ריצה ומחזור חודשי הוא נושא שמעסיק נשים רבות. בהשראת הריצה של לונה סלפטר במשחקים האולימפיים בטוקיו, בה סיפרה לונה שהפסיקה את הריצה בגלל כאבי מחזור, הכנו לכם כתבה הכוללת גם גישות שונות לנושא והמלצות ליישום. שווה קריאה גם לגברים.
הפוסט האחרון של לונה אחרי הריצה שלה בטוקיו גרמה לרבים ורבות לתהות לגבי הנושא הזה של ריצה והמחזור החודשי. בנימה אישית, מעולם לא סבלתי מכאבים כל כך חזקים שגרמו לי לעצור ריצה ארוכה אבל בהחלט אני יכולה להזדהות עם הרבה רצות, שדווקא מדווחות על קושי בימים האלה בחודש. ניגשתי לבחון את העניין, לא בשביל להראות מה נכון, כי אין פה כזה שיח בעצם. בעיקר להביא מידע, גישות שונות ואולי איזו שהיא הפקת לקחים לעתיד, עבור כל אחת מאיתנו.
האם לדבר על ריצה ומחזור זה עדיין טאבו?
שאלתי את נילי אברמסקי, שייצגה את ישראל בריצת המרתון באתונה 2004, והחזיקה שנים רבות כמעט בכל שיא אפשרי בריצה למרחקים ארוכים, האם לה היה איזה שהוא קושי בנושא באותן שנים?
“כיוון שאני לא זוכרת דבר כזה, אז כנראה מעולם לא היה לי קושי או דילמה. אולי פעם אחת, אבל אני לא זוכרת באיזו תחרות, ראיתי שהמחזור עומד ליפול עליה וביקשתי לדחות אותו באמצעות כדורים. גם אחרי האירוע הזה אני זוכרת שחשבתי שאולי לא הייתי צריכה לעשות את זה כי חשבתי שאני יכולה להתמודד עם כאבים. אני באמת מבינה רצות ובכלל נשים שסובלות מכאבים מאד חזקים, אני גם לא חושבת שהן מפונקות בגלל זה. באמת יש נשים שמאד מאד סובלות. אני לא סבלתי לשמחתי, וגם אם כן, זה היה לשעות בודדות. מלבד האירוע הזה אני זוכרת תחרויות שהייתי במחזור וגם שברתי שיאים”.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
“האם בין הרצות הבכירות בעולם זה היה נושא מדובר או שזה היה טאבו?”
“אני חושבת שנשים דיברו על זה אבל לא הרבה. לי היו כמה שיחות על זה עם פולה רדקליף (לשעבר שיאנית העולם במרתון), היא סיפרה שפעם אחת היא דחתה מחזור באחת מאליפויות העולם. אני גם זוכרת שהיה לה מאד חשוב כן להמשיך ולקבל מחזור בצורה סדירה משום שכאתלטית ברמה הכי גבוהה ובפרט בעלת אחוזי שומן מאד נמוכים, המחזור הסדיר היה סימן לכך שהיא בריאה. מלבד זה לא היו לי עוד שיחות אבל אני לא חושבת שמשום שזה היה טאבו, אלא כי לנשים אולי יותר קל לדבר על זה בדיעבד. אולי בגילאים מאוחרים יותר קל והן פחות מדברות על זה כשזה קורה”.
בתור מאמנת, מה את רואה יותר, רצות שמתקשות או רצות שמתמודדות עם המחזור?
“בפירוש רצות שמתמודדות. אגב זה גם המקום של המאמן או המאמנת ולרוב עם מאמנת אישה זה יותר פתוח. מתאמנות שלי שסובלות מאד באות ומיידעות אותי לפני אימון ואם צריך אז פעם בחודש יש להן הקלות באימון, לא קרה שום דבר. אחוז הבנות ובכלל נשים באוכלוסיה שבאמת סובלות הוא קטן. מעט מאד בנות סובלות מדימום נורא חזק או התכווצויות מאד כואבות ואני רואה שרוב הנשים מתמודדות עם זה. הטבע לא היה יוצר דבר שאנחנו כל כך לא יכולות להתמודד איתו, אני חושבת”.
מה חשבת על ההחלטה של לונה לעצור בק”מ ה 38 בגלל כאבי מחזור? זה היה מוצדק?
“מה שלונה עשתה, זה שלה. אני לא יכולה לשפוט אותה. ואף אחד לא יכול להגיד אם זה היה נכון או לא נכון. אני כן חושבת שהמעטפת הרפואית שלה היתה יכולה למנוע את זה. יש לנו את רפואת הספורט מהטובות בעולם. אני לא מכירה את הפרטים המדויקים, אני חושבת שלאף אחד אין הפרטים המלאים ולכן אני לא יכולה להגיד אם זה היה מוצדק או לא. עם זאת, אם בעבר זה כבר קרה לה, אני מעלה השערה שזו לא ריצה ראשונה שהיא עוצרת לקראת הסיום, ואולי מדובר באירוע שחוזר על עצמו. נאמר שבכל חודש היא סובלת מכאבים, אז וואוו, כן, זה לא מוצדק בעיניי, ובמקרה כזה היא צריכה לקחת כל מה שהרפואה יכולה להציע.
ספורטאי מקצוען ברמות הכי גבוהות מחוייב לכך לדעתי. בכלל הטענה של “לשמור על הגוף כמה שיותר טבעי” בתוך הספורט המקצועני היא טענה מגוחכת. כי הספורט המקצועני הוא לא בריא. הוא מעמיד אותך במצבים קיצוניים פיזית ונפשית וזה לא משהו שבן אדם בוחר לעסוק בו מבחינה בריאותית. ולכן ספורטאי מקצוען צריך לעשות הכל כדי לעזור לגוף שלו להתמודד מנטלית ופיזית עם הקושי שהספורט מעמיד אותו. וכאן נכנסת השאלה מה המחויבות של ספורטאי בתור מי שמייצג את המדינה, והאם בתחרות הבאה היא תנהג באותה צורה? זו החלטה שלה”.
המעטפת המקצועית כמענה לבעיות ריצה ומחזור
שאלתי את דן סלפטר, מאמנה ובעלה של לונה: אם נתעלם לרגע מרעשי הרקע של הפרשנים, איך אתה מסכם את הריצה של לונה מבחינת הציפיות שלך כמאמנה?
“מבחן התוצאה לונה לא עמדה ביעד ובשורה התחתונה וזה מה שירשם בספרים. אני כמאמן צריך לנטרל רעשי רקע, במיוחד כאלה שלא ניזונים מהיכרות קרובה עם ההכנה והמשתנים השונים ולנתח אובייקטיבית ובצורה קרה את ההיבטים שעליהם ניתן להשפיע להבא ואת אלה שכדאי לשמר. לונה הגיע לסאפורו במטרה אחת: לנצח את הריצה. היא הייתה מוכנה כמו שמעולם לא הייתה. הפעם היא לא הצליחה וסיבותיה עימה”.
נחזור לרעשי הרקע, מה יש לך להגיד לאלו שטענו שהשימוש בסיבת כאבי המחזור של לונה, היה רק תירוץ ולמעשה לונה פתחה את הריצה בקצב מהיר מדי ופשוט לא החזיקה אותו?
“מצד אחד, הסברים לא ישנו את התוצאה שהפעם לא הושגה. מצד שני, כאחד שמלווה מקרוב מאד את לונה, אני מודע לתפקודה ולמגבלות במהלך ימי המחזור השונים. כשאת אתלטית שבאה לסיים ריצה אף אחד לא מצפה ממך לדבר ולכן גם לא מודע למה עובר עלייך. אך כשפתאום, עשית דרך ואת מועמדת למדליה מתוקף זה שאת מדורגת 2 בדירוג העולמי, הבעיות עמן התמודדת לא נעלמות אך ללא ספק נעשות עניין ציבורי. זה המחיר אותו משלמת ספורטאית ברמות הללו. קצב מהיר? בעדינות אומר שמי שטוען זאת לא מבין דבר וחצי דבר במרתון. הלאה.”
יכול להיות שהמעטפת המקצועית של לונה לא סיפקה לה את המענה המספק בנושא המחזור החודשי? הרי היום ניתן לעקוב ולנטר נתונים כאלו באמצעים דיגיטליים, רבות מהאתלטיות הבכירות משתמשות באמצעים אלו. בעצם תאריך המחזור ידוע מראש, אתה לא מרגיש שזה נתון חשוב שניתן היה להילקח בחשבון ולהיערך אחרת לאירוע?
המעטפת המקצועית של לונה סיפקה את כל שנדרש ממנה לספק. לונה לא תכניס לגופה הורמונים כדי שיגידו “עשיתי משהו”. בתרופות המשוואה היא פשוטה: אתה תרוויח משהו בצד אחד של המשוואה ותסכן או תפסיד בצד השני. לפי כל תחזית אפשרית לונה היתה אמורה להיות ביום בטוח יותר על קו הזינוק. כמשחקים ועוברים בין אזורי זמן, בין חצי כדור דרומי לחצי כדור צפוני יש שינויים לא צפויים. המענה היחיד שניתן לתת הוא שימוש במשככי כאבים אך ומאחר וזה לא נוסה קודם לכן באימונים, סמכנו על שיקול דעתה. מה גם שאם התחלת הריצה היתה נטולת כאבים, לא מבטיח לך כלום איך גופך יתנהג בקילומטר 30. לונה חוותה סוגיה דומה מאד במרתון פרנקפורט 2019, עד קילומטר 35 היתה בקצב מבטיח לתוצאה של 2:18. בק”מ 40 מצאתי אותה מקופלת עם הרגליים לכיוון הבטן. הקמתי אותה וביקשתי ממנה שתסיים את הריצה. לא נעים, ובכל זאת יצאתי אופטימי מהריצה הזו בכך שידעתי שביום המתאים היא תרוץ מתחת ל 2:18 וכך היה כ-4 חודשים מאוחר יותר במרתון טוקיו 2020. כשרואים תחרות נשים יש לקחת בחשבון שיש עוד משתנים שישפיעו על התוצאה חוץ מההכנה ומהיכולת האובייקטיבית של הספורטאית.
מה התוכנית המקצועית לחודשים הקרובים, איך לונה מתאוששת והאם יש כבר מטרה חדשה באופק? פריז 2024?
“לונה מתאוששת טוב, גופנית מרגישה שלא עשתה יותר מידי בגלל הגורמים המגבילים. מבחינה מנטלית, כמובן שרעבה להצליח ולהוכיח שהיא מהטובות בעולם. עונה גדושה במטרות לפנינו וכמובן שפריז 2024 בתוכניות”.
שימוש במשככי כאבים בזמן ריצה ומחזור
ההמלצה הגורפת היא, כפי שתמצאו ברשת או אם תתיעצו עם הרופא שלכם היא לא לצרוך משככי כאבים בזמן ריצה. הסיבה לכך היא כי העובדה שאתם לא מרגישים את הכאב לא מעידה על כך שהפציעה לא שם. זה נכון בעיקר לפציעות הקשורות בגידים/רצועות/שרירים. הכאב הוא כפתור האזעקה של הגוף שאתם לא רוצים לנטרל. אולם בסוגיית כאב המחזור התחום קצת יותר אפור. נשים רבות נוטלות משככי כאבים בימי מחזור, מה שמאפשר להן לשמור על שגרת אימונים. האם זה בריא או בטוח? תמצאו לכך גישות שונות.
כמובן צריך להפריד בין הרמה החובבנית לרמה המקצוענית. ברמות הגבוהות, בטח במשחקים האולימפיים, כל נטילה של כדור חייבת להיות תחת פיקוח של הצוות הרפואי וכמובן מהיכרות וניסיון של האתלט לפני כן באימונים. אני יכולה להעיד על עצמי שכבר נטלתי בעבר משככי כאבים בזמן מחזור כדי לצאת לריצה, אבל ככל שחלפו השנים ולמדתי להסתדר עם המחזור בימי הריצה גיליתי שמשכך הכאבים הטוב ביותר הוא האדרנלין. ההמלצה שלי היא קודם כל לתת לריצה הזדמנות. לרוץ קל ולתת למשככי הכאבים הטבעיים של הגוף לעבוד. אם מדובר בתחרות, כפי שראינו זו סוגיה קצת יותר מסובכת ולכן במצב כזה כדאי שיהיה לכם איש מקצוע להתייעץ איתו.
“נשים יודעות להסתדר”
זהבה שמואלי, מאמנת בכירה ומי שייצגה את ישראל במרתון האולימפי הראשון בהיסטוריה בלוס אנג’לס 1984, מאמינה שנשים יכולות להסתדר. “אני מאמינה שכל אישה מכירה את עצמה בכל המצבים ואפשר להתמודד עם זה. עם הקידמה של היום אפשר להתמודד עם הכל. אולי לפני שלושים שנה פחות דיברו על זה אבל היום גם עם הרצות שלי זה נושא שמדובר. מתאמנות מדברות על זה עם המאמנים יותר בפתיחות מאשר בעבר. אולי זה לא אייטם בחדשות או בפוסטים בפייסבוק, אבל בהחלט יש יותר פתיחות”. אומרת זהבה.
מה לגבי יום של תחרות שאי אפשר לדעת איך הגוף יגיב?
“אני מאמינה שכל אתלטית גם באימון אם זה קורה לה, יודעת איך להגיב. אם באימונים היא נחשפת לזה קל וחומר גם בתחרות. יש את הריצות הארוכות של המרתון לפני כדי להתנסות ואם במידה והיא רואה שהמחזור יכול להפריע לה והיא מרגישה חלשה אפשר לבצע פעולות כדי להרחיק את המחזור. היום זה לא משהו שמישהי באה לפני האימון ולוחשת לי באוזן, זה נושא יותר פתוח”.
דפנה פרחי. צילום: עופר עברי
ריצה ומחזור, לסיכום – תקשיבי לגוף!
מה שכל אחת יכולה ללמוד מהכתבה היא כמובן את נושא ההקשבה לגוף. כנשים אנחנו נדרשות לחוש הזה יותר ללא ספק. כרצה ומאמנת אני יכולה להבין נשים שמרגישות שמצפים מהן להיות חזקות או “לא להתפנק”, ודווקא בגלל הציפיות שיש לפעמים מנשים, ההקשבה לגוף עוד יותר חשובה. לדעת ללכת עם האמת שלך.
באשר ללונה, למרתון חוקים משלו, את זה למדתי כבר מזמן. בזמן כתיבת שורות אלו לונה סלפטר קבעה תוצאה מצויינת במרתון לונדון והוכיחה שמה שקרה בטוקיו היה תזמון רע שמנע ממנה מלהיות ביום הכי טוב שלה, עצוב שזה קרה דווקא במשחקים האולימפיים.