אני אפס אני (דרופ) אפס – מבחן Altra Lone Peak 4.5

אגלגל את הסרט קדימה לתקופה שבה כבר יכולתי להרשות לעצמי לקנות נעלי ריצה מקצועיות לפי טעמי. עד לטרנד היחפנות, או הריצה הטבעית, לא יכולתי לנסות משהו שאין לו עקב מוגבה – לא היו נעליים בעלי drop אפס (הפרש גובה בין עקב לאצבעות בסוליה). תחילה, ניסיתי נעליים מינימליסטיות של כמה חברות, אבל מהר מאוד הבנתי שלריצות שטח אני רוצה קצת יותר שיכוך מסתם פיסת גומי בעובי 5 מ”מ. 

שמעתי מחבר על נעליים עם דרופ אפס ושיכוך מחברת Altra האמריקאית. זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי את הסיפור על החברה ומאוד הזדהיתי איתו. עבור מי שלא מכיר – הזוגות הראשונים של נעלי אלטרה נוצרו מנעלי ריצה של חברות אחרות שחיממו להן את הסוליה בטוסטר אובן וגילפו חלק ממנה על מנת ליצור zero drop ולשפר את זווית הנחיתה של הרגל. לאחר מכן, המייסדים התחילו לייצר (עדיין בתהליך ידני) נעליים משלהם עם חלק קדמי (toe box) רחב במיוחד. על ידי כך השיגו תנוחה שבה אצבעות כף הרגל “פרושות” ואחיזת הקרקע לטענת החברה- השתפרה.

לקח כמה שנים מאז הקמתה ב- 2011, עד שהחברה תפסה מקום מכובד בעולם רצי שטח. הדגמים הראשונים היו מאוד לא עמידים ולא האריכו ימים. משנה לשנה החברה עבדה קשה על שיפור והבאת נעלי הריצה שלה לרמה של המתחרים. הדגמים התקדמו ומספרם גדל. המשכתי לעקוב כמה שנים אחרי הנעשה, כולל התייעצויות עם חברים שכבר רצו כמה שנים עם מספר דגמים של Altra. השנה החלטתי שהגיע הזמן לעבור משלב תיאורטי להתנסות מעשית ורכשתי במיטב כספי את הדגם לריצות שטח טכניות Lone Peak 4.5. 

Altra Lone Peak 4.5 כרטיס ביקור:

• יעוד: ריצות שטח טכניות, ריצות שטח אולטרה
• משקל: 305 גר’ (מידה 43)
• דרופ: 0 מ”מ
• עובי הסוליה – 25 מ”מ
• טכנולוגיות: 
  • תיבת בהונות רחבה במיוחד ובעלת מבנה כף הרגל 
  • פלטפורמת Balanced Cushioning – ממקם את העקב ואת קדמת כף הרגל באותו המרחק מהקרקע מה שלטענת אלטרה מעודד נחיתה נכונה ומפחית זעזועי נחיתה. 
  • Gaitertrap (חיבור לגייטר) – לולאה המאפשרת חיבור ללא חוטים על מנת למנוע הצטברות אבנים וחול בתוך הנעל.
  • Trailclaw – זיזים מוסטים הממוקמים מתחת לעצמות המסרק לקבלת אחיזת קרקע כשהבוהן עולה.
  • Maxtrac שילוב של אחיזה, מתיחה ועמידות בשטחים קשים.
• מחיר: 699 ש”ח

עיצוב וחומרים

מראה וצבעים של הדגם במבחן מרגיש מיליטנטי במקצת. אין בו צבעים בוהקים, או פרטי עיצוב עדינים. Lone Peak 4.5 לא באות להתייפייף ולתת שאו. הן באות לתת עבודה בשטח קשה ואגרסיבי. בולטת לעין תיבת בהונות מאוד רחבה שנראית מאוד שונה מהמראה הרגיל, המעודן והצר, שנהוג ברוב הדגמים של נעלי ריצת שטח של חברות אחרות. 

בגלל עובי הסוליה, קצת קשה לזהות דרופ אפס, אבל מה שישר קופץ לעין הם הזיזים המיוחדים דמויי אצבעות כף הרגל, בקדמתה. כיוון הזיזים בקדמת הסוליה נותן אחיזה משופרת בדחיפה בזינוק ואלה בחלקה האחורי – בירידות. 

סוליה פנימית בנוייה משכבה כפולה של EVA (חומר פולימרי מאוד גמיש ורך)  ושכבה דקה של StoneGuard – מגן אבנים. סוליה חיצונית מורכבת מגומי MaxTrac עם זיזים מיוחדים – TrailClaw.

חומר הגפה העליונה הוא רשת שלובה בעלת מנגנון ייבוש מהיר בשילוב עם רצועות מבד חזק יותר התפורות במקומות אסטרטגיים. ההגנות נגד מפגשים אקראיים עם סלעים כוללות קליפה רכה, ללא פסלטיק קשיח בפנים. יש חומר מחוספס בעקב הנעל ורצועות צורתיות של חומר ריפוד בקדמתה. בין לבין ישנם שילובים של בד רשת גס וחזק יותר מאשר בחלקו העליון של הנעל. הבד הגס בעצם דואג לאוורור וניקוז מים מתוך הנעל החוצה. בחירת החומרים וצורת חיבורם ב- Lone Peak 4.5 נעשתה על הצד הרך והגמיש של הסקאלה. הנעליים האלה מאוד גמישות ורכות לטוב ולרע.

לטובת מי שמשתמש בגייטרים – סוג של שמלת גרב מעל החלק העליון של הנעל שמונעת חדירת אבנים/חול/עצמים לא שייכים אחרים פנימה במהלך הריצה, אלטרה הכינו אמצעי עגינה – כיס עם וולקרו בעקב ולולאת ברזל קטנה בבסיס השרוכים.

פריט עיצוב ייחודי שלא פגשתי בחברות אחרות וראוי כאן לציון, הוא הדפס של קואורדינטות של הפיסגה שעל שמה קרוי הדגם – Lone Peak שנמצא במדינת יוטה בארה”ב. חייב לציין שאם לא הייתי יודע שזו המשמעות של הכיתוב, לא הייתי מגיע לזה לבד.

עוד פריט עיצוב מעניין הוא מקום יעודי על לשון הנעל לכתיבת ת.ז. של הבעלים וציון מספר פסגות שאליהם הוא העפיל. לא בטוח כמה זה יהיה רלוונטי בארץ הקודש.

חומרי הריפוד הפנימיים של הנעליים אינם עדינים מדי על מנת לא לגרום לשחיקה מוגברת מצד אחד וגם אינם גסים מדי ברמה של להציק ולגרום לשפשפות.. לשון הנעל מרופדת בצורה מספקת על מנת לפזר את לחץ השרוכים ולתת הגנה בסיסית לרגל. הלשון גם בעלת תפירות בד להגנה פנימית בצדדים נגד כניסת חול ואבנים פנימה.

על השביל

עבור מי שלא התנסה אף פעם בריצה עם נעליים בעלי דרופ אפס, התחלה תהיה קצת מוזרה. החלק הכי מוזר ושונה הוא הדריכה. מי שרגיל לרוץ על נעליים בעלי דרופ 8-10 מ”מ ישר ירגיש שעל מנת לרוץ עם אלטרה הוא חייב לקצר את הצעד. לא מדובר במשהו מיוחד לאלטרה, אלא לכל נעל בעלת דרופ אפס. הנטיה הטבעית של הגוף תהיה לקצר את הצעדים ולשנות את הדריכה מדריכת עקב לדריכת אמצע כף הרגל, או דריכה קדמית. 

הגוף לומד מהר מאוד שבמידה וממשיכים לדרוך על עקב, חוטפים זעזוע ומכה עם כל צעד משום שאין לנעל עקב עבה ומשככת כמו בזוגות אחרים. ההבדל הזה הולך ונעלם ככל שעוברים לרוץ בשטח יותר טכני ופחות מהודק. 

הנעליים מרגישות מאוד רכות וגמישות מחד, אבל חסרות ריספונסיביות – כלומר לא מחזירות הרבה אנרגיה בחזרה בדריכה. אין תחושה שהן “מקפיצות” אותי קדימה בכל צעד, אלא שאני צריך להתאמץ יותר על מנת להתקדם. 

אי אפשר להגיד שהנעליים יושבות “כמו כפפה”, כי כפפה בד”כ יושבת יחסית צמוד. ההרגשה בנעילה היא שהנעל רחבה מאוד גם כאשר מהדקים את השרוכים. זה משהו שחייבים להתרגל אליו כשעוברים לאלטרה. 

אצבעות כפות הרגליים אכן פרוסות בצורה רחבה בתוך קופסת הבהונות ולא מדובר כאן בטריק שיווקי או גימיק. זו אכן הרגשה אחרת לגמרי ועם הזמן לומדים ליהנות מהיתרונות שהיא נותנת – אחיזה טובה יותר בקרקע חולית או משוחררת, דריכה רחבה יותר ואוחזת יותר בשטחים טכניים וכו’. לשלילה אומר שבמהלך ריצה על כביש, או על דרך עפר מהודקת ישנה הרגשה שהנעל לא הדוקה מספיק, או “חופשית” מדי. הדריכה אפילו מייצרת צליל קצת חלול, כאילו אני רץ עם כפכפים.

בשטח טכני

כאן, לפי הפרסומים, הנעליים אמורות להבריק במיוחד, אבל המצב בפועל קצת שונה. בשטחים משובשים, אבל לא משופעים, כמו למשל, ריצה על כורכר, אבנים או חלוקי נחל, הנעליים מרגישות יציב ואוחזות היטב. בעוד שעל שבילים משופעים הנעליים אינן מחזיקות טוב את הרגל והרגל “נוזלת” לצדדים ו”שטה” בתוך הנעל. למרות שסוליית הנעל מספקת אחיזה מעולה, הנעל לא אוחזת את הרגל בצורה מספיק חזקה והרגל די חופשיה להסתובב בתוך הנעל. צריך להיות ממש מודע לעניין וגם לזה לוקח זמן להתרגל.

בירידות ללא שיפוע צד המצב שונה וכאן רוחב הנעל ואחיזת הקרקע באות לידי ביטוי היטב. בגלל העובדה שהחלק הקדמי של הנעל מאוד רחב, אצבעות כף הרגל מתפרסות ונותנות תמיכה לסוליה שאוחזת היטב. גם העובדה שהרגל זזה קדימה בירידה אינה מפריעה, כי יש שם מספיק מקום ואין לחץ יתר על האצבעות.

תרגול על רטוב

אחד הפרמטרים החשובים בעיני הוא יכולת הנעל לנדף/לנקז מים. לא תמיד הסיבה שהנעליים מתמלאות מים היא כניסה למעיין או חציית נחל. לא מעט ריצות ארוכות בשטח במהלך הקיץ הישראלי סיימתי כשהנעליים ספוגות זיעה ברמה שאפשר ממש לסחוט אותן. לזכות אלטרה אפשר לציין שהן לא אוגרות מים בכמויות, אלא מנקזות אותם די טוב. הנעל עדיין נשארת לחה מבפנים, אבל זה לא מרגיש כמו לרוץ בתוך ספוג שמישהו דואג להרטיב כל הזמן. יאמר לזכותה של אלטרה גם שלמרות שהנעליים רטובות מבפנים, אין שפשפות או נזק אחר כלשהו לרגליים.

עמידות

לפחות בהתנסות שלי, הדגם הזה של אלטרה לא הציג את רמת העמידות שציפיתי לה בנעלי ריצת השטח שלי. נכון, לא ריחמתי על הנעל: אחרי כמה עשרות ק”מ טכניים כולל הרבה כניסות למים וריצות במשטחים משופעים, הנעליים התחילו להראות סימני בלאי ועייפות בצדדים החיצוניים ובמיוחד בחיבור בין הסוליה לגפה העליונה. ישנם כבר סדקים בחומר הגנה של הרשת העליונה במקומות קיפול ומתחילים לזהות סימני קריעה ראשונים בצידה החיצוני. מכיוון שלא מדובר כאן בנעליים אולטרה קלות עם ריפודים מינימליים ודקים.

סיכום

זהו זוג הנעליים הראשון שלי של Altra ואנחנו עוד לומדים אחד את השני. בצד החסרונות נציג את העובדה שלוקח זמן להתרגל לחוסר עקב, אבל הסוליה הרכה והסולחת מאוד עוזרת בכך. כמו כן רמת העמידות לא היתה גבוהה לנעל שטח, והרוחב המשמעותי פגם בשליטה במתארי שטח קיצוניים.

יחד עם זאת, כבר אחרי כמה התנסויות ראשונות וריצות ארוכות אני יודע שזו הנעל שאני אקח לאולטרה הקרוב שלי (Peak to Peak) כי היא פשוט נוחה! פרמטר הנוחות גובר על הרבה פרמטרים אחרים ברגע שמדובר בריצות של 8-10 שעות רצופות. למי שרוצה לרוץ על גראבל בעיקר, בשיפועים לא קיצוניים מדי (כמודגם בהר לעמק, סובב עמק, מרתון מדברי וכד’) היא יכולה להתאים. 

גם בטלגרם:
ערוץ אתר הריצה הטוב בישראל!