למארגני מרתון ירושלים לא הייתה כל יכולת לצפות למזג האוויר שפקד את המרוץ. בשבוע שלפני המועד הגיע “רשמית” האביב ובלילה שקדם לו עוד הזזנו את השעון שעה אחת קדימה לשעון הקיץ. אף אחד לא יכל לחזות, שמרתון ירושלים יהיה החורפי ביותר מאז ראשית המרתון בגרסתו הנוכחית. כל זה לא מנע מסיפור מרגש על אחווה וכבוד לסיים את המרוץ.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
טרום מרוץ מרתון
בבוקר התחרות נדמה היה שמתחם ה-“אקספו” וההתארגנות הוא בכלל בסינמה סיטי, שכן רצים רבים נאספו שם על מנת להתארגן ולהתחמם טרם בואם לקו הזינוק. במקורו הוא מול שערי מוזיאון ישראל ורחבת הכנסת. מרתון ירושלים ידוע ומוכר כמרוץ מאורגן מאוד החל משילוט, הכוונה ומדידה מצוינים וכלה במתחם התכנסות וסיום מפנקים. אבל הפעם זה היה אחרת. תחושות של אי הבנה או החמצה פספסו את הנורא מכל – טמפרטורות נמוכות וגשם שלא פוסק. אותם רצים שהתכנסו לא בנקודת זינוק, לא הגיעו לשם במקרה, הם חיפשו את המחסה שלא היה בנקודה ממנה מזנקים. גם נקודת הסיום בגן סאקר שכולו מכוסה במרבדי דשא נרחבים, הפך כולו לביצה לא מזמינה. דבר שבעקבותיו רבים נאלצו להתחיל את המרוץ כאשר רגליהם ספוגות במים. כל זאת כי מתחם שמירת החפצים והכניסה לשרוול הזינוק חייבה מעבר בגן עצמו.
תחרות עצמה
התחרות יצאה לדרך בשעה 06:45 בדיוק כאשר ראש העיר, מר משה ליאון הזניק את רצי חצי המרתון לדרכם בגשם השוטף.
חצי מרתון – את המקצה הזה הוביל כבר מהתחלה, גלשה האתיופי שסיים במקום הראשון, ומיד אחריו דלקו מארו טפרי ודניאל מולשט אשר סיימו במקום השני והשלישי בהתאמה. כ-8 דק אחריהם סיימה ראשונת הנשים ומבכירות הרצות שלנו, סלאמוויט טפרי. מקצה חצי המרתון מתאפיין בכך שהוא עובר במקומות המרכזיים ביותר שיש לעיר הקודש להציע, החל מרחוב יפו המרכזי דרך ימק”א, העיר העתיקה, טיילת ארמון הנציב, בית הנשיא וכמובן הדובדבן של הקצפת – העליה הידועה של קטמון. רבות דובר על העליה של קטמון, לא רק בגלל השיפוע והאורך שלה אלה בעיקר בגלל התזמון שלה בתחרות. נדמה ששם נחרצים גורלות ותוצאות הרצים במרוץ עצמו.
מרתון מלא – המקצה המלא והקשוח יצא רבע שעה לאחר זינוק חצי מרתון. הוא עובר במקומות דומים לחצי מרתון אך ההבדל המהותי הוא בסיבוב שנוצר סביב הקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם ובשערי צדק. יש שיאמרו שאלו החלקים המשמימים ביותר במרוץ. את מקצה המרתון המלא ניצח אג’ז גוואדי בריצת סולו מרהיבה ברחובותיה של ירושלים. במרחק של כ-2 ק”מ מאחוריו ולאורך כל הדרך, רץ גיזאצ’ו פנטה גם הוא בריצת יחיד. שלישי בסדר היה הטריאתלט אמיר אלפיה והרצה האוקראינית ולנטינה ורצקה שעל ריצתם המיוחדת נספר בהמשך.
מקצה 5 ק”מ יצא בשעה 7:30 ובמסלולו הוא מקיף את קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. מסלול דומה מאוד למרוץ הלילה של ירושלים. מקצה זה שייך כולו לאתלטים הצעירים והמוכשרים של לידר ירושלים ומועדון הסוללים ירושלים. אלעד ממן מנצח את המקצה במאית השניה כאשר דביר בן לולו מסיים איתו כתף אל כתף וזוכה בסגנות.
מקצה הקהילות – הוזנק בשעה 08:30. מקצה זה אינו נמדד במרחק שבו אלא ברוח הספורטיבית והקהילתית שהוא מביא עימו. זהו מקצה בו נכחו כ-5000 רצים ורצות למרחק של 800 מטרים בלבד. מקצה זה העניק למרתון ירושלים את תואר המרוץ החברתי הגדול בישראל.
מקצה 10 ק״מ הוזנק בשעה 09:30 והוא הגדול של מרתון ירושלים. אותו מקצה אליו מגיעים הרצים המהירים כמו ימר גטהון, מנצח המקצה ושאר רצי הסמטה אשר דלקו אחריו. לצידם התיצבו גם אותם רצים עממיים אשר חוששים להתחייב למקצה חצי מרתון אך עדיין רוצים לחוות את תחושת הקודש והיראה של מרתון ירושלים.
חלומות מתגשמים
נדמה שהסיפור המרכזי של המרתון איננו מזג האויר המאתגר שפקד את יום התחרות אלא דווקא מנצחת מקצה המרתון ולנטינה ורצקה בת ה-32 מאוקראינה. ולנטינה ברחה לפולין ואז לישראל בעקבות המלחמה בארצה ומאז מוכרת כפליטה. דרכה של ורצקה במרתון ירושלים החלה לפני מספר שבועות כאשר בתיבת הדואר של האינסטגרם של מרתון ירושלים התקבלה הודעה מהרצה האוקראינית.
ולנטינה ורצקה
במכתב זה ביקשה להשתתף במרתון המיוחד בעיר הקודש. המארגנים כמובן מיד נרתמו לטובתה וארגנו עבורה כרטיסי טיסה, מלונות וליווי. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עם פרוץ המלחמה, נקלעה למציאות חדשה ואת דרכה לארץ עשתה כפליטת מלחמה מאיזור שנמצא בלחימה תמידית. עם שבירת שגרת האימונים ועומס נפשי כבד, התייצבה על קו הזינוק בבוקר התחרות. ורצקה סיימה במקום ה-3 הכללי אותו חלקה יחד עם הטריאתלט אמיר אלפיה אשר הקדיש עבורה מחווה מרגשת ויפה כאשר ב-50 המטרים האחרונים של התחרות ,בזמן שהוא מקדים את ורצקה בכחצי דקה, נעמד אלפיה במקום וחיכה לרצה האוקראינית. ביחד כשהם אוחזים ידיים ומניפים יחדיו את דגלי ישראל ואוקראינה – חצו את קו הסיום.
ולנטינה ורצקה ואמיר אלפיה
סיכום מרתון
הרבה רגעים קסומים וחוויות בלתי פוסקות קורות במהלך תחרויות ובמרתון ירושלים בפרט. אבל רגע בו רץ ישראלי, קצין מילואים ביחידה מובחרת, אוחז בידה של פליטת מלחמה עקובה מדם במזרח אירופה, זהו רגע שיוצר מציאות חדשה. מציאות בה הכל אפשרי, על אף העומסים הרגשיים והאחווה הישראלית, תמונה אחת המספרת את הסיפור המלא. הסיפור של מלחמה ושל מרתון ירושלים.
מאת: זיו חיימוביץ
תמונות: Sportphotography
זיו הוא מאמן ריצה, יזם, רץ, איש תוכן,קריאטיב וכמובן אבא של נווה וארי.
