בשביל הגיבורות – עפולה נצבעה ורוד במרוץ להעלאת מודעות לסרטן השד

פעם שנייה במרוץ בשביל הגיבורות

לפני כשנתיים פגשתי לראשונה בגלית תמיר אשר סיפרה לי על המרוץ שהיא מארגנת “בשביל הגיבורות” ועל מטרתו החשובה, כמובן שהשתתפתי בו. השנה כאשר היא עדכנה כי המסורת ממשיכה וגם השנה יתקיים המרוץ מיהרתי להירשם. חלוקת ערכות התקיימה ערב לפני המרוץ ובבוקר המרוץ באזור ההתכנסות הערכה הכילה חולצה, חטיפי תמרים ומספר חזה בו יכולת לציין למען איזה גיבורה אתה רץ.

ההתכנסות וקו הזינוק מוקמו בפארק העירוני בעפולה, את הנסיעה אל הפארק ליווה גשם שוטף אשר המשיך גם כל הדרך מהחנייה אל אזור ההתכנסות. כאשר הגעתי לאזור ההתכנסות התגלתה לעיניי תמונה ורודה במיוחד, מאות הרצים לבושים בורוד התכנסו ברחבת האקספו תופסים מחסה תחת כל סככה פנויה. לראות את כל הרצים לבושים בורוד כאשר לכולם משודך מספר החזה בו מצויין שם של מישהי אשר חלתה, חולה, נפטרה מסרטן העביר בי צמרמורת של התרגשות.

חצי שעה לפני ההזנקה גשם זלעפות יוד על כולנו ומכל פינה נשמעת השאלה האם המרוץ יתקיים גם בגשם, כאשר ההזנקה הראשונה של מקצה ה 10 קילומטר תוכננה לשעה 8:30. 

כחצי שעה לפני ההזנקה נאמרו נאומי הפתיחה, אוריאנה בן עמי הפעילה את כולנו בחימום אקטיבי שגם הוא התקיים בחסות הגשם. בגמר החימום ובהמתנה לשעת הזינוק, באחת וכבמטה קסם, לקראת השעה 8:30 הגשם נפסק והשמש הפציעה לה בין העננים. שרוול ורוד של רצים התייצב לו ליד קו הזינוק, עוד קצת ברכות, תדריך ואנחנו מזנקים בטור ארוך ורוד ומרגש.

המסלול

המסלול חולק לריצה בדרך עירונית בשכונה בעפולה שנקראת רובע יזרעאל והתחבר לריצה בדרך לבנה ביציאה מהעיר כך שחווינו מרוץ אורבני מחובר לתוואי שטח קל. נקודת הזינוק מוקמה בסמוך מאוד לנקודת ההתכנסות, מה שהיווה יתרון בהתחשב במזג האויר ששרר באותו היום. מצד שני עצם היותה של נקודת הזינוק בתוך הפארק הביאה לכך שתחילתו של המסלול היה צר עד לנקודת היציאה מהפארק מה שיצר צפיפות קלה בתחילת הריצה שהשתחררה עם היציאה לשכונת רובע יזרעאל. חלקו העירוני של המסלול עבר ליד בית ספר שם זכינו לעידוד מצד התלמידים, לאחר המעבר ליד בית הספר המסלול המשיך לכיוון היציאה המזרחית של העיר בואך קיבוץ מרחביה. 

בנקודה מסוימת המסלול חצה את הכביש אשר למרות גידור הנתיב בקונוסים ונוכחות של מכוונים הדבר לא מנע מחלק מהנהגים להתעלם הן מהסימונים, הן מההכוונה והן מהרצים ולחצות בנסיעה את מסלול הריצה. לאחר נקודת המפגש עם הכביש המשיך המסלול בירידה לשטח שהייתה קצת תלולה ובעקבות הגשם הייתה גם בוצית וחלקלקה כך שדרשה מעט תמרון והורדת קצב. בנקודה זו התחבר המסלול לדרך לבנה אשר מצידה האחד שדות העמק הירוקים ומצדה השני נטעו עצי בוסתן ממיטב פירות ארצנו, דרך זו היא חלק משביל נוף נחל חרוד ובעצם ניתן להמשיך איתה עד בית-שאן. דרך זו מקבילה למסילת הרכבת לבית שאן וכך זכינו גם לצפירות עידוד מנהגי הרכבת.

הריצה על הדרך הלבנה אחרי הגשם מאתגרת ויוצרת סוג של משטח ריצה לא פשוט עבור חלק מהרצים. נקודת הסיבוב של לאחר 5 קילומטר לוותה בעמדת מים ושטיח מדידה אך ללא הכוונה.

בדרך חזור פגשו הרצים מספר רכבים אשר נכנסו מהשטח למסלול והפריעו לריצה למרות נקודות החסימה בשבילי הגישה. לקראת הקילומטר ה-8 פגשנו את רצי מקצה ה-5 קילומטר אך שילוב זה לא הורגש ולא הפריע למהלך הריצה. החזרה מהשטח לאזור העירוני כללה טיפוס במדרון החלקלק ומעבר במפגש הכביש אשר תוגבר במכוונים נוספים למניעת השתחלות נהגים לא ממושמעים.

לאורך כל הריצה פגשתי רצות ורצים עם חולצות מיוחדות לזכרן ולהחלמתן של נשים אשר חלו במחלה. הם בלטו במיוחד בקילומטר האחרון שהיה במסלול בתוך הפארק. לראות את הנשים מקבוצת ‘גמאני רצה’, קבוצת ריצה של נשים אשר החלימו מסרטן והפכו את הריצה לחלק מחייהן, רצות בנחישות לעבר קו הסיום, גרם לי להתרוממות רוח והתרגשות רבה.

בקו הסיום חיכה והכריז על המסיימים בחן רב הכרוז אילן גזית. בעמדת הכיבוד חיכו למסיימים עמדת פירות, חטיפי תמרים ומים וכמובן מדליה ורודה.

בסיום המרוץ

בסיום המרוץ התגודדו ברחבה עשרות נשים לבושות בורוד אשר לחלקן הייתה זו הריצה הראשונה לאחר ההחלמה מהמחלה. אין מספיק מילים לתאר את ההתרגשות של אותן נשים ושל המשפחות אשר עטפו ועוטפות אותן לאורך כל המאבק במחלה וההחלמה ממנה. טקס הסיום אשר תוכנן לשעה 10:00 התאחר והתקיים לאחר שמרבית הרצות והרצים כבר עזבו את המתחם.

המרוץ “בשביל הגיבורות” הוא מרוץ עם משמעות ומסר, האירגון היה טוב והיה ניכר שכל העוסקים במלאכה ניכר שעשו אותה מכל הלב. היה ורוד ומרגש מאוד ואני שמח שיצא לי, שוב, להשתתף במרוץ הזה.

מאת: הוד קליין