שילוב של הנאה, סבל, שערוריות וכעסים בישראמן 2023

רוחות כנרת משפיעות על ההפקה הדרומית

ניכר שמארגנים עשו כל שביכולתם להרים הפקה מוקפדת ומתוקתקת. איום מותג ה-Ironman שנכנס לארץ בכל הכוח בשנה שעברה, נתן את אותותיו והתחרות עשתה טוב לישראמן מבחינת איכות המוצר ומאמץ של המארגנים, קצת פחות מבחינת כמות המתחרים. 

המשתתפים זכו בערכות משתתף עמוסות כל טוב עם שישיית בירה 0% לכל משתתף, צמידים ממותגי ישראמן עם כיתוב “המקום בו אנשים רגילים עושים דברים בלתי רגילים”, טבליות למדיח ושני מרככי כביסה. אפילו פיצות הגיעו כהפתעה למשתתפים שהגיעו לטבול בים ביום רביעי. 

מיתוג ורוד פוקסיה (של מותג הכביסה נותן החסות) וידא שאי אפשר יהיה לפספס ממרחק את השטיח בשטח ההחלפה, בדגלים בזינוק ובכל פינה. אקספו עשיר במותגים כמו גם בדוכן התרמה לליצנבולנס ולעמותת ‘צעדים קטנים’, שקושט בפינות ישיבה, פוד טראקס ומתחם VIP שנראה מפנק מבחוץ.

השמועות בענף היו על תחרות ישראמן קטנה משמעותית לאחר שאיירונמן טבריה שאב את כל המשתתפים. זה העלה את הדיון האם יש מקום בארצנו הקטנטונת לשתי תחרויות איש ברזל? ובפרט בהפרש של חודשיים. מההפקה נמסר לי שהיו 1200 משתתפים ו800 זוגות אופניים. להערכתנו מדובר בחלוקה הבאה: 

• כ 100 משתתפי מלא
• כ 500 משתתפי חצי 
• 200 שלשות. 

גלו את הווצאפ השקט שלנו:

בהשוואה לאיירונמן שנסגר מחוסר מקום ב 2500 ללא שליחים פה התחרו כ600 במקצי יחידים. וזה מעלה את השאלה איך ייראו השנים הבאות? האם הישראמן תשמור על מקומה? האם יבואו מתחרים מחו”ל שמיצו את התחרויות המישוריות? האם ערוץ הספורט ירים אותה עם באנדלים למפרסמים שלו לגבהים חדשים? או שהוא רכש מניה בירידה?

התחושה שלי שהמתנות למשתתף, הערכות המושקעות ואפילו המותג לא ראו ממטר את Ironman והתיקים המצ’וקמקים שהם החלו לחלק אחר הקורונה בתחרויות. אבל האם זה מספיק כדי לנצח את יוקרת המותג המתחרה? מותג חזק עד כדי כך שהמשתתפים מקעקעים על גופם ויחסלו כל חנות מרצ’נדייז שישים באקספו שלו? 

האקספו בישראמן חורק 

העובדה שקונגלומרט התקשורת של קשת וערוץ הספורט מעורב היום בשוונג המפיקה, גרמה לרשימת חסויות חדשה להצטרף למאמץ. חסויות שעשו טוב למשתתפים וקצת פחות טוב לחסויות שנדחקו החוצה, אך פילסו את דרכן לעבר הקונים בדרכים יצירתיות משלהן. 

בקרב מציגי האקספו של שנים קודמות, שחקני ענף וותיקים, נרשמו כעסים שהגיעו גם למערכת הפאנלים בדמות תלונות על יחס ארוגנטי מהמפיקים. התוצאה הייתה שמציגים כגון CTC-טרק, נשיאה טובה, ורונלייט-גרמין-טאקס לא היו באקספו כבעבר. במקום זאת נצפו מיתוגים ושמחה לצד מבצעים חליפיים חזקים באמין אופניים. הסכסוך או וויכוח הזה אף חרג החוצה מהחדרים הסגורים שבד”כ הוא מתחבא בהם כשאבישי פריז (רונלייט) החצין אותו בפייסבוק. זה צעד מאוד חריג ובוטה מה שמעיד על עוצמת העניין. 

יחד עם המפרסמים החדשים שהביאה המדיה החדשה, אי אפשר שלא לחייך כשרואים מיתוג של נוזל כביסה מתנוסס על תמונות של תחרות איש ברזל שמראה אנשים קשוחים מזיעים במיטב הציוד. אבל מרכך כביסה זו מתנה שהוכחה כמאוד שימושית כבר ביום שאחרי התחרות, לפחות לאלדר בן זוגי האחראי על הכביסות בבית.

רגע לפני הזינוק יורדים לחדר אוכל

נמסרה למשתתפים תחזית הרוח המבשרת רעות. הרוחות הצפוניות שהסתובבו בלילה שלפני הזינוק, הפכו לדרום מזרחיות חזקות שנשבו בעוצמה כ-25 קמ”ש. כלומר רוח פנים חזקה בצלע חזרה לנטפים, אותה הייתי שמחה לבלות בהתאוששות בדרך לריצה.

אני יורדת לחדר האוכל של מלון התחרות באישון ליל לאכול ארוחת קלה לפני הזינוק, ומוצאת את ואן לואי הבלגי המועמד לניצחון במקצה המלא, עומד ממורמר מחוץ לחדר האוכל. “אני עומד פה מארבע בבוקר ועדיין לא פתחו – כבר מאוחר!”. אני מוצאת את הסיטואציה די משעשעת – הבלגי פתוח וחברמן והשיחה זורמת יחסית לעובדה שלפני שנינו עומד יום ארוך ומלחיץ. יופי של דרך להעביר את השעה האחרונה לפני הזינוק.

ואן לואי שואל מה שמתי בשקית הכחולה של T1 שנראית גדולה לעומת שלו, ותופס אותה למשש את הרכבה. אני מסבירה לו שאני עתידה לבלות לפחות 7 שעות על האופניים, אז כדאי שאביא הרבה יותר תזונה בזמן שהוא כבר יהיה לקראת קו הסיום. אני לא בטוחה שהוא הבין את הקומפלימנט בשעה מוקדמת זו של הבוקר.אנחנו כותבים מספרי חזה על הזרועות ועל הידיים, מנהג שירדו ממנו בישראמן בשנים האחרונות ברגע שהפסיקו לספק קעקועים זמניים יפים וממותגים של המספרים לגפיים, ולכן החלק הזה מזכיר לי יותר את טריאתלון נתניה ולא תחרות Ironman.

ים סוף צלול ומתעתע

בחוברת התחרות שהתפרסמה 5 ימים לפני הזינוק נכתב שיהיו מצופים כל 150-200 מטר בדומה לתחרויות IRONMAN, וסירה עם אור מהבהב סמוך לנקודת הפניה. במציאות מוקמו 3 מצופים לאורך כל צלע (קצת פחות משהובטח). בנוסף, רוח השרקיה סחפה אותם מעט והם לא הצליחו לעזור לשמור על קו ישר, כך שחלק מהשחיינים התעלמו מהם באלגנטיות ושחו ישירות למצופי הפניה או לקו הסיום.הרוח התגברה בהקפה השניה של השחיה, יחד עם הכוח שנחלש, והקשתה על השחיה מזרחה ובעיקר על השחיה חזרה אל החוף שלוותה בגלים וזרמים. למזלי, זו הצלע היחידה בה הצלחתי למצוא רגליים לשבת עליהם. החיסרון בזינוק במקצה העלית לשחיינית בינונית כמוני, הוא שתוך 2 דקות אני נותרת ללא דבוקת שחיינים לשבת עליה. בדרך כלל השחיה בים סוף רגועה, מליחה, מציפה ומפנקת. השנה הים היה לא רגוע כבדרך כלל.

מן הבוקר תשתולל והנה כבר בא הליל

ישראמן זו תחרות של אופניים. משפט שנכון לכל תחרות איש ברזל, ובמיוחד פה עם כשעה יותר על האוכף מאשר בכל תחרות אחרת. גם כן בילוי. אני חייבת למצוא תחביבים אחרים.

אף אחד אף פעם לא מתעניין במלתחה שלי כמו בשבוע שלפני התחרות. ארון הבגדים שלי בדרך כלל מושא ללעג כי אני שומרת נאמנות לגרביים עם חורים מכיתה יא’, אבל זה לא מפריע לכל מתחרה שני לשאול אותי לפני התחרות: “מה את לובשת?!”. ובצדק. הפחד של כולם – מקור עז למעלה בהרים מעל אילת, זה קרה בעבר. אני מחליטה על חולצת רכיבה דקה עם שרוולים ארוכים בעיקר נגד השמש, ווסט נגד הרוח. תשובה אותה אני עונה לכל מי ששואל ללא היסוס כי אני שונאת להתלבט ללא מטרה.

העליה נגמרת בזריזות ואני משתדלת לשמור על המספרים בשיניים. מוביל מסלול החצי מספיק לעקוף אותי כשהוא נראה כרוכב בירידה ורק אני מטפסת לפי המהירות בה הוא עוקף. הצלע הראשונה עד סיירים עוברת ביעף עם רוח גב מפנקת ואני מתחילה לחשוש, בצלע השניה הרוח מתחילה להכות ואני מורידה את הראש, נלחמת, שוברת שיא מסלול של עצמי ומתה מפחד לבאות. בצלע השלישית הרוח הדרומית החזקה יחד עם ניהול לא נכון של הרכיבה בחצי הראשון שברו אותי, ועברתי למוד של לשיר שירים ולדבר עם אלוהים, עם עצמי, עם הבוס, עם הבוסית (מהיתרונות בריבוי עבודות). רק לא להסתכל על השעון כי כבר אין סיבה.

“לכולם קשה עכשיו מול הרוח, אבל אני הכי טובה!” אני משקרת לעצמי במצח נחושה ובמודעות מלאה, מה שמעלה את מצב הרוח. ‘לפחות לא כואבות לי כפות הרגליים סוף סוף’, אני חושבת לעצמי וכמובן שבאותו רגע הן מתחילות לכאוב ולמזלי אין לי מסור זמין. 

המסלול המדולדל במשתתפים מקשה על ביצוע דראפטינג כמו שהישראלים אוהבים לעשות בהעדר שיפוט לקטגוריות הגיל. אך מי שמאוד רוצה, מוצא את הגלגל לשבת עליו וכך עוקפת אותי רכבת אחת או שתיים בלי בושה. על הרכיבה הזו אני כבר ויתרתי ולכן אי אפשר להוריד את המורל ואת מצב הרוח. גם לעובדה שאין לי חשק לאכול כלום אני לא נותנת להפריע. הכל מתוק מדי, יבש מדי, הכיס רחוק מדי, אבל אני מתעלמת מכל אלו ודוחפת תזונה לפי הפרוטוקול: שלוק היפוטון, חצי עוגייה, שלוק היפוטון, חצי חטיף. הענף הכי החזק שלי באיש ברזל. לא, דווקא לא הרכיבה – אלא התזונה.

בצבא אומרים “דקה שעוברת לא חוזרת”,זה נכון. אני לא יודעת עוד כמה דקות יעברו עד שאזכה להגיע להר חזקיהו, אבל הן לא יחזרו, זה בטוח.

קינוח באנך מטה

איך חיכיתי לראות את T2! מוכרת את האופניים, כלומר לא נוגעת בהם יותר לפחות שבוע. חוזר לי התאבון ואני כל כך שמחה ללעוס בייגלה מלוח לשבירת המתיקות. אני פוגשת המון פרצופים מוכרים לאורך הטיילת, מחייכת לכולם ומרימים את מצב הרוח. אחד הדברים המהנים שמשתפרים משנה לשנה הוא כמות הטריאתלטים שאני מכירה על המסלול ושמכירים אותי, ואני זוכה להמון קריאות עידוד מחברים מהענף שמרימים את המורל. 

שלוש תחנות ההזנה ראויות לציון: התחנה של The buttons ו-Maoz כקילומטר לסיום בה הילדים מלאי מוטיבציה באו לעזור ולעודד (חוץ מהילד שצעק לי “יש לך עוד קצת!” בסיבוב הראשון והתאפקתי מלהזמין אותו ללוות אותי עוד 26 קילומטרים וקצת), המתנדבים מקבוצת ZEN בחלק הקשה והרחוק של המסלול שחילקו אוכל, שתיה וחיוכים מכל הבא ליד וכמובן איך לא – כיכר גולדן שמרימה את מצב הרוח עם מוזיקה, שמחת חיים, פונפונים זהובים ואנשים שאני אוהבת. 

מזג האוויר בריצה החל להתקרר, לא קינאתי במשתתפי החצי שרצו בשרב וביובש כאילו עכשיו יולי. באופן אישי, אחרי הרכיבה הביזיונית שהצגתי, הצלחתי לרוץ אחיד ולא לדעוך ועל הדרך לעשות שיא אישי בריצת מרתון. אחד הדברים השונים והמיוחדים בישראמן מלא, הוא שהתחרות כל כך ארוכה ומתישה כך שהחוקים מתירים ליווי של המשתתפים בריצה לאחר השעה 17:30. היה כל כך משמח לראות את בני המשפחה מקיפים באהבה ועושים תורנויות ריצה עם כל אחד מהמשתתפים.

ישראמן סיכום

להפקה המושקעת של כל סוף השבוע הזה, לתחרות שתיקתקה מרגע הזינוק בכל ענף כולל ההחלפות ולתחנות העידוד העשירות ומלאות המתנדבים שהרימו את האווירה, מגיע וואו. זו הפעם הראשונה בה אני משתתפת בתחרות איש ברזל מלא בארץ. הקירבה, החיסכון הלוגיסטי בהחלט יתרון גדול. בתחרות בחו”ל לוקח לפחות יום-יומיים לחזור לשגרה ולעבודה, ובמקרה שלי שבוע-שבועיים של הארכה לטיול באיזו שמורת טבע ירוקה נידחת. 

הרי לא באמת אפשר לעבוד ביום ראשון שאחרי כזה סוף שבוע. כל כמה דקות אני מקבלת הודעת “איך את?” ובלתי אפשרי להתרכז בעבודה בעוד הסיכומים השונים מתבשלים אצלי בראש ושכל מה שאני רוצה זה לבדוק את ה-VI והכוח המנורמל בכל אחד מהלאפים אצל כל המתאמנים. נתראה בשנה הבאה!

המנצחים

בואו ניקח רגע לעשות כבוד למנצחים בתנאים הלא פשוטים שהיו. ותיקי התחרות, כמו גם אנטונינה וקוני אמרו לי שאלו הרוחות הקשות ביותר שהם חוו אי פעם על מסלול הישראמן. קטונתי.לתחושתי היו מספרים נכבדים של מתחרים שפרשו ולא סיימו את התחרות, יותר משנים קודמות. אך לא הצלחתי לשים ידיי על נתונים מדויקים.

מקצה מרחק איש ברזל מלא 226
עלית נשים:
1. אנטונינה רזניקוב 11:04:17
2. אירנה מאזין 12:25:52
3. בר שיין 12:29:08

עלית גברים:
1. דייגו ואן-לואי (בלגיה) 09:44:43 ודן אלתרמן 9:51:44
2. פטר וברוסק (צ’כיה) 10:11:30
3. דירק ויג’נלדה (הולנד) 10:15:26

קבוצות הגיל כללי 226 נשים:
1. שני נאות 12:38:18
2. איריס גבעון 13:24:55
3. לוסי אורון 13:44:03

גברים:
1. ויטלי לייקין 10:46:40
2. חגי אנבי 11:27:09
4. אלון דיאמנט 11:44:20

מנצחי מקצה חצי איש ברזל 113
עלית נשים:
1. הגר כהן-כליף – 5:31:26
2. הדס מזר – 5:43:41

גברים:
1. איתמר אשד – 4:23:55 (שיא מסלול חדש)
2. פבל וול (צ’כיה) – 4:28:01
3. אלון כהן 4:45:34

קבוצות הגיל כללי 113 נשים:
1. אנה לוטמן 6:09:23
2. ענבר זהבי 6:22:38
3. יעל תשר 6:26:50

גברים:
1. אסף פורת 5:06:23
2. אריאל אגרון 5:16:31
3. יניב פתאל 5:18:23

מנצחי שלשות כללי מלא 226
1. אמיל אגאייב וגימה דרור 11:47:24
3. ז.פיליפסון, פ.מתן, ש.ברוש 11:48:04
3. א.צהרי, א.יהל, א. בן ארי 12:09:22

מנצחי שלשות כללי חצי 113
1. רועי זוארץ ואלמוג אלעזרי 4:38:54
2. זהר גלילי, אור דיין, דניאל פפירוב 4:52:38
3. טל סנונית, שלומי טובול, שלומי שמילוביץ’ 5:09:01

מאת: נעה כפרי
צילום: צלמי שוונג

אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: