היורה קיבל את פני כשיצאתי מהבית בתל אביב ב-4:45 בבוקר יום שישי. ״מזל שאין גשם באשדוד״, חשבתי לעצמי. טריאתלון אשדוד 2022 היה אחד הרטובים והמפתיעים בענף לאחרונה.
הייתי בטוחה שיבטלו את השחיה והטריאתלון יהפוך לדואתלון (ריצה-רכיבה-ריצה). המחשבה התיישבה לי בפינת הראש כבר כמה ימים לפני כן כשהסתכלתי על התחזית וראיתי ים גבוה עם 70 ס”מ עד 1.1 מטר גובה גלים. את משחה התנינים דחו לפני שבועיים על פחות מזה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הטריאתלון הזה היה 180 מעלות מטריאתלון אשדוד בשנה שעברה בו ביטלו את ה…ריצה. זה היה הטריאתלון הראשון בו נכחתי ומבטלים לחלוטין את הריצה (ונכחתי ב-57 טריאתלונים). לא מקצרים, לא חודלים, פשוט לא נותנים לצאת מ-T2 לרוץ כאשר לא היה חם נורא לתחושתי ותחושת שאר המשתתפים. היה חם, מעונן ולח, מזג אוויר סטנדרטי לחלוטין. כל המשתתפים יצאו משם עם עם תחושה של ‘אין על מי לסמוך’ ו’בשביל מה קמתי כל כך מוקדם, נסעתי עד אשדוד ושילמתי כמה מאות שקלים’.
הפעם התפקידים התחלפו: נראה שאיגוד הטריאתלון עושה את מיטב יכולתו להוציא לפועל את התחרות. על אף שהמשתתפים רק מחכים שיבטלו את אחד הענפים, אם אפשר. אני לא יודעת אם היה להם חשוב לבצע את הטריאתלון כלשונו מכיוון שהתחרות מוגדרת כאליפות ישראל או מאחר והם קראו את הכתבה שלי על טריאתלון נתניה – אבל שמחה מאוד מהתוצאה הסופית!
למרות הטפטוף שליווה את הזינוק, למרות היורה שנקש לי על הקסדה כל הרכיבה ועל עף הכביש המוצף על שלוליותיו וחלקלקותו – זינקנו לטריאתלון מלא הכולל את שלושת הענפים. היה טריאתלון מאוד מיוחד. זינוק ורכיבה בגשם. היה לי קשוח, אני לא בכושר אחרי ירח הדבש. כולנו רכבנו לאט מאוד בגלל שהכביש היה רטוב עם שלוליות וכל הזמן אנשים מסביב החליקו בכיכרות.
מי צריך מטריה כשיש כובע ים?
לפני כמה שנים הייתי מתמלאת שמחה כאשר הכורזת הודיעה שהתחרות הופכת לדואתלון. מאחר ושחיה הוא הענף הכי חלש שלי. ביטול השחיה מציבה אותי במיקום יותר טוב מול המתחרות.
הפעם לא ניצת בי אף ניצוצון של שמחה כשעברתי על התחזית לים גבוה והסיכוי הגבוה לדואתלון. האמת, הייתי מאוד שמחה שאני מאוכזבת מהסיכוי לדואתלון. אם כבר אני משקיעה את הזמן שלי: קמה מוקדם, נוסעת רחוק, מכינה שטח החלפה ועוברת על התדריך – אני מעדיפה לקבל אימון מיטבי הכולל שחיה, ולא חלקי. מעדיפה לזנק לטריאתלון, גם אם זה אומר שאני עומדת לסיים כמה מקומות יותר למטה. חוץ מזה, איך אפשר להשתפר בשחיה אם לא נזרקים למים?
להיזרק למים זו הגדרה לא רעה לזינוק לתוך ים קשה עם זרמים חזקים דרומה. הצופר נשמע כאשר אנחנו כבר רטובים לחלוטין מההמתנה לזינוק על החוף בגשם. לאורך שעת ההמתנה הארוכה לזינוק, לא הפסיקה להשאל השאלה: “אז מתי מבטלים?” ואם לא את השחיה, אז לפחות את הרכיבה.
איך נרכוב סביב 32 כיכרות בתוך שלוליות וכל השמן והלכלוך שהגשם הראשון מעלה על פני הכביש? עם כל הכבוד לתחזוקת הכבישים של עיריית אשדוד, ויש כבוד. אני תמיד מעדיפה להתכונן לתרחיש ה”גרוע” ביותר (שלא היה כזה גרוע מבחינתי, כאמור). כך שלא יקרה מצב שאני צועדת על קו המים בידיעה שלמה שלא אשחה, ואז מזנקת לשחיה. מוצאת את עצמי במים המומה ולא מצליחה לצאת מהשביזות לכל אורך התחרות.
מעדיפה לדמיין שיש טריאתלון מלא, עד שמודיעים אחרת. גם לזה יש חסרונות. לדוגמא גישת ה”אין מצב שאין חליפות” באיירונמן טבריה, אבל הפעם הגישה המנטלית הזו הוכיחה את עצמה. הגעתי מוכנה מנטלית לתחרות מלאה הכוללת שחיה בים גבוה ורכיבה בגשם, בכביש חלק ובשלוליות.
תחרות מיוחדת באווירה אירופאית
בחצי איש הברזל הראשון שלי בפולה, קרואטיה ב-2016 ירד גשם זלעפות במהלך כל הרכיבה. אני זוכרת את התחושה של מים נוזלים לי מהנעליים, אנשים מתרסקים על עצים בפניות, חציה של נהרות מים שהגיעו לגובה חצי גלגל. לרכוב במהירות בלי לראות כלום מרוב טיפות שמכסות כל סנטימטר במשקפי השמש המאוד לא שימושיות שעל פניי, ובעיקר שפשוט לא הבנתי איך מאפשרים למתחרים לרכוב בכזה גשם. ממש חוסר אחריות. הרי בארץ על כל טפטוף מבטלים את האימון, כי זה לא בטיחותי.
במהלך הרכיבה בחצי איש הברזל בפולה במבול, וגם במהלך הרכיבה הגשומה באיש הברזל בטאלין בשנה שעברה, הסתכלתי סביבי על כל האירופאים שמאומנים היטב ברכיבה בגשם. חשבתי לעצמי שהסיכוי שאתאמן בארץ בתנאים כאלו רטובים הוא נמוך מאוד ואיזה חיסרון יש לי לעומתם.
המגבת המונחת לצד האופניים שלי מקבל אותי ספוגה לחלוטין וחוטאת לתפקיד לשמו יועדה. אני מרימה והופכת את הקסדה הממתינה לי על ההגה ומקבלת דלי של מים על הראש. למזלי הוא כבר ככה רטוב, כמו גם נעלי הרכיבה והריצה שספוגות במים מכל הכיוונים. תהיה מסיבת שלפוחיות ברגליים בערב!
המסקנה שלי מטריאתלון אשדוד בשנה שעברה היתה לבוא עם אופני נג”ש ולא עם אופני הכביש, למרות ריבוי הכיכרות. נזכרתי בזה תוך שאני מתמקצעת במעבר בדיוק בין פסי החצייה בכניסה לכיכר מספר 29: ‘איך אני מתגעגעת לאופני הכביש שלי’. תזכירו לי בתחרות הגשומה הבאה להגיע עם אופני כביש, כן? אופני כביש וקסדת נג”ש, שהוכחה כמצוינת לא רק נגד חוקי הפיזיקה, אלא גם נגד גשם.
הרכיבה היתה אימון אינטרוולים מצוין ומתיש. בין הכיכרות במקטעים הישרים יש כמה מאות מטרים של אינטרוול חזק מעל הסף, ואז בחריקת בלמים מחרישת אוזניים כניסה לכיכר במהירות 2.5 קמ”ש. כמה אני אוהבת בלמי דיסק, גם עוצרים כאילו כלום בכל מזג אוויר וגם מודיעים לכל הרוכבים סביבי שאני מגיעה בחריקות וצרחות מרטיטות גלגלים.
אופניים התכולים שלי שאלו מתי אני קושרת סלסלה עם פרחים ופודל לאירובר. האמת שלא קשרתי, ואולי חבל, והאמת שהם כבר לא היו תכולים בשלב הזה של התחרות, אלא קיבלו גוון בוץ-מבריק עם קישוטי טיפות. זה היה די משעשע להתבונן בשאר הרוכבים שגם גופם קיבל גוון חום-בוצי מכל הספלאשים.
בסיבוב הראשון רכבתי לאט לאט והתייחסתי בזהירות לכל כיכר ובכבוד לכל פס האטה. עם הקילומטרים שחלפו והגשם שהתחזק, ראיתי שהפדלים מפדלים גם בגשם והגלגלים מסתובבים גם אם האספלט רטוב. כך שבסיבוב הרביעי כבר לא טרחתי לבלום לפני פסי האטה וזיגזגתי בדיוק של מילימטר כדי לא לעבור על עיני החתול החלקלקות. עדיין – הרכיבה הייתה איטית וקשה הרבה יותר מבשנים הקודמות.
על הריצה לא ארחיב כי כבר סיפרתי לכם שבדיוק חזרתי מירח דבש של חודש דהיה. אמנם רווי טרקים בהרי פטגוניה, אך ללא אימונים רלוונטים לטריאתלון, ולכן את הריצה סיימתי בקושי על אדי אמפנדה ממולאת בפוזיטיב ספליט מפואר. לפחות היה מזג אוויר נהדר לרוץ בו והמון מים, כלומר תחנות מים, לא רק שלוליות.
כל הכבוד למסיימים שסיימו שלמים ולא באמבולנס. זכיתם בתחושת ניצחון והתעלות על סיום תחרות מיוחדת ולא מובנת מאליה. שאפו מגיע גם לאיגוד הטריאתלון. ניכר כי האיגוד ושותפיו עשו מאמץ משמעותי כדי להוציא לפועל תחרות מלאה, מדודה ומכבדת את המעמד. היה הרבה יותר שיפוט, המסלול סומן כהלכה והמרחקים היו קרובים למדויקים. אפילו קיבלנו תיק במתנה לצד פירות וקרטיבים על קו הסיום.
התחרות הוגדרה כאליפות ישראל למרחק האולימפי, מאחר ובטריאתלון אילת השנה לא היו בטוחים שיצליחו לקיים מקצה אולימפי, אלא רק ספרינט (ככל הנראה כן יתקיים בסופו של דבר). מאחר והגעתי שלישית, אז יצא שאני כעת סגנית של סגנית אלופת ישראל לקטגוריות גיל נשים, תואר קליט שכזה. על הפודיום הכללי קיבלתי פרס כספי מאת ORCA. לא קיבלתי פרס על מיקום בתחרות מאז שזכיתי בדיסק און קי ובקבוק שמן זית בטריאתלון הנשים. מרגש!
תוצאות רשמיות טריאתלון אשדוד
מנצחי עילית – גברים
- שחר עגור, בזמן של 2:06:11 שע’
- אודי אלחנתי, בזמן של 2:26:34 שע’
- אלון כהן, בזמן של 2:06:49 שע’
מנצחי עילית – נשים
- אביב לוי, בזמן של 2:22:50 שע’
- יהלי ויתקין, בזמן של 2:23:30 שע’
- הגר כהן-כליף, בזמן של 2:26:55 שע’
מנצחים קבוצות גיל כללי – גברים
- אמיל שחקלדיאן, בזמן של 2:13:15 שע’
- אסף פורת, בזמן של 2:19:49 שע’
- אור ברקאי, בזמן של 2:23:24 שע’
מנצחים קבוצות גיל כללי – נשים
- ליהי הראל, בזמן של 2:40:24 שע’
- ענבר זהבי, בזמן של 2:48:44 שע’
- נעה כפרי, בזמן של 2:49:48 שע’
כתבה: נעה כפרי
צילום: הראל זילברמן, אצ’יקו אברם
⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך