ביום שישי האחרון 7/5/2021 התקיים מרוץ חטיבת כפיר הראשון בעפולה. אני מודה שמרוצים עירוניים הם לא הפייבוריט שלי בכלל ובמסלולים שאני רץ בהם הרבה בפרט, יחד עם זאת אחרי תקופה ארוכה ללא מרוצים, קרוב לבית ועם קאסט כזה עצמתי אז לא נלך? בטח שלא נלך, נרוץ.
את המרוץ הפיקה החטיבה עצמה עם אגף הספורט העירוני. היתרון והבונוס של הפקה ומרוץ כזה הם הנגישות והמחיר העממי שהלוואי שיותר מרוצים יישרו קו לפיו: 20 ש”ח למשתתף ודבר נוסף: זו הדמנות נדירה של אזרחים להזדהות עם החטיבה ולרוץ עם החיילים, וזה משהו מאוד מיוחד וכייפי שהתגלה ככזה הצובע את כל האירוע באור אחר וחזק.
רק פעם בשבוע עדכון עדין מאיתנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
בהרשמה הייתה תחושה מסוימת של חוסר ארגון, למשל: פורסם כי במירוץ יהיו מסלולים ל 7 ק”מ ו 3 ק”מ כאשר לא הייתה אפשרות בחירה בטופס ההרשמה, לא משהו שאני מכיר אבל זרמתי. במדיות השונות פורסם כי המירוץ מתחיל ב 5:45 – הזנקה או התכנסות? לשאלה זו לא הייתה תשובה למרות פנייה שלי בדף בו פורסם המירוץ עד היום נותרתי ללא מענה. למתאמנים בקבוצתי אמרתי שנגיע לקראת 5:30 כך שנהיה מוכנים לכל מיקרה.
החשש להיתקל בחסימות או לא למצוא חנייה הביא אותי לאזור הפארק כבר ב5:20, לא מחסומים וחנייה בשפע, כבר התחלה טובה. אוטובוסים באזור הפארק נתנו רמז לעתיד לבוא: מאות של לוחמי חטיבת כפיר מצעירים ועד ותיקים התכנסו. בחלקים שונים של הפארק העירוני, קריאות העידוד הרימו את האנרגיות בפארק לגבהים שלדעתי הפארק הזה טרם חווה.
בכניסה לפארק אני מחפש את עמדת ההרשמה שהתגלתה כעמדת חלוקת חולצות אליהן הוצמד מספר פיקטיבי כלשהו ללא בדיקה לגבי אם נרשמת בכלל ו/או כמה אתה מתכנן לרוץ. החולצות שחולקו היו באיכות פחות טובה לטעמי, החולצה והמספר אופסנו כלאחר כבוד.
תחנה שניה של מרוץ חטיבת כפיר הייתה לאתר את שער הזינוק שאותר בתוך הפארק. כמה תמונות סלפי וקריאה להזנקה, אבל של איזה מרחק? לא היה ממש ברור. בתגובה לקריאה הגיעו הרבה חברה בחולצות צהובות לשער הזינוק. בדיקה מול אחת המדריכות כושר והבנו שזה המקצה של נבחרות הריצה של הגדוד, מסתבר שגם מקצה כזה קיים. הנבחרות יצאו לדרך ואיתן הקריאה למקצה של ה 7 ק”מ. כיאה לאירוע צבאי דבריו של המח”ט לפני ההזנקה והנחיה כי ב 2 ק”מ הראשונים לא עוקפים אותו (רק החיילים… האזרחים עדיין חופשיים להתקדם, זה בכל זאת מרוץ).
אנחנו צועדים לשער ההזנקה ומוצאים את עצמנו בקו ראשון כשמאות חיילים מאחורינו – התחושה של העוצמה, האנרגיות שהיו באוויר – וואו! משהו שלא חוויתי באף מרוץ. לרגע אני מוצא את עצמי בפוזת “לירן חולצה אפורה” מצטלם עם המג”ד וראש העיר על קו הזינוק.
ראש העיר מזניק את המירוץ, אני יוצא לדרך מתנצל בפני המח”ט על העקיפה המח”ט מחייך ואומר שהתכוון לחיילים ולא לאזרחים, אני רץ קדימה. תחילת המסלול בירידה שמסייעת לתפוס מהירות ולהוביל. מגיע לכיכר ומכוונים אותי שמאלה כאשר מולי מגיע אוטובוס בנסיעה! איך זה קורה? אני שואל עצמי, מעיף מבט מעבר לכתף ואני רואה שעצרו אותו בצד, ונהר של חיילים בחולצות לבנות שועט אחריי…מחזה מטורף!
המון עמדות מים בדרך, כל הפניות משולטות והכוונה של חיילים בכל מקום, כח עבודה זול, אני חושב לעצמי .המסלול עבר דרך רובע יזרעאל, המשיך לאזור התעשיה אחרי כ 4 ק”מ (או 4000 מטר ככתוב על השילוט), פנינו לשדות, ריצה של ק”מ בשדה, ובראש אני כבר מחפש את היציאה חזרה לכביש. אבל מתברר שהכוונה היא להמשיך ישר ולא לפנות, כלומר שהמסלול הוא לכיוון המדרגות שיש שם במקום. מי מתכנן לעבור דרך מדרגות באמצע מירוץ אני שואל את עצמי, אבל זה המסלול המסומן. את הפנייה כבר עברנו (יש אופציה לחזור ללא המדרגות לאותה נקודה) אז ממשיכים קדימה, מטפסים את גרם המדרגות וחוזרים לתוך הרובע.
בשלב הזה מצטלבות דרכינו עם החיילים שרצים 5 ק”מ בקבוצות קבוצות בשירה וקריאות קרב – האנרגיות ממריאות. מכיוון שאני רץ הרבה באזור אני יודע שיש עוד בערך ק”מ לפארק. מעיף מבט בשעון והוא בתגובה מציג לי 7.1 ק”מ…. אז 7 ק”מ זה כבר לא. ק”מ אחרון בוסט של אנרגיה, קריאות עידוד של החיילים, מוסיקה – קרחנה… ממשיך בריצה, נכנס חזרה לפארק וחולף את שער הסיום השעון מראה 8.2 ק”מ. ריצה קצרה לשחרור בפארק והולך לבדוק מה יש לאכול.
הפריסה היתה בהחלט מכובדת והיא חיכתה לנו ולחיילים בקו הסיום במתחמים מוצלים ובשפע.
העדר מדידת זמנים, הבחירה של המסלול וחוסר הדיוק הם נקודות שצריך לשפר למרוצים הבאים, יחד עם זאת העוצמות והאנרגיות במירוץ הזה היו שונות ומיוחדות. באנו לרוץ עם לוחמים וזכינו לרוץ עם אריות.
תגובת העירייה: “העיר עפולה החלה במסורת ספורטיבית הכוללת מרוץ משותף של תושבים עם מפקדים ולוחמים שאין כדוגמתה ברחבי הארץ. אנו מקבלים בהבנה כל ביקורת בונה, גם אם מדובר בכותב יחיד שלא משקף את התגובות החיוביות שקיבלנו. ניפגש במירוץ הבא.”
צילום: מור ארבל, יעל סיבוני.
מאת: הוד קליין, מנהל ומאמן של קבוצות “רצים בעמק” (עפולה, אחוזת ברק, כפר תבור, יבניאל), מאמן מנטלי וNLP, השתתף בעשרות תחרויות בארץ למרחקי הריצה השונים מ 5 ק”מ ועד 100 כולל. מאמין בחיבור של גוף ונפש.