוסחת קסם שתשנה את חייהם של אנשים רבים.
” אין כאן שום קסם…” עונה יהודה, “…רק הרבה עבודה קשה, כוח רצון והתמדה. אתה חייב לעשות תהליך כזה, שיישא תוצאות לאורך זמן, בליווי מקצועי הן מבחינת תזונה והן מבחינת פעילות גופנית ובוודאי מבחינה פסיכולוגית. משפחה תומכת ומקבלת בהחלט עשויה לסייע ברגעי משבר… חייבים להפנים שמדובר בשינוי מהותי של אורח החיים ואין כאן זבנג וגמרנו.
למעשה עד היום אני ממשיך להשתתף באופן קבוע במפגשי קבוצת תמיכה של אנשים בעלי מטרה משותפת של שמירת משקל, אגב, אצל רוב האנשים בקבוצה, הספורט אינו חלק משמעותי בתהליך. כל מי שבא למפגשים עושה זאת מרצונו החופשי. אין שם אף משתתף בכפייה, אך כל אחד מהם נכנס לתהליך מרצונו בגלל “פטיש 5 קילו” כזה או אחר. בהחלט ישנן תקופות קשות וזה לא קל להתמודד, ולכן המפגש הקבוצתי עם אנשים במצב דומה שמבינים אותך ויודעים בדיוק מה אתה עובר הוא כה חשוב והכרחי. וגם אם מישהו נמצא בתקופה קשה וקשה לו להתמיד באורח חיים בריא, מטרת המפגשים השבועיים לחזק אותו ולהחזיר אותו למסלול הנכון,בדיוק כמו נהג שטעה בדרך והוויז מחשב לו מסלול מחדש”.
אני ממשיך ללחוץ על יהודה, בעיקר לטובת הקוראים הפוטנציאלים, מנסה להבין כיצד התגבר על קשיים כל כך מהותיים ויהודה בשלו: ” האדם צריך להציב לעצמו כיוונים ומטרות ולדעת מה באמת חשוב לו. וכשזה יהיה מספיק חשוב זה יתגשם. ככה זה בזוגיות, בקריירה וגם בספורט ובהרזיה. כשיש רצון ישנה ( ותמצא) הדרך! מי שלא רוצה להשתנות גם לא יטרח לקרוא את הכתבה. המסר שלי שצריך רצון, פעולה והתמדה…”
אורח חיים בריא – יש תמורה!
ויהודה ממשיך: “…התמורה למאמץ ולשינוי מתבטאת בכל היבטי החיים. הן מבחינת החיוניות הפיזית והבריאות הכללית וכלה בהיבטים הפסיכולוגיים של דימוי עצמי, ביטחון ושקט נפשי וזה המסר העיקרי שאני רוצה להעביר לקוראי כתבה זו… כשחציתי את קו הסיום במרוץ הראשון שלי לא הייתי צריך להסתכל על לוח התוצאות כדי לדעת שניצחתי”
ידעתי שהשיחה עם יהודה תהיה מעוררת השראה…לא ידעתי עד כמה.
כתב: דב טיבי
צילומים: אלבום פרטי יהודה פורת
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
