פרויקט בנות הטריאתלון – קבלו את 14 בנות נבחרת ישראל

אין התחלה בלי לספר את הסוף

את הנושא המורכב של נשים ונערות בענף הטריאתלון התחלתי לחקור בסוף שנת 2022. שמחתי לגלות שאיגוד הטריאתלון, הבין את הצורך בפרויקט נשים ומינה את אור ברגר, מאמן טריאתלון ובעלים משותף בקבוצת Trimore לקדם את הנושא. “הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה לצערי לא אופטימלית” סיפר לי אז אור ברגר: “החומר האנושי הנוכחי הוא מצויין. הנשים הצעירות בנבחרות, מחויבות למטרה, עובדות קשה ואני מאמין שנשמע על תוצאות. לצערי, הן מעטות ואני שנמצא המון שנים בענף יודע, שבגילאי 16-17 יש נטישה של שני המינים. אין לנו 50% נשים בטריאתלון כך שהפרישות שלהן מורגשות הרבה יותר.

ומה צריך לקרות כדי שיהיה שינוי? “השינוי צריך להיות מערכתי. כמו בחיים, אין עדיין 50% נשים בצמתי ההשפעה ולכן אין גם 50% נשים בטריאתלון ובספורט בכלל. ואין לי ספק, פשוט אין לי ספק, שאנחנו מסוגלים לגדל ספורטאית מכוונת מטרה ברמות הגבוהות.” הוא אומר. 

טריאתלון נשים – תמונת מצב עדכנית

שנת 2023 החלה ואיתה הגיעו בחירות לאיגוד הטריאתלון. אחת ההחלטות היתה סיום תפקידו של אור כעוזר מאמן נבחרת ישראל והנוער וכמוביל פרויקט הנשים. נקראו למלא את מקומו של מקומו של אור שתי נשים צעירות שענף הטריאתלון לא זר להן: 

גל רובננקו בת 25 – החלה את דרכה בענף הטריאתלון בגיל 8. בגיל 14 התקדמה לאימון מקצועי תחת ניר יגודה. בעלת רקורד מרשים של תחרויות בארץ ובעולם. שלוש שנים ברציפות אלופת ישראל לנערות. 3 אליפויות עולם ואירופה לנוער. בגביע אירופה לבוגרות הגיעה למקום 6. בגיל 21 עברה לאריזונה ארצות הברית להתאמן באוניברסיטת אריזונה בקבוצת טריאתלון שכל כולה נשים מארצות שונות. יחד הן זכו 6 שנים ברציפות באליפות המכללות. כרגע גל עוסקת באימון עם רצון עז לשפר ולפתח את טריאתלון הנשים בארץ וגם בדרכה להתקבל ללימודי רפואה בארץ בהתמחות ברפואת נשים וספורט.

הגעתם עד לפה? אתם מוסמכים להצטרף לניוזלטר שלנו:

רוני זבליק בת 23– כ- 14 שנים בענף הטריאתלון ,תחת אימונם של עידן סנדק ואור ברגר.  עד לפני כמה חודשים, רוני התחרתה כספורטאית מקצוענית עם הישגים מרשימים בנוער. מקום 6 סבב גביע אירופה לנוער, דניפרו 2018 ובבוגרות סגנית אלופת ישראל במרחק אולימפי לשנת 2021. מקום שלישי בחצי איש ברזל בתחרות ישראמן הדרומית ומקום 6 כללי בחצי איש ברזל, טבריה 2022. כיום רוני מקדישה את עצמה לאימון ילדים ונוער בקבוצת Trimore. מאמנת את נבחרת העתודה ואת נבחרת הנשים של הטריאתלון הישראלי. בקרוב תתחיל את לימודי התואר הראשון בחשבונאות וניהול. 

14 בנות הנבחרת

“נבחרת הנשים מונה היום 14 בנות שמגיעות אלינו מ-6 קבוצות שונות. טווח הגילאים הוא 15-19. האמת שכבר בחצי שנה האחרונה, נפרדנו מ- 4 נערות שהחליטו לפרוש. למרות האהבה שלנו לענף, אנחנו מבינות אותן וזו גם אחת הסיבות שהחלטנו לקחת על עצמנו את הפרויקט. קל ידענו ואנחנו יודעות שזה לא יהיה. וגם נכנסנו לנעליו הגדולות של אור שליווה אותנו כספורטאיות בקריירה שלנו.

המטרה המרכזית שלנו היא ליצור פלטפורמה יציבה עבור נערות הטריאתלון. ככל שאנחנו נכנסות לתהליך אנחנו מבינות באופן חד משמעי מה צריך וחייב להשתנות מיידית כדי לגשר על הפער הקיים. היום אנחנו יודעות להצביע על מה היה חסר לנו כספורטאיות. פועל ישיר של פלטפורמה כזו, ייצור בטבעיות המשכיות של דורות נוספים של נשים צעירות. שנחוצה כדי שהענף המדהים הזה לא יחדול מלהתקיים.

אז איפה כל החברות שלך?

“מפגשי נבחרת נשים מתקיימים אחת לחודש, זה כמובן לא מספיק כדי להגיע למטרות וליעדים שלנו אך אנחנו בתהליך. צריך להבין, לא לכולן יש נשים בגילן בקבוצת האם שלהן. הן מגיעות למפגש עם ספורטאיות בנות גילן, שמתמודדות עם אותם דברים בגיל ההתבגרות פיזי ומנטלי. הן המתחרות שלהן בתחרויות הליגה ועכשיו הן גם מגלות שאפשר להיות חברות וגם להתחרות, זה לא סותר. ההיפך הוא הנכון, קבוצה זה כוח באימונים ותחרויות. 

אנחנו מרגישות שבעצם קיום פרויקט גורם להן להרגיש שייכות וחשובות. בקבוצות האם שלהן הן מתאמנות עם נערים בטווחי גילאים שונים, והמאמנים שלהן הם גברים. זה לא אומר שהן צריכות יחס מיוחד. יחד עם זאת, שיטות האימון הנהוגות מותאמות לכלל הספורטאים שהם גברים. אין ספציפיקציה מגדרית עבור הנשים כמקובל בעולם. לתחושתנו, ייתכן וזה פספוס גדול.

במפגשים אנחנו עורכות אימון משותף לכולן. מביאות הרצאות רלוונטיות כמו לדוגמא הרצאה של פרופסור נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט בין הבכירות בארץ שתסביר ותענה על השאלות שלהן. למשל, מה גוף של ספורטאית עובר בגיל ההתבגרות? או למשל ההרצאה של השחיינית האולימפית, אנדי מורז, שסיפרה לנו על האימונים לאולימפיאדת טוקיו 2020 והשילוב ביניהם לבין לימודי הרפואה שלה.

כל הרצאה כזו, פתחה אצל הנערות מחשבה להרהר בה והשאירה עליהן חותם. הפעם הן גם יכולות לשתף את המחשבות אחת מול השנייה וכמובן גם מולנו.”

“כמובן שלכל אירוע בחיים של נערה צריך ביגוד חדש” מספרת רוני בהתרגשות. “יצרנו קשר עם חברת סאקוני וחברת ג’ינגה ששמחו לקחת חלק בפרויקט שלנו. התחדשנו בביגוד ריצה ורכיבה ממותגים של נבחרת הנשים.”

“כולם חושבים שנשים זה אתגר ואולי אפילו חוששים באמת לצלול לעולם הנשי. אך כנשים קל לנו להבין את המובן מאליו. אנחנו רוצות שיראו אותנו כמו שאנחנו. שלא נצטרך להתנהג אחרת או לשחק איזה משחק שהכל קליל ועובר לידנו. יש לנו צרכים שונים מגברים. זה מצב נתון פיזיולוגית. יש לזה יתרונות ויש וקשיים ועם כל אלו- אנחנו מנצחות.”

הקבוצה השקטה שלנו בווטסאפ, כנסו:

אז מה חסר בכל זאת? איך להגדיל את כמות הספורטאיות בטריאתלון?

“ברמה הרחבה יותר, חינוך מהבית מגיל צעיר. הרבה הורים חוששים לשלוח את הבנות שלהן כי אולי הן יפצעו וזה נראה להם קשה מדי. “זה בכלל ענף של בנים” שומעים לפעמים. זה נכון להמון ענפי הספורט, אך האמת היא שכיוון שעדיין ענף הטריאתלון לא מעוטר מדליות, הוא נותר קטן ונישתי. הוא גם יקר מבחינת ציוד וגם יקר מבחינת זמן הורים הנדרש להסעות ולתחרויות עם השכמה מאוד מאוד מוקדמת. רוצה לומר שמראש הוא מגיע עם יחסיי ציבור פחות משכנעים וקוסמים.” אומרת גל.

תהליך באיגוד ואצל מאמני הקבוצות

“ברמת האיגוד ומאמני הקבוצות, זה גם תהליך. תהליך שעיקרו הוא הפנמה של הנהגת הענף בצורך בשינוי. השאלה שעל כולנו לשאול היא: מה המטרה הגדולה של כולנו? ברגע שנבין שהמטרה היא משותפת, נוכל לייצר שיח ולדון על הדרך להגיע למטרה הזו. רוני ואני תוצר של עבודה והקרבה עצמית של שנים אבל גם תוצר של איגוד הטריאתלון ובעלי ומאמני הקבוצות.  

בעיננו, כל מי שיושב באיגוד או שהוא בעלים של קבוצה או מאמן, הספורט זורם בעורקיו והוא מבין את החשיבות של קיום הענף הזה בכלל ובדגש על נשים צעירות. אנחנו בטוחות בכוונות הטובות שלהם ומבינות שלא פשוט לעשות שינוי מחשבתי. אנחנו מבינות את המחירים והחששות כי הדור הזה שונה מהדור שלנו. גם מבחינת אימון פיזי וגם מבחינת הפן המנטלי. כדי לעשות שינוי מערכתי נחוץ כאן שיתוף פעולה פורה, אקטיבי ואמיץ בין המאמנים בקבוצות לבין האיגוד והפרויקט הזה, שהוא מטעם האיגוד. אחרי חצי שנה עם הנשים האלו, אנחנו מבחינות בצורך בשיח חדשני ופתוח לדעות שונות בין האיגוד לבין המאמנים, שיח כזה אינו מתקיים היום במידה מספקת. מגיע להן איגוד ומאמני קבוצות מתגייסים למענן ולטובת הענף כולו. הבעיות שצריך לפתור רבות: 

• פרישות בגילאים שונים
• חוסר במאמנות נשים 
• העדר קורסים בנושאי ספורט ומגדר 
• העדר שיטות ספציפיות לאימון נשים – פיסי, מנטלי ועוד). 

צומת ההחלטה לפני הצבא

שינוי גדול נוסף שהכרחי שיקרה הוא ברמה המדינית: ספורטאית שנמצאת לקראת גיוס פוגשת צומת אמיתית בין הרצון להיות ספורטאית מצטיינת או פעילה לבין תפקיד משמעותי בצבא. החשש לפספס את תקופת הצבא הוא גדול. 

ההבדל שגורם לפרישה הוא הפלטפורמה האימונית. אין הרבה נשים צעירות בענף ולכן אין להן יריבות אימון בגיל שלהן וברמה האימונית והמנטלית שלהן. מה שגורם לשיח פנימי: “אני אפסיד תפקיד משמעותי בצבא ובשביל מה? אימון עם בני 17?” מבלי לזלזל בספורטאים הגברים, לנשים חסרה כאן יכולת בחירה אמיתית, כלומר קבלת החלטה על בסיס אותם שיקולים כמו לגברים שאפשרויות האימון שלהם רחבות יותר. 

ברגע שתהינה להן אפשרויות אימון מותאמות מגדר, מערכת השיקולים יכולה להשתנות כי אין תחושת החמצה. אני מאמינה שדברים יראו אחרת והעניין שלהן במטרות הספורטיביות שלהן יתחזק ואפילו יהיה שווה ערך לתפקיד משמעותי כזה או אחר בצבא.

תארי לך ספורטאית מצטיינת בצבא מגיעה להרצות כחלק מהתפקיד שלה בפני תלמידי.ות יסודי? אני מאמינה שזה אחד הפתרונות  המיידים שיעשו הבדל מהותי בגיוס בנות לענף. וכמובן, יעשה שירות אמיתי לתחושת ההגשמה והדימוי העצמי בקרב הטריאתלטיות.”

גם בזמן הצבא- אין הבנה לטריאתלון 

בפועל יש קריטריונים לספורטאים פעילים או מצטיינים אך עדיין חסרה ההבנה של צרכים ממוקדי ענף הטריאתלון בפרט. אין גמישות יתרה או התחשבות אמיתית בעובדה שספורטאי הטריאתלון מתאמנים בשלושה ענפים ולא באחד. יש חשיבות לשעות מנוחה, יש חשיבות לתזונה. הם לא יכולים לצאת לרכוב מתי שהם רוצים בשל תרבות הנהיגה הישראלית. רכיבה תתקיים בשעות מוקדמות בבוקר. אחרי שלוש שעות רכיבה, הם לרב יצאו לריצה. אחרי אימון יומי כזה הם חייבים לנוח. כאן אין הבדל בין גברים לנשים.

הישגים גדולים דורשים זמן

בסיום השיחה שלי עם אור, גל ורוני נותרתי מהורהרת. כאמא לשני ספורטאים בענף הטריאתלון, בן ובת אני מבינה יותר את התפקיד המשמעותי, הרגיש והמאתגר שהם קיבלו על עצמם. גל ורוני גדלו והתחנכו בקבוצות הטריאתלון המובילות בענף Roadrunner ו-Trimore בהתאמה. יחד עם הניסיון האישי שלהן, ראיה רחבה של הנושא ולא מעט תעוזה ואומץ, אין לי ספק שהן בדרך לגדולות. אני מקווה שהכתבה הזו תגיע להנהגת הענף ולבעלי הקבוצות. בעזרתה יקומו אנשי מעשה מבוגרים ויתנו סיוע אמיתי וכנה לגל ורוני להוביל את השינוי שהן מייחלות אליו. בסוף, אותה הנהגה ובעלי קבוצות צריכים להיות גאים בעצמם שהצליחו לעזור לגדל דור הנהגתי חדש עם סט ערכים מפותח. הן נשים צעירות, מהירות מחשבה ומלאות יצירתיות והן עדיין צריכות שמישהו/י מבוגר יאמין בהן, יפתח את קו המחשבה של הסובבים אותו, ימיס התנגדויות ובמקום לומר “אי אפשר” יאמר “איך כן אפשר”.

ולכם.ן הקוראים והקוראות- עודדו את הבנות שלנו לנסות חוגים לא קונבנציונלים לבנות. אל תחששו, הן יותר חזקות ועמידות ממה שאתם חושבים.ות. 

מאת: ורדי בכור
צילום: עופר עברי 

שתפו את זה! פה בכפתורים למטה: