ביום שבת האחרון התקיים בפעם ה-18 ברמת השרון, מרוץ אייל לזכרו של אייל שמואלי ז”ל. צפריר ים היה שם לרוץ ולהביא את הרשמים ממוסד הספורט הוותיק והאהוב של משפחת שמואלי, ובראשה זהבה שמואלי.
מרוץ אייל ל 15 ק”מ
במרוץ אייל היו השנה חמישה מקצים המקצה המסורתי של 15 ק”מ, מקצה ייחודי למרוץ אייל. מקצה 5 ק”מ תחרותי, מקצה 5 ק”מ הליכה. מקצה 2 ק”מ תחרותי לילדים. ומקצה עממי למשפחות באורך 2 ק”מ. ניכר שמארגני המרוץ עושים מאמץ לקרב את הרצים המתחילים אל עולם הריצה בכלל והמרוצים בפרט. לאחרונה אני רואה מגמה ברוכה זו במרוצים נוספים וטוב שכך. גם עלות המרוץ סבירה יחסית למרוצים אחרים, במיוחד נוכח הערכה המושקעת יחסית של מרוץ אייל ביחס למרוצים אחרים בארץ.
באיחור קל הוזנקנו למקצה ה-15 ק”מ. בתאום מושלם התחיל טפטוף קל שנמשך מספר דקות לא רב. חלק מהרצים שמסביבי רצו לראשונה תוך כדי טפטוף והם היו מאוד מופתעים לנוכח האפשרות הזו של ריצה בגשם. בשיחה שניהלתי לאחר המרוץ עם כנרת שמואלי, אחותו של אייל, מנהלת השיווק והמפיקה של המרוץ עם זהבה, היא אמרה לי שנרשמו למרוץ כ-3,800 רצים אבל בפועל הגיעו מעל 6,000. אני חושב שהיא לא טועה: הכיכר ממנה הוזנקנו הייתה גדושה ברצים. אחד המראות היפים של המרוץ הוא נהר האדם שנמתח מרחוב שבטי ישראל ועד לרחוב הנצח.
הגשם גרם לכביש להיות חלק
זה הקשה על הריצה במיוחד בעליה המיתולוגית של המרוץ בשדרות ביאליק. ראשוני רצי ה-5 ק”מ שחלפו על פנינו במהירות גבוהה מאוד התקשו בפניית הפרסה בק”מ ה-2.5 וחלקם החליקו תוך כדי הסיבוב.
זה היה נחמד לראות את הצעירים חדורי המוטיבציה שרצו במקצה ה-5, הם היו מאוד ממוקדים בריצה שלהם. המסלול של מקצה ה-15 מוליך אותנו מתיכון רוטנברג אל שדרות ביאליק. משם יורדים לכיוון השדות והפרדסים של רמת השרון.
רצתי מספר פעמים במרוץ הזה, החלק שאני אוהב בו במיוחד הוא החלק של השדות. לצערי, גיליתי שחלק מהשדות הפכו לכבישים ובתים. רמת השרון מתפתחת ונוגסת בשטחים החקלאים שעוטפים אותה, כנראה שאין מנוס מזה, נקווה שנזכה לרוץ עוד שנים רבות בשטחים הפתוחים.
בסיום המרוץ חזרתי אל האקספו המושקע שנפרס על פני מגרש הספורט של התיכון. מזג האוויר היה חייכני אל אלפי הרצים שאכלו, קנו ונהנו מההופעה של קרקס פלורנטין. המארגנים באמת עשו הרבה כדי להנעים את זמנם של הילדים הרבים שהשתתפו במרוץ או הגיעו אליו כמעודדים, זו הדרך הנכונה להגדיל את כמות הרצים בארץ ולהנחיל את התרבות הזו בקרבנו.
מרוץ אייל – תוצאות עיקריות דירוג כללי
ניצח במקצה ה-15 ק”מ טדסה גטהון ששבר את שיא המקצה עם זמן של 44:48, במקום השני גשאו איילה-45:43 ושלישי אשטו וורקו-46:28
ראשונה במקצה ה-15 נשים היא ילנה דולינין-54:27, שנייה אירנה קונובלוב-56:59 ושלישית אזאוונט טקה-57:08
ראשון במקצה 5 ק”מ: אדמסא גטו, 15:06, שני: מוצא אשטו 15:31, שלישי: איתמר אשד 15:32.
ראשונה במקצה ה-5 ק”מ אורבך סיון 18:22, שניה אלה פינוס ישרים 18:44 ושלישית אלון דורון 19:00.
על אייל שמואלי
אייל נפטר ביוני 2000 בגיל 28 בלבד. הוא עסק בריצה במשך רוב שנות חייו, בתיכון השתתף בנבחרת הריצה ולאחר מכן בצבא שירת כמדריך כושר קרבי בחטיבת גולני. בזמן שירותו הצבאי רץ גם לראשונה מרתון מלא (42.2 ק”מ). לפני תחילת המרוץ התכנסנו ליד פינת ההנצחה שהקימו לזכרו של אייל בתיכון רוטנברג ברמת השרון. תחילה דיברה זהבה שמואלי, הרוח החייה מאחורי המרוץ היפה הזה. זהבה, אמא של אייל חייה ונושמת ריצה עשרות שנים. הקריירה המפוארת שלה מתחילה ב-1977 עם מדליית זהב בריצת 1,500 מטר במכביה. החזיקה בשיאי ישראל בריצת 5,000 מטר, 10,000 מטר, חצי מרתון באולימפיאדת לוס אנגלס ומרתון. היא מאמנת ריצה שנים רבות במסגרת מועדון רצי רמת השרון אותו הקימה. לאחריה דיבר ראש העיר רמת השרון מר אבי גרובר. הוא סיפר שזהבה הייתה מאמנת הריצה שלו בתיכון ומאז חיידק הריצה חיי גם בתוכו.
מאת: צפריר ים
צילום: Sportphotography, צפריר ים
צפריר ים, מורה למתמטיקה, אולטרה מרתוניסט, וקטנוען. נחוש במיוחד, אוהב לרוץ הרבה, קשה, ואתגרי, ורצוי בתחרויות שאינן שגרתיות.
