הסיפור של אהרון קרוב הוא סיפור ייחודי ומרגש: מפציעת ראש אנושה כקצין צנחנים בעופרת יצוקה, ללא יכולת לזוז או לדבר, הוא הפך להיות רץ למרחקים ארוכים ומרתוניסט. 

כתב וצילם: גיא חלמיש

את אהרון קרוב הכרתי בשיחת היכרות רגילה לגמרי כשהתעניין בRUNPANEL אימון ריצה אישי (תוכנית ריצה ותמיכת מאמן מרחוק). אבל בתוך זמן קצר הבנתי שיש פה סיפור אחר לגמרי. התחלנו לדבר, והכנסתי אותו לאפליקציה שלנו ושם באיזה אמירת אגב הוא אמר לי שהוא לא חזק באנגלית (האפליקציה באנגלית). מפה התברר שלא רק אנגלית הוא למד לדבר רק לאחרונה, אלא גם לדבר בכלל… בגיל 21! הסיפור שלו המם אותי, והייתי חייב לפגוש אותו ולשמוע יותר. 

אהרון קרוב – הפצוע הקשה ביותר בעופרת יצוקה

אהרון היה מפקד מחלקה בעופרת יצוקה, מטען שהיה ממש מעליו – התפוצץ: "לפני 12 שנה לא ידעתי עברית, כי נפצעתי אנוש בצבא: פציעת ראש. לא יכולתי ללכת, לא לדבר, לא להריח, לא לעשות את כל הדברים הרגילים והיומיומיים שאנשים עושים". המקרה קרה בכניסה למבנה במחנה שאטי. אהרון היה מפקד מחלקה והוא הוביל שני חיילים איתו. בפיצוץ שני החיילים עפו מההדף החוצה מהמבנה לחצר ונפצעו קל, אולם הוא נלכד בפנים. "אני עף לתוך המדרגות של הבית, כל המבנה קורס עלי, המפקד שלי מגיע ומדווח הרדוף שזה בנאדם שנהרג, אבל הרופא אומר שיכול להיות שהוא חי". הרופא מבצע ניתוח שטח לפתיחת נתיב אוויר ישירות מהצוואר לקנה הנשימה, ניתוח שגם את הצלקת שלו רואים מיד. מסוק מגיע ומפנה את אהרון לבית החולים שם נלחמים על חייו: "גם בבית החולים הרופאים לא יודעים אם אני חי או לא חי", אבל חייל שמגיע מהקרב, עושים כל מאמץ להצילו. "18 שעות ניתוח בשביל שאני אוכל להמשיך לחיות ושבועיים וחצי מחוסר הכרה". 

הצעד הראשון והצפייה הגדולה היא בשלב הזה שיתעורר, שתהיה התקדמות ולו הקטנה ביותר, וזה קרה: "כשאני מתעורר זה לא כמו להתעורר בבוקר, זה אתה ממצמץ בעין או מזיז את היד זה וואו, זה הדבר הכי מרגש שיכול להיות. אהרון התעורר אז יכול להיות שמחר הוא יתקדם עוד קצת. אתה לא יכול ללכת, לא יכול לדבר, לא יכול לאכול… אתה נהייה בנאדם חסר עצמאות". אהרון שהה במחלקת שיקום פגועי ראש בשיבא תל השומר כארבעה חודשים, ולמד לעשות הכל מהתחלה בתהליך איטי של מעבר מחוסר עצמאות מוחלט חזרה לעצמו. קצת כמו בתוכנית ריצה נכונה, כשהוא מסתכל בכל פעם על השלב הבא בלבד, ומתרכז בו.

אהרון קרוב

אהרון קרוב: מפצוע אנוש למרתוניסט

הצבת יעדים ורצון חזק להשיגם

הרצון החזק של אהרון הוא אחד המרכיבים החשובים בהתרוממות חזרה מהפציעה וגם בריצה. עד כמה שזה טריוויאלי: כדי להצליח, קודם כל צריך לרצות להצליח. צריך דרייב! ואת הרצון הזה אפשר לראות בכמויות אצלו, ולחוש אותו גם כשמדברים על ההתאוששות מהפציעה, וגם כאשר מדברים על הריצה. התכונות האלה הן שיצרו אצלו את ההתקדמות הבלתי פוסקת והנחושה ממקום קיצוני אחד, למקום של הצלחה מעוררת השראה: "בסופו של דבר אחרי הרבה זמן אני אומר לעצמי אני רוצה להיות X, אני רוצה להיות Y בכל מציאות קטנה מהחיים שלי". 

לספורט הוא נכנס גם מתוך מוטיבציה להוריד במשקל. הוא לא היה רזה גם לפני הפציעה ושקל מעל 130 קילו, לכן ההתחלה היתה מאוד קשה. אבל הוא החליט החלטה נחושה להתחיל לזוז ולרוץ. בהתחלה עם הצבת מטרות קטנות, צעד צעד, שלב רודף שלב בדיוק כמו שיצא מהפציעה. אהרון מציב מטרות משמעותיות לעצמו וחותר להשיגן: "מהפציעה ואולי גם מלפני הפציעה אני אוהב מטרות בחיים שלי: אני רוצה מרתון! לא חצי מרתון, מרתון מלא. אני רוצה לעשות משהו הרבה יותר גדול מהדברים הקטנים. אני רוצה להתחיל לעוף עם הדבר הזה!"

הריצה נותנת מעוף לחיים

"זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים" הוא אומר על הריצה. היא מחברת אותו לילדים שלו שרוצים לרוץ איתו ומסתכלים עליו בהערצה, רוצים גם הם ביגוד מקצועי. "מבחינתי זה נותן לי מעוף לחייים, אני מרגיש כל כך טוב עם זה!". 

הריצה הופכת להיות חלק מרכזי מהזהות של אהרון והוא מתחבר אליה בכל נימיו ומציין את החשיבות שלה לתחושת המסוגלות והכיף בחיים: "הריצה זה משהו שלוקח את הפצוע לעולם אחר, והעולם האחר הזה הוא טוב! זה נותן לי להמשיך כל הזמן קדימה, זה אחד הדברים הכי טובים שיכולים להיות". כעת הוא כבר לא רק "הפצוע המשתקם" אלא אותו רץ אחד שרואים מתאמן ברחובות הישוב שלו (כפר תפוח ליד אריאל). הוא נהנה יותר מהחיים, וחוגג את המסוגלות הפיזית המרשימה שהריצה נתנה לו, משהו שכל מי שרץ מכיר ויכול להזדהות איתו. במקרה הזה המסוגלות הזו מקבלת הרבה יותר משמעות. 

ההשפעה החזקה והחיובית שכל רץ מרגיש על הנפש ומצב הרוח ניכרת: "אני מתעורר היום בבוקר, וואלה, אני מתעורר. יש לך כוחות, כיף לי להתעורר לעשות ספורט. אז יותר קשה, פחות קשה… מתוך הריצה כיף לי בהרבה מקומות בחיים".

גיא חלמיש ואהרון קרוב

מימין: אהרון קרוב, גיא חלמיש

אני רוצה מישהו שמבין בזה

אני מתחיל לאמן את אהרון אחרי שהוא מבין שהכוונה מקצועית תקדם אותו: "שמע, יכולתי לשחק עם הדבר הזה בידיים שלי, לרוץ חצי מרתון, מרתון לבד בלי אף אחד שמשגיח עלי ורואה מה איתי, אבל אני רוצה מישהו שמבין בזה, מישהו שיבוא ויאמר לי כמה אני צריך לרוץ, איך אני צריך לרוץ". 

העובדה שהתוכנית של ראנפאנל הנה לאימון מרחוק, ללא ריצות איתי כמאמן טובה לו: "טוב לי שאני לא צריך להיות איתך ואני שם את עצמי רגע הצידה, ומקבל את הליווי המקצועי". אהרון מגלה את אחד הדברים שמדהימים את כל מי שמצטרף: לא כל אימון צריך להיות קריעה או סבל. בהרבה מהריצות אפשר להנות מהנוף, מריצה קלה וכייפית, ועדיין להשתפר דרמטית במהירויות ובמרחקים אם משלבים אימוני איכות, ועובדים מדויק. בתוכנית הריצה של ראנפאנל אנו עובדים לפי הדופק והקצב של כל מתאמן בתוכנית אימונים מוכחת ומשפרת. 

אצל רצים עם הנעה פנימית כל כך חזקה ורצון להתקדם כמו אהרון, תפקיד המאמן הוא לעתים דווקא לרסן ולהרגיע. המוטיבציה החזקה יכולה לפעמים לעבוד הפוך ולגרור עייפות, פציעות, והעדר התקדמות בריצה… "אני חייב לציין שאם לא הייתי בלי התוכנית של RUNPANEL הייתי כבר רץ בטוח 21 ק"מ, זו לא שאלה, אני מכיר את עצמי אני כבר יודע… אבל זה מאוד הפתעה: אני פתאום רץ יותר מהר. אני מבין שיש פה מישהו שמבין בריצה שהוא יודע איך אני צריך לעשות את זה. אתה אומר לי לרוץ לאט לאט אבל זה לא יותר לאט כי פתאום בטסט אני עושה יותר מהר…. ברור לי שב21 ק"מ אני ארוץ יותר מהר ממה שרצתי לפני התוכנית".  

לסיכום – מה כדאי ללמוד מאהרון?

הסיפור של אהרון הוא סיפור מוטיבציוני מדהים. לא מעט אנשים מוותרים לעצמם מאוד בקלות וכדאי לקבל מאהרון השראה וכיוון שכדאי לאמץ. יש המון מישורים שאני מוצא בשיחה שלנו ובאהרון שראוי ללמוד ממנו:
1. דרייב – דחף לעשות ולצמוח
2. הצבת מטרות מוגדרות
3. הבנה של ההדרגתיות- כל מטרה גדולה מתחילה בצעד קטן ממנו מתקדמים
4. נחישות ועמידות אל מול הקשיים
5. העזרות במומחים והערכת הידע המקצועי בדרך
6. לא לשכוח להנות!

 


למידע והצטרפות לתוכנית "ראנפאנל אימון ריצה אישי" בהנחית גיא חלמיש לחצו כאן
או מלאו את הפרטים ונחזור אליכם: 

    להצטרפות

    חזרו אלי לרישום לRUNPANEL אימון אישי